נִסְתְרָה בְּעֵד אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וּבְעֵד אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם. ייָבֹא כְהָדָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ בִפְנֵי שְׁנַיִם. צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט שֵׁנִי. בְּאֶחָד אֵינָהּ צְרִיכָה הִימֶּנּוּ גֵט שֵׁנִי. בְּאֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְשָׁאַל רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אֶת הַחֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. אֵין זֶה יִיחוּד. קִינָּא לָהּ בְּעֵד אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וּבְעֵד אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם. מֵאַחַר שֶׁהוּא אִישׁ וְהִיא אִשָּׁה אֵין קִינּוּיוֹ קִינּוּי. ייָבֹא כְהָדָא. אֵין מְקַבְּלִין מִן הָעֵדִים אֶלָּא אִם כֵּן רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ רָאוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְּעֵידֵי הַבְּכוֹרָה וּבְעֵידֵי הַחֲזָקָה. רַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אַף בְּעֵידֵי סֵימָנִין כֵּן. מֵהָדָא פְּשִׁיטָא שֶׁזֶּה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּגַבּוֹ. וְזֶה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְגַבּוֹ. זֶה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבָּהּ. וְזֶה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבָּהּ. לָאו כְּלוּם. כָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַבּוֹ. 2b [שְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְגַבּוֹ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ ] שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שַׁמַּי. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. מָאן דָּמַר. פָּסוּל. כְּמֵעִיד עַל חֲצִי סֵימָן. וּמָאן דָּמַר. כָּשֵׁר. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא נִשְׁרוּ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בִּכְרֵיסָהּ. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. רִבִּי בָּא אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. רִבִּי יוּדָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חַגַּיי. וְהָא רִבִּי יוּדָן סָבַר כְּוָותִי. אָמַר לֵיהּ. עַל רַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג. לֹא כָּל שֶׁכֵּן עִילָוֵיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִילּוּ שְׁטָר שֶׁהוּא מְחוּתָּם בְּאַרְבָּעָה עֵדִים וְקָרָא עֲלוּי עִרְעֵר. זֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם וְזֶה מֵעִיד עַל שְׁנַיִם. שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲתִימָה וַחֲתִימָה צְרִיכָה (אֶלָּא) שְׁנֵי עֵדִים וָכָה כָּל סֵימָן וְסֵימָן צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. רִבִּי חֲנַנְיָה יְלִיף לָהּ מִשְּׁנֵי חֲזָקָה. אִילּוּ אֶחָד מֵעִיד שֶׁאָֽכְלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. וְאֶחָד מֵעִיד שֶׁאָֽכְלָהּ רְבִיעִית חֲמִישִית וְשִׁישִּׁית. שֶׁמָּא כְּלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲזָקָה וַחֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים וָכָה כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
נסתרה בעד אחד כו'. לר' יהושע דמתני' בעי דמצריך שני עדים בסתירה ואם אחד ראה שנסתרה בשחרית וא' בין הערבים מהו שיצטרפו:
יליף לה משני חזקה. מחזקה מייתי ראיה דאין מצטרפין כדמסיק:
וכה. והכא נמי כל סימן כו':
דאפי' כל אחד מעיד על שני' מהחתומי' לאו כלום הוא דהואיל וכל הארבעה חתמו צריך ב' עדים על כל חתימה כדין שטר שחתמו עליו ב' עדים:
ואין כל כו':
וקרא עליו ערער. לומר שהוא מזויף ובאו עדים להעיד על חתימתן זה מעיד כו'. שמא כלום הוא. בתמיה:
יאות. שפיר אומר ר' חגיי דד''ה מודים בזה דאין מצטרפין דמה אלו שטר כו':
על רביה אנא פליג. על ר' יוסי קאמר כלומר עליך אני חולק ומכ''ש על ר' יודן:
והא ר' יודן סבר כוותי. ומ''ט פליגת בהא:
במחלוקת. כמחלוקת דלעיל כן פליגי הכא וכן אמר ר' יוסי:
ור' בא אומר ד''ה כשר. דהואיל וכל א' מעיד על סימן שלם ואפילו חצי עדות הוא מצטרפין ולר' בא דבר שלם וחצי עדות עדיפא ליה ולא דמיא לדלעיל א' אומר ב' שערות בגבו וא' אומר ב' שערות בגפו דהכא במקום אחד הן:
דברי הכל פסול. דלר' חגיי עדיפא ליה. חצי דבר ועדות שלם מדבר שלם וחצי עדות והילכך אפי' מאן דמכשיר לעיל מודה הכא דפסול:
אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו וא' אומר ראיתי שתי שערות בכריסו גרסי':
אני אומר שמא נשרו. שהיתה שם עוד שערה אחת ונשרה. ובבבלי פ' מרובה דף ע' ובכמה מקומות מסיק כמאן דאמר פסול דממעט לה מדבר ולא חצי דבר:
מאן דאמר פסול כמעיד על חצי סימן. דכל כת על שערה אחת מעידין ולא מצטרפין:
כ''ש גבו וגפו. בא' מעיד על שערה אחת בגבו וא' על שערה אחת בגפו דרחוקין הן זה מזה ונלמד במכ''ש מגבו וכריסו דלאו עדות הוא:
שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו גרסי'. דעדות שלם הוא וחצי דבר בזה פליגי ר' יוסי. כו':
ייבא כהדא. אתיא הא כדתני' בתוספתא פ''ה דגיטין גבי המגרש את אשתו ואח''כ נתייחדה עמו בפני ב' עדים צריכה ממנו גט שני דחיישינן שמא בא עליה:
באחד. אם לא היה אלא עד אחד:
אין זה ייחוד. דאין מצטרפין וה''נ אין מצטרפין עדי סתירה:
קינא לה בעד א' כו' מאחר שהוא איש והיא אשה. לישנא דקינוי נקט הכא שאל תסתר עם פלוני מאחר שהוא איש כו' ולישנא יתירא היא:
אין קינויו קינוי. דאין מצטרפין:
ייבא כהדא. הא דאמרי' דאין מצטרפין אתיא בפלוגתא דהני תנאי דתני' לקמיה:
אין מקבלין כו'. פלוגתא זו מבואר בהרבה מקומות בבבלי ועיקרה בפ' זה בורר דף ל''א. ולר' יהושע בן קרחה הכא נמי מצטרפין:
מודין כו' בעדי בכורה. שמעידין ששמעו מאביו שאמר זה פלו' בני בכור הוא דמצטרפין זה אחר זה אפי' לא שמעו שניהם כאחד. כן פירשו התוס' שם ע''ב ד''ה בעדות בכור. ובעידי החזקה. שמעידין שאכלה שלש שנים מהשדה בחזקה שהיא שלו מצטרפין אפי' זה מעיד שאכל שלש ראשונות של שמיטה וזה מעיד על שלש אחרונות דאחד קרקע מסהדי:
אף בעידי סימנין כן. כשמעידין על ב' שערות וכדמפרש ואזיל. והגירסא משובש' בכאן והעיקר כדגריס בסנהדרי' שם וכן הגהתי כאן:
מה דפשיטא. זה הוא פשיטא לנו כשא' אמר ראיתי ב' שערות בגבו וא' אומר ראיתי שתי שערות בגפו דאמרי' במס' נדה דף נ''ב שתי שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה אחת ע''ג קשרי אצבעות של יד ואחת ע''ג קשרי אצבעו' של רגל. גבה וכריסה שתיהן במקום הערוה וגבה הוא למעלה במקום התפוח וכשזה מעיד על ב' שערות בגבו וזה על ב' שערות בקשרי אצבעותיו לאו כלום הוא דחצי עדות הוא:
זה אומר ראיתי שערה אחת בגבה וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסה. דהוי חצי עדות וחצי דבר עד אחד ושער א' פשיטא דלאו כלום היא:
עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא אָמַר אֶלָּא עִמּוֹ. הָא זֶה אַחַר זֶה לֹא. רִבִּי אָבִין אָמַר אֲפִילוּ זֶה אַחַר זֶה. מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ רַגְלַיִם לְדָבָר. לַפְּלַטֵּיָה בַלַּיְלָה. לְחוֹרְבָה בַיּוֹם. לִמְבוּאוֹת אֲפֵילוֹת בַּיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
לחורבה. הוי יחוד אפילו ביום וכן למבואות אפילות:
לפלטיא. רה''ר בלילה הוי סתירה כשנתייחדו במקום מיוחד:
אפי' זא''ז. הוי סתירה דמ''מ יש רגלים לדבר:
הא זא''ז. שנכנס הוא או היא תחלה לא:
אמר ר' מנא. דדוקא עמו שנכנסו שניהם כאחד:
עמו. לבית הסתר קתני במתני':
מַהוּ שֶׁיְּקַנֵּא לָהּ מִשְּׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. מָאן דָּמַר. מְקַנֵּא לָהּ מֵאָבִיהָ וּמִבְּנָהּ. מְקַנֵּא לָהּ מִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מְקַנֵּא לָהּ מִמֵּאָה בְנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. אָמַר לָהּ. אַל תִּיכָּֽנְסִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. נִכְנֶסֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי אמר לה אל תכנסי כלו'. כלומר דר' יוסי בר בון פשיט לי' בעיא דר' יוסי דלא הוי קינוי דאטו אם אמר לה אל תכנסי לבה''כ שיש שם אנשים הרבה מי הוי קינוי דודאי נכנסת:
ר' יוסי בעי. אם אמרי' נמי דמקנא לה אפי' ממאה בני אדם כא' ואע''ג דאמרינן בעלמא תרי כמאה היינו היכא דמדינא צריך תרי כגון בעדים תרי ומאה חד דינא אית להו אבל הכא דמדינא מותר להתייחד עם שנים אלא דהואיל וקפיד הבעל מי אמרינן אפי' במאה הוי קפידי' קפידא או דילמא בקפידא כ''כ אמרי' בטלה דעתו אצל כל אדם א''נ שאני בשני' דאיכא למימר קים ליה לבעל בהו דפרוצים הם ואסורה להתייחד עמהן אבל במאה אי אפשר דלית בהו תרי כשירי:
במחלוקת. היא דלמ''ד לעיל דמקנא לה מאביה ובנה ואע''פ שמותרת להתייחד עמהם ס''ל נמי דמקנא לה משני בני אדם כאחד:
מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד. אל תסתרי עם פ' ופ' הואיל ומותר להתייחד עם שנים דבסתמא בכשרים מחזקינן להו או דילמא בקפידא דבעל תלא רחמנא והא קפיד:
הלכה: כֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ כול'. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ. הָא אִם נִסְתְּרָה עִמּוֹ וְלֹא דִיבְּרָה אֵין סְתִירָתָהּ כְּלוּם. דְּרוּבָּה אָתָא מֵימוֹר לָךְ. אֲפִילוּ דִיבְּרָה עִמּוֹ וְלֹא נִסְתְּרָה אֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. לָשׁוֹן נָקִי הוּא מַתְנִיתִין. אַל תִּתְייַחֲדִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
דיברה אתא מימר לך. דצריך להשמיענו דדיבור בלא סתירא לאו כלום הוא ואפילו הקפיד הבעל ואמר לה אל תדברי והאי אל תדברי דמתני' מפרשים אל תסתרי כדמסיק לשון נקי היא מתני' כו' ומיהו דיברה דסיפא על כרחך אית לן למימר דדיבור ממש הוא:
גמ' סוף דבר עד שתדבר עמו. אם אנו צריכין שתדבר נמי עם הסתירה הא אם נסתרה בלא דיבור לא תחשב הסתירה כלום בתמיה:
משנה: כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ. אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי וְדִבְּרָה עִמּוֹ עֲדַיִין מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר 3a וְשָׁהָת כְּדֵי טוּמְאָה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וָאֲסוּרָה לוֹכַל בַּתְּרוּמָה. וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
חולצת ולא מתייבמת. כדדריש לה בבבלי מדכתיב גבי אשה שמצא בה ערות דבר והלכה והיתה לאיש אחר ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם ואע''פ כן אינה פטורה מן החליצה כשם שאם היה בעלה חי דלא היתה מותרת בלא גט:
ואם מת. בעלה קודם שישקנה:
ושהת כדי טומאה שיעור שהיי' מפרש בגמ':
ומותרת לאכול בתרומה. אם אשת כהן היא:
מתני' כיצד הוא מקנא לה אמר לה כו'. האי אמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה''ק אם אמר לה אל תדברי כו' לאו כלום הוא ועדיין מותרת אלא דוקא כשאמר אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו' כדמפרש בגמ':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source