משנה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנָם. פָּרָשַׁת סוֹטָה וּוִידּוּי מַעֲשֵׂר וְקִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושבועת העדות ושביעת הפקדון. בכל לשון שהשביעם ולא הודו חייבין שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה ושמעה קול אלה בכל לשון שאתה שומע ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:
מתני' אילו נאמרים בלשונם. כל אדם בלשון שהוא שומע:
פרשת סוטה. מה שהכהן אומר לה:
ווידוי מעשר. בשנה השלישית בערתי הקדש מן הבית וגו' אומר בכל לשון דכתיב ואמרת לפני ה' אלהיך בכל לשון שאתה אומר:
קרית שמע. דכתיב שמע ישראל בכל ל' שאתה שומע:
ותפלה. כדאמר בבבלי דרחמי היא כל היכא דבעי מצלי:
וברכת המזון. דכתיב וברכת בכל לשון שאתה מברך:
הלכה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין כול'. כְּתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְלָמָּה הִיא עוֹנָה אַחֲרָיו אָמֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לָהּ עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אמר ליה ר' יונתן. דלהכי לא איצטריך דפשיטא היא דאם אינה שומעת על מה היא עונה אחריו אמן:
אלא דבא הכתוב ללמדינו שלא יאמר לה ע''י תורגמן. דכתיב ואמר הכהן אל האשה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא מָצִינוּ שֶׁדִּיבֵּר הַמָּקוֹם עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם שָׂרָה בִּלְבַד. וְהָא כְתִיב אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה וגו'. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין. עַל יְדֵי הַתּוּרְגְּמָן. וְהָא כְתִיב וַיֹּאמֶר י֨י לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. אָמַר רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא. הַדִּיבּוּר נָֽפְלָה לָהּ. אָמַר רִבִּי בִּירִי. כַּמָּה כִירְכּוּרֵי כִירְכּוּרִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָן שֶׁלַּצַּדְקָנִיּוֹת וַיֹּאמֶר לא כִּי צָחַקְתְּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו כו'. איידי דאיירי בע''י תורגמן מייתי לה הכא:
עם שרה בלבד. דכתיב ויאמר לא כי צחקת:
ע''י התורגמן. ע''י מלאך:
הדיבור נפלה לה. לא שדיבר עמה אלא שהגיע לה מאמר ה' ע''י מלאך כדאמ' בב''ר וי''א ע''י שם בן נח והא דקאמר ויאמר ה' לה שנפל לה מאמר ה':
כמה כירכורים כירכר. כמה עילות וסיבות שעשה כדי לדבר עמה עד שהוצרך מתחילה לאמר לאברהם למה זה צחקה שרה ולא דיבר עמה מתחילה:
מתאוה כו'. כלומר לא שאין חפצו ית' להשיח עם שרה אלא מפני שהקב''ה מתאו' לשיחתן של צדקניות ולפיכך דיבר לאברהם ואז ענתה לא צחקתי ואם הי' יתברך מדבר מתחילה עמה לא תענה כלפי שמיא כן:
וִידּוּי מַעֲשֵׂר. דִּכְתִּיב וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בתוך כדי סתירה. לאו דשנים מעידים שנטמאת בתוך כדי סתירה וא' אומר לא נטמאת דא''כ צריכא למימר דלא היתה שותה אלא אעד א' קאי דעד א' האומר לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמר כלומר שאינו יודע מטומאה כלום והשנים האומרים נטמאת לאחר הסתירה הוא דקאמרי דדוקא בעד א' דצריך שיעיד שנטמאת באותה סתירה אבל בשנים עכ''פ עידי טומאה איכא ויש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולפיכך לא היתה שותה. וגי' הספר ודאי א''א להעמיד' דהא ע''כ לפרושי מתני' קאי ואם דרישא מיירי בתוך כדי סתירה מאי קמ''ל פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים וכן בסיפא דמילתא לאחר כו' א''א להולמו ואפי' אם נגיה במקום אין כאן יש כאן וע''כ צריך להפוך הגי' כמו שפירשתי:
היו שלשה כו'. מילתא באפי נפשה היא דבעי הש''ס אם היו כאן שלשה עדי סתירה ואחד אומר אני ראיתיה ויודע ודאי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה וכגון שהשנים האחרים אין מעידין כלום מטומאה מה את עבד לה להאי מילתא אם נאמר דהוי כעדות שבטלה מקצתה דהרי העד יודע ודאי שלא נטמאה ואין סתירתה כלום וקי''ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' יש כאן שלשה עדים המעידין או דנימא דבכה''ג אמרינן תתקיים העדות בשאר ואכתי איכא שני עדי סתירה:
ופשיט לה ר' אבמרי מכיון דאת אמר כו'. כלומר אפי' למ''ד בעלמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא בעידי סתירה דתתקיים העדות בשאר והיתה שותה מפני שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:
סליק פירקא בס''ד
היו שלשה כו'. ע''כ דזו הגי' משובשת היא וצריך להגיה וה''ג היו שלשה א' אומר אני ראיתי' שנטמאת לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. כלו' דהשתא מסיק למילתיה לפרושי מתני' וה''פ רישא דקתני עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת מיירי שהעד מעיד שנטמאת לאחר סתירה והשנים האומרי' לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמרי וכלומר שלא ידענו כלום מטומאה דאע''ג בכה''ג לא הוי הכחשה דאין שנים מכחישין האחד אלא דוקא אם אומרים באותה שעה שאתה אומר נטמאת ידענו ודאי שלא נטמאת מ''מ הואיל ויש כאן סתירה ואין כאן טומאה דאין עד א' נאמן על טומאה שלאחר הסתירה וספיקא הוי ולפיכך היתה שותה:
וענית ואמרת. בכל לשון שהוא עונה:
ר' יוחנן כו'. וכן אנן מפרשינן כי הא לר' יוחנן. דר''י גריס ברישא דמתני' בעד בעד לא היתה שותה כדלעיל:
כאן לא היתה שותה. אמתני' דהכא קאי עד אימר נטמאת ועד אומר לא נטמאת וגריס במתני' לא היתה שותה וכדאמר ר' יוחנן בעצמו לקמן ור' שמעון בר בא מוסיף משמיה דדוקא כאן שפיר הוא דלא היתה שותה אבל גבי עגלה ערופה לקמן פ''ט עד אחד אומר ראיתי את ההורג ואחד אומר לא ראית היו עורפין גרסינן וטעמא דכאן הואיל ויש רגלים לדבר כשבא האחד ואמר נטמאת מהימנין ליה כבי תרי ושוב אין דבריו של הא' במקום שנים כלום. וכן קאמר בבבלי דף ל''א תני במתני' לא היתה שותה לעולא דאמר שם הכי:
רב אמר היתה שותה. תנינן במתני' כמו שהיא לפנינו:
מתני' פליגא על רב. דקתני א' אומר כו' ושנים כי' היתה שותה ולגופה לא איצטריך דפשיט' הוא דאין דבריו של א' במקום שנים ועל כרחך לדיוקא מיתני:
הא בעד אחד. כשאחד אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה מטעמא דאמרן וקשיא לרב:
פתר לה. רב בפסולי עדות. ע''כ אי אפשר לפרש דכולן פסולי עדות הן האחד והשנים ומטעם דבפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות דא''כ מאי פריך לקמיה וע''כ דה''פ דרב מפרש דהשנים האומרים לא נטמאת פסולי עדות הן ואחד האומר נטמאת עד כשר הוא וסבירא ליה כר' נחמיה דלעיל דשתי נשים ואיש אחד כפלגא ופלגא דמי ולפיכך היתה שותה והיא גופה קמ''ל במתני' ולא לדיוקא איצטריך ולעולם עד בעד היתה שותה כרב. וכן נראה לפרש לסוגיא דהכא דכל היכי דקאמר הא בעד כו' קודם תירוצא דפתר לה כו' לדיוקא הוא דקאמר דמדייקינן הא עד כו' וכל היכי דקאמר הא עד כו' קודם מסקנת הקושיא והיך כו' להתחלת הקושיא הוא דקאמר והא כמו הרי מיתפרשא:
והיינו דמקשי ואין בפסולי עדות. כלומר ואם השנים דקאמר במתני' בפסולי עדות מיירי ואשמועינן דכחד חשיבי לגבי עד כשר א''כ אמור סיפא דמתני' שנים אומרים נטמאת כו' הא עד בעד לא היתה שותה. כלומר הרי לפניך דעד בעד לא היתה שותה דהרי לדבריך השתים פסולי עדות כחד חשיבי לגבי עד כשר והוי כמו עד כשר לגבי עד כשר והיך רב אמר בזה דהיתה שותה ולדבריו קשיא רישא וסיפא אהדדי:
ופריך מתני' פליגא כו' שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה גרסי'. דמדקתני שנים כו' לא היתה שותה ש''מ הא עד בעד היתה שותה וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה בפסולי עדות. להשנים והוו כחד לגבי עד כשר ולפיכך לא היתה שותה דחד בחד נינהו וכר''י:
הא עד בעד היתה שותה. הרי לפניך דחד בחד היתה שותה דהשנים פסולי עדות כחד הוו והיך רבי יוחנן אמר לא היתה שותה. והשתא בין לרב בין לר' יוחנן קשיא רישא וסיפא אהדדי:
בפסולי עדות היא מתניתא. כלומר דלא תידוק מידי בין לרב בין לר''י דכולה מתני' בפסולי עדות מיירי בין עד האחד בין השנים וקמ''ל דהולכין בפסולי עדות אחר רוב דיעות בין לחומרא ברישא דהיתה שותה בין לקילא בסיפא דלא תשתה אבל בעד אחד כשר ושנים פסולין כי פלגא ופלגא דמי לכ''ע והוי כעד בעד כשרין ולרב היתה שותה ולר' יוחנן לא היתה שותה:
אמרין בשם ר' שמואל. איכא דאמרי בשמי' דהכי מתרץ לה למתני' דעד אומר נטמאת דרישא ושנים אומרים נטמאת דסיפא בסתירה אחר' מיירי כדלקמן וכדמפרש ואזיל:
כל ההן פירקא. כל זה הפרק מיירי משקינ' לה ונסתרה כלומר דהעד א' האומר ראיתי' שנטמאת צריך להעיד באותה סתירה שנסתרה בפני שנים כדפי' רש''י ז''ל במתני' דאז נאמן אבל אם העיד שנטמאת לאחר אותה סתירה אינו כלום:
נסתרה בפני שנים. ועד א' מעיד שנטמאת בתוך אותה כדי נתינה יש כאן סתירה ע''פ שנים ויש כאן טומאה ע''פ עד אחד דמהימן בכה''ג ובזה ודאי אינה שותה:
לאחר כדי סתירה. ואם זה העד מעיד שנטמאת לאחר אותה סתירה:
יש כאן סתירה. כלומר דאין כאן אלא עידי סתירה אבל אין כאן טומאה דבכה''ג אין עד א' מהימן על הטומא' והיתה שותה:
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה הָיוּ עוֹרְפִין. רַב אָמַר. הָיְתָה שׁוֹתָה. 28b מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. עֵד אֶחָד אוֹמֵר. נִטְמֵאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִטְמֵאת. הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא [עֵד] בְּעֵד אֶחָד לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. פָּתַר לָהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת. וְאִין בִּפְסוּלֵי עֵדוּת אֱמוֹר סוֹפָהּ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִיטְמֵאת. וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר. לֹא נִיטְמֵאת. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. וְהֵיךְ רַב אָמַר. הָיְתָה שׁוֹתָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִיטְמֵאת. וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִיטְמֵאת [לֹא הָֽיְתָה] שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד (לֹא) הָֽיְתָה שׁוֹתָה. פָּתַר לָהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת. וְאִין בִּפְסוּלֵי עֵדוּת אֱמוֹר רֹאשָׁהּ. עֵד אוֹמֵר. נִטְמֵאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵית. הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הֵיךְ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. אָֽמְרִון בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. בִּפְסוּלֵי עֵדוּת הִיא מַתְנִיתָא. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. בִּסְתִירָה אֲחֶרֶת הִיא מַתְנִיתָא. תִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַהוּ בִּסְתִירָה אֲחֶרֶת הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל הָהֵן פִּירְקָא מִשֶׁקִּינֶּה לָה וְנִסְתְּרָה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְיֵשׁ כָּאן טוּמְאָה. לְאַחַר כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. הָיוּ שְׁלֹשָׁה. אֶחָד אוֹמֵר. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. לְאַחַר כְּדֵי סְתִירָה. אֵין כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. 29a הָיוּ שְׁלֹשָׁה. אֶחָד אוֹמֵר. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁלֹּא נִיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּעֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ אוֹ תִתְקַייֵם הָעֵדוּת בִּשְׁאָר. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מִכֵּיוָן דְּאַתָּ מַר. בְּעֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁתִתְקַייֵם הָעֵדוּת בִּשְׁאָר. מִפְּנֵי שֶׁרַגְלַיִם לְדָבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בתוך כדי סתירה. לאו דשנים מעידים שנטמאת בתוך כדי סתירה וא' אומר לא נטמאת דא''כ צריכא למימר דלא היתה שותה אלא אעד א' קאי דעד א' האומר לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמר כלומר שאינו יודע מטומאה כלום והשנים האומרים נטמאת לאחר הסתירה הוא דקאמרי דדוקא בעד א' דצריך שיעיד שנטמאת באותה סתירה אבל בשנים עכ''פ עידי טומאה איכא ויש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולפיכך לא היתה שותה. וגי' הספר ודאי א''א להעמיד' דהא ע''כ לפרושי מתני' קאי ואם דרישא מיירי בתוך כדי סתירה מאי קמ''ל פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים וכן בסיפא דמילתא לאחר כו' א''א להולמו ואפי' אם נגיה במקום אין כאן יש כאן וע''כ צריך להפוך הגי' כמו שפירשתי:
היו שלשה כו'. מילתא באפי נפשה היא דבעי הש''ס אם היו כאן שלשה עדי סתירה ואחד אומר אני ראיתיה ויודע ודאי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה וכגון שהשנים האחרים אין מעידין כלום מטומאה מה את עבד לה להאי מילתא אם נאמר דהוי כעדות שבטלה מקצתה דהרי העד יודע ודאי שלא נטמאה ואין סתירתה כלום וקי''ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' יש כאן שלשה עדים המעידין או דנימא דבכה''ג אמרינן תתקיים העדות בשאר ואכתי איכא שני עדי סתירה:
ופשיט לה ר' אבמרי מכיון דאת אמר כו'. כלומר אפי' למ''ד בעלמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא בעידי סתירה דתתקיים העדות בשאר והיתה שותה מפני שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:
סליק פירקא בס''ד
היו שלשה כו'. ע''כ דזו הגי' משובשת היא וצריך להגיה וה''ג היו שלשה א' אומר אני ראיתי' שנטמאת לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. כלו' דהשתא מסיק למילתיה לפרושי מתני' וה''פ רישא דקתני עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת מיירי שהעד מעיד שנטמאת לאחר סתירה והשנים האומרי' לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמרי וכלומר שלא ידענו כלום מטומאה דאע''ג בכה''ג לא הוי הכחשה דאין שנים מכחישין האחד אלא דוקא אם אומרים באותה שעה שאתה אומר נטמאת ידענו ודאי שלא נטמאת מ''מ הואיל ויש כאן סתירה ואין כאן טומאה דאין עד א' נאמן על טומאה שלאחר הסתירה וספיקא הוי ולפיכך היתה שותה:
וענית ואמרת. בכל לשון שהוא עונה:
ר' יוחנן כו'. וכן אנן מפרשינן כי הא לר' יוחנן. דר''י גריס ברישא דמתני' בעד בעד לא היתה שותה כדלעיל:
כאן לא היתה שותה. אמתני' דהכא קאי עד אימר נטמאת ועד אומר לא נטמאת וגריס במתני' לא היתה שותה וכדאמר ר' יוחנן בעצמו לקמן ור' שמעון בר בא מוסיף משמיה דדוקא כאן שפיר הוא דלא היתה שותה אבל גבי עגלה ערופה לקמן פ''ט עד אחד אומר ראיתי את ההורג ואחד אומר לא ראית היו עורפין גרסינן וטעמא דכאן הואיל ויש רגלים לדבר כשבא האחד ואמר נטמאת מהימנין ליה כבי תרי ושוב אין דבריו של הא' במקום שנים כלום. וכן קאמר בבבלי דף ל''א תני במתני' לא היתה שותה לעולא דאמר שם הכי:
רב אמר היתה שותה. תנינן במתני' כמו שהיא לפנינו:
מתני' פליגא על רב. דקתני א' אומר כו' ושנים כי' היתה שותה ולגופה לא איצטריך דפשיט' הוא דאין דבריו של א' במקום שנים ועל כרחך לדיוקא מיתני:
הא בעד אחד. כשאחד אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה מטעמא דאמרן וקשיא לרב:
פתר לה. רב בפסולי עדות. ע''כ אי אפשר לפרש דכולן פסולי עדות הן האחד והשנים ומטעם דבפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות דא''כ מאי פריך לקמיה וע''כ דה''פ דרב מפרש דהשנים האומרים לא נטמאת פסולי עדות הן ואחד האומר נטמאת עד כשר הוא וסבירא ליה כר' נחמיה דלעיל דשתי נשים ואיש אחד כפלגא ופלגא דמי ולפיכך היתה שותה והיא גופה קמ''ל במתני' ולא לדיוקא איצטריך ולעולם עד בעד היתה שותה כרב. וכן נראה לפרש לסוגיא דהכא דכל היכי דקאמר הא בעד כו' קודם תירוצא דפתר לה כו' לדיוקא הוא דקאמר דמדייקינן הא עד כו' וכל היכי דקאמר הא עד כו' קודם מסקנת הקושיא והיך כו' להתחלת הקושיא הוא דקאמר והא כמו הרי מיתפרשא:
והיינו דמקשי ואין בפסולי עדות. כלומר ואם השנים דקאמר במתני' בפסולי עדות מיירי ואשמועינן דכחד חשיבי לגבי עד כשר א''כ אמור סיפא דמתני' שנים אומרים נטמאת כו' הא עד בעד לא היתה שותה. כלומר הרי לפניך דעד בעד לא היתה שותה דהרי לדבריך השתים פסולי עדות כחד חשיבי לגבי עד כשר והוי כמו עד כשר לגבי עד כשר והיך רב אמר בזה דהיתה שותה ולדבריו קשיא רישא וסיפא אהדדי:
ופריך מתני' פליגא כו' שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה גרסי'. דמדקתני שנים כו' לא היתה שותה ש''מ הא עד בעד היתה שותה וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה בפסולי עדות. להשנים והוו כחד לגבי עד כשר ולפיכך לא היתה שותה דחד בחד נינהו וכר''י:
הא עד בעד היתה שותה. הרי לפניך דחד בחד היתה שותה דהשנים פסולי עדות כחד הוו והיך רבי יוחנן אמר לא היתה שותה. והשתא בין לרב בין לר' יוחנן קשיא רישא וסיפא אהדדי:
בפסולי עדות היא מתניתא. כלומר דלא תידוק מידי בין לרב בין לר''י דכולה מתני' בפסולי עדות מיירי בין עד האחד בין השנים וקמ''ל דהולכין בפסולי עדות אחר רוב דיעות בין לחומרא ברישא דהיתה שותה בין לקילא בסיפא דלא תשתה אבל בעד אחד כשר ושנים פסולין כי פלגא ופלגא דמי לכ''ע והוי כעד בעד כשרין ולרב היתה שותה ולר' יוחנן לא היתה שותה:
אמרין בשם ר' שמואל. איכא דאמרי בשמי' דהכי מתרץ לה למתני' דעד אומר נטמאת דרישא ושנים אומרים נטמאת דסיפא בסתירה אחר' מיירי כדלקמן וכדמפרש ואזיל:
כל ההן פירקא. כל זה הפרק מיירי משקינ' לה ונסתרה כלומר דהעד א' האומר ראיתי' שנטמאת צריך להעיד באותה סתירה שנסתרה בפני שנים כדפי' רש''י ז''ל במתני' דאז נאמן אבל אם העיד שנטמאת לאחר אותה סתירה אינו כלום:
נסתרה בפני שנים. ועד א' מעיד שנטמאת בתוך אותה כדי נתינה יש כאן סתירה ע''פ שנים ויש כאן טומאה ע''פ עד אחד דמהימן בכה''ג ובזה ודאי אינה שותה:
לאחר כדי סתירה. ואם זה העד מעיד שנטמאת לאחר אותה סתירה:
יש כאן סתירה. כלומר דאין כאן אלא עידי סתירה אבל אין כאן טומאה דבכה''ג אין עד א' מהימן על הטומא' והיתה שותה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source