משנה: נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִיפָּדֶה. וְאִם מִשֶּׁקָּֽדְשָׁה בַכֶּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִישָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְשֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לַכֹּהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. ואפי' קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפים שירים על בית הדשן כדמפרש בגמרא:
האומרת טמאה אני לך. משום דדמיא לאשם תלוי כדמפרש בגמ':
ותפדה. ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:
ותשרף. שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:
מתני' הרי היא ככל המנחו'. שנטמאו עד שלא קדשו בכלי כדתנן ריש פ' י''ב דמנחות דיש להן פדיון:
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. זוֹ טְהוֹרָה. לֹא שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה. אִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. זוֹ טְהוֹרָה. לֹא שֶׁתָּלָת לָהּ זְכוּת. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְנִיכֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּן אֲנָן קַייָמִין כְּשֶׁשָּׁתָת וְלֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם. שֶׁלֹּא תֹאמַר. עֵידֵי שֶׁקֶר הֵן. לְפִיכָךְ לֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם. אָתָא מֵימַר לָךְ שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. 17a אָמַר רִבִּי יוּדָה. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. וְלָמָּה לֹא הוּכְּרָה. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָת לָהּ זְכוּת. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תָלָה לָהּ זְכוּת. יָכוֹל אַף הִיא לֹא תָחוּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני רב מתניי'. דה''ק דדמיא לאשם תלוי שנשחט ונודע לו שלא חטא דתנינן התם הדם ישפך לאמה שבעזרה והבשר יצא לבית השריפה דהוי כזבח פסול שטעון שרפה וה''נ כיון שקדשה בכלי טעונה שרפה:
אם לאשם תלוי. את מדמית לה א''כ תיקשי לך טפי דאפי' משקדשה בכלי ואמרה טמאה אני נמי לא תשרוף בעזרה דקס''ד דלאשם תלוי שלא נשחט מדמינן לה והתם אמרי' אליבא דרבנן דאם עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה וגבי מנחה דלא שייכא בה רעיה תלך לים המלח ואפילו קדשה בכלי:
ומשני דמיי' לאשם תלוי. דאמרינן בריש פ''ו דכריתות המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש ונחתא ליה קדושה וה''נ שעל ספק הופרשה המנחה מתחלה גמר בלבו ומקדיש וכיון דנחתה לה קדושה טעונה שרפה בעזרה:
וחטאת כו'. כלומר דקי''ל בפ''ד דתמורה דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא וכל היכא דאי הוי חטאת מתה במעות נמי אזלי לים המלח כגון שהפריש מעות לחטאתו ומת והכא נמי כיון דאמרה טמאה אני תו לא חזיא להקרבה ודין מעות חטאת שמתו בעליה יש לה דלא שייכא בהו מיתה והולכות לים המלח ותתפזר נמי המנחה לים המלח ואמאי טעון שריפה בעזרה:
לא כחטאת שמתו בעליה היא. בתמיה דבמנחת קנאות מזכרת עון כתיב וכחטאת היא וכמתו בעליה דמיא כדלקמיה:
והאומרת כו'. אמתני' פריך דקתני האומרת טמאה אני נשרפת מנחתה בעזרה ככל פסולו בקודש ואמאי:
ואם לא נטמאה האשה וטהירה היא. ונקתה ונזרעה זרע והוי ליה למכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה. זו טהורה. היא דונקתה וגו' ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה דאין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ''ק:
אם לא נטמאה האשה וטהורה. וי''ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע:
ואתייא כמ''ד כו'. לאו אסיפא קאי דפשיטא היא דסיפא לא אתייא אלא כמ''ד אינה ניכרת אלא ארישא קאי שבאו לה עדים כו' וה''פ דהא ע''כ מיירי שבאו לה עדים אחר דשתיא דאי מעיקרא צריכה למימר דטמאה היא אלא ודאי הא קמ''ל דאין המים בודקין אפי' יש לה עדים במדינת הים ולא אמרינן הא דלא בדקוה מפני שיש לה זכות וא''כ לא אתייא אלא כרבנן דאמרי הזכות תולה ואינה ניכרת דלא מתנוונה כלל וקמ''ל דלא תלינן בזכות. ברם. אלא לר' דא' הזכות תולה וניכרת דמתנוונה היא קשיא מאי קמ''ל דפשיטא דלא תלינן בזכות דהרי לא הוכרה וקס''ד דלעדי שקר לא חיישינן כלל:
א''ר יודא ואתייא כו'. כלומר דר' יודא פליג אאוקמתא דר' יצחק דס''ל דלעדי שקר לא חיישינן כלל כדאמרינן מעיקרא ולא איצטריך לאשמועינן היא גופה שלא תאמר כו' ולא אתייא אלא כמ''ד הזכות תולה ואינה ניכרת כדאמרן:
ולמה לא הוכרה. כלומר דלא תימא דלמה לא בדקוה ולא הוכרה כלל מפני שתלת לה זכות קמ''ל דלא תלינן בזכות ובעיקרא דדינא לא פליגי רבי יצחק ורבי יודא אלא תרווייהו ס''ל דאין המים בודקין לסוטה אפי' יש לה עדים במדה''י כדמוכח מהאי ברייתא:
ונקה האיש מעון. כתיב ופשיטא דמנוק' מעון דאיהו מאי קעביד ולפיכך דריש דמנוקה מעון אח''כ הוא ואינו חושש לה לאסור על עצמו דשמא הא דלא בדקוה מפני שתלת לה זכות:
יכול אף היא לא תחוש. אם יודעה בעצמה שטמאה היא אלא שתלת לה זכות:
ואתייא כמ''ד דאינה ניכרת. והילכך שפיר אשמועינן דאינו חושש:
א''ר יצחק כן אנן קיימין. דלעולם אפי' כמ''ד דניכרת אתייא ולא בא למעט דלא תלינן בזכות אלא היא גופה קמ''ל דלא תאמר מאחר ששתת ולא בדקוה דעדי שקר הן וטהורה היא קמ''ל דהיינו טעמא דלא בדקוה שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לבעלה שהרי יש לה עדים ואפי' לא היו כאן כששתת:
הלכה: נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי כול'. תַּנֵּי. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִיפָּדֶה. מִשֶּׁקָּֽדְשָׁה בַכֶּלִי. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִישָּׂרֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני כו'. כלומר דתנינן בברייתא כמו דתנינן במתני' ותוספתא היא פ''ב דסוטה והתם מוסיף עלה דקתני משקדשה כו' תעובר צורתה ותצא לבית השריפה דכל הקדוש קדושת הגוף טעון עיבור צורה ונשרף בבית הדשן בעזרה:
וְהָאוֹמֶרֶת. טְמֵיאָה אֲנִי. לֹא כְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֵיהָ הִיא. וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֵיהָ יֵלְכוּ הַמָּעוֹת לְיַם הַמֶּלַח. דַּמְייָא לְאָשָׁם תָּלוּי. אִם לְאָשָׁם תָּלוּי. אֲפִילוּ מִשֶּׁקָֽדְשָׁה בַכֶּלִי. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. דַּמְייָא לְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנִּשְׁחַט. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ. הַדָּם יִשָּׁפֵךְ וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני רב מתניי'. דה''ק דדמיא לאשם תלוי שנשחט ונודע לו שלא חטא דתנינן התם הדם ישפך לאמה שבעזרה והבשר יצא לבית השריפה דהוי כזבח פסול שטעון שרפה וה''נ כיון שקדשה בכלי טעונה שרפה:
אם לאשם תלוי. את מדמית לה א''כ תיקשי לך טפי דאפי' משקדשה בכלי ואמרה טמאה אני נמי לא תשרוף בעזרה דקס''ד דלאשם תלוי שלא נשחט מדמינן לה והתם אמרי' אליבא דרבנן דאם עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה וגבי מנחה דלא שייכא בה רעיה תלך לים המלח ואפילו קדשה בכלי:
ומשני דמיי' לאשם תלוי. דאמרינן בריש פ''ו דכריתות המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש ונחתא ליה קדושה וה''נ שעל ספק הופרשה המנחה מתחלה גמר בלבו ומקדיש וכיון דנחתה לה קדושה טעונה שרפה בעזרה:
וחטאת כו'. כלומר דקי''ל בפ''ד דתמורה דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא וכל היכא דאי הוי חטאת מתה במעות נמי אזלי לים המלח כגון שהפריש מעות לחטאתו ומת והכא נמי כיון דאמרה טמאה אני תו לא חזיא להקרבה ודין מעות חטאת שמתו בעליה יש לה דלא שייכא בהו מיתה והולכות לים המלח ותתפזר נמי המנחה לים המלח ואמאי טעון שריפה בעזרה:
לא כחטאת שמתו בעליה היא. בתמיה דבמנחת קנאות מזכרת עון כתיב וכחטאת היא וכמתו בעליה דמיא כדלקמיה:
והאומרת כו'. אמתני' פריך דקתני האומרת טמאה אני נשרפת מנחתה בעזרה ככל פסולו בקודש ואמאי:
ואם לא נטמאה האשה וטהירה היא. ונקתה ונזרעה זרע והוי ליה למכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה. זו טהורה. היא דונקתה וגו' ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה דאין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ''ק:
אם לא נטמאה האשה וטהורה. וי''ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע:
ואתייא כמ''ד כו'. לאו אסיפא קאי דפשיטא היא דסיפא לא אתייא אלא כמ''ד אינה ניכרת אלא ארישא קאי שבאו לה עדים כו' וה''פ דהא ע''כ מיירי שבאו לה עדים אחר דשתיא דאי מעיקרא צריכה למימר דטמאה היא אלא ודאי הא קמ''ל דאין המים בודקין אפי' יש לה עדים במדינת הים ולא אמרינן הא דלא בדקוה מפני שיש לה זכות וא''כ לא אתייא אלא כרבנן דאמרי הזכות תולה ואינה ניכרת דלא מתנוונה כלל וקמ''ל דלא תלינן בזכות. ברם. אלא לר' דא' הזכות תולה וניכרת דמתנוונה היא קשיא מאי קמ''ל דפשיטא דלא תלינן בזכות דהרי לא הוכרה וקס''ד דלעדי שקר לא חיישינן כלל:
א''ר יודא ואתייא כו'. כלומר דר' יודא פליג אאוקמתא דר' יצחק דס''ל דלעדי שקר לא חיישינן כלל כדאמרינן מעיקרא ולא איצטריך לאשמועינן היא גופה שלא תאמר כו' ולא אתייא אלא כמ''ד הזכות תולה ואינה ניכרת כדאמרן:
ולמה לא הוכרה. כלומר דלא תימא דלמה לא בדקוה ולא הוכרה כלל מפני שתלת לה זכות קמ''ל דלא תלינן בזכות ובעיקרא דדינא לא פליגי רבי יצחק ורבי יודא אלא תרווייהו ס''ל דאין המים בודקין לסוטה אפי' יש לה עדים במדה''י כדמוכח מהאי ברייתא:
ונקה האיש מעון. כתיב ופשיטא דמנוק' מעון דאיהו מאי קעביד ולפיכך דריש דמנוקה מעון אח''כ הוא ואינו חושש לה לאסור על עצמו דשמא הא דלא בדקוה מפני שתלת לה זכות:
יכול אף היא לא תחוש. אם יודעה בעצמה שטמאה היא אלא שתלת לה זכות:
ואתייא כמ''ד דאינה ניכרת. והילכך שפיר אשמועינן דאינו חושש:
א''ר יצחק כן אנן קיימין. דלעולם אפי' כמ''ד דניכרת אתייא ולא בא למעט דלא תלינן בזכות אלא היא גופה קמ''ל דלא תאמר מאחר ששתת ולא בדקוה דעדי שקר הן וטהורה היא קמ''ל דהיינו טעמא דלא בדקוה שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לבעלה שהרי יש לה עדים ואפי' לא היו כאן כששתת:
תַּנֵּי. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרֵב הַקּוֹמֶץ. מֵתָה הִיא וּמֵת בַּעֲלָהּ. הַשְּׁיֵּרִיים אֲסוּרִין שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִילָּתָהּ. כִּיפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָֽלְכָה לָהּ. בָּאוּ לָהּ עֵידִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִנְחָתָהּ אֲסוּרָה. מַהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין שֶׁקָּמַץ וּבֵין שֶׁלֹּא קָמַץ. בֵּין שֶׁהִקְטִיר וּבֵין שֶׁלֹּא הִקְטִיר. רִבִּי אִילָּא אָמִר. בֵּין שֶׁקָּמַץ וּבֵין שֶׁלֹּא קָמַץ בְּשֶלֹּא הִקְטִיר. אֲבָל אִם הִקְטִיר הַשְּׁיֵּרִיים מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם הקטיר השיריים מותרין. באכילה ואפי' בבאו עדים אח''כ דכיון דבהכשר קרבה אמרינן בזה כפרה ספקה והלכה לה לענין הכשר הקרבה ויהו שיריה נאכלין:
בין כך ובין כך מנחתה אסורה. כדמפרש ואזיל דאפי' אם לאחר הקטרת קומץ באי עדים השיריים אסורין:
כפרה ספיקה והלכה לה. האי כפרה לאו כפרת העון הוא אלא כפרה הראוי' לה כלומר בשעת קדושת כלי עשתה מה שיש עליה לעשות דבהכשר קדשה וכיון שקדשה בהכשר קדושת הגוף טעונה שרפה כשאר פסולי הזבח:
השיריים אסירין. דהרי היא ככל המנחות שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה וישרפו בבית הדשן:
מתה היא. או שמתה היא או שמת בעלה ושוב אינה שותה דאמרן בעינן למשרייה:
עד שלא קרב הקומץ. ואחר שקדשה בכלי דהמנחות טעונין שתי פעמים מתן כלי אחת שהוא נותן בכלי שרת לקדשה קודם הקמיצה ואחת לאחר הקמיצה דשוב נותן הקומץ לכלי שרת שני ומקדשו כדשנינו בברייתא דסדר מנחות הובאה בבבלי דף י''ד יכולה ברייתא מיירי דעדיין לא שתתה דכ''ע מודים דהקריב ואח''כ השקה כשירה כדאיתא לעיל הלכה ב':
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִנחַת חוֹטֵא שֶׁלַּכֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת. וְהַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁיֵרִיים קְרֵבִין לְעַצְמָן. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. 17b וְהָֽיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה. רַבָּנִין אָֽמְרִין. הֲרֵי הִיא כְמִנְחַת נִדְבָתוֹ. מַה מִנְחַת נִדְבָתוֹ קְרֵיבָה בְבָלוּל. אַף זוֹ קְרֵיבָה בְבָלוּל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הֲרֵי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּכֹּהֵן כַּעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּיִּשְׂרָאֵל. מַה עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּיִּשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת אַף זוֹ נִקְמֶצֶת. אִי מַה זוֹ נֶאֱכֶלֶת אַף זוֹ נֶאֱכֶלֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. אִילֵּין שְׁיֵרִיים מִשֵּׁם מַה הֵן בָּאִים. מִשֵּׁם קוֹמֶץ מִשֵּׁם שְׁיֵרִיים. אִין תֵּימַר. מְשׁוּם קוֹמֶץ. אֵינוֹ נוֹתְנָן בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ נוֹתְנָן לְאַחַר מִיתָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהֶן. וְאִין תֵּימַר. מִשּׁוּם שְׁיֵרִיים. נוֹתְנָן בַּלַּיְלָה וְנוֹתְנָן לָאַחַר מִיתָה. מַהוּ שֶׁיְּחַשֵׁב לָהֶם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁיֵרִיים מִתְפַּזְּרִין עַל גַּבֵּי הַדֶּשֶׁן. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּדֶשֶׁן שֶׁלְּמַעֲלָן. כְּבַר אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְדֶשֶׁן שֶׁלְּמַעֲלָן תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְדֶשֶׁן שֶׁלְּמַטָּן. הָדָא אָֽמְרָה. נוֹתְנָן בַּלַּיְלָה וְנוֹתְנָן לְאַחַר מִיתָה וּמְחַשֵׁב לָהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. אֵינוֹ מְחַשֵׁב לָהֶן. שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ לֹא לָאֲכִילַת אָדָם וְלֹא לָאֲכִילַת מִזְבֵּחַ. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַךְ רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת אָבִיו אוֹ בְשִׁיטַּת חֲכָמִים. אִין בְּשִׁיטַּת אָבִיו. יִקָּרֵב לְמַעֲלָן. אִין בְּשִׁיטַּת חֲכָמִים. לֹא יִקְמוֹץ. בְּשִׁיטַּת אָבִיו הוּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הֲרֵי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּכֹּהֵן כַּעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּיִּשְׂרָאֵל. מַה עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלַּיִּשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת אַף זוֹ נִקְמֶצֶת. אִי מַה זוֹ נֶאֱכֶלֶת אַף זוֹ נֶאֱכֶלֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. וּתְהֵא כָלִיל. וְלֹא תֵאָכֵל הִיקְשִׁיתֵיהּ. לֹא הִיקְשִׁיתֵיהּ לְכָלִיל תָּקְטָר.
Pnei Moshe (non traduit)
נישמעינה. לזה מן הדא דלקמן:
רבי אלעזר ברבי שמעין גרסי'. דתני לה התם על דברי ר' שמעון דאמר הקומץ קרב בפני עצמי והשיריים בפני עצמן ר' אלעזר בר''ש אומר כו' השיריים מתפזרין על גבי הדשן:
ר' יוחנן בעי. והוי ר' יוחנן עלה:
מה אנן קיימין. באיזה בית הדשן קאמר:
אם בדשן שלמעלן. על המזבח וקרי ליה דשן מפני שצוברין את הדשן לתפוח ולבסוף מתפזרין על בית הדשן:
כבר אמר ר' שמעון. כלומר היינו דר' שמעון אביו דאיהו נמי אמר קרבין בפני עצמן למעלן:
אלא אם אינו ענין כו'. כלומר דע''כ לדשן שלמטה קאמר במקום שמשליכין שם מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם נבלעין במקומן ולשם היו מתפזרין:
הדא אמרה. ש''מ דדין שיריים להן דאם היה להן דין קומץ לא הוי פליג ר' אלעזר בהא אאבוה שלא יקרבו למעלן. ונותנן בלילה כו'. כלומר דין שיריים להן לכל:
אמר ר' יוסי ברבי בון אינו מחשב להן. ור' יוסי פליג דאדרבה מדר''א בר''ש נשמע דאין חייבין עליהן משום פיגול דהרי אין להן מתירין לא לאדם דקריבין הן ולא למזבח דלמטן קריבין:
הך. הא דקאמר ר''א בר''ש דהשיריים מתפזרים על הדשן כמאן אזלה שיטתיה בהאי היקישא דלעיל אם למנחת ישראל הוא מקיש כשיטת אביו או למנחת נדבת כהן כחכמים:
אין בשיטת אביו. ומתמה הש''ס אם כדרשת אביו ס''ל ה''ל למימר יקרבו השיריים למעלן כמו דסבר ר''ש כדמסקי' לעיל הא כיצד כו':
אין כו'. ולטעמיך אם כחכמים ס''ל דמקיש למנחת נדבתו א''כ לא יקמוץ כלל אליביה דר''א בר''ש כמו דסבירא להו:
בשיטת אביו הוא. הש''ס הוא דמסיק דלעולם בשיטת אביו קאי שיטתיה דמקיש למנחת ישראל והילכך נקמצת ס''ל כדאשכחן דאמר ר''ש לעיל הרי עשירית האיפה כו' ודקאמרת מ''ט לא ס''ל גם בהא כאבוה דקריבין למעלן לא קשיא ותהא כלו' דתהא האי טעמא משום דכליל ולא תאכל הקשתיה למנחת נדבתו דהרי לא מקשינן למנחת ישראל אלא לקמיצה והא דאינה נאכלת נפקא לן מוכל מנחת כהן ובין מנחת נדבה ובין מנחת חובה וס''ל לר''א בר''ש דלא הוקשה אלא שלא תאכל כמנחת נדבתו אבל לא הקשתיה לכליל תקטר דכתיבא במנחת נדבתו כלומר דלענין הקרבה לא הוקשה דאין קריבין השיריים למעלן אלא מתפזרים על בית הדשן:
מהו. אלא הא קא מיבעיא לן מהו שיחשב להם ושיהי חייבין עליהן משום פיגול ואע''ג דדין שיריים להן משום דאין חייבין משום פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח והכא אינן ראוין לאכילת אדם ולא למזבח כדלקמן:
ואין תימר. דדין שיריים יש להן הא ודאי לא מיבעיא לן דבאין בלילה דלאו קרבן מיקרו וכן באין לאחר מיתה:
ואינו מחשב להן. אין חייבין עליהן משום פיגול אם חישב להקטיר הקומץ למחר או להקטירן למחר דקי''ל בזבחים פ' ב''ש דף מ''ג דהקומץ אין חייב עליו האוכלו משום פיגול דאין חייבין כרת באכילת פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין והקומץ הוא המתיר ואין לו מתירין וה''נ דין קומץ להן:
אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה. אין קריבין בלילה כדין קומץ וכן אין באין לאחר מיתה דכחטאת שמתו בעליה היא וכגון שמת לאחר הקרבת הקומץ:
משם מה הן באין. מה דין יש להן דין קומץ או דין שיריים בעלמא ונ''מ כדמפרש ואזיל:
אילין שיריים. לר''ש דאמר קרבין הן לעצמן:
ת''ל וכל מנחת כהן וגו'. הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשיריים בעצמן:
ר''ש אומר הרי עשירית האיפה. מנחה של כהן כמנחה של ישראל לקמיצה כדמפרש לה התם מדכתיב כמנחה ולא כמנחתו חלא להקיש למנחת חוטא של ישראל:
אף זו. חובתו קריבה בכלול ואינה נקמצת:
מה מנחת נדבתו קריבה בכלול. דכתיב כליל תהיה ואינה נקמצת:
רבנן אמרין. והיתה לכהן כמנח' להקיש מנחת חובתו למנחת נדבתו של כהן:
והיתה לכהן כמנחה. במנחת חוטא כתיב:
תמן תנינן. ריש פ' אלו מנחות נקמצות ובגמרא שם דף ע''ד דרבנן סברי מנחת חוטא של כהנים אינה נקמצת דכולה כליל היא ור''ש אומר דנקמצת כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source