Nedarim
Daf 7b
משנה: נָדַר בַּחֵרֶם וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְחֶרְמוֹ שֶׁלַּיָּם. נָדַר בַּקָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְקָרְבְּנוֹת מְלָכִים. הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְעֶצֶם שֶׁהִינַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנִית לִי וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְאִשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי עַל כּוּלָּן אֵין נִשְׁאָלִין עֲלֵיהֶן. וְאִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְלַמְּדִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים.
Traduction
Quelqu’un fait un vœu par le mot ''anathème'', puis il dit: ''En exprimant le vœu, je n’ai songé qu’à l’anathème de la mer'' (voulant l’atténuer), ou s’il a employé l’expression ''par un sacrifice'', puis il dit (pour se reprendre): ''En formulant mon vœu par les sacrifices je n’ai envisagé que ceux des rois '' (volontaires), ou s’il a dit ''que je sois moi-même un sacrifice'', puis (se reprenant), il dit: ''j’entends avoir simplement formulé un vœu par l’os que j’ai laissé chez moi pour l’utiliser à faire un vœu'', ou s’il dit: ''je m’interdis que ma femme jouisse de moi'', puis (se reprenant) il dit: ''par l’interdit ainsi formulé j’ai eu seulement en vue ma première femme que j’ai répudiée'', dans aucun de ces cas il n’est nécessaire de consulter les sages pour arriver à lever ces interdits (ils sont tous nuls); et si (par ignorance) on a consulté les sages, ceux-ci puniront l’imprudent, en aggravant ses expressions de vœu. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, on cherchera à le dégager d’autre part (tout en maintenant le vœu), en enseignant de ne pas se conduire à la légère en fait de vœux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נדר בחרם. אמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים לשון מצודה על שם הרשת שצדין בו את הדגים:
אלא בקרבנות מלכים. דורונות שמקריבין לפני מלכים:
הרי עצמי קרבן. אסר עצמו כקרבן על חבירו ושוב אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר בו דרך שחוק או להטעות העולם שיסברו שאני נודר נדר גמור:
על כולן אין נשאלין עליהן. אין צריכין שאלה שאינם חלים כלל:
ואם נשאלו. בבבלי מפרש להסיפא בעם הארץ שצריך שאלה ואם נשאל עונשין ומחמירין עליו שאין פותחין לו פתח לחרטה ואין מתירין לו ואם עבר על נדרו מנדין אותו:
וחכמים אומרים פותחין להן פתח ממקום אחר. מראין לו שזה נדר הוא ואסור ופותחין לו פתח מטעם אחר ומתירין לו נדרו אבל לא עונשין ולא מחמירין וכן הלכה:
משנה: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים נִידְרֵי זֵירוּזִין וְנִידְרֵי הֲבַאי וְנִידְרֵי שְׁגָגוֹת וְנִידְרֵי אוֹנְסִין. נִדְרֵי זֵירוּזִין כֵּיצַד הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר קוֹנָם שֶׂאֵינִי פוֹחֵת לָךְ מִן הַסֶּלַע. וְהַלָּה אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דֵינָרִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הוּא בָטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בְּשָׁעַת הַנֶּדֶר.
Traduction
Les sages ont permis (de délier) quatre sortes de vœux, ceux de l’imitation, de l’exagération, de l’erreur, de la contrainte. Voici un exemple de la 1re sorte: Si en vendant un objet, on dit à l’acquéreur: ''je fais vœu de ne rien te réduire du prix d’un selà'' (4 dinars), et celui-ci réplique s’interdire par vœu de rien ajouter au prix d’un sicle (52)Un sicle = 2 dinars., tous deux s’accordent en somme sur le prix de trois dinars. R. Eléazar b. Jacob dit: le droit d’annulation est applicable p. ex. lorsque quelqu’un veut contraindre son prochain par vœu à manger chez lui; il dira alors: ''tous les vœux que je formulerai à l’avenir sont annulés (53)Ce ne sont pas là des interdits sérieux, et ils restent sans valeur.'', et il en sera ainsi à la condition de se rappeler cette restriction au moment de formuler les vœux. (54)En tête est un passage traduit (Hagiga 1, 8)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים. ובגמ' פליגי בהו אם צריכין היתר חכם או שהן מותרין בלא שאלה:
קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. שהוא ד' דינרין ואמר קונם ככר זה עלי אם פוחת אני לך מזה:
והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף לו על השקל שהוא שני דינרין:
שניהן רוצין בשלשה דינרין. ולא היה בלבם לשום נדר אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף ויתן לו ג' דינרין וכן הלוקח לא נתכוון אלא לזרז המוכר שיסכים לכך והילכך לא הוי נדר ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים היכא דמוכחא מילתא כי הכא שכן דרך המוכרים והלוקחים לעשות כן אזלינן בתר דברים שבלב:
ר' אליעזר בן יעקב אומר. בבבלי מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני אף הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו נדרי זירוזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ולאו דוקא ר''ה אלא הה''ד בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע:
ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. כלומר שצריך שיזכיר בפיו לתנאו בשעת הנדר ויאמר על תנאי הראשון אני נודר שיהיה התנאי קיים ואז הנדר בטל כדמפרשינן בגמרא והלכה כר' אליעזר בן יעקב:
הלכה: נָדַר בַּחֵרֶם כול'. חַד בַּר נַשׁ נָדַר בְּאִילֵּין מִילַּייָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּאָתִית לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יְהוּדָה וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּשָֽׁלְחָךְ רִבִּי מֵאִיר לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אִין לֵית קַדְמָאָה מִשְׁרֵי לָךְ לֵית חוֹרָן מִשְׁרֵי לָךְ. דְּאִית לֵיהּ אִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן. חָזַר וְאָתָא קוֹמֵי לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵיתָה יְדַע כֵּן לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי בְקַדְמִיתָא. אָמַר לֵיהּ. חֲמִיתָךְ מֵיקַל וְחָֽמְרִית עֲלָךְ.
Traduction
Un homme, ayant fait un vœu formulé par l’un des termes énoncés dans la Mishna, vint consulter à ce sujet (pour être délié) R. Meir, qui l’envoya à R. Juda, en disant à l’homme: fais-lui savoir que tu es venu auprès de moi et qu’à cet effet je t’ai envoyé près de lui. L’homme étant venu à R. Juda, celui-ci l’envoya à R. Yossé, en lui faisant répéter avoir été envoyé par R. Meir à R. Juda, qui l’a renvoyé plus loin (51)Pour lui faire comprendre son intention de refuser cette libération. Cf. ci-après, (9, 1) ( 41b).. En le recevant, R. Yossé lui dit: puisque les premiers ne t’ont pas délié de ton vœu, le dernier ne le peut pas non plus; car R. Meir dit (ici): ''Si (par ignorance) on consulte les sages, ceux-ci puniront l’imprudent en aggravant ses expressions de vœu''. L’homme revint alors à R. Meir et dit: Puisque tu savais ce qu’il en est (qu’il est impossible de me délier), pourquoi ne m’as-tu avisé de suite? C’est que, répondit R. Meir, comme je t’ai vu agir à la légère en contractant le vœu, j’ai aggravé ta situation en te faisant aller de l’un à l’autre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' נדר באלין מילייא. שנדר באלו דברים שהזכרו במשנה ובא לפני ר''מ לשאול על נדרו ושלחו לגבי ר' יודה ואמר לזה תודיע הדבר לר' יודה שבאת מתחילה לפני ואני שלחתיך אצלו וכונתו היה שיבין ר' יודה שאין דעתו להתירו וכן חזר ושלחו ר' יודה אצל ר' יוסי ואמר לו כן והבין ר' יוסי ואמר לו אם אין הראשון שהוא ר''מ מתירך אין אדם אחר מתירך:
דאית לי'. לר''מ אם נשאלו כו' כדקאמר במתני' וכלומר הוא ודאי לא יתירך ואין אנו רוצים לחלוק עליו למעשה:
חזר. זה ובא אצל ר''מ ואמר לו אם הייתך יודע שהוא כן שהם ג''כ לא יתירו לי:
למה לא אמרת לי בקדמיתא. מפני מה לא אמרת לי בפעם הראשון כשבאתי לפניך שאין היתר בדבר ולא הייתי צריך לילך עוד אצליהם בשביל כך:
אמר ליה. ר''מ מפני שראיתיך מיקל בדבר ונודר בנדרים כאלו מפני כך הייתי מחמיר עליך לילך ולנוע ולחזור אחריהם להתירך ואף על פי שידעתי שלא יתירו לך:
סליק פירקא בס''ד
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלַיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. 7b חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.
Traduction
Les sages disent: Au cas où la formule de vœu porte sur l’oblation vaguement, en Judée l’objet devient interdit, mais en Galilée il reste permis; car les Galiléens ne reconnaissent pas l’oblation de la cellule''; si donc ils la reconnaissent, celle qui est indéterminée entraîne l’interdit. ''De même, l’expression vague de l’anathème laisse les objets permis en Judée; mais en Galilée ils deviennent interdits, parce que ses habitants ne connaissent pas les anathème sacerdotaux''; d’où l’on peut inférer que s’ils les connaissent, même une telle expression vague laisse libre celui qui l’a émise. Or, comment se fait-il que, du commencement, on tire une déduction opposée à celle de la fin? Ce sont là 2 avis divers, répond R. Eléazar (la 1re partie émane d’un docteur, et la 2e d’un autre). Selon R. Jérémie, toute la Mishna émane d’un seul interlocuteur, qui admet aussi qu’en cas de doute on adopte l’avis le plus sévère; et, par suite, si même les Galiléens reconnaissaient l’expression vague en fait d’anathème, un tel vœu entraînerait l’interdit, selon l’avis de celui qui dit (50)Erakhin 8, 6, et ci-dessus, (1, 1).: Un objet mis en anathème vaguement est consacré à l’entretien du Temple; au contraire, selon l’avis opposé, attribuant aux prêtres une telle désignation vague, même en Galilée elle laisse libre celui qui l’a énoncée. Il est admis ici, il est vrai, qu’en Galilée seule elle entraîne l’interdit, remarque R. Yossé au nom de R. Ila, parce que ses habitants sont habitués aux anathèmes (objets dévoués au culte) dont ‘Akhan a prévariqué; tandis que, pour les Judéens, non habitués à ce fait, la désignation vague laisse libre.
Pnei Moshe non traduit
וחכמים אומרים כו'. ומקשי נמי דיוקא דרישא לסיפא דקתני טעמא דסתם תרומה בגליל מותר שאין מכירין תרומת הלשכה ומסתמא דעתן לגורן הוא אבל אם היו מכירין לתרומת הלשכה סתם תרומה אסור אפי' בגליל מספיקא אלמא דספיקא לחומרא והדר קתני בחרמין סתם חרמין כו' דמשמע אבל אם היו מכירין חרמי כהנים סתמן מותר מספיקא אלמא ספיקא לקולא הכא כו':
תרין תניין אינון. כתנאי אזלא רישא וסיפא דמתני' ומי ששנה זו לא שנה זו דמר אזיל בספיקא לחומרא ומר אזיל לקולא. וכן מוקי לה בבבלי דף י''ט כתנאי:
רבי ירמיה. קאמר לעולם חד תנא הוא ותנא דסיפא ס''ל נמי ספיקא לחומרא ולא תידוק מינה הא מכירין סתמן מותר דאפי' אם היו מכירין סתמן אסור בחרמים וכמאן דאמר בפרק ז' דערכין סתם חרמים לבדק הבית אבל למאן דאמר סתם חרמים לכהנים אפי' בגליל יהא מותר כלומר כהאי מאן דאמר ודאי לא אתייא דאליבי' אין חילוק בין יהודה לגליל ולעולם סתמן מותר אלא כמאן דאמר סתם חרם לבדק הבית שפיר הוא דאתייא והא דביהודה סתם חרמין מותר טעמא כדמפרש ר' יוסי בשם רבי הילא שבגליל היו רגילין בחרם עכן כלומר בחרמי שמים כחרמו של עכן והילכך סתמן אסור דודאי היה דעתו לתפוס בחרם שרגילין שם אבל ביהודה לא היו רגילין בחרמי שמים והילכך מותר שמסתמא לא היה דעתו לתפוס בדבר שאין רגילין בו והיינו דקאמר במתניתין שאין בני גליל מכירין לומר שאין רגילין בחרמי כהנים ולפיכך סתמן לעולם אסור:
Nedarim
Daf 8a
הלכה: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כול'. וְכָל הַנְּדָרִים לָאו חֲכָמִים הֵן שֶׁהֵן מַתִּירִין. כְּתִיב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. 8a תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין נִדְרֵי הָעָם. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יֵחַל דְּבָרוֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. הָא אַחֵר עוֹשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁמַּתִיר נִדְרוֹ. חֲנַנְיָה בֶן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. נִשְׁבַּעְתִּי וָאַקַּייֵמָה. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי. חוֹזֵר אֲנִי בִי.
Traduction
– Hanina le neveu (fils du frère) de R. Josué explique ce verset (Ps 119,106): je jure, et je le tiendrai, qu’il m’arrive parfois de ne pas être astreint à tenir une promesse (lorsqu’un sage consulté délie celui qui l’a énoncée). R. Josué dit de même sur le verset (Ps 95, 11): Aussi je jurais dans ma colère, que, sur un serment énoncé dans un mouvement de colère, il est permis de revenir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין. בתמיה דקס''ד אלו נדרים שחכמים מתירין בפתח להתיר הנדר קאמר והלא כל הנדרים מתירין כדדרשינן מקראי דכתיב וידבר משה וגו':
תלה הפרשה בראשי המטות. לומר לך שיהו ראשי המטות והן המומחים מתירין נדרי העם ורב יהודה בשם שמואל יליף לה מלא יחל דברו כו' וכן אמר בבבלי פ''ק דחגיגה:
פעמים שאינו מקיים. אם רצה ילך אצל חכם ויתירנו:
באפי נשבעתי. ולפיכך חוזר אני בי לשאול על הנדר והשתא חוזר להקושיא וכל הנדרים כו' ותנינן ד' בתמיה ומשני ר''א דה''ק אילו אינן צריכין היתר חכם שאינם צריכין שאלה מפני שהתירו חכמים לו ואין כאן נדר כלל:
וְכָל הַנְּדָרִים חֲכָמִים הֵם שֶׁהֵם מַתִּירִין. וְתַנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֵילּוּ אֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵילּוּ הֵן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הָתִיב אִיסִּי. וַהֲרֵי לֹא מָצִינוּ פֶתַח לִנְדָרִים אֶלָּא מִכָּן. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. חֲגַר עֲלֵיהּ מוּתְנָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אִיסִּי. אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם. פָּתַר לָהּ. כָּל הַנְּדָרִים צְרִיכִין פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וְאֵילּוּ פִּתְחָן בְּצִידָּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן מַעֲמִידִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲמִידִין צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הֲרֵי זֶה מַעֲמִיד וְזֶה אֵינוֹ מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבָּטֵל אֶצֶל זֶה יִבָּטֵל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה בַר לוּלִייָנִי אָמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁאִילּוּ הָיָה אוֹמֵר זֶה בְסֶלַע. וְזֶה אוֹמֵר לִיתֵּן לוֹ בְשָׁלֹשׁ. וְזֶה אוֹמֵר בְּשֶׁקֶל. מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבִּיטֵּל דֵּינָר זֶה עַל זֶה יְבַטֵּל עוֹד דֵּינָר אַחֵר אֶצְלוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ בִשְׁנַיִם.
Traduction
Puisque pour tous les vœux les sages trouvent des voies de libération, comment dire dans notre Mishna: ''Les sages ont délié 4 sortes de vœux'' (pas plus)? R. Eléazar répond au nom de R. Hiya le grand que ces 4 sortes de vœux n’ont pas besoin d’être déliés par le savant (55)Pour ces 4 sortes, le vœux n'est pas effectif, et le sage n'a pas à intervenir.. Rav et Samuel, au contraire, déduisent de notre Mishna, que pour ces 4 sortes, il faut une libération par un savant (malgré la cause de nullité évidente). Même contre R. Eléazar (qui dispense alors de la libération par un savant), Issi objecta: est-ce que l’on ne délie aucun vœu sans qu’il y ait un prétexte d’annulation, comme pour les 4 sortes citées par la Mishna? Samuel répondit à Issi: tu assujettis à ce propos la corde (tu confirmes juste ainsi l’avis disant qu’il faut une libération par un sage). Est-ce qu’une Mishna plus loin (8, 7) ne contredit pas l’avis d’Issi, en disant: ''Un tel aussi peut rompre son propre vœu, sans qu’il faille l’annuler par un sage''? On l’explique en ce sens: pour tout vœu qu’il s’agit de rompre, il faut trouver par ailleurs un motif de nullité; tandis que pour les vœux en question, il y a en eux-mêmes un motif de nullité (tout en faisant intervenir le savant). R. Zeira dit: l’intervention du savant est inutile lorsqu’il ne s’agit pas de persévérer dans ce vœu (énoncé comme simple exercice); mais s’il s’est agi d’un vœu formel (en principe), il faut la libération par un savant pour l’annuler. Si des 2 hommes (vendeur et acquéreur) l’un a prononcé un vœu formel, l’autre non, du moment que le vœu est annulé pour l’un, il l’est aussi pour l’autre (56)Il est permis à tous 2 de maintenir la cession au prix moyen de 3 dinars.. Les disciples de R. Hiya b. Julian disent que R. Judan a enseigné: si à 2 acquéreurs le vendeur offre un objet pour un sela (= 4 dinars), le premier acquéreur répond ne vouloir en donner que 3 dinars et le 2e acquéreur n’offre qu’un sicle (= 2 dinars), en persévérant sous peine d’interdit, dès lors qu’en consentant à la 1re offre avec rabais d’un dinar, le vendeur a annulé le vœu du 1er acquéreur, on peut aussi supposer annulé le vœu du 2e, en consentant à un nouveau rabais et en vendant l’objet pour 2 dinars.
Pnei Moshe non traduit
אלו הן צריכין היתר חכם. כלומר שצריך שאלה לחכם אע''פ שפתחיהן בצדן כדלקמן:
התיב איסי. נמי על דברי ר' לעזר דקאמר שאינן צריכין היתר חכם והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מכאן כלו' שאין מתירין שום נדר אלא אם יש לו פתח כעין נדרים דמתני' והיינו דקסבר אין פותחין בחרטה שאין החכם מתיר לו בחרטה בלא פתח אלא דוקא בפתח שהוא ניכר שהנדר בטעות כארבעה נדרים אלו:
אמר ליה שמואל. לאיסי חגר עליה מותנא קשרת עליה החבל כלומר שהחזקת הדבר דנשמע מדבריך שהן צריכין היתר חכם. א''נ יש לומר דאיסי הקשה לשמואל דקאמר הן צריכין היתר חכם וקס''ד דדוקא נדרים אלו צריכין היתר חכם והלא בכל הנדרים שצריכין פתח מכאן הוא דלמדו וא''ל שמואל תקשור עליה החבל כלומר למוד מכאן למקום אחר ואלו הן לאו דוקא אלא כל הנדרים שהן כאילו ניתרין בהיתר חכם:
מתני' פליגא על איסי. דתנן לקמן פ' קונם יין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם וכן בסיפא התם אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין כו' אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם משום דהוו כנדרי זרוזין אלמא שאין צריכין היתר חכם:
פתר לה. הא דקאמר שלא על פי חכם ה''ק דשאני משארי נדרים שהן צריכין פתח ממקום אחר והחכם צריך להמציא לו פתח אבל אלו פתחיהן בצדן שלח נתכוון אלא לזרזו ומאליהן יש להן פתח וכמו כל הני דמתני' אבל לעולם צריכין שאלה לחכם:
הדא דאת אמר. להני אמוראי דלעיל שאין צריכין היתר חכם בשאין מעמידין דבריהם שאומרים שלא נדרו בדוקא אלא לזרז ושניהם רוצים דקאמר במתני' רוצין מתחילה קאמר:
אבל. במעמידין דבריהם שבדוקא נדרו לד''ה צריכין היתר חכם:
הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד. היה אחד מהן מעמיד בדבריו המוכר או הלוקח והשני לא העמיד דבריו אלא נתרצה בג' דינרין:
מאחר שבטל. הנדר אצל זה יבטל אצל זה ומותרין שניהם לקיים המקח בג' דינרין:
שאילו היה אומר זה בסלע כו'. כלומר דגם בשני לוקחין הדין כן שאם היה מוכר לשנים זה בסלע המוכר אומר בסלע וא' מהלוקחי' אומר ליתן לו בשלש דינרין והשני אומר בשקל ומעמיד בדבריו:
מאחר שביטל דינר זה על זה. כלומר שהמוכר ביטל דינר על זה שאומר בשלש ובטל הנדר אצלו ומותר ליתנו לו בשלש:
יבטל עוד דינר אחר אצלו. בטל הוא ג''כ אצל השני ומותר ליתן לו בשנים אם רוצה המוכר בכך ואין כאן משום נדר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source