Vayedaber

הֲרֵי הוּא קָרְבָּן. הֲרֵי הוּא לַקָּרְבָּן. הֲרֵי הוּא כְקָרְבָּן. מוּתָּר. הֲרֵי הוּא שְׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא לַשְּׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא כִשְׁבוּעָה. אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי הוא קרבן כו'. כלומר בכל אלו לשונות בנדרים מותר ובשבועו' אסור:

הלכה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ כול'. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִינָן. חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. 6a וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ. דִּבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וסברנן מימר כו'. והילכך אי מעינן הכא בגוונא דבשבועות אסור הוא ולא תנינן הכא שבועה לא אוכל לך דמותר ובמסרבין בו כי היכי דליתני אבתרה זה חומר בשבועות מבנדרים דבשבועות אסור ובנדרים מותר:

אלא בגין דתנינן. כלו' דמשרי לעולם במסרבין בו ושאוכל דלא אכילנא משמע ודקשיא לך א''כ לישמועינן איפכא בשלא אוכל לך כדאמרן הא ל''ק משום דתנינן במתני' חומר בשבועות מבנדרים כלומר דבא להשמיענו מה שחמור הוא בנדר מבשבועה:

גמ' ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר. נראה דה''פ משום דקשיא לי' על הא דקתני שבועה שאוכל לך אסור ואמאי יהא שאוכל דאכילנא משמע וע''כ דמוקמינן במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ושוב אמר שבועה שאוכל לך דלא אכילנא משמע דה''ק בשבועה יהא עלי אי אכילנא לך וכדמוקי אביי בבבלי די''ז והיינו דמקשי אי הכי ולמה לא תנינן נמי שבועה שלא אוכל לך מותר וכלו' דאי במסרבין בו מיירי וא''כ באומר שבועה לא אוכל לך נמי הוי ליה לפרש דלפעמים דאכילנא משמע ומותר שאם מסרבין בו וקאמר לא אכילנא לא אכילנא בתמיה כלומר וכי אתה סבור שלא אוכל עמך בודאי אוכל ואם עלה קאמר שבועה לא אוכל לך דאכילנא קאמר דלקיים דבריו הראשונים מה שאמר לא אכילנא בלשון תמיה הוא נשבע ומדלא תני הכי ע''כ שאוכל לעולם דאכילנא משמע ושלא אוכל לעולם דלא אכילנא משמע וקשיא הא דקתני שאוכל לך אסור. וזה כעין דקאמר בבבלי דרב אשי נאדי מטעמא דאביי מכח האי קושיא:

משנה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אינו חייב אלא אחת. אינו לוקה אלא מלקות אחת אבל אם נשאל על השבועה הראשונה חלה שבועה שנייה וכן אם נשאל על שנייה חלה השלישית ואסור לאכול עד שיותרו כולם מדלא תנן הרי זו שבועה אחת אלא אינו חייב אלא אחת:

חייב. על כל פעם ופעם נזירות אחת:

מתני' יש נדר בתוך נדר. דנדר חל אחר הנדר:

זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מַה הַטָּבָה רְשׁוּת אַף הָרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁלְּאִיסּוּר בַּדָּבָר שֶׁל מִצְוָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. שׁוֹגֵג. הָא מֵזִיד לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. לֹא הַיּוֹצֵא מִפִּי שָׁמַיִם. וָמַר. אַף בְּהֶקְדֵּשׁ כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם מַקְדִּישׁ סוֹכָּתוֹ לַשָׁמַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים. כלומר דלא היא שכן מצינו בהקדש שחל על הכל כדאמרי' בפ' ז' דתמורה:

ומר אף בהקדש כן. ונימא נמי דאין ההקדש חל על דבר מצוה דאימעוט מהאי קרא:

אשכח תני ר''י. דממעט ליה מקרא ולא היוצא מפי שמים והוא נשבע לעבור עליו ומעטיה קרא אפי' מלאו. וכה''ג קאמר נמי בבבלי דף י''ז דאיצטריך תרי קראי חד למיפטרי' מקרבן שבועה וחד למיפטרי' מלאו דשבועה:

הוון. בני הישיבה בעי מימר שוגג דוקא אימעיט דהא האי קרא בקרבן מיירי הא המזיד לא אימעוט מדבר מצוה וחייב בלאו דשבועה:

וחומר בנדרים מבשבועות כיצד. כלומר מנין דאין שבועה חלה על דבר מצוה דכתיב או נפש וגו' מה הטבה רשות בדבר הרשות משתעי דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל:

יצא דבר איסור בדבר של מצוה. דאם נשבע שלא יעשה זה אין הרשות בידו:

משנה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ אִם שֶׁלַּשָּׁמַיִם נָדַר אָסוּר אִם שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה נָדַר מוּתָּר. וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲדֵי עָלַי כְּחֵרֶם אִם בְּחֵרֶם שֶׁלַּשָּׁמַיִם אָסוּר וְאִם שֶׁלַּכֹּהֲנִים מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר אִם בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּדָּגָן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' סתם נדרים להחמי' ופירושן להקל. אע''ג דכשפירש דבריו אזלינן בתר פירושו כי סתם ולא פירש אזלינן להחמיר דסתם נודר דעתו לאסור:

כבשר מליח. היינו קרבן דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:

אם של שמים נדר. שואלין אותו מה היה דעתו ואם אומר לא היה בלבו אלא תקרובות ע''ז ה''ז מותר שהרי נדר בדבר האסור:

ואם כחרם של כהנים מותר. אע''ג דחרמי כהנים מועלין בהן עד שיבאו לידי כהנים והוי דבר הנדור מ''מ סתם חרמי כהנים משמע שכבר באו ליד כהן והוי ממון כהן ומותר כחולין לכל דבריהם:

כמעשר בהמה. הוי דבר הנדור שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר:

ואם של דגן. דבר האסור הוא שמעשר ותרומה בשבלין אסור:

שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה. לפי שהיו רחוקים מירושלים:

שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים. שלא היו כל כך כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים:

הלכה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר כול'. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִכָּר זֶה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר זוֹ. הָא אִם לֹא אָמַר זוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבִימֵי אַחֲוֵי דְהֵיפָה אָמַר שַׁמָּשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמָּשִׁית בִּשְׁבוּעוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִבְדְּקוּנֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסּוּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין. 6b חָזַר וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה חְמִשָּׁה כִכָּרִים הָאֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אֶחָד זֶה. וְאָכַל אֶת כּוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חֲמִשָּׁה. וְאָכַל אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְּאַחֲוֵי דְחֵיפָה בָאַחֲרִיתָא. וּדְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ליה טעית דחייב על כל אחת ואחת. ולא הוי שבועה על שבועה דאילו מי שאמר בשבועה הוא אם אוכל חמשה ולא אכל אלא ארבעה שמא אינו פטור בתמיה דהא ודאי פטור הוא דלא נשבע אלא שלא יאכל כל החמשה וכי חזר ונשבע על הד' שבועה אחרותא היא:

מסתברא כאחוי דחיפ' באחריתא. בשאלה השני' מסתברא כוותי' דאבימי וטעמא' דקסבר כיון שנשבע על החמשה דעתו היה שלא יאכל לא לכולם ביחד ולא לא' מהן והוי שבועה על השבועה ואינו חייב אלא אחת:

ודחיפה בקדמיתא. וכוותי' דחיפה מסתברא בשאלה הראשונה דודאי על ככר הראשון אינו חייב אלא אחת:

אמר ליה אינו חייב אלא אחת. דקסבר שבועות האחרונות בכלל הראשונות הן:

חזר. ושאלו אם מתחילה אמר חמשה ככרים האלו בשבועה וחזר בשבועה השניה ולא הזכיר אלא ארבעה כו' ואכל את כלן מהו:

א''ל חייב על כל א' וא'. על כל שבועה ושבועה דקסבר דאין זו שבועה על שבועה מאחר שבשבועה השניה מוסיף הוא על האחרים ולא על הככר הראשון. א''ל טעית דאינו חייב אלא אחת דהוי כשבועה על שבועה דבשבועה שניה כולל ג''כ הראשון עמה ומכיון שהזכיר על הככר הראשון שבועה הוי כנבילה ומושבע ועומד ואין האחרונות חלין על מה שאסר עליו כבר:

שבועה שאוכל. בשבועה היא אם אוכל ככר זה:

בעי חיפה מיבדקוניה. היה רוצה לנסותו בשאלות:

שמשית בנדרים. היה מתפאר בעצמו ששימש לפני רבו ועסק במס' נדרים ובמס' שבועות:

אבימי אחוי דחיפה. הוא עיפה הנזכר בבבלי בהרבה מקומות וכה''ג גרסי' בבבלי פ''ג דשבועות דף כ''ת והתם קאמר אבימי שאל לעיפא:

שבועה שלא אוכל ככר זה. דוקא מפני שאמר זה תו לא חיילא שבועה השנייה עלה דאין שבועה חלה על השבועה הא אם לא אמר זה אלא היו לפניו הרבה ואמר כמה פעמים שבועה שלא אוכל סתם אמרי' כל חדא שבועה אכל חד ככר חיילא:

גמ' ר' יוסי בעי שבועה שבועה. היו לפניו ככרים הרבה ואמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל מהו אם חייב על כל אחת ואחת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source