Nedarim
Daf 5b
משנה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ וְקָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ לֹא קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ מוּתָּר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ לֹא שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ אָסוּר. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם סוּכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל. תְּפִילִין שֶׁאֵינִי נוֹתֵן בַּנְּדָרִים אָסוּר בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר. שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.
Traduction
Si quelqu’un dit: ''Sacrifice que je ne mange rien de ce qui est à toi'', ou ''sacrifice que je mangerai du tien'', ou encore: ''Non sacrifice de ne pas manger du tien'', l’objet visé est permis (l’engagement est nul). Mais s’il dit: ''Je jure de ne pas manger du tien'', ou ''je jure si jamais je mange du tien'', ou encore: ''Non serment de ce que je ne mangerai pas du tien'', la consommation de l’objet ainsi visé sera interdite. C’est là une formule plus grave parmi les serments que parmi les vœux, comme il y a par contre des interdits plus graves que les serments. Ainsi, par exemple, si quelqu’un dit: ''Je fais vœu de me priver de construire une Suka, de ne pas prendre le lulav, de ne pas mettre des Téphilin'', à la suite d’engagements par vœu, ces actes sont interdits (38)Il s'est interdit d'accomplir tel acte, sans supprimer le précepte religieux.; mais à la suite de serments, ils sont permis, car on ne saurait jurer de transgresser les préceptes légaux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קרבן לא אוכל לך כו' מותר. דהוי כנשבע בקרבן ונעשה כאומר בחיי הקרבן אם אוכל לך:
שבועה לא אוכל לך. בהא לא אמרינן בחיי שבועה קאמ' כדאמרינן בקרבן דשבועה לית בה מששא ולא שייך למימר בה בחיי שבוע':
שבועה שאוכל לך. בשבועה יהא מה שאוכל לך:
לא שבועה לא אוכל לך אסור. ואע''ג דמתני' ר''מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כדקתני רישא לא קרבן כו' אפ''ה בשבועה אסור כדאמרינן בסוף פרק שבועות העדות כי לית לי' לר''מ ה''מ בממונא או באסורא דאית ביה ממונא כגון נדרים דלא משכחת להו בלא חפצא אבל באסורא גרידא כגון שבועות שהן חלין בגופו ואינן אלא איסורא גרידא אפי' ר' מאיר מודה דאמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן:
זה חומר בשבועות מבנדרים. בבבלי מדייק לה דלא מצינן לאוקמא אשבועה שלא אוכל לך כו' דמדקתני זה חומר משמע דנדר הוי אלא שאינו חמור כשבועה והא קתני ברישא מותר משמע דלא הוי נדר כלל ומשום הכי מוקי דאדלעיל קאי קונם שאיני ישן כו' ואוקימנא מדרבנן דמדאורייתא אין הנדר חל אלא על דבר שיש בו ממש וזה חומר בשבועות שהשבועה חלה אפי' על דבר שאין בו ממש:
תפילין שאיני נותן. משום דאסר חפצא עליה ואין נראה כנודר לבטל את המצוה שהרי לא קבל על עצמו אלא אסר החפץ עליו ואם יקיים המצוה הוי' מצוה הבאה בעבירה ודמי למי שחייב לאכול מצה בלילי הפסח ולא מצא אלא מצה של הקדש ושל טבל שאסור לאכלה ולפיכך הנדר חל על המצוה אבל כל ל' שבועה הוא שאוסר עצמו מלעשות הדבר וכיון שהוא מחויב לעשות המצוה לאו כל כמיני' להפקיע עצמו מחיוב המצוה:
הלכה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין כול'. לַיי֨. אֵין אָדָם אוֹסֵר עָלָיו דָּבָר אֶלָּא שֶׁהוּא לַיי. תַּנֵּי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. כְּגוֹן הַקָּרְבָּן בִּשְׁבוּעָה. הָא בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. לֶאְסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דָּמַר. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו שֶׁל אֲחֵרִים. וּמָאן דָּמַר. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו עַל אֲחֵרִים. הָא 5b נִיכְסֵי אֲחֵרִים עָלָיו לוֹ.
Traduction
De l’expression vœu à l’Eternel (ibid.) on conclut que l’homme peut formuler seulement l’interdit par vœu à l’aide de ce qui est consacré à l’Eternel (comme le sacrifice, à l’exclusion de ce qui n’est pas sacré, selon l’énumération de la Mishna). A l’école de Rav, on a enseigné le contraire: les vœux, qui selon le texte biblique devraient être inapplicables (37)Qui ne lient pas et laissent l'homme libre., constituent cependant un interdit par mesure rabbinique, afin de ne pas habituer les hommes à prononcer des vœux, qu’ils négligeront ensuite; c’est pourquoi il est dit (ibid.): il ne devra pas profaner sa parole, il ne devra pas envisager un engagement verbal comme profane. Les compagnons d’étude ont d’abord supposé que l’interdit est seulement applicable aux vœux formulés par l’expression ''en sacrifice'', ou par serment (dont il est dit: à l’Eternel), non par tout autre terme; on vient donc dire au contraire que, même par tout autre terme, l’interdit suit son cours, parce qu’il est dit (avec redondance): s’imposer un interdit à lui-même (ibid., en tous cas). Ce dernier terme, selon un autre enseignement, signifie que l’on peut s’interdire un objet à soi-même, non à autrui; selon d’autres encore, ce dernier terme vise une extension, savoir que l’on peut l’interdire même à d’autres. Les compagnons d’étude l’ont entendu ainsi: d’après le 1er avis, disant que le terme lui-même exclut autrui, il n’est pas loisible d’interdire son propre bien à un autre; d’après le 2e avis, disant au contraire d’envisager ladite expression dans le sens d’une extension à autrui, on peut interdire son propre bien à d’autres, non s’interdire à soi le bien d’autrui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לה'. כתיב איש כי ידור נדר לה' מכאן שאין אדם אוסר עליו דבר אלא בדבר שהוא לה' כגון שאמר כקרבן אבל אם אסר עליו בדבר שאינו לה' כהני דחשיב במתניתין לאו כלום הוא:
תני דבית רב. בבה''מ של רב תני ופליג אהא דלעיל דדרשי מלא יחל דברו אפילו בנדרים שהן מותרין מן השמים כלומר שאין הנדר חל מן הכתוב ובני אדם נוהגין באיסור נדר זה לא יעשה דבריו חולין:
הוון. בני הישיבה:
בעיי מימר כגון הקרבן בשבועה. כלו' דוקא אם תפס בקרבן או בשבועה וטעמא משום דכתיב בהו לה' או השבע שבועה לה':
אתא מימר לך אפילו בשאר כל הדברים. יכול אדם לתפוס כדחשב פרק קמא דכתיב לאסור אסר מכל מקום:
אית תניי תני על נפשו. דוקא יכול לאסור אבל לא על אחרים:
הוון בעיי מימר מאן דאמר כו'. כלו' דלא פליגי אלא אם יכול לאסור נכסיו על אחרים הא נכסי אחרים עליו לכ''ע אין יכול לאסור שאינו בידו ולא מסיק הכא מידי אבל בבבלי דף מ''ז מסיק דיכול אדם לאסור נכסי אחרים עליו:
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא. בִּיאָתֵךְ עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. כִּבְשַׂר אִימָּא. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר הַכִּכָּר הַזֶּה עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. קוֹנָם אֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ. רַב אָמַר. אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מוּתָּר. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּאִילּוּ בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. תַּנָּיֵי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un dit à sa femme: ''Tu seras pour moi comme ma mère'' (interdite), ou: ''que ta relation avec moi soit comme celle de ma mère'', ou ''comme la chair de ma mère'', c’est une parole nulle (sans effet). Mais s’il dit: ''Que ce pain soit pour moi (aussi interdit) comme la relation avec ma mère'', faut-il en ce cas une consultation de sage, afin d’arriver à la libération d’un tel vœu, ou est-ce inutile? On peut résoudre cette question à l’aide de la discussion suivante: Celui qui fait vœu de ne pas avoir de relations conjugales avec sa femme subira l’interdit, selon Rav; Samuel le déclare libre (le vœu est inapplicable). Mais quel compte Samuel tient-il de la défense négative ''de ne pas violer sa parole'', citée par la Mishna? Selon lui, c’est seulement analogue au fait de violer sa parole (par mesure rabbinique, non légale). Rav, au contraire, suit sa propre opinion, comme il vient d’être enseigné qu’à son école on a dit: les vœux qui, selon le texte biblique devraient être inapplicables constituent cependant un interdit d’ordre rabbinique, afin de ne pas habituer les hommes à prononcer des vœux qu'ils négligeront ensuite; c’est pourquoi il est dit: il ne devra pas profaner sa parole, il ne devra pas laisser un engagement verbal comme profane.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר כלום. דהוי דבר האסור והא דקתני במתניתין פותחין לו פתח בעם הארץ מיירי וברייתא בת''ח כדמוקי רבא בבבלי:
אמר הככר זה עלי כביאת אימא מהו. מי נימא הא דקתני במתני' האומר לאשתו הרי את עלי כאימא צריך שאלה בעם הארץ דוקא באשתו אמרו מפני שדרכו לאסור אשתו עליו מתוך הקפדה ואי שרית ליה בלא פתח כי מתפיס בדבר האסור אתי למשרי נמי אפי' בדבר הנדור אבל בשאר דברי' שהתפיס בדבר האסור לא חיישינן ואין צריך פתח או דילמא אפי' בכה''ג צריך שאלה מדרבנן שלא יקל ראשו לכך:
נישמעינה מן הדא. דפלוגתא דרב ושמואל היא:
מה מקיים שמואל. הא דקתני במתני' ה''ז בלא יחל דברו כאלו בל יחל דברו קאמר כלומר מדרבנן בעלמא הוא ולרב אסור כדמסיק דלטעמיה אזיל כתני דבית רב לעיל דאמרי אפי' בכגון זה חל נדרו ועובר עליו בלא יחל וה''נ באומר על הככר כאימא לרב חל הנדר:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן מִיַּד. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַמְתִינִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאכַל וּמַלְקִין אוֹתוֹ.
Traduction
– Si quelqu’un jure ne pas vouloir dormir 3 jours (vœu impossible à tenir), on lui impose la pénalité des coups de lanière (pour faux serment), et aussitôt après il pourra dormir (le vœu étant nul). S’il jure ne pas vouloir manger 3 jours, on attend que, la faim l’emportant, il y renonce; puis on lui impose la même pénalité.
Pnei Moshe non traduit
מלקין אותו וישן מיד. דהוי שבועת שוא ולא חיילא כלל:
ממתינים אותו עד שיאכל. וטעמא דבאכילה יכול לעמוד על עצמו עד שיהיה קרוב להסתכן ולפיכך ממתינים עמו:
Nedarim
Daf 6a
משנה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Il peut arriver qu’un engagement se superpose à un autre, mais il n'est pas possible qu’un serment se combine avec un autre. Voici comment: S’il arrive à quelqu’un de dire deux fois ''que je sois Nazir si je mange'', il est tenu pour chaque engagement d’observer la période d’un mois du Naziréat, et au cas où il a mangé il est coupable d’avoir transgressé chaque engagement. Mais s’il a dit trois fois: ''je jure de ne pas manger'', et qu’ensuite il a pourtant mangé, il est seulement coupable d’une transgression.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יש נדר בתוך נדר. דנדר חל אחר הנדר:
חייב. על כל פעם ופעם נזירות אחת:
אינו חייב אלא אחת. אינו לוקה אלא מלקות אחת אבל אם נשאל על השבועה הראשונה חלה שבועה שנייה וכן אם נשאל על שנייה חלה השלישית ואסור לאכול עד שיותרו כולם מדלא תנן הרי זו שבועה אחת אלא אינו חייב אלא אחת:
הלכה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ כול'. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִינָן. חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. 6a וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ. דִּבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָן.
Traduction
Puisque la Mishna adopte comme interdit l’expression ''je jure si jamais je mange du tien (39)Dans le sens futur, à la suite d'une insistance, comme l'explique le Pné-Mosché.'', pourquoi ne pas dire aussi que l’expression ''je jure de ne pas manger du tien'' laisse libre? C’est pour enseigner ''quelle formule est plus grave parmi les serments que parmi les vœux''; aussi, il semble logique de dire que la formule précitée entraîne l’interdit d’après les sages, sans parler du cas où elle laisse libre celui qui l’a énoncée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר. נראה דה''פ משום דקשיא לי' על הא דקתני שבועה שאוכל לך אסור ואמאי יהא שאוכל דאכילנא משמע וע''כ דמוקמינן במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ושוב אמר שבועה שאוכל לך דלא אכילנא משמע דה''ק בשבועה יהא עלי אי אכילנא לך וכדמוקי אביי בבבלי די''ז והיינו דמקשי אי הכי ולמה לא תנינן נמי שבועה שלא אוכל לך מותר וכלו' דאי במסרבין בו מיירי וא''כ באומר שבועה לא אוכל לך נמי הוי ליה לפרש דלפעמים דאכילנא משמע ומותר שאם מסרבין בו וקאמר לא אכילנא לא אכילנא בתמיה כלומר וכי אתה סבור שלא אוכל עמך בודאי אוכל ואם עלה קאמר שבועה לא אוכל לך דאכילנא קאמר דלקיים דבריו הראשונים מה שאמר לא אכילנא בלשון תמיה הוא נשבע ומדלא תני הכי ע''כ שאוכל לעולם דאכילנא משמע ושלא אוכל לעולם דלא אכילנא משמע וקשיא הא דקתני שאוכל לך אסור. וזה כעין דקאמר בבבלי דרב אשי נאדי מטעמא דאביי מכח האי קושיא:
אלא בגין דתנינן. כלו' דמשרי לעולם במסרבין בו ושאוכל דלא אכילנא משמע ודקשיא לך א''כ לישמועינן איפכא בשלא אוכל לך כדאמרן הא ל''ק משום דתנינן במתני' חומר בשבועות מבנדרים כלומר דבא להשמיענו מה שחמור הוא בנדר מבשבועה:
וסברנן מימר כו'. והילכך אי מעינן הכא בגוונא דבשבועות אסור הוא ולא תנינן הכא שבועה לא אוכל לך דמותר ובמסרבין בו כי היכי דליתני אבתרה זה חומר בשבועות מבנדרים דבשבועות אסור ובנדרים מותר:
הֲרֵי הוּא קָרְבָּן. הֲרֵי הוּא לַקָּרְבָּן. הֲרֵי הוּא כְקָרְבָּן. מוּתָּר. הֲרֵי הוּא שְׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא לַשְּׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא כִשְׁבוּעָה. אָסוּר.
Traduction
De même, les vœux ''que ce soit un sacrifice'', ou ''en sacrifice'', ou ''comme sacrifice'' laissent libre, tandis que les serments selon la même forme entraînent l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
הרי הוא קרבן כו'. כלומר בכל אלו לשונות בנדרים מותר ובשבועו' אסור:
זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מַה הַטָּבָה רְשׁוּת אַף הָרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁלְּאִיסּוּר בַּדָּבָר שֶׁל מִצְוָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. שׁוֹגֵג. הָא מֵזִיד לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. לֹא הַיּוֹצֵא מִפִּי שָׁמַיִם. וָמַר. אַף בְּהֶקְדֵּשׁ כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם מַקְדִּישׁ סוֹכָּתוֹ לַשָׁמַיִם.
Traduction
– ''La gravité des serments, en ce cas, est supérieure à celle des vœux, et parfois ces derniers sont plus graves''. Ainsi, du verset (Lv 5, 4): Si quelqu’un, par un serment échappé à ses lèvres, s’est imposé un acte pénible ou agréable, on conclut qu’il faut aux 2 cas la faculté de ne pas le faire, mais si l’on s’interdit remplir un précepte religieux, le serment ne lui est pas applicable. Les compagnons d’étude avaient supposé que l’exclusion porte seulement sur le cas involontaire (en raison du sacrifice qu’il comporte, et dont il est question dans ce verset), non s’il s’agit d’un serment énoncé sciemment, qui entraînerait l’obligation; mais R. Ismaël a enseigné dé déduire du verset (Nb 30 3): Il accomplira l’expression de sa bouche, l’exclusion d’un ordre divin (indispensable). Mais alors on devrait en dire autant des consécrations, qu’elles sont inapplicables à l’objet d’un précepte religieux? -Non, dit R. Yossa, au nom de R. Ila, il arrive parfois de consacrer sa Sukaà Dieu (et elle reste valable).
Pnei Moshe non traduit
וחומר בנדרים מבשבועות כיצד. כלומר מנין דאין שבועה חלה על דבר מצוה דכתיב או נפש וגו' מה הטבה רשות בדבר הרשות משתעי דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל:
יצא דבר איסור בדבר של מצוה. דאם נשבע שלא יעשה זה אין הרשות בידו:
הוון. בני הישיבה בעי מימר שוגג דוקא אימעיט דהא האי קרא בקרבן מיירי הא המזיד לא אימעוט מדבר מצוה וחייב בלאו דשבועה:
אשכח תני ר''י. דממעט ליה מקרא ולא היוצא מפי שמים והוא נשבע לעבור עליו ומעטיה קרא אפי' מלאו. וכה''ג קאמר נמי בבבלי דף י''ז דאיצטריך תרי קראי חד למיפטרי' מקרבן שבועה וחד למיפטרי' מלאו דשבועה:
ומר אף בהקדש כן. ונימא נמי דאין ההקדש חל על דבר מצוה דאימעוט מהאי קרא:
שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים. כלומר דלא היא שכן מצינו בהקדש שחל על הכל כדאמרי' בפ' ז' דתמורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source