Vayedaber

רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. יָפֵר. אָמַר רִבִּי הִילָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאִם מְגָֽרְשָׁהּ הָיָה אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ וְאַף מַקְנִיטָתוֹ וְהוּא מִגָֽרְשָׁהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוחנן בן נורי אמר יפר א''ר הילא טעמא דר''י בן נורי. כלומר ודאי משום העדפה לא הי' צריך להפר לריב''ן דס''ל נמי כת''ק דשלו אלא שמתוך שיודעת שאם הוא מגרשה תהיה אסורה לחזור לו שאז חל הנדר ואף היא מקניטתו כדי שיגרשנה ותיאסר עליו ולפיכך אמר ריב''ן יפר:

38b רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָפֵר. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּשֶׁאָֽסְרָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִלַּעֲשׂוֹת עד ה̇ סְלָעִים הוּא כוֹפֶה. מִיכָּאן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲשֶׂה יֹתֵר וְנִמְצֵאת נֶהֱנִית מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָפֵר שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. אֵיפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת חָמֵשׁ סְלָעִים מְצוּמְצָמוֹת. עַד ה̇ סְלָעִים כּוֹפֶה. מִיכָּן וְאֵילַךְ אֵינוֹ כוֹפֶה. שֶׁמִּתְייָרֵא שֶׁמָּא תַעֲדִיף כָּל שֶׁהוּא וְנִמְצָא נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר. לְפוּם כֵּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מכן ואילך כו'. כלומר דמשני שאע''פ כן צריך להפר על הכל שהרי יותר מזה אינו כופה ולפיכך חיישינן שמא תעדיף כל שהוא מחמש סלעין ובקל לא יוכל ליזהר ונמצא שנהנה מן האיסור. לפום כן יפר שלו גרסינן:

בשאסרה מעשה ידיה מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה. כלומר' ודאי על עיקר מעשה ידיה שהיא מחוייבת לעשו' לו עד ה' סלעים לא חל הנדר אלא כופה לעשות וא''צ להפר אלא דטעמא דמפר משום מכאן ואילך כלומר המותר על שיעור הקצוב שאינו יכול לכופה ושלה הוי והילכך חל הנדר:

שמתיירא כו' לפום כן ר''ע אומר יפר שלו. כלו' והילכך אף על עיקר מעשה ידיה שהן שלו קאמר ר''ע דצריך להפר דשמא לא יוכל להזהר ויהנה ג''כ מן האיסור מן העדפה שהוא שלה:

ריב''ן אמר יפר ל''ג עד לקמן ואגב שיטפא דא''ר הילא דלקמן טעו המדפיסים:

א''ר הילא איפשר לה לעשות ה' סלעים מצומצמות. כלומר דר' הילא מקשי על טעמיה דר''ע דאמר יפר אף שלו ואמאי הא איפשר לה להזהר שלא לעשות יותר מחמש סלעים מצומצמות ועל זה אינו חל הנדר דהא עד ה' סלעים כופה:

משנה: נָֽדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה בִתּוֹ. נָֽדְרָה בִתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה אִשְׁתּוֹ. נָדְּרָה בַנָּזִיר וְסָבוּר שֶׁגָּֽדְרָה בַקָּרְבָּן. נָדְּרָה בַקָּרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר. נָֽדְרָה מִן הַתְּאֵינִים וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה מִן הָעֲנָבִים. מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּֽדְרָה מִן הַתְּאֵינִים. הֲרֵי זֶה יַחֲזוֹר וְיָפֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כולו קיים. אף על הענבים ואין יכול לחזור ולהפר דכתיב אשה יקימנו ודרשינן יקום ממנו דאם הוקם מקצת הנדר הוקם כלו אבל יפירנו דליכא למידרש הכי אינו מופר עד שיפר כולו ובבבלי מסיק דמתני' אינה להלכה אלא קי''ל. כחכמים דמקשי הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר הפר דהא ליכא למידרש מיפרנו הפרה במקצת אף ההקמה מה שהקם הקם ומה שלא קיים לא קיים ואף על גב דבהתרת חכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו בהפרת הבעל והאב אינו כן:

ה''ז יחזור ויפר. דהפרה קמייתא הפרה בטעות הויא ולא הוי הפרה דכתיב כי הניא אביה אותה עד שתהיה הפרה לעצמה של אותה הנודרת וכתיב ושמע אביה את נדרה עד שידע איזה נדר נדרה ועל הדבר שנדרה:

בקרבן. לשום נדר:

נדרה בנזיר. שאמרה הריני נזירה:

מתני' נדרה אשתו וסבר שנדרה בתו. שאמרו לו בתו נדרה ומתוך כך הפר לשם בתה או איפכא:

הלכה: אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ כול'. אֲפִילוּ שָׁמַע וְשָׁתַק. אֲפִילוּ שָׁמַע וְקִייֵם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב. דבמתני' קתני קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים וטעמא דאמרה שאיני טועמת לכל חדא חילקה לשנים ואם קיים לענבים לא קיים לתאנים וחייבת עליהן שני לאוין ואם לא אמרה כן אלא אמרה ועוד ענב אם הוו כב' נדרים או לא וקאמר הש''ס דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבה היא דפליגי לקמן אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונשאת בתוך שלשים יום דרבי ישמעאל סבר הולכין אחר שעות חלות הנדר ור' עקיבה סבר הולכין אחר האיסור בשעה שנדרה ואסרה על עצמה והכא נמי לרבי ישמעאל הרי כאן שני נדרים דבשעה שעוברת על נדרה תרי איסורין איכא תאינים ועוד ענב שאסרה על עצמה ולר''ע הולכין אחר שעת האמירה ולא הוי אלא נדר אחד שהרי תלתה הענב בתאינים ולא אמרה ענב שאיני טועם:

אית תניי תני יקימנו ממינו. כמשמעות המקרא וההפרה כמשמעותיה ולא מקשינן מידי והיינו כתנא דמתני':

אית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו כולו. דוקא דס''ל מקשינן הקמה להפרה:

גמ' אית תניי תני יקימנו ממינו. דרשינן מה מינו ממקצתו וכן יפירנו ואף על גב דליכא למידרש הכי ס''ל להאי תנא מקשינן הפרה להקמה:

גמ' אפילו שמע ושתק ואפילו שמע וקיים. כלומר הא דקתני במתני' יחזור ויפר משום הפרה בטעות לאו דוקא הפרה בטעות אלא הה''ד אם שמע ושתק שתיקתו לאו כלום הוא דאפשר אם ידע שהיא בתו היה מפר לה וכן אם שמע וקיים לאו כלום דהקמה בטעות נמי לאו כלום הוא והכי איתא בהדיא בתוספתא פ''ז נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו כו' ה''ז יפר ואם רצה להקים מקיים:

משנה: אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת קִייֵם לַתְּאֵינִים כּוּלּוֹ קִייֵם. הֵיפֵר עַל הַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת וָעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת הֲרֵי אֵילּוּ שְׁנֵי נְדָרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בקרבן. לשום נדר:

נדרה בנזיר. שאמרה הריני נזירה:

מתני' נדרה אשתו וסבר שנדרה בתו. שאמרו לו בתו נדרה ומתוך כך הפר לשם בתה או איפכא:

הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינּוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִימֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינוּ. מַתְנִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. דְּתַנֵּי קִייֵם לַתְּאֵינִים קִייֵם לְכוּלּוֹ. הֵפֵר לַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה. קוֹנָם תְּאֵינָה שֶׁאֵיני טוֹעֶמֶת וְעוֹד עֵינָב. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אַחַר הַנֵּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִסָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני יקימנו ממינו. כמשמעות המקרא וההפרה כמשמעותיה ולא מקשינן מידי והיינו כתנא דמתני':

אית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו כולו. דוקא דס''ל מקשינן הקמה להפרה:

משנה: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפֵירִין יָפֵר. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפֵירִין אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נֵדֶר. 39a רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יָפֵר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים יָפֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ונדר אלמנה וגרושה וגו' יקום עליה כיצד. כלומר לגופיה לא צריך קרא דכיון שאין לה בעל מי יפר לה אלא כשנדרה כשהיא אלמנה לזמן ולא הגיע זמן הנדר עד שנשאת:

אינו יכול להפר. אף על פי שהנדר חל כשהיא תחתיו דבתר שעת אמירת הנדר אזלינן:

נדרה והיא ברשות הבעל והוא מיפר לה. כיצד ומפרש אמרה הריני נזירה כו' והפר לה הבעל אע''פ שנתאלמנה אחר כך הרי זה מופר דהכל הולך אחר שעת האמירה ואשמועי' היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי:

נדרה בו ביום. וגירשה בו ביום והחזירה בו ביום ואחר כך שמע את נדרה:

אינו יכול להפר. כיון שיצאת ברשות עצמה בין נדר להפרה דאין הבעל מיפר בקודמין:

מתני' תשע נערות. הנך תשע כולהו איתנהו בכלל תלת דהיינו יתומה בחיי האב ויתומיה ממש ובוגרת דבכל חד מהני תלתא גווני היא יוצאת מרשות אביה:

בוגרת והיא יתומה. שנשאת ומת בעלה כשהיא נערה והיא יתומה בחיי האב שאחר שנשאת אין לאביה רשות בה ובגרה אחר כך ונדרה נדרה קיים שאין האב יכול להפר שהרי היא בוגרת ועוד שהיא יתומה בחיי האב. וכ' הרמב''ם בפי' המשנה שיש בכאן שתי סבות מונעות ההפרה ר''ל אפילו לא היתה בוגרת אלא שהיא יתומה בחיי האב שהוא העיקר בסדר כלל הזה אלא דהתנא חשיב בין שהיא בוגרת כו':

נערה בוגרת והיא יתומה. שנשאת ומת בעלה והיא יתומה בחיי האב ונדרה כשהיא נערה ובגרה לאחר מכאן:

נערה. בשעה שנדרה שלא בגרה עדיין ונשאת ומת בעלה והוא יתומה בחיי האב והנך תלתא יתומה בחיי האב כייל להו:

בוגרת ומת אביה. שבשעה שנדרה היתה בוגרת ומת אביה והיינו יתומה ממש. נערה שלא בגרה כו' וכלו' בין שבגרה בין שלא בגרה ומת אביה והנך ג' יתומוה ממש כייל להו:

נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה כו'. כלומר בין שמת אביה בין שאביה קיים והיא בוגרת והנך תלתא בוגרת כייל להו ובגמרא אמרו דחכמים לא שנו אלא ג' נערות בוגרת ויתומה ממש ויתומה בחיי האב אלא דרבי יהודה הוא דמחלקן לתשע:

ר' יהודה אומר אף המשיא בתו הקטנה כו' ועדיין היא נערה. כלומר דאשמועינן אפי' היתה קטנה כשנשאת יצתה מרשות אביה בהנהו נשואין והא דקתני ועדיין היא נערה ה''ה נמי דאפי' היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והא דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינה כלום:

מתני' יודע אני שיש נדרים. שאדם יכול לנדור אבל איני יודע שיש מפירין שהבעל יכול להפר שום נדר ואחר כך נודע לו שהפרה מועלת:

יפר. בתוך אותו יום שנודע לו דעד ההוא יומא לא קרינן ביום שמעו:

יודע אני שיש מפירין. שיש מקצת נדרים שהבעל מיפר אותן אבל איני יודע שזה נדר שהוא מאותן הנדרים שהבעל מיפר:

רבי מאיר אומר לא יפר. לאחר זמן לכשיודע לו שזה נדר הוא שהבעל מיפר דכיון שידע בטיב הפרה ולא היפר פושע הוא אף על פי שלא ידע שזה נדר מה איכפת ליה היה לו להפר ואיכא מקצת שמיעה ככל שמיעה:

וחכמים אומרים יפר. דסברי הואיל ולא ידע ביומא קמא שזה נדר לא מיקריא ביום שמעו דמקצת שמיעה אינה ככל שמיעה והלכה כחכמים:

מתני' המודר הנאה מחתנו. שהוא הדיר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות:

ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן. ותנאו קיים ולא קנה הבעל ואע''ג דבמתנה זו מצילו מן הטורח שהרי אשתו ניזונת מן המעות הללו ומזונותיה היו עליו אצולי מטרחא אינה חשובה הנאה:

הלכה: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים כול'. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר עִילָּה הִיא רוֹצֶה שֶׁתִּדּוֹר וִיגָֽרְשֶׁנּוּ. דַּל כֵּן הָיָה לוֹ לְגָֽרְשָׁהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הדא היא. פלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבה שנזכר בכמה דוכתי במכילתין דר' ישמעאל סבר הולכין אחר שעת חלות הנדר ור' עקיבה סבר הולכין אחר שעת האסור ומתני' דרבי עקיבה היא:

היה נדר ואסר כאחת. בעיא היא אם חלות הנדר ואמירת האיסור באין כאחת כלומר ברשות אחת מאי ומפרש היך עבידא אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום קודם חלות הנדר והיינו נדר ואסר כאחת ששתיהן הן כשהיא תחת רשות בעלה ומיבעיא לן מכיון דאפסקה גירושין בתוך הזמן אי מצי מיפר או לא ולא איפשיטא:

גמ' אמר ר''י שתים הן. בבבלי אמר רב זו דברי ר' יהוד' אבל חכמים אומרים שלש נערות כדפרישית במתני'. והכא קאמר ר' יוחנן דאינן אלא שתים משום דלא חשיב יתומה ממש ויתומה בחיי האב אלא בחדא בוגרת וכל הנך נכללין באלו השתים:

ולמה תנינן תשע בשביל לחדד את התלמידים. שידעו לשאול ולהשיב:

וכרבי יודה שלש. כלומר רבי יהודה הוא דחשיב לשלשה כללות כדפרישית במתני' ומחלקן לתשע לחדד התלמידים:

גמ' תני. בברייתא ולא ליך כלומר שצריך נמי לומר לה שלא יהא ליך רשות בהן לעשות מה שתרצי אלא מה שאת נושאת ונותנת בתוך פיך אמר רבי מאן תנא ולא ליך רבי מאיר היא דר' מאיר עושה יד העבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה ומה שזכתה האשה זכה בעלה כדאמר בפרק קמא דגיטין ובקידושין ולפיכך טעמא מפני שאמר ולא ליך מותרת ליזון מהן הא אם לא אמר ולא ליך הרי זכתה בהן לכל דבר ומה שזכתה אשה זכה בעלה והוי כמי שקנה הבעל מיד האב:

גמ' טעמא דרבי מאיר. דאמר לא יפר משום דאמרינן עילה היא שמצא הבעל עליה דהרי היה יודע שיש מפירין ומה איכפת ליה אם זה נדר או לא אלא רוצה הוא שתדור כדי לבקש עילה ולומר אי אפשי באשה נדרנית ויגרשנה לפיכך פושע הוא ואינו יכול להפר:

דלא כן היה לו להפר משעה ראשונה גרסינן. ולגי' הספר אפשר לפרש דאדרבנן קאי וגרסינן ורבנן דלא כן כו' כלומר דלא חיישי להכי דאי משום זה הרי בידו לגרשה כשירצה אלא הא דלא הפר משום דלא ידע שזה נדר הוא:

משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחַתְנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת אוֹמֵר לָהּ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן. אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ נוֹשָׂא וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ.