Nedarim
Daf 34b
משנה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם. שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. נָֽדְרָה בְלֵילֵי שֶׁבָּת מֵיפֵר בְּלֵילֵי שֶׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. נָֽדְרָה עִם חֲשֵׁיכָה מֵיפֵר עַד שֶׁלֹּא תֵחְשַׁךְ שֶׁאִם לֹא הֵפֵר מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Traduction
L’annulation des vœux (d’une femme par son mari) peut avoir lieu toute la journée. Cette règle entraîne un allégement et une aggravation. Voici comment: Si elle a émis un vœu la nuit du Shabat (vendredi soir), le mari a le temps de l’annuler, soit en cette nuit, soit toute la journée du Shabat jusqu’à ce qu’il fasse nuit. Si elle formule le vœu tout près de la nuit, il faut que l’annulation soit énoncée de suite avant la nuit close; car, après que la nuit est survenue sans qu’il y ait eu annulation, il serait trop tard.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפר נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:
כל היום. עד שתחשך שנאמר ביום שמעו והא דכתיב מיום אל יום צריכא דלא תימא ביממא אין בליליא לא קא משמע לן מיום אל יום דזמנין שיש לו זמן להפר מעת לעת כגון שנדרה בתחילת הלילה:
ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש להפרה זמן מרובה ופעמי' זמן מועט:
כיצד נדרה בלילי שבת. הא דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפי' שלא לצורך השבת אבל החכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהם לצורך השבת אע''פ שהיה לו פנאי מע''ש יכול להתיר לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא מפני שיכול להמתין עד לאחר השבת:
נדרה עם חשיכה. שנדרה בשבת סמוך לחשיכה מיפר עד. שלא תחשך והיינו להחמיר שצריך להפר לה קודם שתחשך שאם לא הפר וחשיכה אינו יכול להפר ואין הפרת נדרים מעת לעת אלא אם כן נדרה מתחילת הלילה:
הלכה: הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וַהֲרֵי מִקְוֶה יוֹכִיחַ. שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן וְאֵינוֹ מַצִּיל אֶת הַטְּהוֹרִין. 34b חָזַר רִבִּי לִיעֶזֶר וְדָנָן דִּין אַחֵר. מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. מָקוֹם שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁיִּדּוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִדּוֹר. לֹא. מַה לוֹ אֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָם. יָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ מִשְּׁתִּדּוֹר. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם אֵינוֹ מוּקָם. וְאוֹמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶינּוּ. אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם בָּא לִכְלָל הֵפֵר. וְאֶת שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הָקֵם לֹא בָא לִכְלָל הֵפֵר.
Traduction
Contre le raisonnement par a fortiori de R. Eliézer, les sages ont objecté ceci (232)Tossefta à ce, ch. 6.: le bain, qui sert à enlever l’impureté de ceux qui sont impurs, sans sauver ceux qui sont purs (sans les empêcher de devenir impurs ensuite au contact d’une impureté), prouve que le mari ne peut pas non plus annuler d’avance les vœux futurs de la femme (malgré son pouvoir sur les vœux accomplis). R. Eliézer répliqua ainsi: puisqu’il est admis que l’on ne peut pas annuler ses propres vœux une fois accomplis (sans l’intervention d’un sage), bien que ce soit loisible en s’y prenant d’avance (en le libellant dès le nouvel-an (233)Ci-dessus, (8, 1).; à plus forte raison on peut annuler d’avance les vœux de sa femme, qu’il est permis d’annuler après leur énonciation. -Non, lui observèrent les autres sages, il est loisible à l’homme de déclarer d’avance annulés ses propres vœux futurs, parce qu’il a aussi la faculté de les maintenir s’il veut (sans cette condition préalable); tandis que cette même faculté n’est pas accordée pour les vœux futurs de la femme; car lors même qu’il voudrait d’avance les confirmer, il n’en aurait pas le pouvoir. En outre (selon les termes de la Mishna), ''la Bible dit (Nb 30 14): son mari le maintiendra, et son mari pourra l’annuler; les vœux seuls susceptibles d’être rendus valables peuvent aussi être annulés, non ceux qu’il est impossible de confirmer''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' השיבו. חכמים על דברי ר' אלעזר שלמד מק''ו והרי המקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן בטבילה ואינו מציל את הטהורין מלטמא שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יטמא אח''כ אם יגע בטומאה ואף אני אביא הבעל שאע''פ שמיפר נדרי אשתו לאחר שנדרה אינו מיפר מקודם שנדרה:
מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר. שהרי הוא בעצמו אינו יכול להפר נדרו אלא אם כן נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו:
הרי הוא מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמרינן לעיל בפרק ג' הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור בטלין:
מקום שהוא מיפר נדרי אשתו משתידור כו'. והשיבו לו חכמים לא מה למיפר נדרי עצמו עד שלא ידור שכן אם רצה להקם מוקם. כלומר שהרי בידו להקם נדריו אם לא יתנה עליהם מראש השנה:
שכן אם רצה להקם. לה מתחילה קודם שתידור אינו מוקם דבזה כ''ע מודים כדקתני ברישא דמתני':
ואומר. ועוד דהקישן הכתוב אישה יקימנו וגו':
הלכה: הֵפֵר נְדָרִים כָּל הַיּוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. הֵפֵר נְדָרִים מֵעֵת לָעֵת. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מִיּוֹם אֶל יוֹם. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה. בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה בְּיוֹם שֶׁמְעוֹ. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת הַלַּיְלָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן מִיּוֹם אֶל יוֹם. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת לֵילֵי שַׁבָּת וְנִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה נוֹתְנִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. נִשְׁתַּתֵּק וְחָזַר לְדִיבּוּרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה מְצָֽרְפִין לוֹ כ̇ד̇ שָׁעוֹת. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין לְעוֹלָם הוּא מֵיפֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיַּחֲזוֹר לְדִיבּוּרוֹ. לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה שָׁעָה אַחַת. עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Traduction
On a enseigné (234)Tossefta à ce, ch. 7.: R. Yossé b. R. Juda et R. Eléazar b. Simon disent que pour annuler les vœux, le mari a une latitude d’un jour complet (24 h.). Quel est le motif des rabbins (dans notre Mishna, pour autoriser ''toute la journée'')? C’est qu’il est écrit (ibid. 15): Si son mari se tait ''d’un jour à l’autre''; tandis que R. Yossé b. R. Juda fonde l’avis précité sur ce qu’il est dit ensuite: au ''jour'' où il l’a appris. -Mais les autres rabbins ne tiennent-ils pas compte du texte invoqué par R. Yossé b. R. Juda? -Ces mots sont applicables, selon eux, à un vœu qui aurait été énoncé au commencement de la nuit (en ce cas, le mari a le temps jusqu’au lendemain soir pour la libération). D’autre part, comment R. Yossé b. R. Juda justifie-t-il le texte biblique invoqué par les rabbins à l’appui de leur avis? Selon lui, ce verset vise le cas où le vœu a été énoncé la nuit veille du Shabat, et le mari après s’être tu, revient sur sa parole (pour délier la femme de son vœu). Or, selon l’avis de R. Yossé b. R. Juda, en cas ordinaire de vœu, le mari a une latitude de 24 h. pour se prononcer; selon les autres sages, la limite de temps cesse à la fin de la journée; mais lorsque le mari s’est d’abord tu, puis revenant sur sa parole il veut délier le vœu, R. Yossé b. R. Juda ne lui accorde plus qu’une latitude 24 h. pour se prononcer; les autres sages au contraire l’autorisent à prononcer la libération, qui restera sans autre limite que celle de la renonciation par le mari (en ce cas, les sages professent un avis bien moins sévère que dans l’hypothèse habituelle); si enfin le mari laisse passer l’heure qui précède le coucher du soleil (au Shabat), il ne pourra plus prononcer l’annulation du vœu.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' יוסי בי רבי יהודה כו'. גירסת הדפוס משובשת ומוחלפת וה''ג כמו שהגהתי בכאן כפי גי' הבבלי דף ע''ו:
מה טעמא דרבנין. במתני' דאמרי הפרת נדרים כל היום בלבד:
ביום שמעו. כתיב דמשמע אותו היום בלבד:
מה טעמא דר' יוסי בר' יהודה. דאמר מעת לעת מיום אל יום כתיב דמשמע מאותה שעה ביום זה עד למחרת באותה שעה:
מה מקיים ר' יוסי בר' יודה טעמא דרבנן ביום שמעו ומשני תיפתר שנדרה בתחילת הלילה. וביום שמעו הוי נמי מעת לעת וכי תימא ביום שמעו למה לי הא ממילא ש''מ דאם נדרה מתחילת הלילה מפר לה מיום אל יום כל המעת לעת איצטריך דאי לא כתיב אלא מיום אל יום ה''א מחד משבתא לאידך חד בשבתא ליפר לה דמיום אל יום משמע אל יום שכמוהו להכי איצטריך ביום שמעו ביום אחד שלם מעת לעת. הכי מפרק לה בבבלי שם:
מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי בר' יודה מיום אל יום ומשני תיפתר שנדרה בתחלת לילי שבת ונשתתק. בתוך מעת לעת ואינו יכול להפר ושוב חזר לדיבורו וכדמסיק לקמיה:
על דעתיה דר''י בר' יודה נותנין לו כ''ד שעות. כלומר בהפרת נדרים דעלמא ר' יוסי בר''י לקולא ורבנן לחומרא דלר' יוסי נותנין לו כ''ד שעות ולרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד עד שתחשך אבל בנשתתק וחזר לדיבורו איפכא הוא לר''י בר' יודה לחומרא ולרבנן לקולא כדמפרש ואזיל:
על דעתיה דר''י בר' יודה מצטרפין לו כ''ד שעות. לומר אפי' אותן שעות שנשתתק ואינם ראוין להפרה מצטרפין לו לכ''ד שעות דהפרת נדרים אינם אלא בתוך מעת לעת:
על דעתיה דרבנן. דילפי מביום שמעו דמשמע יום הראוי לשמיעה שיפר בו לאפוקי שעות שאינן ראוין להפרה אינם בתוך המנין ולעולם הוא מפר עד שיחזור לדיבורו כלומר משעה שהוא חוזר לדיבורו מחשבינן ואם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת ולא הפר עוד אינו יכול להפר ואם לא חזר לדיבורו עד למחרת מיפר והולך למחר עד שתחשך ולהכי אתא מיום אל יום לרבנן לומר דזמנין משכחת לה שהוא מיפר מיום אל יום ביום המחרת שאותן השעות שנשתתק אינם מן המנין:
מוּפָר לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּפָר לְעוֹלָם. מוּקָם לָךְ בַּמִּנְחָה. מוּקָם לְעוֹלָם. מוּפָר לָךְ עַד הַמִּנְחָה. כְּאוֹמֵר. מוּפָר לֶיךְ מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה.
Traduction
S’il dit ''soit déliée du vœu à l’heure des vêpres'', l’annulation est faite pour toujours (sans supposer le restriction que le vœu devra être maintenu jusque là); de même s’il dit: ''que le vœu soit maintenu à l’heure des vêpres'' le vœu le sera pour toujours (sans restriction). Si le mari dit: ''sois déliée de ce vœu jusqu’aux vêpres'', c’est comme s’il avait dit: tu seras libéré de ce vœu à partir de l’heure des vêpres (et l’on ne suppose
Pnei Moshe non traduit
מופר לך במנחה. אם אמר לה כלשון הזה לא אמרינן דדעתו להקם עד המנחה ושוב אינו יכול להפר אלא מיפר הוא לעולם ובמנחה תחול הפרה קאמר וכן במוקם לך במנחה דעתו שתחול הקמה במנחה ומוקם לעולם:
מופר לך עד המנחה. לא אמרינן דדעתו היה שאינו מופר אלא עד המנחה ולאחר מכאן יקום אלא כאומר מופר ליך מן המנחה ולמעלה ומופר לעולם:
Nedarim
Daf 35a
תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵפֵירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי. בֵּין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין נְדָרִים שֶׁאֵין לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת לֹא. וְנִשְׁאָלִין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת. הָא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת. זָקֵן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהָפֵר לְמָחָר. וּכְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה 35a וּכְרִבִּי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָֽמְרֵי. הֵפֵר נְדָרִים מֵעֵת לָעֵת. אֲפִילוּ נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת לֹא יָפֵר. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת לֵילֵי שַׁבָּת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (235)(Shabat 24, 5).. Au jour du Shabat, on peut prononcer l’annulation des vœux, ou consulter à ce sujet les savants. ''Sur quoi il a été exposé que par ''vœux'' on entend, soit ceux qui concernent le Shabat, soit ceux qui ne le concernent pas; la distinction relative à ce qui concerne le Shabat n’est admise que ''pour la consultation du savant'', et celle-ci est seulement autorisée en vue du Shabat, car le vœu qui ne concerne pas le Shabat pourra être annulé par le savant le lendemain. Mais conformément à l’avis exprimé plus haut par R. Yossé b. R. Juda, et R. Eléazar b. R. Simon, que pour annuler les vœux, le mari a une latitude d’un jour complet, la libération des vœux ne concernant pas le Shabat devrait être interdite, puisqu’en raison de la latitude d’un jour complet qu’ils accordent, cette libération peut se faire le lendemain? On peut répondre que cet enseignement est justifiable d’après l’avis de tous, en supposant que le vœu a été émis la nuit de veille du Shabat (alors il serait trop tard d’annuler le vœu après le Shabat).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. סוף פ' מי שהחשיך מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרי' שהן לצורך השבת:
תני בין נדרים כו'. כלומר הא דקתני שהן לצורך השבת אנשאלין לחוד קאי אבל הפרת הנדרים של בעל לאשתו מיפר הוא אפילו נדרים שאין לצורך השבת מכיון שלאחר השבת שוב אינו יכול להפר:
ונשאלין. לחכם דוקא נדרים שהן לצורך השבת כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין מפני כבוד השבת הא שלא לצורך השבת לא מפני שהזקן יכול הוא להפר כלומר להתיר למחר ואין הזמן עובר לפיכך אין נשאלין שלא לצורך השבת:
וכרבי יוסי בר' יודה ור''א בר''ש דאמרי הפר נדרים מעת לעת אפי' נדרים שהן שלא לצורך השבת לא יפר גרסינן. והאי אפי' אהפרת נדרים דבעל לאשתו קאי כלומר אם נימא דהאי ברייתא לא אזלא אלייבייהו דלדידהו אפילו בהפרת נדרים נמי אסור שלא לצורך השבת כיון דיכול להפר למחר:
תיפתר דברי הכל הברייתא וכשנדרה בתחילת לילי שבת איירי דלאחר השבת שוב אינו יכול להפר אפי' לר' יוסי בר' יודה ולפיכך מפירין אפי' שלא לצורך השבת:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְזָקֵן שֶׁאָמַר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֶלָּא זֶה כְהִילְכָתוֹ וְזֶה כְהִילְכָתוֹ. הַבַּעַל אֹמֵר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. וְהַזָּקֵן אוֹמֵר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (236)(Nazir 4, 2).: la formule énoncée par le mari ''ce n’est pas là un vœu, ce n’est pas un serment'' n’équivaut à rien (ne compte pas), pas plus que la libération par le sage disant: ''qu’il te soit délié'', ou ''annulé par toi''; mais voici le formulaire que devra adopter chacun d’eux. Le mari dira: ''Qu’il soit délié pour toi'', ou ''annulé pour toi''; le savant dira: ''ce n’est pas là un vœu, ce n’est pas un serment''.
Pnei Moshe non traduit
הבעל שאמר. לאשתו אין כאן נדר אין כאן שבועה בלשון התרת חכם או שהחכם אמר מופר ליך בטל ליך בלשון הפרה לא אמר כלום אלא זה כהלכתו וזה כהלכתו הבעל בלשון הפרה דוקא כלישנא דקרא את בריתי הפר משום דהפרת הבעל מכאן ולהבא הוא ובלא טעם והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה משום דעוקר הנדר מעיקרא ע''י פתח וחרטה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִאשׁוֹנִים הָיוּ נִשְׁאָלִין. מָהוּ שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם עַל הֲקָמָתוֹ. הִיךְ עֲבִידָא. נָֽדְרָה אִשָּׁה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ לְעִנְייָן הַבַּעַל. מָהוּ שֶׁיֵּפֵר לָהּ לְעִנְייָן הַזָּקֵן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ נִדְרֵי עַצְמוֹ הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּנְדָרִים שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. [וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.] וְלֹא רִבִּי יוּדָה הִיא. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה רִבִּי חִייָה תַּנֵּי לָהּ בְשֵׁם חֲכָמִים.
Traduction
R. Yohanan dit: les anciens avaient demandé si (après avoir confirmé le vœu de sa femme) le mari peut aller consulter un savant afin d’arriver par lui à revenir sur ce fait et pouvoir annuler le vœu? (Question non résolue). Quelle est la règle si une femme prononce un vœu que le mari entend et n’annule pas? Il est évident qu’après cela le mari ne peut plus l’annuler en la forme ordinaire d’annulation par le mari (puisqu’il semble l’avoir au contraire confirmé); mais peut-il énoncer l’annulation selon la formule adoptée par le savant? Il ne saurait être question des vœux prononcés par la femme et concernant les rapports avec le mari, puisque celui-ci ne peut pas annuler les vœux qui le concernent lui-même: il s’agit donc de vœux énoncés par la femme à l’égard d’autrui (que le mari ne peut pas annuler); pour ceux-là, le savant peut-il intervenir? Certes, fut-il répliqué; n’est-ce pas selon R. Juda (seul) qu’un mari ne peut pas annuler le vœu d’un femme concernant autrui (237)Negaïm 2, 5., les autres le permettent? Les uns (fut-il répondu) l’ont enseigné au nom de R. Juda, mais R. Hiya a enseigné au nom des autres sages, que le mari ne peut pas délier un vœu de sa femme à l’égard d’autrui.
Pnei Moshe non traduit
ראשונים. דורות הראשונים היו נשאלין שאלה זו מהו שישאל אדם על הקמתו. אתר שהקים לה אם יכול עוד להתירה ע''י שאלה שנשאל לחכם על הקמתו ויכול להפר לה בו ביום או לא ולא איפשיטא ובבבלי פשיט לה נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:
היך עבידא. זו בעיא אחריתא היא כלומר איך הדין אם נדרה כו':
פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל. בלשון הפרה כמו הבעל דכהקם לה דמי כיון שלא הפר ביום שמעו ושוב אינו יכול להפר אלא מהו שיפר לה לענין הזקן כלומר שיתיר נדרה דרך התרת החכם ע''י פתח:
מה אנן קיימין. ומפרש הש''ס במאי עסקינן הבעיא זו אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן ומאי תיבעי ליה הא אין אדם מתיר נדרי עצמו ונדר שבינו לבינה כנדרי עצמו הן:
אלא כן אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים. שאינו יכול להפר ואם מתיר הוא בדרך התרת חכם:
ולא ר' יודה היא. כלומר דמתמה הש''ס ואכתי מאי קא מיבעיא ליה ואמאי לא יכול להתיר ולא ר' יהודה הוא דקאמר דאין אדם מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואע''פ שאין תועלת לו בהיתרה משום דאשתו כגופו כדתנן בפרק ב' דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים וכיון דיחידאה היא לא קי''ל כוותיה:
תני בשם ר' יודה. כלומר דמשני יש דתני בשם ר' יודה ור' חייא תני לה בשם חכמים והילכתא כוותייהו ואין יכול להתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:
מָהוּ לְהַתִּיר נְדָרִים בַּלַּיְלָה. וּמָה אִם נֵדֶר הַבַּעַל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּיוֹם הֲרֵי הוּא מֵיפֵר בַּלַּיְלָה. נִדְרֵי זָקֵן שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהֶן בְּיוֹם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מָהוּ לְהַתִּיר עַל יְדֵי הַתּוּרְגְּמָן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי בָּא בַּר זוּטְרָא אִיתְעֲבִיד תּוּרְגְּמָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא אִיתָא דְלָא הֲוָות חָֽכְמָה סוּרִיבטִין.
Traduction
– Est-ce qu’un savant consulté peut rompre un vœu la nuit? - Oui, par a fortiori: puisque les vœux énoncés par la femme, pour lesquels il y a le terme jour, peuvent être annulés par le mari même la nuit (en 24 h.); à plus forte raison on admet la nuit l’intervention du savant, au sujet duquel le terme jour n’est pas usité. Cette libération peut-elle avoir lieu par voie d’interprète? -Oui, à ce qu’il résulte de ce fait: R. Aba b. Zoutra devint un jour l’interprète entre R. Yohanan et une femme qui était incapable de comprendre le syriaque, suristi (et qui avait demandé à être libérée de son vœu; c’est donc admis).
Pnei Moshe non traduit
מהו להתיר. החכם מהו שיתיר נדרים בלילה וקאמר דקל וחומר הוא ומה בהפרת הבעל שכתוב ביה ביום שמעו הרי הוא מיפר בלילה דהא לכ''ע אם נדרה בתחילת הלילה מיפר לה בלילה וביום המחרת כדכתיב מיום אל יום נדרי זקן שהוא מתיר ואין כתיב בהן ביום לא כ''ש דמתיר בלילה:
מהו להתיר ע''י תורגמן. אם אין הנודר יכול לפרוט הנדר אלא על ידי תורגמן:
נישמעינה מן הדא. דר' בא נעשה תורגמן לפני ר' יוחנן לאשה אחת שבאת לשאול על נדרה ולא היתה יכולה להבין סוריבטין א''נ סוריסטין לשון ארמי ש''מ שמתירין על ידי תורגמן:
תַּנֵּי. אֵין נִשְׁאָלִין נְדָרִים אֶלָּא עֲטוּפִין וְיוֹשְׁבִין. וְהַנִּשְׁאָל יוֹשֵׁב. וְהַשּׁוֹאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת עוֹמֵד. מִן הָדֵין וְעָֽמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב. אֵין לִי עוֹמְדִין אֶלָּא נִידּוֹנין. שׁוֹאֵל הֲלָכוֹת. אַגָּדוֹת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר עָֽמְדוּ וְעָֽמְדוּ. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְרִבִּי אִימִּי. אִיחֵר בָּעֲמִידָה כְדֵי לוֹמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר. רִבִּי מָנָא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְגַמְלִייֵל דְּקוֹנְתֵּיהּ. אִיחֵר בָּעֲמִידָה כְדֵי לוֹמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. רִבִּי מָנָא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְגַמְלִיאֵל בַּר בְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא תֵיעַבֵּיד לִי כְּמָה דָעֲבַדְתְּ לְסַבִּי. אֶלָּא תִיב לָךְ וָאֲנָא קְייַם לִי.
Traduction
– On a enseigné: pour la consultation au sujet des vœux, les uns et les autres seront enveloppés du talit (manteau d‘office); l’homme consulté sera assis (238)V. J., (Gitin 7, 1), fin ( 48d)., et le consultant se tiendra debout, se réglant d’après le texte qui dit: Les 2 hommes qui ont un différend se tiendront debout, etc. - Par ce verset, on voit l’obligation de se tenir debout pour les gens en litige; d’où le sait-on pour ceux qui posent au savant une question, soit de doctrine, soit d’exégèse? -De ce que l’expression seront debout est précédée de la conjonction et (superflue). R. Aha b. Papa, allant délier d’un vœu R. Imi, resta debout le temps suffisant à prononcer l’annulation (pour montrer que l’homme consulté peut aussi rester debout); R. Mena ayant libéré de son vœu Gamliel à Quontel (239)Peut-être Kanewath. V. Neubauer, p. 20. agit de même. Mais lorsque R. Mena libéra le petit-fils de ce dernier, celui-ci dit au rabbi: N’agis pas pour moi comme tu as fait pour mon grand-père, reste assis pendant que je vais t’exposer ce qui m’amène (il tenait à l’exécution stricte des usages)- (240)Suit un passage traduit en (Hagiga 1, 8)..
Pnei Moshe non traduit
והשואל צריך להיות עומד מן הדין. קרא דכתיב ועמדו שני האנשים וגו':
אין לי עומדין אלא נידונין. בעלי דינין:
ת''ל עמדו. הוי צריך למיכתב וכתיב ועמדו לרבות כל השואל שצריך להיות עומד:
איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר. כלו' כפי זמן היתר הנדר והפתח שהתיר לו היה מתעכב בעמידה וללמדו נתכוין שאף הנשאל מותר בעמידה:
דקונתיה. שם המקום:
מישרי נדרא דגמליאל בר בריה. של גמליאל דקונתיה וא''ל לר' מנא לא תעביד לי כמו שעשית לזקיני אלא שב את ואני עומד דס''ל כמ''ד הנשאל יושב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source