Nedarim
Daf 31b
משנה: 31b קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה וַהֲרֵי הִיא נָאָה שְׁחוֹרָה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה מוּתָּר לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרוּכָּה אֶלָּא שֶׁהַנֵּדֶר טָעוּת. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָייָה וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי לָזוֹ נָדַרְתַּ. אָמַר לוֹ לָאו וְהִתִּירוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יָפוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוְולָתָן.
Traduction
Si quelqu’un déclare s’interdire par vœu d’épouser une telle ''car elle est laide'', tandis qu’en réalité elle est belle, ou ''parce qu’elle est noire'', tandis qu’elle est blanche, ou ''parce qu’elle est petite'', tandis qu’en réalité elle est grande, il lui sera permis de l’épouser; non pas que de laide elle est devenue belle, ou de noire elle est devenue blanche, ou de petite elle a grandi: c’est que le vœu en lui-même était erroné, de sorte qu’il n’est pas besoin de libération par des savants. Selon R. Ismaël, ce mariage est possible même lorsque la fille avait d’abord un des défauts sus-énoncés, puis, elle s’en est défaite (212)Le passage mis entre crochets [ ], indispensable pour la suite, manque dans le texte jérusalémite, mais se trouve dans les éditions du Talmud Babli.. Ainsi un jour, quelqu’un s’était interdit de jouir de sa nièce, fille de sa sœur. On l’amena à la maison de R. Ismaël, qui la para: - ''Quoi, mon fils, lui dit R. Ismaël, est-ce de cette fille que tu as fais vœu de t’abstenir''? -Non, dit-il. A ce moment R. Ismaël le déclara libéré de son interdit. Puis le rabbi se mit à pleurer, et s’écria: ''Les filles d’Israël sont belles; mais la pauvreté les enlaidit''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלא שהנדר טעות. מעיקרא שהיתה לבנה בשעת הנדר וא''צ שאלה לחכם:
מעשה באחד שנדר כו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור ומפרש דחסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפי' כעורה ונעשית יפה שחורה ונעשית לבנה ומעשה נמי כו' דר' ישמעאל פליג וסבר שאע''פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר דכיון שיכולין לייפותה לא היתה כעורה מעיקרא ואין הלכה כר' ישמעאל:
משנה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֵינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכך הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה. סיפיה דקרא המלבישכם שני עם עדנים וגו':
משנה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל הֵיפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵיפֵר הָאָב אֵינוֹ מוּפָר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִייַם אֶחָד מֵהֶן.
Traduction
Les vœux d’une fille fiancée (214)Cf. (Ketubot 4, 6). seront annulés par son père et son fiancé (ensemble). Si le père seul les a annulés sans le concours du futur ou si ce dernier seul les a annulés sans le père, il n’y a pas d’annulation; et il va sans dire qu’il suffit du maintien par l’un d’eux pour confirmer les vœux de la fille.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפי' נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדיליף בגמרא ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס בלא שותפותיה דאב נמי לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנים ויום א' שדינה להיות נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה כדתנן בפ' יוצא דופן אם נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הפר האב. ביום שמעו ולא הפר הבעל. ומשום דברישא איכא למיטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה אביה או בעלה הילכך הדר תני הפר האב כו' לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:
ואין צריך לומר אם קיים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ''ל שאע''פ שנשאל אחד מהם לחכם על הקמתו שקיים כדקי''ל נשאלין על ההקם אפילו הכי אין זה שנשאל על ההקם יכול להפר יותר הואיל ולא היו יכולין שניהם להפר בבת אחת שהרי זה לא היה יכול להפר קודם שנשאל והילכך נתבטלה הפרתו ושוב אינו מועיל:
האב. חוזר ומיפר חלקו של בעל דבהפרה ראשונה לא הפר אלא החצי שלו וצריך לחזור ולהפר חלק הבעל. אבל דברי חכמים אין צריך להפר. דכיון שמת הבעל נתרוקנה לרשות האב והוא הפר לה כבר:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה כול'. עָשָׂה לָהּ עַיִן שֶׁלַּזָּהָב שֵׁן שֶׁלַּזָּהָב. כִּלְשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. זְכֵה בְּמָה שֶׁעָלֶיהָ.
Traduction
''R. Ismaël la para''. Il fit mettre à cette fille un œil d’or (en place de celui qui manquait) et une dent d’or (à la place de l’absente), et il dit à l’oncle de cette personne: Acquiers-la, avec ce qu’elle a sur elle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עשה לה. ר' ישמעאל עין של זהב משלו תחת עין שחסרה לה שן של זהב תחת שן שחסרה לה ובלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה זכה אותה עם מה שעליה שעשיתי לה וכן הוא בתוספתא זכיתה בה ובכלים שעליה:
הלכה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה כול'. כְּתִיב אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְשׂוּאָה. כְּבָר כְּתִיב אִם בֵּית אִשָׁהּ נָדָרָה. וְאִם בִּפְנוּיָה. כְּבָר כְּתִיב וִאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַי֙י. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. עַד כְּדוֹן נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. לְרַבּוֹת אֶת הַנְּדָרִין שֶׁבָּא בְיָדָהּ מִבֵּית אָבִיהָ.
Traduction
Il est écrit (Nb 30 7): Si elle passe en puissance de mari, etc. De quel cas s’agit-il là? Ni d’une femme déjà mariée, puisqu’il est dit ensuite (ibid. 11): Si dans la maison de son mari elle a formulé le vœu; ni d’une femme libre, puisqu’il est dit d’autre part (ib. 4): lorsqu’une femme formule un vœu à l’Eternel. En conséquence, par le verset ''si elle passe en puissance de mari étant engagée par un vœu'', il faut entendre une jeune fille fiancée, dont le vœu sera annulé par le père et le fiancé réunis. On sait ainsi quelle est la règle à l’égard des vœux énoncés pendant le temps des fiançailles; mais quelle est-elle pour les vœux qui sont antérieurs? Comme il est dit (ibid.): étant engagée par un vœu, on déduit d’impliquer dans la même règle les vœux contractés par la jeune fille lorsqu’elle était encore chez son père (qu’elle emporte de chez lui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה וגו' במה אנן קיימין. במה הכתוב מדבר אם בנשואה כבר כתיב למטה ואם בית אישה נדרה:
כבר כתיב ואשה כי תדר וגו'. ואסרה אסר בבית אביה:
זו נערה מאורסה. ומדכתיב ואם היו תהיה משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב לעיל מיניה כי הניא אביה אותה ולומר שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. ונתארסה אח''כ מניין:
ונדריה עליה. משמע שהיו עליה מכבר בעודה בית אביה מכאן שהארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב:
הלכה: וּכְשֶׁמֵּת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כול'. כְּתִיב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה וגו'. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. שֶׁהָיוּ בַעֲלֵיהֶן הוֹלְכִין לַמִּלְחָמָה וְהָיָה מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁאֵין תַּכְשִׁיט נָאֶה אֶלָּא עַל גוּף מְעוּדָּן. וְחָרָנָה אָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּנָיוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. סַנהֶדְרִיּוֹת שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. הָיָה רוֹאֶה כַת חֲבֵירִים וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ טַעַם הֲלָכָה מִפִּי חָכָם וּמְקַלְּסוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' והיה מעלה להן מזונות. להנשים והיינו עדנים שהיה מאכילן למעדנים:
מה ת''ל עדי זהב. כלומר כפל המקרא למה עדנים מעלה עדי זהב אלא עדנים על מזונות קאי וע''י כך היה עדי זהב נאה להן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן:
בנויות שבישראל. הם הת''ח שנקראים בנאיות ועוסקים בנוין וברומו של עולם:
ומיד ת''ל עדי זהב. שבהו לא שייך עדי זהב על לבושן אלא שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו והיינו דקאמר המעלה עדי זהב רמז ליפוי וחיבוב דבריהם שע''י כך הת''ח מתפאר בהן כמו האיש המתפאר בלבושי עדיין זהב:
סליק פירקא בס''ד
Nedarim
Daf 32a
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. בְּבוֹגֶרֶת אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. 32a יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר. מִכֵּיוָן שֶׁבָּֽגְרָה לֹא כְּבָר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. יְתוֹמָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ מִי מֵיפֵר לָהּ. הַבַּעַל מֵיפֵר. וְקַשְׁיָא עַל רַבָּנִין. אִם עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ הוּא מֵיפֵר לָהּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. מָא אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה. כְּבָר נִרְאֶה לָאָב וּלְבַעַל לְהָפֵר. אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּנֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהִיא בוֹגֶרֶת. מְנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל. בְּאָב. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. מַה מְקַיימִין רַבָּנִין בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר כֵּן. אִית לֵיהּ. כּוּלָּהּ מִתַּמָּן אִית לֵיהּ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא מַה שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Eléazar: le verset (précité) ''si elle passe en puissance de mari, etc.'' indique (par un terme redondant, être) qu’il s’agit là d’une fiancée ayant atteint la seconde majorité (sur laquelle le père n’a plus de droit). Les compagnons dirent que la déduction appliquée à ce verset par R. Eléazar est exacte. Mais alors on peut objecter ceci contre l’avis de R. Eléazar: puisque dès le moment où elle atteint la majorité le père n’a plus de pouvoir sur elle, elle devrait être comme une orpheline ayant perdu son père et dont le vœu sera annulé par le mari seul? De même, on peut opposer une objection à l’avis des autres rabbins (qui appliquent le verset précité à une simple jeune fille fiancée, encore dépendante du père): puisque le futur, avant de recevoir chez lui cette personne, participe à la libération du vœu; à plus forte raison doit-il avoir seul cette faculté une fois que celle-ci est en son pouvoir par les fiançailles? Quel sens donc les Rabbins donnent-ils à l’expression étant engagée par vœu (comprenant forcément des vœux antérieurs)? Il ne saurait être question des vœux énoncés par elle avant ses fiançailles, si elle a été ensuite fiancée étant simple jeune fille (non émancipée); car alors il a déjà été dit que la faculté de libération appartient au père et au fiancé réunis (non à ce dernier seul)? Donc, par l’expression étant engagée on entend le cas où la jeune fille a émis le vœu avant la mort de son père, ou avant d’atteindre la 2e majorité; lorsqu’ensuite par le décès du père ou le fait de la 2e majorité elle devient indépendante, puis se marie, la faculté de libérer du vœu reste au mari seul. Puisque R. Eléazar applique le verset précité à la fille émancipée par la seconde majorité, d’où sait-il que, pour la simple jeune fille fiancée, la faculté de libérer le vœu est dévolue au père et au mari réunis? -C’est que le texte biblique, après avoir dit (ibid.): entre un homme et sa femme, ce qui se rapporte au cas ordinaire d’époux mariés, ajoute: entre un père et sa fille (par là, il est fait allusion à la fille fiancée, qui dépend à la fois du père et du futur: ils devront s’unir pour libérer ses vœux). Mais les autres rabbins (qui déduisent ce cas du verset si elle passe en puissance de mari, etc.), quel compte tiennent-ils de ce rapprochement? Ceci indique que le mari peut seulement délier la femme des vœux qui les concernent tous deux réciproquement, non de ceux qui sont émis à l’égard d’autrui; de même, un père peut dégager sa fille des vœux qui les concernent tous deux, non ceux qui ont été émis à l’égard d’autrui. Est-ce à dire que R. Eléazar ne partage pas cet avis (pour la faculté restreinte du mari de libérer les vœux de la femme, ou celle d’un père sur les vœux de sa fille)? Si, mais il déduit le tout du même verset, non seulement la règle relative à l’action conjointe du père et du fiancé pour libérer les vœux d’une simple fiancée, mais encore la règle qui limite pour le mari la faculté de libérer les seuls vœux de la femme les concernant tous deux, non autrui, comme la faculté d’un père de libérer les vœux de la ville se borne aux vœux qui le concernent.
Pnei Moshe non traduit
בבוגרת ארוסה. מדכתיב היו תהיה דריש דמשמע במהוה עצמה הכתוב מדבר והיא בוגרת שאין לאביה רשות בה:
יאות א''ר אלעזר. דמשמעות המקרא כך הוא אבל קשיא על דבריו דהיכי ס''ד דקרא בבוגרת ארוסה מיירי שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה והויא כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה''נ בבוגרת ולא שייכא בה שותפותיה דאב:
וקשיא על רבנן. ומהדר הש''ס דלרבנן דס''ל בנערה מאורסה הכתוב מדבר אבל בוגרת ארוסה הבעל לבדו מיפר נמי קשיא דאם עד שלא נכנסה לרשותו מיפר לה נכנסה לרשותו לכ''ש וא''כ אם בית אישה נדרה למה לי:
מה מקיימין רבנן ונדריה עליה. השתא נחית לפרושי לרבנן דס''ל בוגרת ארוסה הבעל מיפר באיזה נדרים אינון קיימין והיכי מפרשי לקרא ונדריה עליה דמשמע שהיו עליה מכבר:
אם בנדרי' שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה. בעודה נערה:
כבר נראה לאב ולבעל להפר. ושוב אין הבעל מפר לבדו אפי' בגרה אח''כ ויצאת מרשות האב דכיון שנראה לשניהם אין אחד מהם יכול להפר:
אלא כן אנן קיימין. הא דכתיב ונדריה עליה ומשכחת לה דהבעל מיפר בבגר לבדו:
בנדר שנדרה עד שלא מת אביה ומת אביה והיא בוגרת. כלומר שמת אביה או שבגרה ויצאה מרשותו ונתקדשה אח''כ דבכה''ג לא נראה לשניהם מעולם ובכי הא הבעל מיפר לבדו בבגר:
מנן לר' אלעזר. דמוקי קרא בבוגרת ארוסה ומניין לנערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:
בין איש לאשתו עד כדון בבעל כו'. כלומר מדסמך הכתוב בין איש לאשתו בין אב לבתו ש''מ דיש נדרים שהאיש לאשתו והאב לבתו מפירין לה ואיזו זו נערה המאורסה דלא יצאת לגמרי מרשות האב ולא נכנסה לגמרי לרשות הבעל וקמ''ל קרא דברשות שניהם היא להפרת נדריה:
מה מקיימין רבנן. האי קרא בין איש לאשתו בין אב לבתו דלדידהו נפקא לן נערה המאורסה מאם היו תהיה:
ולא שבינה לבין אחרי'. שאין הבעל מיפר אלא נדרים שבינו לבינה וכן האב לבתו:
ולית לר''א כן. לשון שאלה הוא אם ר''א פליג בזה וקאמר דאית ליה נמי הכי וכולא מתמן אית ליה כולה מהאי קרא נפקא ליה מדכתיב בין איש לאשתו וגו' דוקא דברים שבינו לבינה ומדסמכן הכתוב יליף לה לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source