Nedarim
Daf 28b
משנה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְאָמַר קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת לֵיהָנוֹת לוֹ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אִישּׁוּת.
Traduction
Si l’on a insisté auprès de quelqu’un pour qu’il épouse la fille de sa sœur (à titre de parent) et qu’il dise: ''je fais vœu qu’elle ne jouira jamais de moi'', ou si quelqu’un répudiant sa femme dit: ''je fais vœu que ma femme ne jouisse jamais de moi'', il est pourtant permis à ces femmes de tirer profit de lui; car dans sa pensée il s’agissait seulement d’interdire les relations conjugales. Si quelqu’un insiste auprès de son prochain pour qu’il mange chez lui, et le prochain déclare faire vœu de ne pas entrer dans la maison du premier, ou dit: ''je m’interdis d’accepter chez toi même une goutte d’eau froide'', il sera pourtant permis à ce dernier d’entrer dans la maison du premier et de boire froid, car dans sa pensée l’interdit s’applique seulement au manger et boire complets (refusés).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו. מפצירין בו שישא בת אחותו מפני שהיא בת גילו וכדאמרינן בפרק ו' דיבמות הנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר ומבשרך לא תתעלם אז תקרא וה' יענה:
הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאר הנאה שלא נתכוין זה אלא שלא תהנה ממנו דרך אישות:
משנה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ אָמַר קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס טִיפַּת צוֹנִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנִין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלא נתכוין זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוין ולא שיהא אסור בכניסת הבית וטיפת צונן:
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אָמַר רִבִּי צָדוֹק עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.
Traduction
R. Eliézer dit: pour amener l’homme à exprimer le regret d’un vœu, on fera valoir l’honneur qu’il doit rendre à son père et à sa mère (188)''On lui dit: '''' Si tu avais su qu'on reprocherait à tes parents d'avoir élevé un fils faisant des vœux à la légère, tu te serais abstenu de les énoncer ''''.''; les autres sages l’interdisent. R. Zadoq dit: Au lieu de susciter le regret du vœu en faisant valoir l’honneur à rendre aux père et mère, il vaut mieux le susciter en invoquant le respect divin; de la sorte, qu’il n’y aura pas de vœu prononcé inconsidérément. Toutefois, les sages se rangent à l’avis de R. Eliézer pour reconnaître que s’il s’agit d’un vœu touchant aux relations entre un homme et ses parents, il est bon d’invoquer l’honneur qu’il faut rendre à son père et à sa mère.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. אומרים לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולים שגידלתם כמה בנכם קל בנדרים ונמצאת מזלזל בכבודם כלום היית נודר:
וחכמים אוסרין. דחיישינן שמא משקר שהוא בוש לומר שלא היה מניח מלידור בשביל כבודם ונמצא שחכם מתיר זה הנדר בלא חרטה ומיירי שאינו מתחרט מעיקרא דהא קי''ל פותחין בחרטה וא''צ למצוא לו פתח אם הוא מתחרט מעצמו מעיקרא:
עד שפותחין כו'. על מילתיה דר' אליעזר קא פריך כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא משקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אלו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר וא''כ אין נדרים. כן הוא פי' הרמב''ם במשנה לפי גירסת הספר. וגי' הרא''ש והתוס' והר''ן אמרו לו א''כ אין נדרים כלומר דחכמים השיבו לר' צדוק מהא לא תסייען דאף ר' אליעזר מודה בהא דאין פותחין בכבוד המקום דא''כ אין נדרים ניתרים יפה שאין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מיקל בכבוד המקום היה נודר ואפילו לא היה נמנע מתחילה בשביל כך ישקר לומר כן אבל משום כבוד מצוה אחת פותחין והלכה כחכמים:
בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדירם מנכסיו:
הלכה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר.
Traduction
''Il est permis à une nièce refusée, ou à une femme répudiée, de tirer profit de l’homme qui a énoncé ce vœu''. Cet avis, dit R. Yossé, doit émaner de R. Juda, qui a dit plus haut (7, 2) de s’en rapporter aux termes du vœu (sans aller au-delà du refus de mariage). – Selon R. Yossé, de ce que la Mishna dit: ''Dans sa pensée, l’interdit s’applique seulement au manger et boire complets'', il résulte que le vœu d’interdit se réfère au repas en question, ou au produit du sol (à rien autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יהודה היא. דאמר בפרקין דלעיל הלכה ג' הכל לפי הנודר שרואין להיכן היה דעתו וכוונתו והכא נמי לא נתכוין זה אלא לשם אישות:
הלכה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּמַשְׁבַּע לְחַבְרֵיהּ דְּלָא יֵיכוּל. הָהֵן אוֹכֵל וְהָהֵן עֲבֵר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דקתני שלא נתכוין זה אלא לסעודה שהיה מסרב בו:
ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול. מי שנשבע לחבירו שלא יאכל עמו ומסרב בו חבירו מיירי:
ההן אוכל וההן עבר. כלומר ודאי אין דעתו אלא על זה המאכל והסעודה שהפציר בו חבירו כדמשמע מהמתני'. עבר מלשון עבורא דביתיה הוא הלחם שהסעודה קרוי ע''ש הלחם:
סליק פירקא בס''ד
רִבִּי יָסָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. 28b מַתְנִיתָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵּט. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא הָכָא מִפְּנֵי פְּתִיחַת נֵדֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא נְדָרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֹא בִּלְבַד הַתּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר אֲנָן קַייָמִין. עַד כְּדוֹן הוּא דְּבָעֵי מִיתַּן לָהּ. בְּרַם הַהוּא דְּלָא בָּעֵי מִיתַּן לֵהּ יְכִיל הוּא אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית אֶלָּא מִבְדְּקִינָךְ. כֵּיוָן דַּחֲמִיתִךְ מִצְטָעֵר הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
Traduction
R. Yossa observa devant R. Yohanan que notre Mishna semble exprimer l’avis de R. Simon b. Gamliel seul, puisqu’il est dit (187)(Gitin 7, 6).: ''Si le mari offre à la femme le divorce pour qu’elle serve son père, ou allaite son enfant (sans date déterminée), quelle sera la durée de l’allaitement (ou du service, sous peine d’annuler la condition)? Deux ans. Selon R. Juda, 18 mois. Si le fils ou le père meurt (avant d’exécuter la condition), l’acte reste valable. R. Simon b. Gamliel établit cette règle: pour tout obstacle qui n’émane pas de la femme, l’acte reste valable''. -Non, fut-il répliqué, il y a ici cette différence qu’il est question d’un prétexte à libération du vœu (auquel cas les autres sages admettent aussi l’annulation du vœu). -Mais, objecta R. Yossé, ne s’agit-il pas de vœux pour la libération desquels il n’est pas besoin de faire intervenir un sage? (Donc, à quoi bon parler du prétexte à libération)? -Il n’est pas question seulement, répondit R. Yona, de celui qui fait dépendre le vœu de la formule énoncée (Voilà pourquoi, même selon les sages, l’annulation est admissible pour le vœu exprimé d’une façon conditionnelle et dont la libération a lieu sans faire intervenir un savant). Jusqu’à présent on sait que l’on a la faculté de libérer le vœu, parce qu’on sait que le prochain remettra le don en question; mais quelle est la règle si le prochain ne veut pas lui faire ce don? Celui qui a émis le vœu peut encore arguer ainsi: j’ai seulement voulu t’éprouver, et puisque je te vois en peine à ce sujet, je considère la donation comme faite (et dès lors le vœu est libéré).
Pnei Moshe non traduit
מתני דר' שמעון בן גמליאל. ולא כחכמים דתנן בפרק מי שאחזו ה''ז גיטך על מנת שתשמשו את אבא שתי שנים ע''מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאומר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט. כלו' אף על פי שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנו אינו גט דבעינן שנתקיים התנאי והכא דלא אפשר אינו גט:
ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עכבה שאינה הימנה כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה והוי כאלו נתקיים התנאי והשתא חכמים דמתני' דהכא דסברי שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי ונתקיים התנאי והנדר בטל שאין המניעה מן המדיר כר' שמעון בן גמליאל דהתם אתיא מילתייהו דאלו לחכמים דהתם אין הנדר בטל אף על פי שאין המניעה ממנו:
שניא היא הכא. אפילו רבנן דהתם מודו הכא דהא דקאמרי טעמא במתני' שאומר הריני כאלו התקבלתי לאו משום דנתקיים התנאי הוא אלא מפני פתיחת הנדר הוא דזהו הפתח שלו להתיר נדרו שאומר כלום אמרת אלא שאתקבל ממך והריני כאלו התקבלתי והילכך הנדר בטל מחמת הפתח:
ולא נדרים שאין צריכין היתר חכם אנן קיימין. דקס''ד דר' יוסי דהכא נדרי זירוזין הוי כדתנן לעיל פרק ג' המדיר את חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זירוזין ואין צריך היתר חכם כדאמרינן התם ואם כן ע''כ לאו דטעמא משום פתיחת נדר הוא אלא משום דנתקיים התנאי שאין המניעה ממנו ואכתי כר' שמעון בן גמליאל אתייא:
אמר ר' יונה. לא היא דטעמא דמתני' לאו משום נדרי זירוזין הוא אלא דלנדר גמור נתכוין וכל אחד משום כבודו קאמר כדאמרינן לעיל והכא טעמא דתולה נדרו בדבר הוא דאומר לו ע''מ שתטול כו' וכשיאמר הריני כאלו התקבלתי הנדר בטל מפני שהוא פתח נדרו וכדאמרן וככ''ע אתיא:
עד כדון. בעיא בפני עצמה עד כאן לא שמענו במתני' דמותר אלא כהאי גוונא שזה רוצה ליתן לו וזה אומר הריני כאלו התקבלתי:
ברם ההוא דלא בעי מיתן ליה. ואם זה אינו רוצה ליתן לו מאי. א''נ א''ל דאדלעיל קאי דבכה''ג שזה אינו רוצה ליתן ואין כאן פתח וקאמר הש''ס אף בכה''ג יכול הוא לומר לו לא רציתי אלא לבודקך מה בלבך ולכך אמרתי ע''מ שתתן ועכשיו שאני רואה אותך מצטער על זה הריני כאלו התקבלתי ושפיר הוי פתח לנדרו ומותר:
Nedarim
Daf 29a
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. פּוֹתְחִין לָאָדָם כול'. רַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲזָקָה 29a שֶׁאָדָם מַעֲמִיד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. פְּעָמִים מַעֲמִיד וּפְעָמִים אֵינוֹ מַעֲמִיד. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְאַחַר מִיתָה שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד. הַכֹּל מוֹדִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד. דְּתַנִּינָן וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שֶׁמַיִם.
Traduction
Selon R. Eliézer, il y a présomption que l’homme veut honorer son père et sa mère (et il ne mentira pas s’il dit regretter, en leur honneur, le vœu émis légèrement); selon les autres sages, au contraire, parfois l’homme veut les honorer, parfois il n’y tient pas (et comme l’on craint un mensonge à cet égard, ce fait n’est plus admis comme point de départ de l’annulation du vœu). R. Eliézer se range à l’avis des autres sages (de ne pas adopter comme motif d’annulation la question d’honneur à rendre), en cas de décès des parents (ce serait un mensonge évident). Tous reconnaissent que l’on ne tient pas compte de la considération d’honorer son maître (afin de susciter le regret du vœu), comme il a été enseigné (189)Avot 4, 15 (12): Que ta vénération pour ton maître égale ta vénération pour Dieu (il vaut donc mieux invoquer le respect divin).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבנן אמרין חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו. טעמא דפלוגתייהו מפרש כלומר דרבנן סברי חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו ואינו מעיז לומר אע''פ שהוא נגד כבוד אבי ואמי נדרתי והילכך חיישינן שמא משקר הוא ואינו מתחרט ומפני הבושה אומר כן. והיותר נראה דגרסינן שאין אדם מעמיד כלומר שאינו מעמיד בנדרו מפני כבוד אביו ואמו ואומר שמתחרט ואע''פ שאינו כן והילכך אין פותחין וכן מוכח מדלקמן:
ר''א אומר פעמים מעמיד כו'. והילכך פותחין:
מודה ר''א לאחר מיתה. של אביו ואמו שאינו מעמיד בדבריו ואינו מעיז ואין פותחין:
הכל מודין בכבוד רבו שאינו מעמיד. בדבריו ואין פותחין:
אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. לֹא יְהוּ נְדָרִים. וְהָֽכְתִיב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין אֶת נִדְרֵיהֶן. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת עוֹקֵר פָּרָשַׁת נְדָרִים מִן הַתּוֹרָה.
Traduction
– ''De la sorte, est-il dit, il n’y aura pas de vœu prononcé inconsidérément''. Est-ce à dire qu’il ne devra y avoir nul vœu? -Non; car de ce qu’après le des vœux il est dit (Nb 30, 2): Moïse parla aux chefs de tribus des enfants d’Israël, on déduit qu’il appartient aux chefs de tribus (ou Sages) de délier les vœux des Israélites (190)''J., (Hagiga 3, 1); cf. ci-dessus, (3, 1).''; or, si (à défaut de vœux) cette déduction était inapplicable, on semblerait vouloir retrancher un Pentateuque.
Pnei Moshe non traduit
לא יהו נדרים. ומה בכך ומשני דה''ק דהכתוב וידבר משה אל ראשי המטות תלה הפרשה בראשי המטות לומר שיהא חכם מומחה מתיר את הנדר ואם אומר את כן שפותחין לו בכבוד המקום נמצאת עוקר פ' נדרים מן התורה שלא יהו נדרים נשאלין לחכם שכל א' וא' יפתח זה הפתח לעצמו דשייכא בכל הנדרים וכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין אותו:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. אַתְּ אוֹמֵר. פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹ'ם אַל יִפְתְּחוּ לוֹ בְּכְבוֹד הַמָּקוֹ'ם. מֵעַתָּה דְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וְדִכְוָותָהּ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹ'ם. אֵי זֶהוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹ'ם. כְּגוֹן סוּכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה. לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל. תְּפִילִּין שֶׁאֵינִי נוֹתֵן. וְהַייְנוֹ כְבוֹד הַמָּקוֹ'ם. מַשְׁמַע לֵיהּ דִּלְנַפְשֵׁיהּ הוּא מְהַנֵּי. כְּהָדָא אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֵּן לוֹ. אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ לְיִצְרוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מַאי טַעֲמָא. לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. זָר שֶׁבְּקִרְבָּךְ אַל תַּמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ.
Traduction
R. Jérémie demanda: puisqu’au dire des sages il est admis qu’au sujet d’une question entre un homme et ses parents, on peut amener l’homme à exprimer le regret du vœu par arriver à l’annuler; pourquoi, s’il s’agit d’une question de culte divin, ne pas adopter la même argumentation et dire que l’on amènera l’homme à exprimer le regret d’un tel vœu par respect divin? -Non, car les vœux d’ordre religieux consistent p. ex. à dire: ''Je m’interdis d’ériger la Suka (tente aux fêtes des Tabernacles), ou de prendre le lulav (cérémonie de la même fête), ou de porter les Phylactères; or, en accomplissant ces préceptes, ce n’est pas à Dieu, mais à soi-même que l’on est utile, comme il est dit (Jb 35, 6): Si tu pèches, quel effet produis-tu sur lui? Si tu es juste, que lui donnes-tu? (le profit est pour toi). R. Yanaï dit: suivre sa passion (le mauvais penchant) est aussi blâmable que d’adorer les idoles, comme il est dit (Ps 81, 10): Qu’il n’y ait point de faux-dieux en (191)Au lieu de en toi, on traduit d'ordinaire: au milieu de toi, observe M. le R. Schuhl, Sentences, p. 317. V. Ehrmann, Aus Palastina u. Babel, ch. 5, 15, p. 121 et 264 n. toi, et ne te prosterne pas devant l’idole étrangère; c.-à-d. n’érige pas en maître l’étranger admis chez toi (ou: ne te laisse pas dominer par les passions étrangères).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו. אמודים חכמים במתני' קאי בדברים שבינו לבין אביו ואמו את אומר דמודים שפותחין לו ומדקתני בכבוד אביו ואמי משמע הא בכבוד המקום אפילו בדברים שבינו לבין המקום אל יפתחו לו בכבוד המקום ואמאי נימא מעתה הואיל בדברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לי בכבוד' וכן נמי בכבוד המקום כדמפרש ואזיל אם נדר לעבור על מצות עשה יפתחו לו בכבוד המקים:
והיינו כבוד המקום. בתמיה כלומר דמשני וכי כבוד המקום הוא אם מקיים המצות או לא:
משמע ליה דלנפשיה הוא מהני. משמע לן מהמקרא שאינו מהנה אדם למקום בעשיית המצות אלא לנפשו הוא דמהנה כהדא דמצינו אם צדקת וגו' ואם חטאת מה תפעל בו אלא הכל לך ולעצמך:
כל השומע ליצרו. כלומר בכגון זה פותחין לו שהוא שומע ליצרו לנדור מחמת כעסו:
כאלו עובד ע''ג. שהיום אומר לו עשה כך ולמחר כו':
לא יהיה בך אל זר. זר שבך ובקרבך אל תמליכהו עליך:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ נוֹתֵן קוֹלַר עַל צַוָּארוֹ נוֹדֵר הָיִיתָ. לְקֻסְטוֹרִייָה שֶׁהָֽיְתָה עוֹבֶרֶת וְרָאָה קוֹלַר פָּנוּי וְהִכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ לְתוֹכוֹ. לֶאֱסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהוּא אָסוּר בַּזִּיקִים. רִבִּי יוֹנָתָן פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּבוֹנֶה בָמָה וְהַמְקַייְמוֹ כְמַקְרִיב עָלָיו נוֹדֵר הָיָיתָ. וְקַשְׁיָא. עֲבוֹדָה זָרָה בִסְקִילָה וְהַנְּדָרִים בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. לֵית לָךְ אֶלָּא כַּיי דָּמַר רִבִּי יַנַּאי. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ לְיִצְרוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כִּילּוּ נוֹטֵל חֶרֶב וְדוֹקְרָהּ בְּלִיבּוֹ נוֹדֵר הָיִיתָ. יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב. רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. כִּמְדַקֵּר אֵין כְּתִיב אֶלָּא כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב. לְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִן הַכִּכָּר. וַיי דְּיֵיכוֹל וַיי דְּלָא יֵיכוֹל. אִין אֲכִיל עֲבַר עַל נִדְרֵיהּ. אִין לָא אֲכִיל חֲטֵי עַל נַפְשֵׁיהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. הוֹלֵךְ אֶצֶל חָכָם וְהוּא מַתִּיר נִדְרוֹ. וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. רִבִּי דִימִי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. לֹא דַייֵךְ מַה שֶׁאָֽסְרָה לָךְ הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לֶאֱסוֹר עָלֶיךָ דְבָרִים אֲחֵרִים. לֶאֱסוֹר אִסָּר.
Traduction
R. Simon b. Levi faisait exprimer le regret en ces termes: Si tu avais su que l’auteur d’un vœu équivaut à celui qui s’impose un carcan (collarium) au cou (192)''Cf. B., Shabat 32; Midr. Rabba à (Pr,18).'', aurais-tu émis ce vœux? (Non; donc annulons-le). Ou encore, s’enchaîner de plein gré par un vœu ressemble à celui qui, voyant passer les licteurs (quaesitura) avec le collier vide (pour mener un coupable au supplice), y passe la tête. – Il est dit (Nb 30 2): Pour se lier par un engagement (s’interdire une jouissance) cette expression ressemble à la suivante (Jr 40, 1): Il était lié avec des chaînes. R. Jonathan faisait exprimer le regret en ces termes: Si tu avais su que celui qui fait un vœu est aussi coupable que s’il construisait un temps de haut lieu interdit: (Nb 33, 52); (Dt 12, 2); (2R 23, 15), et celui qui maintient le vœu est aussi coupable que s’il offrait un sacrifice sur cet autel (193)Schuhl, ibid., p. 184., tu n’aurais certes pas exprimé le vœu (donc, annulons-le). A l’opposé d’une analogie précédente, on peut objecter ceci: l’idolâtrie est un crime passible de la peine capitale, et l’infraction d’un vœu n’est passible que de la peine des coups de lanière; comment donc peut-on conclure à l’analogie de gravité? -On a seulement voulu rappeler ainsi l’avis que vient de formuler R. Yanaï: suivre sa passion est aussi blâmable que l’idolâtrie. R. Isaac faisait exprimer le regret en ces termes: Si tu avais su que l’expression d’un vœu équivaut à la prise d’une épée que l’on s’enfonce dans le corps, l’aurais-tu énoncé? (Non, donc, annulons-le). Ainsi, il est dit (Pr 12, 18): Tel profère des paroles téméraires (qui font) comme des blessures d’épée. Or, dit R. Hanina de Sephoris, au nom de R. Pinhas, il n’est pas écrit ''comme une épée'', mais comme des épées; car, après l’interdit par vœu de jouir p. ex. d’un pain, il y a double inconvénient, soit qu’on le mange, soit qu’on ne le mange pas (194)J., '(Avoda Zara 1, 9) ( 40a).: si on le mange, on transgresse le vœu d’interdit; si on ne le mange pas, on pèche contre son propre corps (par la privation). Que faire donc? Se rendre chez un savant, qui trouvera le moyen de délier le vœu, comme il est dit (ibid.): La langue (la décision) des savants guérit. R. Abdimé, au nom de R. Isaac, explique ainsi l’expression précitée se lier par un engagement (195)Littéral: Interdire l'interdit (ou double interdit).: tu ne te contentes pas des interdits formulés par la Loi, et tu veux encore y ajouter des interdits que tu formules à ton égard.
Pnei Moshe non traduit
ר''ל פתח. להתיר נדר בזה אילו היית יודע כו' קילר על צוארו שמעצמו הוא נותן קולר עליו ואוסר עצמו במיתר לו ושמא יבא לידי מכשול:
לקסטורייא. כת של שוטרים הממונים לענות האנשים בייסורין ולתתם בקולרין:
וראה קולר פנוי. ומכניס ראשו לתוכו וכן זה הנודר שלא נזהר מלראות בצער שעבר על האחרים שקדמוהו בנדרים כאלה וכן הוא אומר לאסור אסר על נפשו שנותן איסרי קולרין עליו כמד''א כו':
כבונה במה. לע''ז:
וקשיא. על הא דר' יונתן דמדמה נדרים לע''ז שהיא בסקילה ונדרים אינן אלא בל''ת אפילו אם עובר ואינו מקיימו:
ואת אומר אכן. המקיימו כמקריב עליו אלא לית לך הפתח הזה אלא כהאי דאמר ר' ינאי ושייך שפיר לדמות לע''ז:
יש בוטה. כדדריש לה בבבלי פ''ב כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב:
כמדקרות. לשון רבים שלאחר שנדר מן הככר אוי לי אם יאכל ואוי לו אם לא יאכל שמצטער וחוטא על נפשו:
אין לא אכיל חטי על נפשיה גרסינן:
הילך אצל החכם והוא מתיר נדרו. כדסיפא דקרא ולשון חכמים מרפא:
לאסור איסר. כלומר שאתה מוסיף איסר על איסר תורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source