הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָסוּר בְּפוּל מִצְרִי לַח וּמוּתָּר בַּיָּבֵשׁ. לֹא אָמַר אֶלָּא פוּל מִצְרִי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן. הָא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אָסוּר אֲפִילוּ יָבֵשׁ. הַנּוֹדֵר מִן הָאֲפִייָה אָסוּר בַּקִּישּׁוּאִין וּבְדִּילּוּעִין וּבְאֲבַטִּיחִין וּבְמֶלַפֶּפּוֹנִיּוֹת וְאָסוּר בְּכָל פֵּירוֹת הָאִלָן. הַנּוֹדֵר מִן כַּבְשָׂה מוּתָּר בִּגְדָיִים וּבְגוֹזָלִים וּבְחָלָב. וְאִם אָמַר. בְּגִידּוּלֵי שָׁנָה אָסוּר בַּכֹּל. הַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ אָסוּר בְּכָל מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן. כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. הַתּוֹרָה קְרָאת אוֹתוֹ תִירוֹשׁ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כמ''ד הילכו בנדרים אחר לשון תורה. אסור ביין דהתורה קראה אותו תירוש דכתיב תירושך. ופלוגתא היא בריש פרקין דלעיל:
מהו שיהא מותר. בירק יבש מי אמרינן הואיל דבר שאינו לח לאו בכלל ירק הוא וכן ירק יבש:
לא אמר אלא פול המצרי. שהוא מותר ביבש משום דדבר שיש לו גורן הוא שרגילין לעשות ממנו גורן כשהוא יבש והוי כמין דגן אבל דבר שאין לו גורן כגון ירק אסור אפי' ביבש:
מן האפייה. שם הכולל מפירות הארץ הערוך. ובתוספתא גריס הנודר מן הפירי:
ואסור בכל פירות האילן. ובתוספתא מותר בפירות האילן וגי' דהכא עיקר וכן נראה מהבבלי דאמר סתם אסור בכל פירות הארץ ואפילו פרי עץ בכלל:
הנודר מן פירות שנה גרסינן מותר בגדיים כו'. דלאו פירות שנה מיקרו וכן הוא בתוספתא:
אסור בכל. דכולן גידולי שנה נינהו:
כמ''ד הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. ולפיכך מותר ביין שאין דרכן לקרות תירוש אלא לדברים מתוקים ולא ליין:
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר 24b בְּמִינֵי אפומלייא כְּגוֹן נבעה וּמסרולה ופלוליה וְקָלוֹקַסְיָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוֹלָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין קוּלְקָס כְּיָרָק לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִעִית וּלְפֵיאָה וּלְכִלְאַיִם. וְלִנְדָרִים צְרִיכָא.
Pnei Moshe (non traduit)
במיני אפומלייא כו'. כל אלו מיני ירקות הן ידועין להם בשמותן:
קולקס כירק. הוא לענין מעשרות כו' ולענין נדרים לחוד הוא דצריכא ומיבעיא לן אם בכלל ירק הוא או לא:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר בְּפוּל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֶשֶׁת הַמִּינִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֶשֶׁת הַמִּינִין אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר בַּכֹּל וּמוּתָּר בְּפֵירוֹת הָאִילָן וּבְיָרָק.
Pnei Moshe (non traduit)
הכל לפי הנדר. לפי שעת הנד' כיון שניכ' שמחמ' כובד משאו נדר מות' להתכסות והל' כר''י:
בעניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ:
מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכויין אלא לבגד צמר:
מתני' מותר בשק וביריעה ובחמילה. מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילין להתכסות בהם:
אסור בכל. בכל מיני קטניות שעושין מהן כרי ואין הלכה כר''מ:
הנודר מן התבואה. הוא דאינו אסור אלא מחמשת המינין:
מתני' אסור בפיל המצרי יבש. דדגן כל מיני דמידגן משמע כל דבר שעושין ממנו כרי והאי נמי מידגן הוא:
הלכה: הַנּוֹדֵר כו'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּגָנָא דְאַרְעָא. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. דְּגָנָה מֵעֲבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מ''ט דר''מ דגנה דארעא. כלו' דס''ל דגן משמע כל שעושין ממנו כרי על הארץ ורבנן סברי דגנה מעבורה לא מיקרי דגן אלא מעבור הארץ והיא תבואה מחמשת המינין:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת תּוֹרָה. מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר. תְּבוּאַת תּוֹרָה סְתָם. יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל. דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִם בְּאוֹמֵר. פַּת סְתָם. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייַמְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין כָּל פַּת. אֵין קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמִשָׁה מִינִין בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
קיימתיה. למתני' במקום שאוכלים כל פת שעושין פת מכל דבר ואפי' משאר המינין וקמ''ל דאפ''ה אינו אסור אלא בחמשת המינין שאין קרוי שם פת סתם אלא ה' המינין בלבד:
אם באומר פת סתם. אמאי אסור בחמשת המינין הא סתם פת אינו קרוי אלא של חטים ושל שעורים בלבד:
אם באומר פת תורה גרסינן. וכן הוא שם כלומר שאמר הנקרא פת בלשון תורה עלי אם כן מעתה אף האומר תבואת תורה יהא אסור בכל ואפילו ביין כדכתיב ותבואת הכרם:
מה אנן קיימין. הא דקאמר הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בחמשת המינין:
מתניתא אמרה כן שהנודר מן הדגן כו'. כלומר חכמים אדיוקא מדברי רבי מאיר פליגי דקאמר הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דמשמע אבל מן הדגן אסור בכל כדקאמר ר' מאיר הכא וקאמרו ליה רבנן דלא היא אלא שאף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן:
הא הנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל כרבנין. בתמיה דקס''ד דחכמים פליגי אדר''מ בתרתי וקאמרי הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל ואמאי הא ודאי אין פת ותבואה נקרא אלא מחמשת המינין:
תמן תנינן. בריש מסכת חלה חמשה דברים חייבין בחלה החיטים והשעורים והכוסמין ושיבולת שועל והשיפון הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בַּשַּׂק בַּיְרִעָה וּבַחֲמִילָה. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת בְּגִיזֵי צֶמֶר. פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת בָּאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר. טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי מוּתָּר לְכַסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
הכל לפי הנדר. לפי שעת הנד' כיון שניכ' שמחמ' כובד משאו נדר מות' להתכסות והל' כר''י:
בעניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ:
מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכויין אלא לבגד צמר:
מתני' מותר בשק וביריעה ובחמילה. מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילין להתכסות בהם:
אסור בכל. בכל מיני קטניות שעושין מהן כרי ואין הלכה כר''מ:
הנודר מן התבואה. הוא דאינו אסור אלא מחמשת המינין:
מתני' אסור בפיל המצרי יבש. דדגן כל מיני דמידגן משמע כל דבר שעושין ממנו כרי והאי נמי מידגן הוא:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת כול'. 25a הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בַּשַּׂק בַּיְרִעָה וּבַחֲמִילָה וּבִסְקוֹרְטֵיָה וּבְפֶמַלְייָה. וְאָסוּר בְּפַסִיקִיָּא וּבְפוּנְדָּה. הַנּוֹדֵר מִן הַמַּלְבּוּשׁ אָסוּר בְּכַל מִינֵי מַלְבּוּשׁ וּמוּתָּר בְּאֵילּוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אָמַר. קוֹנָם כְּסוּת שֶׁאֵינִי לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ שֵׁינִי מִתְכַּסֶּה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אָמַר. קוֹנָם כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְכַּסּוֹת וְדֶרֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לְהִתְכַּסּוֹת. כְּדַרְכּוֹ מוּתָּר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. נָדַר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ מוּתָּר בּוֹ. מָה אִית לָךְ. כְּגוֹן אִילֵּין שְׁלָחַיָּה. כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְכַּסּוֹת וְאֵין דֶּרֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לְהִתְכַּסּוֹת. נָדַר בּוֹ מוּתָּר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. נָדַר בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ אָסוּר בּוֹ. מָה אִית לָךְ. כְּגוֹן אִילֵּין סוּסַרְנָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְכַּסּוֹת וְדֶרֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ לְהִתְכַּסּוֹת. נָדַר בּוֹ לֹא נִתְכַּוֵון אֶלָּא בְּיוֹצֵא מִמֶּנּוּ. מָה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. כְּגוֹן הָדֵין צֶמֶר גֶּפֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
סוסרנה. לבוש של עור בעוד שהצמר עליו שאין דרך היוצא ממנו להתכסות:
גמ' נראין דברי רבי מאיר בעירוני. דליכא דקרי לעלייה בית אבל בכפרים איכא דקרי לה הכי והכל לפי מקום הנודר:
גמ' נזקפת ואינה נזקפת. לענין כפיית המטה של אבל קאי כלו' דרגש אינה נזקפת לגמרי ואין צריך גם כן לכפותה לגמרי אלא על צדה:
שומט קלונטרין שלה. הן הקרביטין המוזכר בבבלי:
עולין ויורדין בו. שני נקליטין אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומופצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה ומזה ופורשין עליהן הכילה:
שומטו. להנקליטין ואין צריך לכפותה:
גמ' סקורטיה. הוא מלבוש של עור שלובשין העבדנין על בגדיהן:
נדר ביוצא ממנו אסור בו. הואיל ואין דרך יוצא ממנו להתכסות לבו הוא דנתכוין:
פמלייא. מכנסיים של עור שלובשין העבדנין:
פסיקיא. אזור רחב:
פונדה. כמין אזור חלול:
ומותר באלו. בפסיקיא ובפונדה דלאו בכלל מלבוש הן:
אמר קונם כסות שאיני לובש. או שאמר קונם לבוש שאיני מתכסה מאי באיזה לשון אנו תופסין אם בתחילת דבריו ובאומר כסות שאיני לובש אסור באלו דבכלל כסות הן או בסוף דבריו ולאו בכלל מלבוש הן וכן איפכא ולא איפשיטא:
ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו מותר ביוצא ממנו. שכיון שדרכו להתכסות לא נתכוין אלא בו וכן איפכא:
מה אית לך. דבר שדרכו להתכסות והיוצא ממנו:
שלחי'. עורות והיוצא ממנו הגיזין שעברו ממנו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. טָעַן וְהֵזִיעַ וְאָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִין עָלַי. אָסוּר לִלְבּוֹשׁ וּמוּתָּר לְהַפְשִׁילָן אֲחַרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ג כיני מתניתא טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי מותר ללבוש ואסור להפשיל אחריו היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר להפשילן אחריו. וכן הוא בתוספתא ונשמט בדפוס מעלי קמא עד עלי בתרא. כלומר דמפרש לאו דוקא בטען והזיע אמרינן הכל לפי הנדר והה''ד אם הצר מחמת הלבוש הכל לפי הנדר הוא ואסור ללבוש ומותר להפשיל:
על גופה. שמסרגין החבלין על גבי ארוכו' המטה:
ושאין מסרגין על גופה. אלא מתוכה זהו דרגש וכדלקמן:
והא תנינן. במסכתא כלים המטה והעריסה מאימתי מקבלין טומאה משישופם בעור הדג שדרך לשופן כדי להחליק הארוכות וליפותן ואם מטה מסורגת על גופה לאיזה דבר הוא שפה לארוכות שלה הריהן מכוסות תמיד בחבלים המסורגין על גבה:
ערסייתא קיסרייתא. מטות של עיר קיסרי שיש בהן נקבים בארוכו' ומכניסין ראשי המשיחות דרך הנקבים וקושרין זה בזה והיינו על גופה שתוחבין בארוכות המטה אבל דרגש קושרין בלולאות שהן תלוין בנקבי הארוכות והיינו דקאמר שאין מסרגין על גופה והכי מפרק לה בבבלי דף נ''ו:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת מוּתָּר בַּעֲלִיָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבַּיִת. הַנּוֹדֵר מִן הַעֲלִיָּה מוּתָּר בַּבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מן הבית מותר בעלייה. דסבר ר' מאיר אין עלייה בכלל בית:
מותר בבית. לד''ה דאין בית בכלל עלייה:
מתני' מותר בדרגש. מפרש בגמ':
מותר במיטה. לד''ה דאין מטה בכלל דרגש ואין הלכה כר' מאיר בכל הני מתניתין:
מתני' מותר ליכנס לתחומה. אלפי' אמה לכל רוח סביבותי' דכתיב בתחומין ומדותם מחוץ לעיר אלמא תחומין חוץ לעיר מיקרו:
ואסור ליכנס לעיבורה. הבתים היוצאים ממנה בתוך שבעים אמה ושיריים שהיא חשובה כעיר כדתנן בפרק ה' דעירובין:
מן האגף ולפנים. מן סגירת הדלת ולפנים מלשון יגיפו הדלתות:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת כול'. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר בְּעִירוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
סוסרנה. לבוש של עור בעוד שהצמר עליו שאין דרך היוצא ממנו להתכסות:
גמ' נראין דברי רבי מאיר בעירוני. דליכא דקרי לעלייה בית אבל בכפרים איכא דקרי לה הכי והכל לפי מקום הנודר:
גמ' נזקפת ואינה נזקפת. לענין כפיית המטה של אבל קאי כלו' דרגש אינה נזקפת לגמרי ואין צריך גם כן לכפותה לגמרי אלא על צדה:
שומט קלונטרין שלה. הן הקרביטין המוזכר בבבלי:
עולין ויורדין בו. שני נקליטין אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומופצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה ומזה ופורשין עליהן הכילה:
שומטו. להנקליטין ואין צריך לכפותה:
גמ' סקורטיה. הוא מלבוש של עור שלובשין העבדנין על בגדיהן:
נדר ביוצא ממנו אסור בו. הואיל ואין דרך יוצא ממנו להתכסות לבו הוא דנתכוין:
פמלייא. מכנסיים של עור שלובשין העבדנין:
פסיקיא. אזור רחב:
פונדה. כמין אזור חלול:
ומותר באלו. בפסיקיא ובפונדה דלאו בכלל מלבוש הן:
אמר קונם כסות שאיני לובש. או שאמר קונם לבוש שאיני מתכסה מאי באיזה לשון אנו תופסין אם בתחילת דבריו ובאומר כסות שאיני לובש אסור באלו דבכלל כסות הן או בסוף דבריו ולאו בכלל מלבוש הן וכן איפכא ולא איפשיטא:
ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו מותר ביוצא ממנו. שכיון שדרכו להתכסות לא נתכוין אלא בו וכן איפכא:
מה אית לך. דבר שדרכו להתכסות והיוצא ממנו:
שלחי'. עורות והיוצא ממנו הגיזין שעברו ממנו:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַמִּיטָּה מוּתָּר בַּדַּרְגֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַדַּרְגֵּשׁ בִּכְלָל הַמִּיטָּה. הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגֵּשׁ מוּתָּר בַּמִּיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מן הבית מותר בעלייה. דסבר ר' מאיר אין עלייה בכלל בית:
מותר בבית. לד''ה דאין בית בכלל עלייה:
מתני' מותר בדרגש. מפרש בגמ':
מותר במיטה. לד''ה דאין מטה בכלל דרגש ואין הלכה כר' מאיר בכל הני מתניתין:
מתני' מותר ליכנס לתחומה. אלפי' אמה לכל רוח סביבותי' דכתיב בתחומין ומדותם מחוץ לעיר אלמא תחומין חוץ לעיר מיקרו:
ואסור ליכנס לעיבורה. הבתים היוצאים ממנה בתוך שבעים אמה ושיריים שהיא חשובה כעיר כדתנן בפרק ה' דעירובין:
מן האגף ולפנים. מן סגירת הדלת ולפנים מלשון יגיפו הדלתות:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמִּיטָּה כול'. תַּנֵּי. דַּרְגֵּשׁ נִזְקֶפֶת וְאֵינָהּ נִיקֶּפֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. שׁוֹמֵט קלונטרין שֶׁלָּהּ וְדַייוֹ. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִיסִי. מִיטָּה שֶׁנִּקְלִיטֶיהָ עוֹלִין וְיוֹרְדִין בּוֹ שׁוֹמְטוֹ וְדַיּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
סוסרנה. לבוש של עור בעוד שהצמר עליו שאין דרך היוצא ממנו להתכסות:
גמ' נראין דברי רבי מאיר בעירוני. דליכא דקרי לעלייה בית אבל בכפרים איכא דקרי לה הכי והכל לפי מקום הנודר:
גמ' נזקפת ואינה נזקפת. לענין כפיית המטה של אבל קאי כלו' דרגש אינה נזקפת לגמרי ואין צריך גם כן לכפותה לגמרי אלא על צדה:
שומט קלונטרין שלה. הן הקרביטין המוזכר בבבלי:
עולין ויורדין בו. שני נקליטין אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומופצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה ומזה ופורשין עליהן הכילה:
שומטו. להנקליטין ואין צריך לכפותה:
גמ' סקורטיה. הוא מלבוש של עור שלובשין העבדנין על בגדיהן:
נדר ביוצא ממנו אסור בו. הואיל ואין דרך יוצא ממנו להתכסות לבו הוא דנתכוין:
פמלייא. מכנסיים של עור שלובשין העבדנין:
פסיקיא. אזור רחב:
פונדה. כמין אזור חלול:
ומותר באלו. בפסיקיא ובפונדה דלאו בכלל מלבוש הן:
אמר קונם כסות שאיני לובש. או שאמר קונם לבוש שאיני מתכסה מאי באיזה לשון אנו תופסין אם בתחילת דבריו ובאומר כסות שאיני לובש אסור באלו דבכלל כסות הן או בסוף דבריו ולאו בכלל מלבוש הן וכן איפכא ולא איפשיטא:
ודרך היוצא ממנו להתכסות נדר בו מותר ביוצא ממנו. שכיון שדרכו להתכסות לא נתכוין אלא בו וכן איפכא:
מה אית לך. דבר שדרכו להתכסות והיוצא ממנו:
שלחי'. עורות והיוצא ממנו הגיזין שעברו ממנו:
אֵי זוֹ הִיא מִיטָּה וְאֵי זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּל שֶׁמְּסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זוֹ הִיא הַמִּיטָּה. וְשֶׁאֵין מְסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. וְהָא תַנִּינָן מִיטָּה וָעֲרִיסָה מִשֶּׁיִּשּׁוֹפָם בְּעוֹר הַדָּג. וּמְסוּרָג עַל גּוּפָהּ לְאֵי זֶה דָבָר הוּא שָׁפָהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין עַרְסִייָתָה קֵיסַרְייָתָא דְּאִית לָהֶן נִיקְבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ג כיני מתניתא טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי מותר ללבוש ואסור להפשיל אחריו היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר להפשילן אחריו. וכן הוא בתוספתא ונשמט בדפוס מעלי קמא עד עלי בתרא. כלומר דמפרש לאו דוקא בטען והזיע אמרינן הכל לפי הנדר והה''ד אם הצר מחמת הלבוש הכל לפי הנדר הוא ואסור ללבוש ומותר להפשיל:
על גופה. שמסרגין החבלין על גבי ארוכו' המטה:
ושאין מסרגין על גופה. אלא מתוכה זהו דרגש וכדלקמן:
והא תנינן. במסכתא כלים המטה והעריסה מאימתי מקבלין טומאה משישופם בעור הדג שדרך לשופן כדי להחליק הארוכות וליפותן ואם מטה מסורגת על גופה לאיזה דבר הוא שפה לארוכות שלה הריהן מכוסות תמיד בחבלים המסורגין על גבה:
ערסייתא קיסרייתא. מטות של עיר קיסרי שיש בהן נקבים בארוכו' ומכניסין ראשי המשיחות דרך הנקבים וקושרין זה בזה והיינו על גופה שתוחבין בארוכות המטה אבל דרגש קושרין בלולאות שהן תלוין בנקבי הארוכות והיינו דקאמר שאין מסרגין על גופה והכי מפרק לה בבבלי דף נ''ו:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר מוּתָּר לִיכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁלָּעִיר וְאָסוּר לִיכָּנֵס לְעִיבּוּרָהּ. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מן הבית מותר בעלייה. דסבר ר' מאיר אין עלייה בכלל בית:
מותר בבית. לד''ה דאין בית בכלל עלייה:
מתני' מותר בדרגש. מפרש בגמ':
מותר במיטה. לד''ה דאין מטה בכלל דרגש ואין הלכה כר' מאיר בכל הני מתניתין:
מתני' מותר ליכנס לתחומה. אלפי' אמה לכל רוח סביבותי' דכתיב בתחומין ומדותם מחוץ לעיר אלמא תחומין חוץ לעיר מיקרו:
ואסור ליכנס לעיבורה. הבתים היוצאים ממנה בתוך שבעים אמה ושיריים שהיא חשובה כעיר כדתנן בפרק ה' דעירובין:
מן האגף ולפנים. מן סגירת הדלת ולפנים מלשון יגיפו הדלתות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source