Nedarim
Daf 22b
תַּנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְעַבְּרִין. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מַרְבִּית הָעָם וגו'. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁעִיבְּרוּ נִיסַן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. חִזְקִיָּה הֶעֱשִׂי לְצִיבּוּר לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁינִי. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיַי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין. 22b מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין מִינָהּ כִּי אָֽכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב. וּמָאן דְּאָמַר (אֵין) מְעַבְּרִין מַה מְקַייֵם כִּי אָֽכְלוּ אֶת הַפֶּסַח. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסַן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְּאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָֽצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מפני הטומאה. כגון שהיו רובן טמאי מתים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואין יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה אין מעברין משום כך ועושין הפסח בטומאה:
כי מרבית העם וגו'. לא הטהרו וכדכתיב לעיל מינה ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא ולקמן מפרש מאי מפני הטומאה. ובבבלי סנהדרין שם מפרש לפלוגתייהו דה''ק אין מעברין מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת ר' יהודה אומר אינה מעוברת שכן מצינו בחזקיה שעיבר מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיה עליהם וגו'. ורבי שמעון פליג וסבירא ליה דאפילו לכתחילה מעברין ומפני מה ביקש חזקי' רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן והיינו ביום שלשי' שראוי לקבעו ניסן ואפילו בדיעבד אינה מעוברת והיינו נמי דקאמר הכא אע''פ שעברו לניסן אינו מעובר אלא אדר:
חזקיה העשי. עישה להם לעשוי' פסח שני כדמפרש התם כגון שהיו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין ולאו דוקא מחצה שאז ודאי בטומאה עושין אלא שהזכרים טמאין יותר מן הטהורין ונשים משלימות לטהורין ועודפין על הטמאין מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוי להו טמאין מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאין רובא ורובא לא מידחו לפסח שני וביקש רחמים על עצמו:
ה''ג מאן דאמר אין מעברין מינה דכתיב כי אכלו וגו' וביקש רחמים על עצמו. ומ''ד מעברין מה מקיים כו'. וכן הוא בסנהדרין:
ואתיא. הא דאמר מפני הטומאה כהאי דאמר ר' סימון בסוטה:
גלגלתו של ארנון היבוסי מצאו. ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:
כְּתִיב בְּכָל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים אֵל אֲבוֹתָיו וגו'. רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר אֲפִילוּ כַמָּה עָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לֹא יָצָא כְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. כְּתִיב וַיָּחֵילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וגו'. וּכְתִיב וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ. וַהֲלֹא לְיוֹם אֶחָד יְכוֹלִין הָיוּ לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַּשְׂדִים שֶׁחֲקוּקִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. ופליגי ר' סימון ור' שמואל חד אמר הא דקאמר ולא כטהרת הקדש שלא יצא ידי חובתו לענין טהרת הקדש ואפי' באמת כמה וכמה עשה לצורך טהרת הקדש מ''מ לא יצא ידי חובתו לגמרי:
וחרגה אמר. בטהרת הקדש לא עשה כלום אלא כל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:
מפני צלמי כשדים שחקוקים. היו שם שעשאום לע''ז והיו טרודין למחקם ולבטלן:
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו וְהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז טַבֶּלָּה שֶׁל רְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל וְלֹא הוּדוֹ לוֹ. עִיבֵּר נִיסַן בְּנִיסַן וְלֹא הוּדוֹ לוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גירר עצמות אביו. משום כפרה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים:
כיתת נחש הנחשת. לפי שהיו טועין אחריו:
גנז טבלא של רפואות. שהיו חקוקות עליו צורות הנעשים על פי חכמת הכוכבים לעתים ידועים לרפואה וכיוצא בו מדברים המטעים וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין מהן באותן הדברים הסירו וגנזו. ובבבלי סוף פ' מקום שנהגו גרס גנז ספרי רפואות:
סתם מימי גיחון העליון. כדכתיב למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות:
ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב''ה:
עיבר ניסן בניסן. ביום ל' של אדר שראוי לקובעו ניסן נמלך ועשאו אדר ולא הודו לו דכתיב הזה זה ניסן ואין אחר ניסן:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוֹבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחַק הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיַּד. אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי אוֹמֵר. נִיסַן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו. וְהָתַנִּינָן. אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעוּבָּר. [אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר.] אִם הָיָה לֹא הָיָה.
Traduction
On ne rendra pas l’année embolismique (147)''J., (Sanhedrin 1, 2) ( 18d); b., ib., 12.'' avant le nouvel-an (par le redoublement du mois précédent); et, en cas de fait accompli, il reste sans valeur pour la suite. Cependant, pour les cas de force majeure (que l’obstacle venant des païens empêche alors la fixation des fêtes), il a été établi que l’intercalation se fera au besoin de suite après le nouvel-an, bien qu’en thèse générale l’embolisme porte (le cas échéant) sur le moi d’Adar.- (148)Suit un passage traduit en (Sheviit 10, 2).
Pnei Moshe non traduit
אין מעברין. אין ב''ד יושבין לעיין בשביל העיבור קודם ר''ה שלא ישתכח הדבר קודם שיגיע העיבור ואתי לזלזולי בחמץ. ובבבלי התם מסיק דחשובי מחשבי גלויי לא מגלו:
מפני הדחק. שלא יתעכבו מחמת העכו''ם:
אינו מעובר. אין מעברין שום חדש אחר אלא אדר:
ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר:
והתנינן. בספרי הדפוס נחסר כאן וצ''ל כמו דגרי' בשביעית ובר''ה ובסנהדרין. והתנינן אם בא חדש בזמנו. מתני' היא בפ''ד דשקלי' מותר הקטור' כו' אם בא תרומה חדשה בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה מפני שבאחד בניסן היו צריכין להביא כל הקרבנות מתרומה חדשה כדאמרי' בר''ה חדש והביא קרבן כו' וכן הוא בתוספתא בפ''ק דר''ה ניסן ר''ה למלכים כו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות ציבור קריבין באחד בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וס''ל להמקשה דה''ק אם בא החדשה בזמנו כלומר שלא בא אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה שעל כרחך היו צריכין לעבר ניסן ולקבוע ר''ח ביום ל''א כדי שיקרבו תמיד של שחר וכן הקטורת בא' בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שלא בא עדיין קרבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ועכ''פ ש''מ דלפעמים עושין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת מעולם לא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהן מקודם שהרי באחד באדר משמיעין על השקלי':
והתנינן. בפ''י דשביעית אם היה חדש תשרי מעובר משמט בר''ה משום דשביעית משמטת לסוף ומשני נמי אם היה קאמר אבל מעולם לא היה שלא נזדמן להיות כך:
Nedarim
Daf 23a
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי. קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא 23a אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. שָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה הַשְּׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם הָרִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כשקידשו. תוספתא בפ''ד דר''ה ולקמיה מקשה מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
כדברי ר''י בן נורי. פלוגתא דריב''ן ור''ע בר''ה שם דף ל''ב לריב''ן כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע ור''ע סבר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
והתני קידשוהו כו'. כלו' הרי מברייתא זו שמעינן דעשאו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
אותה השנה נתקלקלהמה בין הראשון לשני. כלומר שאירע להם קילקול בחשבון וטעו בין הראשון לשני ולפיכך עשו גם ביום השני קדש וכך הגי' בשביעית ועיקר:
ר' בא מתרץ מאי ביום הראשון וביום השני דקאמר שנה הראשונה ושנה השניה וליום השני לשנה הבאה הוא כדמתרץ בבבלי שם. ודחי לה הש''ס והא תני יום הראשון יום הב' אלא כדר' זעירא דאותה השנה נתקלקלה:
קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם זְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אוֹתָם אֵלֶּא הֵם [מוֹעֲדָי]. אֵין אֵלֶּא מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שְׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ לִמְקוֹמָן. תַּלְמוּד לוֹמַר וַידַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי יי֨ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּם כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
קידשוהו. החדש קודם זמנו כו' כדמפרש ואזיל קודם זמנו בכ''ט ולאחר עיבורו ביום ל''ב:
יכול יהיה מעובר. או יכול יהי' מקודש בכ''ט:
אותם הם מועדי. אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין שלא בזמנן מועדי:
על הגליות שיצאו. בני גולה הרחוקים שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע ולעשות פסחיהן בזמנו:
והן שהגיע לנהר פרת. שנשמע שכבר באו עד הגבולי א''י ובבבלי שם לא קאמר אלא מפני גליות שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִים עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד רִבִּי חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ. אִם אֵינָהּ יְכוּלָה לְהִתְעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בַּגָּלִיל. וְאִים עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִים עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בְּשֶׁיְּכוֹלִים לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
On ne déclare l’année embolismique qu’en Judée; cependant, si ce fait a été accompli en Galilée, il est aussi valable. R. Hanania habitant d’Ono atteste que si l’on ne peut pas procéder à cette déclaration en Judée, il est permis de l’annoncer en Galilée; et bien qu’en principe on ne doive pas le déclarer en Galilée, un tel fait accompli là sera maintenu valable. Mais on ne devra pas y procéder hors de la Palestine, et un tel fait accompli là ne sera pas maintenu comme valable (149)Pirké R. Eliézer, ch. 8.; toutefois, ce n’est vrai qu’en cas de possibilité de déclaration en Palestine; mais lorsque c’est impossible en ce pays, ce sera permis aussi au dehors.
Pnei Moshe non traduit
אלא ביהודה. בב''ד הקבוע ביהודה:
אם אינה כו'. ובבבלי שם גריס העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת:
יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי תְלַת אִיגְרָן גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדּוּשַׁת חֲנַנְיָה. וּבְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּה נַעֲשׂוּ תַּייָשִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לְמִדְבַּר הָאָטָד וּתְהֵא שׁוֹחֵט וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קַדְמִיתָא וְאִיקְרוֹן. תִּינְייָתָא וְאִיקְרוֹן. תְּלִיתִייָא בָעֵי מַבְסַרְתּוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אִיקְרָתִנּוֹן. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא. כְּתִיב בָּאוֹרַיתָא אֵלָּא מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מוֹעֲדֵי י֨י. אָמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֵל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִנְּהַר פְּקוֹד. אָֽמְרִין לֵיהּ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִרוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹן. גַבָּן. אָזַל וְקָבַל עֲלֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אֲחַרֵיהֶם אַחַרֵיהֶם. אָמַר לֵיהּ. לִינָה יְדַע מַה שָֽׁבְקִית תַּמָּן. מָאן מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה דִכְוָותִי. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. לָא חַכְמִין דִּכְוָותִי. יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. מִכֵּיוַן דִּינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה יִשְׁמַע לְהוֹן. קָם וְרָכַב סוּסְיָא. מִן דְּמָטָא מָטָא, הֵב דְלָא מָטָא נוֹהֲגִין בְּקִילקוּל.
Traduction
Ainsi, Jérémie, Ezéchiel, Baruch, ont déclaré l’année embolismique hors de la Palestine (vu l’impossibilité d’agir autrement qu’en exil), et c’est ce que fit aussi Hanania, neveu de R. Josué. A ce propos, Rabbi lui adressa trois lettres par R. Isaac et R. Nathan: dans l’une, il célébrait la sainteté de Hanania (faisant son éloge); dans la seconde il écrivit: ''Les agneaux (élèves) que tu as laissés ici sont devenus des boucs'' (ils ont grandi, comme p. ex. les porteurs, R. Isaac et R. Nathan, qui méritent des égards); enfin, dans la troisième, il dit: ''Si tu n’acceptes pas pour toi (et tes subordonnés) l’ordre des fêtes selon notre fixation (150)'''''' Si tu veux te soustraire à notre comput, sors de notre giron ''''.'', va au désert des ronces (151)(Gn 50, 10)., sois le sacrificateur, et que Nehonias asperge le sang de tes victimes (soit ton aide)''. En lisant la première lettre, Hanania fit honorer les porteurs; en lisant la seconde, il leur renouvela les honneurs; mais en lisant la troisième, il voulut les conspuer. -Tu ne le peux plus, lui dirent-ils, car tu nous as déjà grandement honorés. Sur quoi R. Isaac se leva, et, invoquant le texte biblique, demanda s’il est écrit dans la Loi: Voici les fêtes de Hanania, le neveu de R. Josué? -Non, dirent les assistants, il est écrit (Lv 23, 44): les fêtes de l’Eternel (non celles de Hanania). -C’est chez nous, répliqua R. Isaac, que ces fêtes sont telles (non chez vous, où le comput a une origine non palestinienne). Puis, R. Nathan se leva à son tour et acheva cette exégèse en disant: est-il écrit que la Loi sortira de Babel et la parole divine du fleuve Pekod? -Non, fut-il répondu, il est dit (Is 2, 3): car la Loi sort de Sion et la parole divine émane de Jérusalem. C’est le cas chez nous, répliqua R. Nathan, (par notre fixation intérieure du comput). R. Hanania alla alors protester contre cette mesure de Rabbi auprès de R. Juda b. Bethera à Necibin, qui lui dit: c’est eux qu’il faut suivre (Rabbi et ses disciples). -Mais, répliqua R. Hanania, ne sais-je pas qui j’ai laissé là bas? Comme alors ils n’étaient pas encore très capables, qui m’assure que ce sont des savants, capables d’établir les calculs du calendrier aussi bien que moi? – Crois-tu, riposta R. Juda, parce que tu dis qu’ils ne sont pas aussi savants que toi, qu’ils t’écouteront? Au contraire, précisément parce qu’ils prétendent savoir calculer comme toi, on les écoutera de préférence (ayant établi le comput en Palestine même). Sur quoi, R. Juda monta à cheval faire connaître au loin (annonça aux juifs en exil l’époque des fêtes); où il put arriver, on rétablit les dates (correctement); mais où il ne put pas arriver, on les célébra avec incorrection (selon le faux comput).
Pnei Moshe non traduit
חנניה בן אחי ר' יהושע. האי עובדא מייתי לה ברכות סוף הרואה קצת בנוסחא אחרת:
גבי. על ידי ר' יצחק ור' נתן:
בחדא כתב לקדושת חנניה. שהיו משבחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידתו:
גדיים שהנחת נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא''י שעכשיו יש גדולים כמותך:
ובחדא כתב. להראות לו אח''כ כשלא יקבל:
ונחוניון. הוא נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו:
קדמיתא. כשקרא כתב הראשין כיבדם להשלוחים וכי בשני וכשראה אגרת הג' רצה לבזותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרסם מהכבוד שכיבדתנו:
אמר לון גבן. אצלינו כך הוא כתוב מועדי ה' אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא קובע שנים בח''ל ואינם מוסכמים מהשם:
אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר''י ב''ב על שכתב לו כן:
אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח''ל:
לינה ידע. וכי איני יודע למי הנחתי שם שאינם חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הם:
מכיון. הם דברי ר''י בן בתירא שהשיב לו וכי מכיון דאת אמר שהן אינם יודעים לחשב ישמעון לך אדרבה מכיון שהם אומרים שיודעים הם לחשב כמותו להם שומעין שאין לחשב ולקבוע בח''ל אלא במי שנודע ודאי שאין כמותו בא''י:
קם. ר''י ורכב סוסיה להודיע לגולה זמן קביעת המועדות על פי חשבון א''י:
הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלח הגיע עדיין נוהגין בקילקול שעושין ע''פ קביעות ח''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source