Nedarim
Daf 15a
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶינּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל.
Traduction
Celui qui s’interdit par vœu de jouir de son prochain avant la 7e année du repos agraire ne devra, ni descendre dans le champ de celui-ci, ni même manger des plants qui dépassent l’enclos de la vigne; en la 7e année, il ne lui est pas non plus permis de descendre au champ du prochain, mais il pourra manger des plants externes. Celui qui a fait seulement vœu de ne rien manger de son prochain avant la 7e année de repos pourra descendre dans le champ de celui-ci, sans manger de ses produits; celui qui a fait le vœu en la 7e année pourra s’y rendre et même y manger les produits.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית. שהדירו חבירו קודם שביעית:
לא ירד לתוך שדהו. שאסור בדריסת הרגל:
ואינו אוכל מן הנוטות. פירות תלוין הנוטין חוץ מן הפרדס שיכול ליקח מהן ואין צריך לכנוס בתוך השדה ואע''ג דהוי הפקר בשביעית מפני שאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דהדירו לפני שביעית כי אתא נמי שביעית אסור בהן:
ובשביעית. בגמרא פליגי בה אהיכא קאי:
לא ירד. מפרש בגמרא:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ לֹא יַלְוֶינּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי פָרָתָךְ אָמַר לוֹ אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר קוֹנָם שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם אִם הָיָה דַרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ הוּא אָסוּר וְכָל אָדָם מוּתָּרִין. אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.
Traduction
Celui qui s’interdit par vœu de tirer aucune jouissance de son prochain ne devra ni rien lui prêter, ni lui emprunter, ni lui avancer de l’argent, ni en accepter de lui, ni lui rien vendre, ni acheter de lui. S’il le prie p. ex. de lui prêter sa vache, l’autre répondra qu’elle n’est pas libre. Celui qui s’interdit par vœu de jamais cultiver son champ, et qu’il ait la coutume de le cultiver, ne devra pas y toucher; mais c’est permis à tout autre; s’il n’a pas l’habitude de le cultiver lui-même, c’est interdit à tous.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא ישאילנו. גזירה שמא ישאל ממנו והוא אסר הנאתו עליו וכן לא ילונו גזירה שמא ילוה ממנו. שאלה בכלים הלואה במעות. וכן לא ימכור גזירה שמא יקח ממנו:
אם היה דרכו לחרוש הוא אסור. דלא איכוין אלא שלא יחרוש הוא עצמו כמו שהיה רגיל אבל אחרים יחרשו בשבילו:
ואם אין דרכו לחרוש. דעתו היה שלא יחרשו בה שדהו לא הוא ולא אחרים:
הלכה: לֹא יֹאכַל כו'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אָסוּר 15a לְלַמְּדוֹ אוֹמָנוּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אָסוּר לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' על דעתיה דר''מ. שאוסר אפילו הנאה רחוקה ואע''פ שעכשיו אינ' נראית אלא עתיד' לבא לאחר זמן אסור נמי להמדיר ללמדו אומנות להמודר וכן אסור ללמד עליו זכות בדין:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית כול'. וְיֵרֵד. כִּדְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה.
Traduction
Pourquoi (lors de l’abandon de la terre en la 7e année) n’est-il ''pas permis de descendre au champ du prochain'' et glaner des pousses? C’est par la même raison qu’a déjà énoncée R. Simon b. Yaqim, pour éviter un trop long séjour au champ (en dehors de la consommation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' וירד. אסיפא קאי בשביעית לא ירד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות ואמאי לא ירד כיון דהפירות הפקר הן ארעא נמי בשעת אכילה הפקר הויא:
כדאמר ר''ש בן יקים. לעיל הלכה ד' גזירה שלא ישהא ה''נ שמא ישהא בעמידה דהאי דאפקרה רחמנא לארעא לצורך אכילה הוא דאפקרא וחיישינן שמא בשעה שאינו אוכל הפירות ישהא בשדה ויתעכב שם ויהנה מגוף הקרקע דלאו הפקר הויא שלא בשעת אכילה. והכי מפרק לה בבבלי דף מ''ב:
רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. נָדַר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. וַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי. דּוּ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶפְקֵירוֹ. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹסֵי בְּהֶבְקֵר תּוֹרָה שֶׁהוּא מוֹתָּר.
Traduction
R. Yohanan explique ainsi (103)''Selon lui, la défense '''' de descendre au champ '''' s'applique au 1er cas, au vœu énoncé avant l'an 7e.'' cette Mishna: Celui qui s’interdit par vœu de jouir de son prochain avant la 7e année du repos agraire ne devra, ni descendre dans le champ de celui-ci, ni manger des plants qui dépassent l’enclos; si le vœu a été énoncé la 7e année, le même homme pourra y descendre et manger là. R. Simon b. Lakish l’explique ainsi: Celui qui s’interdit par vœu de jouir de son prochain avant la 7e année agraire ne devra, ni descendre dans le champ de celui-ci, ni manger de ses fruits; si le vœu a été énoncé la 7e année, ledit individu ne pourra pas descendre au champ du prochain mais il a la faculté d’en manger les fruits (104)Celui-ci est d'avis que la défense en question s'applique au cas d'un vœu exprimé en la 7e année.. ''Celui qui a fait seulement vœu de ne rien manger de son prochain avant la 7e année de repos pourra descendre dans le champ de celui-ci, sans en rien manger; celui qui a fait le vœu en la 7e année pourra se rendre audit champ et y manger les produits'' (cette autorisation n’est relative qu’au cas du vœu accompli exclusivement ''de ne rien manger du prochain''). L’explication de Resh Lakish est conforme à l’avis de R. Yossé qui dit (105)Cf. J., (Pea 7, 8), fin, et ci-après, 8 (10).: Lorsque l’interdit par vœu a précédé l’abandon des biens, l’interdit leur est applicable (malgré l’abandon qui suivra); de même ici, R. Simon b. Lakish tient compte de ce que l’énoncé du vœu a eu lieu avant le moment de l’abandon (l’an 7e). R. Yona et R. Aba b. Hiya réplique au nom de R. Yohanan: le présent cas est différent et ne saurait être comparé à la règle énoncée par R. Yossé; car, de l’aveu de ce dernier, l’abandon des fruits prescrit par la Loi pour la 7e année agraire est formel, et ils deviennent libres (malgré l’interdit antérieur).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן פתר מתני'. הא דקאמר ובשביעית לא יורד ארישא קאי בנדר לפני שביעית וה''ק המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל ובשביעית אם הגיע שביעית אין יורד אבל אוכל מן הפירות הנוטות:
ואם נדר בשביעית. סיפא דסיפא דקתני במודר מאכל ובשביעית יורד ואוכל אכולא מתני' קאי שאם נדר בשביעית אפילו במודר הנאה יורד ואוכל:
ור''ל פתר מתניתא. הא דקתני ובשביעית לא ירד אבל אוכל אם נדר הנאה בשביעית קאמר וסיפא אם נדר בשביעי' יורד ואוכל אנדר ממנו מאכל לחודה קאי ולקמיה מפרש במאי פליגי:
ואתייא הא דר''ל כר' יוסי. לקמן בסוף פרקין דקתני התם היו המדיר והמודר מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר ותני עלה התם טעמיה מפני שקדם נדרו להפקירו דכשהדירו היה ברשותו ואע''פ שהפקירו לאחר מיכן אסור אבל אם הפקירו קודם לנדרו מותר דמסתמא כי מדיר אונש אמידי דברשותיה קאי הוא מדיר ולא על מה שהפקיר:
כן ר''ש בן לקיש אמר שקדם נדרו להבקירו ולא הבקירו לנדרו. כלומר הילכך נמי מפרש ר''ל הא דקתני ובשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל בנדר בשביעית קאמר דאלו נדר לפני שביעית אפילו הגיעה שביעית אינו אוכל דהרי קדם נדרו להפקר דשביעית וחייל ג''כ אשביעית אבל אם נדר בשביעית הוו הפקר קודם לנדר ולא חייל הנדר והילכך אוכל:
ר' יונה. אומר בשם ר''י שאני הוא הכא ולא שייכא מידי לדר' יוסי דמודה הוא בהבקר שביעית שהוא הבקר תורה ואפילו בנדר קודם להבקר מפקיע ההפקר מיד הנדר כיון דמן התורה הוא ולא קאמר ר' יוסי התם אלא בהפקיר מעצמו. ובבבלי פלוגתייהו בנוסחא אחרינא:
Nedarim
Daf 15b
משנה: הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל נוֹתֵן לְאַחֵר לְשֶׁם מַתָּנָה וְהַלָּהּ מוּתָּר בָּהּ. אִם אֵין עִמָּהֶן אַחֵר מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגֶּדֶר וְאוֹמֵר הֲרֵי הֶן מוּבְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ וְהַלָּהּ נוֹטֵל וְאוֹכֵל וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
Traduction
De même aussi, lorsque ces deux personnes voyagent ensemble et que la première n’a pas à manger, la seconde pourra remettre à un tiers des comestibles en don, puis la première aura le droit d’en user. Si personne n’est là, la seconde se contentera de déposer les objets sur le roc ou sur la haie, en déclarant les abandonner à tout venant; puis la première aura la faculté de les prendre et de manger. R. Yossé interdit ce subterfuge.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ור' יוסי אוסר. דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא הוי כמתנה ואין הלכה כר' יוסי ודוקא באין לו מה יאכל הוא דשרו רבנן אבל באינש אחרינא לא:
משנה: הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵירוֹ לִגְדּוֹר שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. הֵן עוֹשִׂין עִמּוֹ וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.
Traduction
De même, si le 1er doit bâtir sa maison, ou l’entourer d’une haie, ou moissonner son champ, le prochain pourra aller exposer aux ouvriers son regret de laisser dans l’embarras l’homme engagé par vœu; ceux-ci alors pourront aller travailler pour l’homme lié par le vœu, puis se faire payer du premier.- (107)La Guemara sur ce dernier est déjà traduite (Shabat 16, 9).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הולך אצל פועלים. לא זו אף זו קתני ברישא אשמעינן לצורך מזונות שרי וסיפא קמ''ל דאפילו לצורך בנין ביתו התירו:
משנה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָונִי וְאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וּבָא וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ.
Traduction
Si quelqu’un s’interdit par vœu de jouir de son prochain et qu’il n’ait pas de quoi manger (sans lui), celui-ci pourra se rendre chez le boutiquier (marchand de comestibles), lui exposer son regret de laisser embarrassé l’homme engagé par vœu à ne rien accepter de lui. Le marchand pourra alors donner au premier, puis aller se faire payer du second. (106)Directement, ajoute le Talmud, le boutiquier ne pourrait pas exiger le paiement par voie judiciaire, puisque celui sur lequel porte l'interdit n'a pas dit formellement qu'il paiera le boutiquier pour les objets remis au prochain.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואין לו מה יאכל. אורתא דמילתא נקט וה''ה אפי' יש לו מה יאכל:
ובא. זה ונוטל מזה אם ירצה ליתן לו ואינו עובר על נדרו כדמפרש בגמרא:
הלכה: הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת גְּדֵירוֹ לִגְדּוֹר כול'. מָהוּ דְיֵימַר. מָאן דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. נִישְׁמְעִינָהּ מַן הָדָא. בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אִמִּי נָֽפְלָה דְלֵיקָה בַּכְּפָר. וְאַפִּיק רִבִּי אִמִּי כְרוּז בְּשׁוּקָאֵי דַאֲרָמָאֵי וְאָמַר. כָּל דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. סַכָּנָה הֲוֵית. וְאִי סַכָּנָה הֲוֵית אֲפִילוּ רִבִּי אִימִּי יִטְפֵּי. לֹא תַנֵּי. כָּל דָּבָר סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִים. יֵיעָשׂוּ בַגּוֹיִם וּבַקְּטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בַגְּדוֹלִים וַאֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַר יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְשִׁיחִין. וְיָֽרְדוּ בְנֵי קַצְרָה שֶׁלְּצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן לְכַבּוֹת. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ לְגַבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ. מִיָּד קָשַׁר עָלָיו הֶעָנָן וְיָֽרְדוּ גְשָׁמִים וְכִיבּוּהוּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן סֶלַע. וּלְאֶפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִׁים דֵּינָר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לֹא הֲוָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד כּוּתַיי הֲוָה מְגֵירֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. נָֽפְלָה דְלֵיקָה בִּמְגִירוּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא כּוּתָאָה בָּעֵי מִיטְפַיֵיהּ וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ בְּגִין מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְאִישְׁתֵּיזִיב כּוּלָּהּ. רִבִּי יוֹנָה דִכְפַר אִימִּי פָּרַס גּוּלְתֵיהּ עַל גָּדִישָׁה וְנוּרָא עָֽרְקַת מִינָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו. דמותר לו לומר לכתחילה מאן דעבד עמיה לא מפסיד ואע''ג דרישא ודאי מותר כל הזן אינו מפסיד וכדאוקמינן בבבלי כתובות ריש פרק המדיר התם משום מזונות התירו אבל הכא מאי:
נפל' דליקה בכפ'. בשבת והוציא ר' אמי כרוז בשוק כל דעבד ומכבה אינו מפסיד אלמא דשרי:
סכנה הוית. שאני התם דמפני סכנת נפשות התירו ודחי ליה ר' יוסי דאי סכנה הוית אפילו ר' אמי בעצמו היה מותר לו לכבות דמי לא תני כל דבר סכנה אין אומרים בשבת יעשו בגוים כו' אלא אפילו בלא סכנה מותר לומר כן וכן מסקי' בבבלי סוף כל כתבי:
בני קצרה. אנשי המלך מפני שאפטרופוס של מלך הי' כדאמר התם:
הניחו לגבאי. על הקב''ה אמר כן שבעונו בא לו זה:
לא הוה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
הוה מגירי'. שכנו של ר' יונה ונפלה דליקה בשכונתו ובא הכותי ורצה לכבותה ולא הניחו ר' יונה:
בגדך מדלי. במזלך יהו כל נכסיי כלומר על אחריותך שאתה מונעני מלכבות עד שלא תבא לביתי וא''ל ר' יונה כן יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה:
פרס גולתיה. פיר' טליתו על הגדיש שנפלה דליקה עליה וברחה האש ממנה:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל כול'. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַּדִּין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' שאינו יכול להוציא ממנו בדין. מפני שאין החנוני יכול להוציא ממנו בדין לכופו לשלם שהרי לא אמר לו תן לו ואני אפרע ובא ונוטל מזה אם רצה ליתן לו קאמר אבל אם מדינא הי' חייב לשלם כגון דבשליחותי' קעביד אסור דהא קמהני ליה:
הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶינּוּ כול'. 15b בְּאוֹמֵר. קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֵינִי חוֹרֵשׁ לְעוֹלָם. כְּאוֹמֵר. קוֹנָם שָׂדִי נֶחֱרֶשֶׁת לְעוֹלָם.
Traduction
L’interdit de culture, ''s’il en a la coutume'', s’applique à lui seul (non à d’autres); au dernier cas, il est interdit à qui que ce soit de cultiver ce champ.
Pnei Moshe non traduit
גמ' באומר קונם כו'. אאם דרכו לחרוש קאי דהוא לבדו אסור משום שנעשה כאומר שאיני חורש לעול' בה אבל אחרים מותרין ובסיפא אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין מפני שנעשה כאומר קונם שדי נחרשת בה לעולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source