משנה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ. מְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּיפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
תפול הנאה להקדש. ובששניהם מודרי' הנאה זה מזה מיירי שאם הוא נוטל שכר נמצא נהנה ואם אינו ניטל נמצא מהנה לפיכך תפול הנאה להקדש ולא מצי להוליך הנאה לים המלח אלא צריך ליתן להקדש דקונמות כהקדש הן ולאו כל כמיניה להפסיד להקדש:
מקום שנוטלין עליה שכר. על השבת האבידה:
ומחזיר לו אבידתו. בין שהיו נכסי המחזיר אסורין על בעל האבידה דלאו מידי יהיב ליה אלא מדעם דנפשיה קמהדר ליה ובין שהיו נכסי בעל אביד' אסורין על המחזיר ואי משום פרוטה דרב יוסף דכי מהדר ליה אבידה פטור מלמיתב פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה לא שכיח הוא שיבא העני לשאול ממנו באותו בעה:
מתני' שוקל לו את שקלו. מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור והמדיר יכול לשקלו בשבילו ויכול לפרוע חובו שאינו אלא מונע את בע''ח שלא יתבענו ומניעת התביעה אינה בכלל הנאה:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. שֶׁהוּא 13b כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בָּהֶן כִּכָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אָסוּר לְהַשְׁאִיל לוֹ מָעוֹת. שֶׁהוּא כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בּוֹ כִּכָּר. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵוּ. אִילֵּין קוֹזְמִידַייָה דְּאִית עֲלֵיהוֹן אֲסִיר מִישְׁאַל לוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אילן קוזמירייא. תכשיטין קטנים שעל הכלים. הערוך. ובעי מהו שיהא אסור לו להשאילן ולא איפשטו כל הני בעי' ולחומרא:
מעתה. נמי אסור להשאיל לו מעות א''נ דלשון בעיא היא אם להשאיל לו מעות נמי אסור דהוי כנותן כו':
ר' בא בשם ר''ז. טעמא דמתני' מפרש דקתני מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ואפילי דבר שאין עושין בו אוכל נפש דכיון שרגילין להשכירו וזה משאילו בלא שכר הויא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר. אֵין לָךְ נִתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ וְחַייָב לִיתֵּן לוֹ אֶלָּא בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלגּוֹלֶת. רַב אָמַר. כָּל הַנִּתְפַּשׂ עַל חֲבֵירוֹ חַייָב לוֹ. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מֵסִיקִין. לֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קָֽנְסוּ בְּגַזְלָן. רִבִּי אָבִין בָּעֵי דַּהֲוָה רַבֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי תְּרֵיהוֹן אָמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלגּוֹלֶת. [וְחָרָנָה אָמַר. אֵינָהּ כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת.]
Pnei Moshe (non traduit)
אילן קוזמירייא. תכשיטין קטנים שעל הכלים. הערוך. ובעי מהו שיהא אסור לו להשאילן ולא איפשטו כל הני בעי' ולחומרא:
מעתה. נמי אסור להשאיל לו מעות א''נ דלשון בעיא היא אם להשאיל לו מעות נמי אסור דהוי כנותן כו':
ר' בא בשם ר''ז. טעמא דמתני' מפרש דקתני מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ואפילי דבר שאין עושין בו אוכל נפש דכיון שרגילין להשכירו וזה משאילו בלא שכר הויא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר:
הלכה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַפּוֹרֵעַ שְׁטַר חוֹבוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּחָנָן וּבנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמָא דִבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. תַּמָּן לֹא עָלַת עַל דַּעְתָּן שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ בְּרָעָב. בְּרַם הָכָא מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא מוֹחֵל לִי. הַגַּע עַצְמָךְ דַהֲוָה גַבֵּיהּ מַשְׁכּוֹן. מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא יְהַב לִי מַשְׁכּוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁדּוֹחֵק. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. [וְשׁוֹקֵל אֶת שִׁקלוֹ. וְלֹא שָׁקַל אֵין ממַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ.] תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. בְּשֶׁלֹּא̇ נִכְנַס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם. וָכָא בְּשֶׁלֹּא יַכְנִס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' בא בר ממל. סוגיא זו פירשתי היטב בפ' שני דייני גזילות הלכה ב' וע''ש:
הלכה: וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ כול'. הַמְתַקֵּן פֵּירוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ טוֹבַת הֲנָייַת מַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁל מִי. רִבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר. שֶׁלַּמְּתַקֵּן. רִבִּי זְעִירָא אָמַר שֶׁלַּבַּעַל הַפֵּירוֹת. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הִפְרִישׁ קָרְבַּן נָזִיר וְקָרְבַּן מְצוֹרָע שֶׁל חֲבֵירוֹ הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה (תְרוּמָה). מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְתוֹרֵם תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵירוֹ לְדַעְתּוֹ. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ טוֹבַת הֲנָייָה בָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
פתר לה. ר''ל דמיירי בשהתנה התורם שלא יהא לבעל הפירות טובת הנאה בהן:
מתני' פליגא על ר''ל. דקתני ותורם תרומותיו והא קא מהני ליה טובת הנאה שיש לבעל הפירות בה:
ר' זעירא כדעתיה. לטעמיה הוא אזיל דאמר בשם ר''ל המפריש קרבן משלו בשביל חבירו המתכפר הוא שעושה תמורה דמאחר שהפרישו לצרכו קנאו המתכפר וכן נמי טובת הנאה של בעל הפירות הוא:
טובת הניית מעשרותיו. טובת הנאה שיש בה שיתן ישראל דבר מועט על מנת ליתנו לבן בתו כהן של מי הוא:
גמ' המתקן פירותיו של חבירו. משלו שלא מדעתו של בעל הפירות:
משנה: וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְלֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא. וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַייָב בִּמְזוֹנוֹתָן. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין טְמֵיאָה וּבֵין טְהוֹרָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זָן אֶת הַטְּמֵיאָה וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה. אָֽמְרוּ לוֹ מַה בֵּין טְמֵיאָה לַטְּהוֹרָה. אָמַר לָהֶן שֶׁהַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ וְהטְּמֵיאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ אַף הטְּמֵיאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שאם ירצה הרי הוא מוכרה לגוים. לאכילה ונוטל דמים יתירים בשביל פטומה:
והטמאה נפשה וגופה לשמים. דלמלאכה קיימא ואינו חושש בפיטומה:
ולא יזון את בהמתו. דניחא ליה בפטומה וקא מהני ליה:
אבל מלמד הוא את בניו מקרא. אע''ג דמצוה על האב ללמד את בנו וזה מוציאו מידי חובתו לא מיקריא הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו וגם אפשר שהיה מוצא אחר שהיה מלמדו חנם:
ולא ילמדנו מקרא. לפי שמותר ליטול שכר על לימוד המקרא שאינו נוטל אלא שכר פיסוק טעמים לנגן מקראות כהלכתן ושרי ליטול שכר על זה דלאו דאורייתא הוא ואם אינו נוטל נמצא מהנה ואם נוטל נמצא נהנה:
אגדות. דברי חכמים שהסמיכום על המקרא שאין אדם רשאי ליקח שכר כדי ללמד את חבירו כל אלה ואין כאן הנאה דמצוה קעביד ומצות לאו ליהנות ניתנו:
הלכות. הלכה למשה מסיני:
ומלמדו מדרש. ספרא וספרי שהוא מדרש הפסוקים:
ומקריב עליו. אם היה מדיר כהן יכול להקריב קרבנותיו דכהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי דידן:
מתני' לדעתו. בבבלי מוקי לה כגון שאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום אבל לא יאמר לו לתרום שהרי עושהו שליח והנאה היא לו שעושה שליחותו:
מָאן תַּנָּא תִּפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוֹעֲלִין בְּאִיסָּרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. נָדַר מִן כִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר. כִּכַּר זֶה הֶקְדֵּשׁ. אֲכָלוֹ בֵּין הוּא בֵין אַחֵר מָעַל. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ פִדְיוֹן. אִם אָמַר. הֲרֵי הוּא עָלַי. אֲכָלוֹ מָעַל בּוֹ בְטוֹבַת הֲנָייָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲחֵרִים לֹא מָעֲלוּ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹ פִדְיוֹן. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲכָלוֹ. הָא לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו מוּתָּר. תַּלְמִידוֹהִי דְּרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי בָאוֹמֵר. לֹא אוֹכְלֶינָּהּ וְלֹא אַטְעַמֶּנָּהּ. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לַאֲכִילָה. עַד כְּדוֹן צְרִיכָה נָדַר מִן כִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו.
וְלֹא נִיכְסֵי הַמַּחֲזִיר הֵן שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְבַעַל הַפָּרָה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. כְּשֶׁהָיוּ נִיכְסֵי זֶה אֲסוּרִין עַל זֶה וְנִיכְסֵי זֶה אֲסוּרִין עַל זֶה.
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. כָּאן בִּמְדִירָה מִגּוּפוֹ וְכָאן בִּמְדִירָה מִנְכָסָיו. וְחָרָנָה אָמַר. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיְרַפְּאֶנּוּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיְרַפְּאֶנּוּ. 14a אִם בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיְרַפְּאֶנּוּ אֲפִילוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ לֹא יְרַפְּאֶנּוּ. לֹא מִכָּל אָדָם זוֹכֶה לְהִתְרַפּוֹת.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source