יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. מַה אֲנִי מְקַייֵם הִשָּׁמֵר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמוֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת וגו'. אַף בְּמִילָה. מַה אֲנִי מְקַייֵם יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם בַּהֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר. בְּשַׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּהֶרֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה דְאָמַר. מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה אֶת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה בְצִידָּהּ. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דְאָמַר. אֵין מִצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה אֵֶת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה כְתוּבָה בְצִידָּהּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּשַׂר עָרְלָתוֹ כְּמִי שֶׁהִיא כְתוּבָה בְצִידָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
ה''ג מה אני מקיים השמר וגו' חוץ ממילה או אינו אף במילה ומה אני מקיים כו' ת''ל בשר. לימד על מצות עשה דמילה שדוחה ל''ת שבצרעת:
ע''ד דר' יונה ניחא. פליגתא דרבי יונה ור' יוסי בהא בהאי תלמודא בהרבה מקומות ופריך ע''ד דר' יוסי למה דוחה הלא אין כתובה בצדה ומשני שאני הכא דכתיב בהאי עשה גופי' בשר ריבוייא שתהא דוחה הצרעת וכמאן דכתיב הל''ת בצדה דמיא:
וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצֵּל מֹשֶׁה בְּמִילָה בִּיקֵּשׁ הַמַלְאָךְ לְהוֹרְגוֹ. הָהוּא דִכְתִיב וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יי֨ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חַס וְשָׁלוֹם לֹא נִתְעַצֵּל מֹשֶׁה בְּמִילָה אֶלָּא שֶׁהָיָה דָן בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר. אִם לָמוּל וְלָצֵאת סַכָּנָה הִיא. וְאִם לִשְׁהוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ. לֵךְ שׁוּב מִצְרַיְמָה. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצֵּל בְּלִינָה קוֹדֶם הַמִּילָה. 13a הָהוּא דִכְתִיב וַיְהִי בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. חַס וְשָׁלוֹם. לֹא בִיקֵּשׁ הַמַלְאָךְ לַהֲרוֹג לְמֹשֶׁה אֶלָּא לְתִינּוֹק. בּוֹא וּרְאֶה. מִי קָרוּי חָתָן. מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינּוֹק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֹשֶׁה קָרוּי חָתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַתִינּוֹק קָרוּי חָתָן. מָאן דָּמַר. מֹשֶׁה קָרוּי חָתָן. חָתָן. דָּמִים מִתְבַּקֵּשׁ מִיָּדָךְ. וּמָאן דָּמַר. הַתִינּוֹק קָרוּי חָתָן. חָתָן. בְּדָמִים אַתְּ עוֹמֵד לִי. וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צֹר וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וגו'. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי נֶחֶמְיָה וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה. וְחָרָנָה אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמַלְאָךְ. וְחָרָנָה אָמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּתִינּוֹק. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה. הֵילָךְ גְּזִי חוֹבָךְ. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּמַלְאָךְ. הֵילָךְ עֲבַד שְׁלִיחֻתֵּךְ. מָן דָּמַר. לְרַגְלָיו שֶׁלְּתִינּוֹק. נָֽגְעָה בְגוּף הַתִּינּוֹק. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָֽמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אַחַת לִפְרִיעָה וְאַחַת לְצִיצִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שהיה דן בעצמו. בהיותו במדין:
סכנה היא. בשלשה ימים הראשונים:
ע''י שנתעצל בלינה. במקום לינה נתעצל במילה ונתעסק בעסק לינה בתחילה:
הה''ד ויהי בדרך במלון. מיד שבא מן הדרך נתעסק במלון:
מ''ד משה קרוי חתן. ה''ק חתן דמים מתבקש מידך כלומר שהיתה מדברת נגד התינוק חתן שלי היה מתבקש בדמים להיות נהרג על ידך:
חתן בדמים את עומד לי. ע''י הדמים של מילה אתה עומד ומתקיים בידי ולולא זה היית נהרג:
הילך גזי חובך. נפרע ונגזז החטא ממך:
הילך עבד שליחותך. כבר עשית שליחותך ולך והסתלק:
נגעה בגוף התינוק. כלומר הא דכתיב ותגע לרגליו על התינוק קאי שנגעה למילתו של תינוק כמו ולא עשה רגליו וחתכה הערלה ממנו:
למולו'. לשון רבים מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצים המעכבים כדאמר פר''א דמילה:
משה או התינוק. הוי אומר התינוק שע''י שנכנס בברית נעשה חתן וכתיב חתן דמים אתה לי וכן קאמר בבבלי:
משנה: אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אוֹכֶל נֶפֶשׁ. הַמּוֹדָּר הֲנָייַת מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִלֶינּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַלִּית נְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ. מְקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין בין המודר הנאה מחבירו. שנדר שלא יהנה ממנו בשום ענין:
אלא דריסת הרגל. לעבור דרך ארצו או להשאיל כלים שאין עושין בהן אוכל נפש שמותרין במודר הימנו מאכל ואסורין במודר ממנו הנאה:
נפה וכברה וריחים ותנור. שמתקנין בהם המאכל וכ''ש קדרה ושפוד שהאוכל עומד בתוכו:
מקום שמשכירין כיוצא בהן. דכיון שדרך להשכיר כיוצא בזה והיא מוחל לו השכירות אסור שבאותן הדמים יכול לקנות אוכל נפש וכדמוקי לה בבבלי שאמר לו הנאה המביאה לידי מאכלך עלי:
הלכה: אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. הָא דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ אָסוּר. וְלֹא מִמַּאֲכָל נָדַר. אָמִר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין בֵּין מוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֲנָייַת מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ. תַּנֵּיי דְּבֵית רִבִּי כֵן. הַמּוֹדָּר הֲנָייַת מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִלֶינּוּ נָפָה וּכְבָרָה רֵיחַיִם וְתַנּוּר. תַּנֵּי. אֲבָל מַשְׁאִילוֹ כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּיִין. שֶׁאֵינָן מֲהַנִּין אֶת הָאוֹכֶל אֲבָל מַכְנִיסִין אֶת הָאוֹכֶל. לָפַּסִּים וּקְדֵירוֹת אָסוּר. לִטְחוֹן וְלִדְרוֹךְ אָסוּר. לִקְצוֹר צְרִיכָה וְלִבְצוֹר צְרִיכָה. הֲנָייַת מַהוּ. תַּנֵּי אֲבָל מַשְׁאִילוּ קוֹרְדּוֹם. הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּקוֹרְדּוֹם שֶׁלַּבַּקַעִי. תִּיפְתָּר בְּקוֹרְדּוֹם שֶׁלַּמַּכּוּשׁ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. רִבִּי אֲבוּנָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי אָהֵן יוסטא מִכֵּיוָן דִּי מְרָחֵק וַחֲשַׁר בָּהּ קִמְחָה אֲסִיר מִישְׁאַל לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שאין מהנין את האוכל. שאין מתקנין בהן המאכל אלא שמכניסין בהן המאכל בלבד:
גמ' ולא ממאכל נדר. בתמיה ולמה יאסר אפי' כלים שעושין בו אוכל נפש:
כיני מתני'. כן המתני' מיירי שאמר הניית מאכלך עלי דכיון שהוסיף ואמר הנאת מאכל אסר על עצמו כל הגורם ומתקן המאכל. ובבבלי מסיק דוקא באומר הנאה המביאה לידי מאכל דאי לאו הכי לא משמע אלא הנאה מגוף המאכל בלא אכילה כגון ללעוס חטים וליתן על מכתו:
תניי דבית ר'. בהדיא כן:
לפסין וקדרות אסור. שמתקנין בהן המאכל:
לטחון לו חטים ולדרוך ענבים אסור. שהנאה קרובה המביאה לידי מאכל היא:
לקצור ולבצור צריכא. מיבעיא לן לפי שהנאה רחוקה היא:
הניית מהו. חסר כאן וצריך לומר הניית צורך מאכל מהו כגון קורדום לבקוע עצים:
תני אבל משאילו קורדום והוינן סברין מימר. דאפי' בקורדום של בקעי' מותר אע''פ שהוא לצורך מאכל ודחי לה הש''ס תיפתר בקורדום של מכוש שמנכשין בו השדה דהנאה רחוקה היא ולא לצורך מאכל מיקריא אבל בקורדום של בקיע לית ש''מ כלום:
אהן יוסטה. או זוסטה והוא חגורה שעשויה כמעשה רשת מכיון שהיא עשויה נקבים ויכול לחשור ולנפות בה הקמח אם אסור להשאילו דכעין נפה הוא:
אזוסטיר. חגורה בלשון יוני. הערוך:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר. אֵין לָךְ נִתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ וְחַייָב לִיתֵּן לוֹ אֶלָּא בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלגּוֹלֶת. רַב אָמַר. כָּל הַנִּתְפַּשׂ עַל חֲבֵירוֹ חַייָב לוֹ. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מֵסִיקִין. לֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קָֽנְסוּ בְּגַזְלָן. רִבִּי אָבִין בָּעֵי דַּהֲוָה רַבֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי תְּרֵיהוֹן אָמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלגּוֹלֶת. [וְחָרָנָה אָמַר. אֵינָהּ כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת.]
Pnei Moshe (non traduit)
אילן קוזמירייא. תכשיטין קטנים שעל הכלים. הערוך. ובעי מהו שיהא אסור לו להשאילן ולא איפשטו כל הני בעי' ולחומרא:
מעתה. נמי אסור להשאיל לו מעות א''נ דלשון בעיא היא אם להשאיל לו מעות נמי אסור דהוי כנותן כו':
ר' בא בשם ר''ז. טעמא דמתני' מפרש דקתני מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ואפילי דבר שאין עושין בו אוכל נפש דכיון שרגילין להשכירו וזה משאילו בלא שכר הויא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר:
הלכה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַפּוֹרֵעַ שְׁטַר חוֹבוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּחָנָן וּבנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמָא דִבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. תַּמָּן לֹא עָלַת עַל דַּעְתָּן שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ בְּרָעָב. בְּרַם הָכָא מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא מוֹחֵל לִי. הַגַּע עַצְמָךְ דַהֲוָה גַבֵּיהּ מַשְׁכּוֹן. מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא יְהַב לִי מַשְׁכּוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁדּוֹחֵק. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. [וְשׁוֹקֵל אֶת שִׁקלוֹ. וְלֹא שָׁקַל אֵין ממַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ.] תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. בְּשֶׁלֹּא̇ נִכְנַס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם. וָכָא בְּשֶׁלֹּא יַכְנִס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' בא בר ממל. סוגיא זו פירשתי היטב בפ' שני דייני גזילות הלכה ב' וע''ש:
משנה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ. מְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּיפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
תפול הנאה להקדש. ובששניהם מודרי' הנאה זה מזה מיירי שאם הוא נוטל שכר נמצא נהנה ואם אינו ניטל נמצא מהנה לפיכך תפול הנאה להקדש ולא מצי להוליך הנאה לים המלח אלא צריך ליתן להקדש דקונמות כהקדש הן ולאו כל כמיניה להפסיד להקדש:
מקום שנוטלין עליה שכר. על השבת האבידה:
ומחזיר לו אבידתו. בין שהיו נכסי המחזיר אסורין על בעל האבידה דלאו מידי יהיב ליה אלא מדעם דנפשיה קמהדר ליה ובין שהיו נכסי בעל אביד' אסורין על המחזיר ואי משום פרוטה דרב יוסף דכי מהדר ליה אבידה פטור מלמיתב פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה לא שכיח הוא שיבא העני לשאול ממנו באותו בעה:
מתני' שוקל לו את שקלו. מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור והמדיר יכול לשקלו בשבילו ויכול לפרוע חובו שאינו אלא מונע את בע''ח שלא יתבענו ומניעת התביעה אינה בכלל הנאה:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. שֶׁהוּא 13b כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בָּהֶן כִּכָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אָסוּר לְהַשְׁאִיל לוֹ מָעוֹת. שֶׁהוּא כְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת לִיקַּח בּוֹ כִּכָּר. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵוּ. אִילֵּין קוֹזְמִידַייָה דְּאִית עֲלֵיהוֹן אֲסִיר מִישְׁאַל לוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אילן קוזמירייא. תכשיטין קטנים שעל הכלים. הערוך. ובעי מהו שיהא אסור לו להשאילן ולא איפשטו כל הני בעי' ולחומרא:
מעתה. נמי אסור להשאיל לו מעות א''נ דלשון בעיא היא אם להשאיל לו מעות נמי אסור דהוי כנותן כו':
ר' בא בשם ר''ז. טעמא דמתני' מפרש דקתני מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ואפילי דבר שאין עושין בו אוכל נפש דכיון שרגילין להשכירו וזה משאילו בלא שכר הויא כנותן לו מעות ליקח בהן ככר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source