Nedarim
Daf 11b
משנה: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם. שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כָאֵילּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא מִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.
Traduction
Celui qui fait vœu de ne jouir en rien des voyageurs maritimes peut tirer jouissance de ceux d’entre eux qui demeurent sur le continent; celui qui s’interdit par vœu de jouir des habitants du contient ne pourra pas tirer jouissance des voyageurs maritimes, car ceux-ci font d’abord partie des habitants du continent (sur lequel ils s’arrêtent). Cependant, on ne considère pas comme voyageurs sur mer ceux qui vont d’Acco à Joppé (sur la même côte), mais ceux qui opèrent souvent une traversée maritime.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה. שאין דרכם לרדת בים:
בכלל יושבי יבשה. שסופם לרדת ולישב ביבשה:
לא כאלו כו'. בגמ' מפרש דאתרוייהו קאי:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם כול'. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵילּוּ הַהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם. וְלֹא סוֹף דָּבָר אֶלָּא כְגוֹן אֵילּוּ הַהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ. וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה נָדַר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. נָדַר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נַעֲשׂוּ בְּנֵי יַבֶּשֶׁת. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אַחַר הַנֶּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִיסּוּר. וּבְאִילֵין טַלְייָתָא צְרִיכָה.
Traduction
L’assertion de la Mishna, de ''ne pas considérer comme voyageurs maritimes ceux qui vont d’Acco à Joppé'', se réfère aux 2 règles précédentes. Ainsi, 1° l’interdit de ne jouir en rien de ceux qui voyagent sur mer ne se réfère qu’à ces derniers, non à ceux qui vont d’Acco à Joppé, dont la distance n’est pas considérée comme la mer. 2° Celui qui s’est interdit de jouir des habitants du continent ne pourra pas non plus tirer jouissance des voyageurs maritimes. Ceci finalement s’applique, ''non seulement à ceux qui vont d’Acco à Joppé, mais même à ceux qui opèrent souvent une traversée maritime'' (ils finissent aussi par rester sur le continent). Pourtant le vœu d’interdit ne porte-t-il pas sur les habitants du continent? C’est que précisément les voyageurs maritimes sont classés comme habitants du continent (où ils finissent par se fixer). Si l’on a fait vœu de ne pas jouir de tels voyageurs maritimes après 30 jours, et qu’avant l’arrivée de ce moment ils sont devenus habitants du continent, quelle sera la règle? C’est un point en discussion entre R. Ismaël et R. aqiba (81)Cf. ci-après, (5, 4) (et 11, 6).: R. Ismaël dit de se référer à l’état de l’objet postérieurement au vœu (et l’interdit, ici comme plus loin, n’a pas de prise); selon R. aqiba, on se réfère à l’état énoncé lors du vœu (et la défense subsistera). Reste à savoir comment l’on considère ceux qui vont sur mer pour se promener? (Sont-ce des voyageurs maritimes, ou des habitants du continent? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלא תאמר כו'. כלומר דהאי ש''ס מפרש דהא דקאמר לא כאלו כו' ארישא ואסיפא קאי הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור שלא תאמר באלו ההולכים מעכו ליפו אלא דוקא במי שדרכו לפרש לים אבל ההולכים מעכו ליפו לא יורדי הים מיקרי:
מיושבי היבשה אסור ביורדי הים ולא סוף דבר אלא כגון אלו ההולכים מעכו ליפו. בלבד הוא אסור אלא אף במי שדרכו לפרש שסופן לירד ליבשה. ובבבלי תרי לישני חד מתני ארישא ולקולא וחד מתני אסיפא ולחומרא ולדברי האי תלמודא איכא למימר דס''ל דאתרוייהו קאי וטעמא דברישא נדר מיורדי הים ולא היה בדעתו אלא במי שדרכו לפרש שהן לבדן נקראו יורדי הים אבל בסיפא שנדר מיושבי היבשה אסור בכולן שהכל בכלל יושבי היבשה הן ולא סתרי רישא וסיפא אהדדי:
ולא כו'. טעמא מפרש שכל יורדי הים בכלל יושבי היבשה שסופן לרדת עליה:
נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום. שלא ליהנות מהן לאחר שלשים:
נעשו בני יבשה. קודם שלשים יום מהו בתר שעת אמירת הנדר אזלינן ואסור דהשתא יורדי הים נינהו או בתר חלות הנדר אזלינן ומותר בהן דהוו להו השתא יושבי היבשה וקאמר דפלוגתא דר''י ור' עקיבה היא:
דר' ישמעאל אומר אחר הנדר. לקמן בפרק י''א גבי אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת דקאמר ר''י יער הבעל דאזלינן בתר חלות הנדר והוא ברשות הבעל והכא נמי מותר בהן:
ר' עקיבה. קאמר התם דהולכין אחר האיסור בשעת הנדר שלא היתה ברשותו ואין הבעל מיפר בקודמין וה''נ אסור בהן:
ובאלין טלייתא. באלו שיורדין לים כדי לטייל:
צריכא. מיבעיא לן אם הן בכלל יורדי הים או לא ולא איפשיטא ולחומרא:
חִזְקִיָּה אָמַר. פְּדָייָן חָֽזְרוּ לִקְדוּשָׁתָן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פְּדָייָן פְּדוּיִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁיִּקָּצֵצוּ אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה דְאָמַר חִזְקִיָּה בְּשֶׁפְּדָייָן הוּא. אֲבָל אִם פְּדָייָן אַחֵר פָּֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשָׁתָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר. פְּדָייָן פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשָׁתָן. וָכָא הוּא אָמַר. נִישֵּׂאת לְאַחֵר לֹא פָֽקְעוּ מִמֶּנָּהּ קִידּוּשִׁין. 11b לֹא צוֹרְכָה דְלֹא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אַחַת מִכְּבָר וְאַחַת לִכְשֶׁיְּגָֽרְשֶׁנָּה מָהוּ.
Traduction
– Hiskia dit (77)J., (Qidushin 3, 5) ( 64a).: Après le rachat de ce qui reste interdit (fin de la Mishna), les objets en cause restent sacrés; selon R. Yohanan, le rachat accompli (quoique défendu) devient effectif. -Mais la Mishna n’est-elle pas opposée à cet avis, en disant: ''il ne sera pas permis de le racheter''? -On peut l’expliquer en disant: une fois les plantes coupées, il n’y a plus à les racheter (la consécration n’a pas eu d’effet). R. Yossé dit: l’avis de Hiskia (de faire retour à la consécration) est vrai si le même homme opère le rachat (sans dépossession préalable); mais si le rachat a été opéré par un autre, l’objet a été déplacé, et dès lors la sainteté en a été levée. -Est-ce que R. Yossé ne se contredit pas? D’une part, il dit que si le rachat est opéré par un autre, la mise en possession de l’objet aux mains d’autrui cause la cessation de la sainteté; d’autre part, il dit qu’en cas de consécration anticipée d’une femme mariée pour l’époque où elle sera répudiée, cette consécration ne cessera pas d’être effective? Toutefois, il va sans dire que la question ainsi posée n’est pas fondée (et la femme mariée à un autre ne peut pas être consacrée à un tiers); mais si le prétendant futur remet à cette femme 2 pièces de monnaie dont l’une soit un gage anticipé et l’autre devra la consacrer lors du divorce, est-ce qu’alors la consécration sera effective pour l’avenir en raison de l’aptitude de la 1re pièce? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
פדיין חזרו לקדושתן. אסיפא דמתני' קאי אם אמר עד שיקצצו אין להן פדיון ומפרש חזקיה דלא תימא לאחר קציצה אין להן פדיון לעולם דאמאי לא יהא להן פדיון אם נקצצו אלא אקודם שיקצצו קאי שאם פדאן חוזרין לקדושתן דכיון דאמר עד שיקצצו הרי הוא כאומר נטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו עד שיקצצו ואין להן פדיון דקאמר להוציאן מקדושתן לגמרי אלא חוזרות וקודשות אבל לאחר שנקצצו פודן פעם אחת ודיו ואע''פ שלא הקדישן אלא עד שיקצצו אפ''ה קדושה בכדי לא פקעה וצריכין פדיון פעם אחת:
ר' יוחנן אמר פדיין פדויין. ושוב אינן חוזרין לקדושתן ואפי' קודם שיקצצו:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דקתני אין להן פדיון ומשני פתר לה ר''י לכשיקצצו אין להן פדיון כלומר שאינן צריכין פדיון לאחר שיקצצו שלא נתכוין להקדישן אלא עד שיקצצו ומשיקצצו פקע קדושתן דקסבר ר' יוחנן הואיל וקדושת דמים הן פקעה בכדי:
אמר ר' יוסי מה דאמר חזקיה. דאם פדאן חוזרות לקדושתן לא אמרן אלא בשפדיין הוא דכיון שלא יצאו מרשות הקדש או מרשותו דין הוא שיהא חוזרות וקודשו':
אבל אם פדיין אחר. אע''פ שאח''כ חזרו ונכנסו לרשותו פקעה מהן קדושתן לפי שמיד שפדאום אחרים נסתלק רשות הבעלים הראשונים מהן וכיון דההיא שעתא אי אפשר שיחול הקדש עליהן תו לא חיילא הקדש עליהן אפי' הכניסום אח''כ לרשותו:
מחלפה שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אמר כו'. הך סוגיא עיקרה בפ''ג דקידושין והתם מקשי לה אהא דבעי ר' יוסי לעיל מינה האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך מהו ועל מעשה שהביא שם קאי שאשה אחת שהלך אחד לקדשה ובא אחד ואמר לה הוי ידעת דהדין גברא דעתי' בישא ועתיד הוא מישביק ליך אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך ובעי רבי יוסי אם חלו הקידושין או לא ואע''ג דפשיטא לי' התם באומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דאינה מקודשת משום דתולה בדעת אחרים הוא דאין בידו לקדשה מ''מ מספקא לי' בהא הואיל ועדיין לא קידשה האחר באותו שעה כדנפרש התם בס''ד ועכ''פ מדחזינן דמספקא ליה לר' יוסי בניסת לאחר דשמא לא פקעו קידושין של זה שאמר לה כן והיינו דמקשי מחלפא שיטתיה:
תמן. כלומר הכא ואגב דנקט לה התם בהאי לישנא קאמר נמי הכא כן דהא ר' יוסי אמר אם פדאום אחרים פקעו קדושתן שיצאו מרשות בעלים וא''כ האשה זאת הרי יצאת נמי לרשות אחרים ואמאי לא פקעי קידושין של זה ומאי מספקא ליה בהא:
לא צורכה דלא כשנתן לה ב' פרוטות כו'. כלומר ודאיי בעיא הראשונה ליכא למיבעי מטעמא דאמרן ולא צריכא למיבעי' לר''י אלא בנושא כה''ג כגון שנתן לה ב' פרוטות אחת מכבר כלומ' באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת לאחר שיגרשנה מהו דאיכא למימר מגו דתפסי בה קידושין השתא חלו נמי לאחר שיגרשנה. וזהו כבעיא דרב הושעיא בבבלי פרקין וקאמר עלה אשה כפדאוה אחרים דמיא שמיד שנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה ולמאי דמחלק ר''י לעיל באשה אינה מקודשת:
Nedarim
Daf 12a
משנה: הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בַּכּוּתִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי אַבְרָהָם אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל לוֹקֵחַ בְּיֵתֶר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיֵתֶר אִין שׁוֹמְעִים לוֹ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶם וְהֵם לִי יַהֲנֶה לָאוּמּוֹת.
Traduction
Celui qui s’interdit par vœu de jouir en rien de ceux qui observent le repos du Shabat, ne pourra jouir d’aucun israélite, ni des Cuthéens (Samaritains). Celui qui s’interdit de jouir des ''mangeurs d’oignons'' ne pourra jouir d’aucun israélite, ni des Cuthéens. Enfin, celui qui s’interdit par vœu de jouir de ceux qui montent à Jérusalem ne pourra pas jouir des israélites (qui observent ce précepte), mais pourra jouir des Cuthéens (qui ne l’observent pas). Celui qui dit: ''Je m’interdis par vœux de ne pas jouir des Noahides'', pourra jouir des Israélites, non des gens d’autres nations. Par contre, celui qui s’interdit par vœu de jouir ''des descendants de la race d’Abraham'' ne pourra pas jouir des Israélites, mais des gens d’autres nations. Celui qui dit: ''Je m’interdis de profiter d’un israélite'', devra ne lui acheter des produits qu’à un prix dépassant leur valeur, ou lui en vendra au-dessous de la valeur. Celui qui s’interdit par vœux ''que des Israélites profitent de lui'' devra acheter au-dessous de la valeur, ou vendre des produits au-delà de leur valeur, si toutefois le compagnon y consent. Celui qui s’interdit par vœu de jouir des autres, ni les autres de lui, pourra tirer jouissance des gens d’autres nations.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מותר בישראל שיצאו מכלל בני נח:
ואסור באומת. ואפילו באותם שהם מזרע אברהם:
אסור בישראל. וגרים נמי בכלל זרע אברהם הם דכתי' כי אב המון גוים נתתיך:
ומותר באומות. ואפי' באותם שהם מזרע אברהם כדמפרש בגמ' דלא הוי זרע אברהם אלא בני יעקב בלבד:
שאיני נהנה לישראל. משל ישראל:
לוקח ביות' ומוכר בפחות. ומוקי לה בבבלי בזבינא מציעתא דלא הוי זבינא חריפא שאין עליו קופצים הרבה וגם לא רמיא על אפיה שלא יהו עליו קופצים כלל והילכך כל שהוא נמכר שוה בשוה איכא הנאת לוקח ומוכר:
שישראל נהנין לי. משלי לוקח בפחות או מוכר ביותר:
אין שומעין לו. אין בחירק כלומר אם שומעין לו דלית ליה תקנתא אלא אם ירצה חבירו לקנות ממנו החפץ ביותר ממה ששוה:
יהנה לאומות. דלא תימא דהוי נדר שאי אפשר לעמוד בו ודמיא לההוא דאמר כריש פ''ב שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן מיד וה''נ יהנה לאלתר קמ''ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע''פ שקנה רחוקה היא לו:
משנה: הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה אָסוּר אַף בְּסוּמִין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ. הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת וּמוּתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי רֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים. הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים מוֹתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים רִבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא נִתְכַּוֵון זֶה 12a אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוָולֵד.
Traduction
Celui qui s’interdit par vœu de jouir de ceux qui voient le soleil ne pourra pas même tirer jouissance des aveugles, car on peut supposer l’intention d’avoir songé à ceux que le soleil voit. Celui qui s’interdit par vœu de jouir de ceux qui ont la tête noire ne peut pas non plus tirer jouissance des gens chauves, ou de ceux qui grisonnent (78)Ils ont pu avoir auparavant des cheveux noirs.; mais il est permis de tirer profit des femmes ou des enfants, car ladite dénomination de ''tête noire'' est applicable aux hommes seuls. Celui qui s’interdit par vœu de jouir de ceux qui naîtront (à l’avenir) peut jouir de ceux qui sont déjà nés; celui qui s’interdit au contraire de jouir de ceux qui sont nés ne pourra pas non plus jouir de ceux qui naîtront (79)Une fois nés, ils sont comme les premiers.. Selon R. Meir, comme en cas d’interdit sur ceux qui naîtront (à l’avenir), il est permis de jouir de ceux déjà nés; de même, en cas d’interdit quant au passé (de ceux déjà nés), il est permis de tirer jouissance de ceux à l’avenir (de ceux qui naîtront). Selon les autres sages, on entend seulement par l’expression ''ceux qui sont nés'' ceux qui ont dans leur nature la faculté d’engendrer (80)Excepté les ovipares..
Pnei Moshe non traduit
מתני' למי שהחמה רואה אותו. מדלא קאמר מן הרואים:
אסור בקרחים ובעלי שיבות. מדלא קאמר בבעלי השער אף קרחים בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחים לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא:
שאינן נקראין שחורי הראש אלא אנשים. לפי שהאנשים פעמים מכסים ראשם ופעמי' מגלים ומשחרות ראשם ניכר שהם אנשי' אבל נשים לעולם הולכות ראשן מכוסה והקטנים לעולם בגילוי הראש הולכין ומש''ה לא נקראו שחורי הראש אלא אנשים הגדולים:
מן הילודים. שנולדו כבר מותר בנולדים שעתידין להוולד:
ר' מאיר מתיר אף בילודים. בבבלי מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדי':
אלא במי שדרכו להוליד. כגון אדם ובהמה לאפוקי עופות ודגים שאין מולידים אלא מטילין בצים:
ואסור בכותים. אבל לא בעכו''ם שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין וכותים שהם גרים מצווין ועושין הם:
מאוכלי השום. אחד מעש' תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלין שום לילי שבת מפני שמרבה הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של ת''ח וכותים נמי נהגו בתקנה זו:
ומותר בכותים. שאינם עולים לרגל ואף על גב דמדאורייתא הוא מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ. מוּתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאוּמּוֹת. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם. אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּאוּמּוֹת כול'. וְאֵין יִשְׁמָעֵאל בִּכְלַל זַרְעוֹ שֶׁלָּאַבְרָהָם. כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְאֵין עֶשָׂיו בִּכְלַל זֶרַע יִצְחָק. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. בְּיִצְחָק. בְּמִקְצָת יִצְחָק. רִבִּי הוּנָא אָמַר. בֵּית תְּרֵי. בֶּן שֶׁהוּא עָתִיד לִנְחוֹל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. רִבִּי גֵרשׁוֹם בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. מִמִּי דָּרַךְ כּוֹכָב וְעָתִיד לַעֲמוֹד. מִיַּעֲקֹב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא. עָתִיד עֵשָׂיו הָרָשָׁע לַעֲטוֹף טַּלִּיתוֹ וְלֵישֵׁב עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹרְרוֹ וּמוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. מַה טַעֲמָא. אִם תִּגְבִּיעַ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאוּם י֨י. וְאֵין כּוֹכָבִים אֶלָּא צַדִיקִים. כְּמַה דְּאַתְּ אֲמַר וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוּלָם וָעֶד.
Traduction
Pourquoi, en s’interdisant de jouir des descendants de la race d’Abraham, est-il permis de jouir des gens d’autres nations? Est-ce qu’Ismaël ne fait pas partie de la descendance d’Abraham? -Non, comme la Bible le dit (Gn 21, 12): C’est par Isaac (seul) qu’il te sera constitué une postérité. Mais Esaü ne fait-il pas partie de la postérité d’Isaac? -Non, dit R. Judan b. Salom, car il est dit: ''par Isaac'', par une partie (83)B., Sanhedrin 29. des descendants du patriarche (ou Jacob seul). R. Houna dit: le prétexte B (par) signifie 2 et vise un homme apte à avoir en partage 2 mondes, ce bas-monde et le monde futur (84)Ou un Israélite.. R. Gersom au nom de R. Aha interprète ainsi ce verset (Nb 24, 17): Une étoile a surgi de Jacob; de qui une étoile surgit-elle, devant subsister à l’avenir? De Jacob. R. Aha dit au nom de R. Houna: A l’avenir (dans le monde futur), Esaü l’impie s’enveloppera dans un talit (selon le costume des Juifs pieux) et ira s’asseoir au milieu des justes dans le jardin d’Eden (85)S'imaginant avoir ce droit comme fils de patriarches., réservé aux âmes méritantes; mais le très-saint le saisira et le fera sortir de là, en vertu de ce qu’il est écrit (Ab I, 4): Si tu t’élèves comme l’aigle et que tu places ton nid jusqu’au milieu des étoiles, je te ferai descendre de là, dit l’Eternel; or, par le mot étoiles, on entend les justes, comme il est dit (Dn 12, 3): Ceux qui dirigent beaucoup d’autres vers la justice seront comme des étoiles à tout jamais.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם. בתמיה:
כי ביצחק וגו' כתיב ובאותו זרע נדר:
ביצחק. כתיב במקצת יצחק ולא כל יצחק:
בי''ת תרי. הוא רמז על יעקב בן שעתיד לנחול ב' עולמות:
ממי דרך כוכב שעתיד לעמוד מיעקב. והוא נמי רמז למה שנאמר וספור הכוכבים כה יהיה זרעך מי שנאמר בו דרך כוכב הוא זרעך אבל לא ישמעאל ועשו:
עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בג''ע. שחושב בדעתו שתועיל לו זכות אבות והקב''ה גוררו ומוציאו משם ומראה לו שאין לו זכות אבות שלא נקרא זרע אברהם ויצחק:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ. וּכְבָר נוֹלְדוּ. מַאי טַעֲמָא דְּרַבָּנִין. הִנֵּה בֶּן נוֹלַד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ. וְעַדַּיִין לֹא נוֹלַד.
Traduction
Quel motif R. Meir a-t-il (en disant, que malgré l’interdit de jouir des nouveau-nés il est permis de jouir de ceux qui naîtront)? Il a pour base de ce verset (Gn 48, 5): Maintenant les 2 fils qui te sont nés; or, ce dernier terme implique un fait passé, non d’avenir. Les autres sages, au contraire (qui adoptent l’avis opposé), ont pour base ce verset (1R 13, 2): Voici, un fils naît à la famille de David, nommé Josias; or là, malgré l’emploi du même terme, il s’agit aussi bien de l’enfant à naître plus tard que ceux déjà nés (82)En raison de l'obscurité de cette exégèse, le comment. Qorban'eda suppose une intervention entre l'avis ainsi expliqué de R. Meir et celui des Sages..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מ''ט דר''מ. דאמר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים דלא הוי בכלל נולדים דכתיב ועתה שני בניך הנולדים וכבר נולדו כלומר דמשמע אותן שנולדו נולדים מיקרי ולא שעתידין להוולד:
מ''ט דרבנין. דאמר ילודים בכלל נולדים דשם נולדים כולל שניהם דכתיב הנה בן נולד וגו' ועדיין לא נולד באותו שעה ובבבלי מקשי מקרא קמא לר' מאיר ומסיק. דמשמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובהא פליגי דר''מ סבר בלשון בני אדם לא מיקרו נולדים אלא העתידים להוולד וחכמים סברי דגם בלשון בני אדם כולל שתיהן כמו בלשון תורה וכן צריך לפרש הכא והא דמייתי קרא דועתה וגו' לר''מ לומר דאין הולכין אחר לשון תורה דהא כתיב נמי הנה בן נולד וגו' ומשמע הכי ומשמע הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source