Nazir
Daf 8b
משנה: הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה בֶּן קַייָמָא הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה. חָֽזְרָה וְיָֽלְדָה הֲרֵי זֶה נָזִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַייָמָא הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה וְאִם לָאו הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה.
Traduction
Si la femme est accouchée avec terme (52)On ignore si l'enfant eût vécu en naissant à terme., le mari n’a pas besoin d’être Nazir; selon R. Simon, c’est d’une façon conditionnelle qu’il est Nazir, savoir si l’enfant naît viable, le père sera Nazir par obligation; au cas contraire, il le sera seulement par vœu volontaire. Si ensuite la femme met de nouveau un enfant au monde, le père sera Nazir. Au dire de R. Simon, le père s’exprimera ainsi: ''Si le premier enfant est né viable, c’est pour le premier que je suis Nazir par obligation, et la 2e période est volontaire; si non, c’est pour le 1er enfant que j’observe le Naziréat volontaire, et pour le 2e un Naziréat obligatoire''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפילה אשתו. ולא ידע אי בר קיימא הוא אי נפל הוא אינו נזיר ומפרש בגמרא דמתני' ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא וכי אמר כשיהיה לי ולד על ולד ודאי קאמר:
ר' שמעון. סבר ספק נזירות להחמיר הלכך צריך להיות נזיר מספק ומתנה ואומר אם בן קיימא הוא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף שלשים יום ובלא תנאי לא היה יכול להביא קרבן מספק ואין הלכה כר''ש:
חזרה וילדה ה''ז נזיר שהרי לא נהג נזירות מחמת הנפל ועכשיו שילדה ולד של קיימא חלה נזירות ולדברי ר''ש צריך לחזור ולהתנות דשמא הראשון היה ולד של קיימא:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְהֵא לִי בֶן כול'. 8b בַּת לֹא כְּלוּם. טוּמְטוּם וְאנְדְרוֹגֵינוֹס צְרִיכָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' בת לא כלום. כלומר פשיטא דאינו נזיר דהא בן קאמר ולא צריכה לאשמעינן אלא אגב טומטום ואנדרוגינס נקטה דצריכה היא ולאשמעינן שאינו נזיר כלל ואפילו לרבי שמעון דאמר במתניתין דלקמן ספק נזירות להחמיר דוקא אם ספק בן קיימא או לא הוא דקאמר אבל טומטום ואנדרוגינס לא שלא היה דעתו אלא לבן ודאי:
הלכה: הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר כול'. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא בֶּן קַייָמָה הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר. אָמַר לֵיהּ. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. אֲבָל לְכַתְּחִילָּה אוֹף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵיי. אֵי זֶהוּ בַּתְּחִילָּה וְאֵי זֶהוּ בַסּוֹף. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נָזַרְתִּי וְאִם לֹא נָזַרְתִּי. אָהֵן הוּא בַּתְּחִילָּה. אִם מ̇ וְאִם נֹ. אָהֵן הוּא בַּסּוֹף. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נָזַרְתִּי וְאִם לֹא נָזַרְתִּי. אָהֵן הוּא בַּתְּחִילָּה. אִם מ̇ וְאִם נֹ. הָהֵנּוּ בַּסּוֹף. מַה פְלִיגִין. אִם אַחַת אִם שְׁתַּיִם. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא עֲבַד לֵיהּ כְּבַסּוֹף. רִבִּי שְׁמוּאֵל עֲבַד לֵיהּ כְּבַתְּחִילָּה. רִבִּי מָנָא. אִם אַחַת אִם שְׁתַּיִם צְרִיכָה לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הוּא כְּבַתְּחִילָּה הוּא כְּבַסּוּף.
Traduction
Pourquoi, en cas de ''couche avant terme'' l’auteur du vœu est-il dégagé du Naziréat, et n’y a-t-il pas à craindre que peut-être l’enfant était né viable? C’est que, dit R. Yohanan, notre Mishna exprime l’avis de R. Juda qui dit (53)V. ci-dessus, (1, 1), et ci-après, (5, 6).: lorsqu’il y a doute sur l’engagement d’abstinence, on n’est pas engagé. Toutefois, fut-il répliqué, R. Juda émet seulement cet avis (d’allégement) pour le commencement du Naziréat; mais pour la fin, R. Juda est aussi d’avis d’adopter le mesure la plus sévère en cas de doute (d’être soumis ici au Naziréat). Qu’appelle-t-on ''commencement'', et qu’est-ce que ''la fin''? R. Samuel b. Isaac répond: celui qui ne sait plus s’il est Nazir, ou non, est dans le doute initial; celui qui ne sait plus s’il est engagé pour 40 jours, ou pour 50, sera dans le doute final. R. Yossa b. Aboun dit que R. Hiya b. Aba et R. Samuel b. R. Isaac sont en désaccord à ce propos: tous deux admettent d’un commun accord que celui qui ne sait plus s’il est Nazir ou non est dans le doute initial, celui qui ignore s’il est engagé pour 40 jours ou pour 50, est dans le doute final; il y a seulement discussion lorsqu’on ne sait plus si l’on est engagé pour une période (simple), ou pour deux. Alors, selon R. Hiya b. Aba, on est considéré comme étant dans le doute final (puisqu’en tous cas le Naziréat incombe à cet homme); selon R. Samuel, on sera dans le doute initial (chaque période compte à part). Aussi R. Mena dit: en cas de doute d’être dans la première période ou non, il reste, selon R. Samuel b. Isaac, la question de savoir s’il y a doute initial, ou final.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וחש לומר שמא בן קיימא הוא. אמאי אינו נזיר ניחוש לחומרא שמא בן קיימא הוא:
דאמר ספק נזירות מותר. כדקתני בתוספתא דפרקין בהדיא ר' יהודה פוטר ששגגת נזירות מותרת:
א''ל ר''ל גרסינן לא אמר ר' יהודה אלא בסוף. כדמפרש לקמיה אבל בתחילה אף ר' יהודה מודה ומתני' בתחילה הוא:
אמר רבי שמואל בר רב יצחק איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחלה. דאם הוא מסופק אם נזר אם לא זהו בתחלה ואפי' ר' יהודה מודה דמחמרינן ביה להיות עכ''פ נזיר אחת. ול''ג הכא כ''ע מודיי ואגב שטפא דלקמן הוא:
אם מ' ואם נ' אהן בסוף. ואם הוא מסופק אם ארבעים יום או נ' נזר כלומר אם הרבה ואם מעט זהו בסוף ובהא ר' יהודה אמר להקל וחפשת את המועט:
איתפלגון ר' חייה בר בא ור' שמואל בר רב יצחק. בהא דלקמן וכ''ע ר' חייא ור' שמואל מודים בהא דאמרן דזהו בתחילה וזהו בסוף:
מה פליגין. באם מסופק הוא אם אחת נזר ואם שתים דר' חייא מדמי לה כבסוף שהרי אחת הוא נזיר ודאי ועל השניה קאמר ר' יהודה דדנין אותו להקל ור' שמואל מדמי לה כבתחילה דהואיל והשני' נזירות בפני עצמה היא הוי ליה כמסופק אם נזר כלל או לא:
ר' מנא. קאמר דאם הוא מסופק אם אחת או שתים צריכה לר' שמואל מיבעיא ליה דהוא גופיה ספוקי מספקא ליה למאי מדמינן לה:
הוא כבתחילה הוא כבסוף. כלומר דאפשר לדמות לה לכבתחילה כדאמרן ואפשר נמי לדמות לכבסוף דהא עכ''פ נזיר אחת הוא והשניה הוי ספק אם יהיה עוד נזיר והוי כמו מ' או נ':
Nazir
Daf 9a
משנה: 9a הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֶן הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ אַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֶן וְנָזִיר הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ.
Traduction
Si quelqu’un dit: ''Je veux être Nazir'', et (la seconde fois) ''je serai Nazir quand j’aurai un fils'', il commencera aussitôt à compter les 30 jours d’abstinence. Ensuite, s’il lui naît un fils, il observera complètement cette première période, puis il commencera la seconde période due par son fils. Mais s’il dit: ''Je veux être Nazir quand j’aurai un fils, et (la seconde fois) je serai Nazir'', il commencera aussitôt la période d’abstinence. Lorsqu’ensuite un fils lui naît, il laissera de côté la période d’abstinence (en cours) et commencera aussitôt celle qu’il doit pour son fils; ensuite seulement il achèvera la première période.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן. מי שקבל עליו נזירות סתם ועוד קבל עליו נזירות אחרת כשיהיה לו בן:
משלים את שלו. תחלה ומגלח ומביא קרבן ואחר כך מונה את של בנו:
הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר. שקבל עליו תחלה נזירות בנו:
מניח את שלו ומונה את של בנו. דכיון שקבל עליו נזירות בנו תחלה מיד כשנולד לו בן צריך להניח את שלו ולמנות של בנו ואח''כ משלים את שלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source