הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר כול'. אָהֵן וַאֲנִי מַה מִתְעַבֵּר לָהּ. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אוֹ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אָמַר. וַאֲנִי נָזִיר. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. אַחֵר שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. זֶה נָזִיר מֵאָה יוֹם וְזֶה נָזִיר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. עַד שֶׁיֹּאמַר. הֲרֵינִי כְמוֹתוֹ. הֲרֵינִי כָיוֹצֵא בוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֵצִי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי. וְאָמַר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. הָא לְעַצְמָן לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אֲבָל אָמַר. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח לְעַצְמוֹ יָצָא. נִיחָא שֵׁינִי לְגַלַּח אֶת הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן מְגַלֵּחַ אֶת הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו קָרְבָּן נָזִיר וְעָתִיד לִיזוֹר. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר תְּלַת. הָדָא אָֽמְרָה. אִם גִּילַּח עַצְמוֹ יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת לִיזוֹר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת שֶׁלֹֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אינו מפרישו. מילתא באפי נפשה היא כלומר דוקא קובע הוא עליו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו להקריב בשבילו אלא מדעתו של זה:
אם גילח עצמו יצא ל''ג לה וכן הא דלקמן ועתיד ליזור וטעות המדפיס אגב שיטפא דלעיל היא:
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו. וזה נמי שמענו ממתני' דאין צריך דעתו של זה שקובע עליו קרבנות:
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות. אפילו מה שעתיד ליזור אחר כך כדאמרן:
הדא אמרה אם גילח לעצמו יצא. כלומר פעמים שהוא יצא כדתני ר''ח דלעיל ודייקינן הכי ממתני':
תלת. מילי שמענו ממתני':
זאת אומרת שאדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור. אפילו על שעתיד ליזור וה''נ בשביל זה שעתיד ליזור ומעיקרא אסיק אדעתיה אי משכחנא למי שהוא נזיר אביא קרבנותיו:
ניחא. ופריך אמתני' ניחא דהשני בא לגלח את הראשון דבשעה שנזר השני כבר נזר הראשון וקאי קמיה ומסתמא אסיק אדעתיה לגלח בשביל זה אלא ראשון מגלח את השני אמאי והא כשאמר הראשון אכתי לא נזר השני ולא אסיק אדעתיה לקבל עליו בשביל זה:
אם גילח יום שלשים יצא. כלומר אם גלח לעצמו ביום ל' כדין נזיר יצא ואין צריך לגלח נזיר אחר דמכיון שמתחלה לא אמר אלא חצי נזיר הוי כמי שאמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר דדינו שמביא חצי קרבנות לאיזה נזיר שירצה ואותו נזיר הוא משלים קרבנותיו והכא שהוא אומר אח''כ הריני נזיר הוי כמשלים הוא קרבנותיו ובזה שמביא קרבנותיו לעצמו יצא:
מתני' אמרה כן. ממת ני' נמי שמענו זה דקתני אם היו פקחין מגלחין זה את זה הא לעצמן לא. כלומר לעצמן בלבד אינן יוצאין דצריכין נמי לגלח זה את זה וטעמא מפני שכל א' אמר מתחילה הריני נזיר ונתחייב בשביל קרבנות עצמו וכי הדר ואמר עלי לגלח נזיר נתחייב ג''כ בשביל אחר הא אם אמר מתחלה הרי עלי לגלח חצי נזיר והדר אמר הריני נזיר אם הביא קרבנותיו לעצמו יצא דאל''כ לישמעינן במתני' רבותא טפי:
גמ' ובעי הש''ס אהן. ואני מה את עבד לה. זה לשון ואני לחוד אם שמע חבירו ואמר ואני ותו לא מה את עושה ללשון זה:
ואני על כל דיבורו. מי נימא דעל כל דיבורו קאי או על חצי דיבורו בלבד וכדמפרש ואזיל דאם תעבדינה ואני על כל דיבורו אמר ואני נזיר כלומר ואני נזיר גם כן כמותך הכל כפי שאמרת ולגלח נזיר אחר אבל אם תעבדינה על חצי דיבורו ואמר הריני נזיר כלומר דהוי כמי שלא אמר אלא הריני נזיר ועל חצי דבורו הראשון קאי ולא להיות מגלח לאחר ומהו:
הדא אמרה. לאו אתני דבית רבי קאי אלא מדקאמר אין תעבדינה ואני על חצי דיבורו אמר הריני נזיר וא''צ לגלח נזיר אחר ומשמע דפשיטא ליה דעל חצי דבורו הראשון קאי ולא על השני ואם כן זאת אומרת אם אחר אמר הריני נזיר מאה יום ושמע זה ואמר ואני זה נזיר ק' יום וזה השני לא נזר אלא לשלשים יום דאני אפלגיה דדיבורא קמא קאי עד שיאמר הריני כמותו או כיוצא בו:
משנה: 7b הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח נָזִיר אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה וְאִם לָאו מְגַלְּחִין לִנְזִירִים אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. קבל עליו נזירות ועוד קבל עליו להביא קרבנות על נזיר אחר שחייב בהם בשעת תגלחת אחר שנשלם הנזירות ובא חבירו גם הוא ואמר כן:
אם היו פקחין. כל אחד פוטר את חבירו מקרבנותיו ואע''פ שבשעה שנדר הראשון לגלח נזיר אכתי לא הוי השני נזיר משום דה''ק אי משכתנא דהוי נזיר אגלחיה:
ואם לאו. שאין להם פקחות זה יכל א' וא' הביא קרבנותיו לעצמו צריך כל א' לגלח לנזיר אחר ולהביא קרבנותיו תחתיו:
משנה: הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְהֵא לִי בֶן וְנוֹלַד לוֹ בֵן הֲרֵי זֶה נָזִיר. בַּת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֵינוֹס אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה לִי וְולָד אֲפִילוּ נוֹלַד לוֹ בַת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֵינוֹס הֲרֵי זֶה נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולד. מקרי אפי' נקבה וטומטום ואנדרוגינס בכלל:
מתני' ונולד לו בן ה''ז נזיר. דבלשון בני אדם לא מיקרי בן אלא זכר ולא נקבה וטומטום ואנדרוגינוס:
מתני' זה מגלח נזיר שלם כו' דברי ר' מאיר. ר''מ לטעמיה דס''ל תפוס לשון ראשון וכי אמר הרי עלי לגלח תגלחת שלימה קאמר וכי הדר קאמר חצי נזיר לאו כל כמיניה למיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא והוי כאומר חצי קרבנות של נזיר עלי שאינו חייב אלא החצי והלכה כחכמים:
הלכה: הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מַה מְקַייְמִין. אַם בְּאוֹמֵר. כָּל חֲצִי רֹאשׁ. כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלַם. אַם בְּאוֹמֵר. חֲצִי חוֹבָה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר. אָלָּא כֵּן אֲנָן קַייְמִין בְּאוֹמֵר. חֲצִי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאוֹמֵר. חֲצִי רֹאשׁ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. בָּאוֹמֵר חֲצִי חוֹבָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַשְׁכַּח אָמַר קַלָּת וְחוּמְרָת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. חֲצִי רֹאשׁ. מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד. שֶׁכֵּן הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלָיו קָרְבָּן שָׁלֵם. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. חֲצִי חוֹבָה. מֵבִיא קָרְבָּן וּמֶחֱצָה חֲצִי חוֹבַת יָחִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד. כלומר זה הנזיר צריך להביא קרבן שלם שהרי אינו יוצא בחצי נדבתו של זה כיון שאינו קרבן שלם וזה הנודר צריך להביא חצי חובת יחיד של זה שקבל עליו ונמצא מביאין קרבן ומחצה בין שניהם:
ע''ד דרבנן. אבל לרבנן דסברי חצי חובה הוא דאמר ולא קבל עליו הנודר אלא חצי קרבן הנזיר:
שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם. שכן יוצא זה הנזיר בקרבן שלם שקבל עליו זה הנודר בשבילו ואינו צריך יותר:
מביא קרבן אחד. כלומר בקרבן אחד שמחויב הנזיר יוצא זה:
אשכח אמר קלת וחומרת. נמצאת למד קולא וחומרא קולא אליבא דר''מ וחומרא אליבא דרבנן וכלומר דאע''ג דחזינן בפלוגתייהו ר''מ מחמיר וחכמים מקילין מ''מ מצינו לפעמים איפכא דודאי אם שנים אמרו הרי עלי לגלח חצי בזה ר''מ מחמיר וחכמים מקילין אלא שאם אחד לבד אמר הרי עלי לגלח חצי בזה הוי קולא לר''מ דאמר חצי הראש הוא וא''כ מביא קרבן שלם בשביל זה:
מה. דמה אנן מקיימין המתני' אם באומר כל חצי ראש כלומר שפירש החצי על ראש הנזיר ואמר חצי גילוח הנזיר עלי כ''ע מודים שהוא מביא כל הקרבנות משלם דלא אשכחן נזירות לפלגא ואם באומר חצי חובה של קרבן נזיר עלי כ''ע מודים שהוא מביא חצי קרבנות הנזיר דבקרבנות שייך שפיר החצי אלא ע''כ כן אנן קיימין באומר חצי סתם ופליגי ר''מ ורבנן במה היתה כוונתו לר''מ כאומר חצי הראש והלכך מגלח נזיר שלם ולחכמים כאומר חצי חובה:
גמ' בסתם חלוקין שאמר הרי עלי חצי נזיר סתם ולא פירש מה החצי:
משנה: הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מֶגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולד. מקרי אפי' נקבה וטומטום ואנדרוגינס בכלל:
מתני' ונולד לו בן ה''ז נזיר. דבלשון בני אדם לא מיקרי בן אלא זכר ולא נקבה וטומטום ואנדרוגינוס:
מתני' זה מגלח נזיר שלם כו' דברי ר' מאיר. ר''מ לטעמיה דס''ל תפוס לשון ראשון וכי אמר הרי עלי לגלח תגלחת שלימה קאמר וכי הדר קאמר חצי נזיר לאו כל כמיניה למיהדר ביה אפילו תוך כדי דיבור ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא והוי כאומר חצי קרבנות של נזיר עלי שאינו חייב אלא החצי והלכה כחכמים:
רִבִִּי מָנָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. אָמַר. הֲרֵי עָלַי קָרְבַּן נָזִיר. וְעָתִיד לִיזוֹר בְּשָׁעָה שָׁנָּזַר 8a סְתָם. מְגַלֵּח בֵּין נָזִיר שֶׁכְּבָר נָזִיר בֵּין נָזִיר שֶׁעָתִיד לִיזוֹר. פֵּירַשׁ. ייָבֹא כְהָדָא. רִבִּי לֵוִי בֶן חַייָתָה בָעֵי. כָּתַב לָהּ. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בְנִכְסַיִיךְ הָעֲתִידִין לִיפּוֹל לָךְ. מָה הֵן. וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פירש. אם אמר בפירוש בשעת הקביעות בשביל נזיר שעתיד ליזור מאי וקאמר הש''ס דאתיא כהדא דבעי רבי לוי. בפרק הכותב גבי המתנה על נכסי אשתו וא''ל דו''ד אין לי בנכסייך ואם כתב לה כן אחר שנשאת ופורש בנכסייך העתידין ליפול ליך מאי אם מהני ופשטינן לה התם ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם ולא מהני סילוקו להתנות בדבר שאינו בעולם כ''א דוקא בעודה ארוסה הוא דמהני כמפורש שם וה''נ אם פירש בהדיא לקבוע בשביל דבר שלא בעולם לאו כלום הוא:
מגלח. הוא בין בשביל שנזיר מכבר ובין בשביל נזיר שעתיד ליזור כדאמרינן לעיל דמסיק אדעתיה אי משכחנא למי שהוא נזיר אביא קרבנותיו:
אמר הרי עלי קרבן נזיר בשעה שנזר סתם. כלומר הא ודאי פשיטא לן אם קבע קרבן בשביל נזיר אחר סתם שלא פירש שעתיד ליזור אח''כ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source