Nazir
Daf 7a
משנה: 7a הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה בַיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכוּלָּן. יוֹדֵעַ אֶנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירִים אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּיַּיִן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. יוֹדֵעַ אֶנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִין לִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא יַּיִן אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים הֲרֵי זֶה מוּתָּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.
Traduction
Celui qui se dit Nazir à la condition de pouvoir boire du vin, ou se rendre impur pour les morts, sera Nazir, et tout lui sera défendu (sans les dites restrictions). S’il dit: ''je sais bien que le vœu de Naziréat existe, mais j’ignore que le vin est interdit au Nazir'', le vin lui reste interdit; mais R. Simon le lui permet. S’il dit: ''je sais qu’il est défendu au Nazir de boire du vin, mais j’avais cru que les sages me le permettraient, parce que je ne puis vivre sans vin, ou qu’ils m’autoriseraient à devenir impur pour les morts, parce que je fais profession d’enterrer les morts'', on lui permettra d’user des dites restrictions; mais R. Simon ne l’y autorise pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרי זה נזיר ואסור בכולן. ובהא כ''ע מודו מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:
הרי זה אסור. דיין ותגלחת וטומאה האסורין בנזיר הניזר מאחד מהן אסור בכלן:
ור''ש מתיר. דקסבר אינו נזיר עד שיזיר מכלן:
או מפני שאני קובר את המתים. וצריך אני להטפל בהן ה''ז מותר דהוי בכלל נדרי שגגות והוא אחד מארבעה נדרים שהתירו חכמים:
ור''ש אוסר. דסבר ארבעה נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה לחכם ואין הלכה כר''ש בהני תרי בבי דמתני':
הלכה: מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. צָרִיךְ לִכְפּוֹל תמן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר לוֹ. שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא. דְּתַנֵּי. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִפְרְחִי בָאֲוֵיר. שֶׁלֹּא תַעַבְרִי אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. הֲרֵי זֶה גֵט. עַל מְנָת שֶׁתִּפְרְחִי בָאֲוֵיר. עַל מְנָת שֶׁתַּעַבְרִי הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. אֵינוֹ גֵט. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר. גֵּט. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תֵּדַע לָךְ שֶׁעִילָּה הָיָה רוֹצֶה לְגָֽרְשָׁהּ. שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן תֵּימָא. מִיכֵּיוָן שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד כְּמִי שֶׁנִּתְקַייֵם הַתְּנַאי בַּגֵּט הוּא.
Traduction
La Mishna, disant que ''tout lui sera défendu'' (sans admission des conditions faites) exprime l’avis de R. Meir, lequel exige le redoublement des conditions émises. Ailleurs (à Babylone), on dit que cette Mishna est conforme à l’avis de tous (même de ceux qui n’exigent pas le redoublement de conditions). Retiens bien cet avis (dit un maître anonyme à son disciple), et écoute (comprends-le): Ou bien la Mishna est conforme à l’opinion de R. Meir (par la susdite raison); ou elle exprime l’avis de R. Juda b. Théma (vu l’impossibilité de tenir compte des conditions proposées). Or, il a été enseigné (47)Tossefta à Gitin ch. 5.: Si un mari donne à la femme un acte de divorce en émettant la condition qu’elle ne vole pas en l’air, ou ne traverse pas à pied la grande mer, l’acte reste valable; mais si le mari exige au contraire que ces conditions (impossibles) soient remplies, l’acte est nul; Selon R. Juda b. Théma, même en ce dernier cas, l’acte est valable. R. Zeira explique pourquoi le préopinant déclare nul cet acte: l’énoncé de ces impossibilités indique que le mari cherchait un prétexte pour répudier sa femme, et il a mise au divorce des conditions impossibles à tenir. R. Juda b. Théma au contraire dit que l’énoncé de conditions impossibles à remplir ne figure qu’un verbiage inutile; on les suppose remplies, et l’acte sera valable (de même ici les conditions émises par le Nazir sont inacceptables comme nulles, et l’on passe outre au Naziréat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' דר''מ היא. דקתני ה''ז אסור בכלן אע''פ שהתנה לשתות יין ולהטמא למתים וטעמא משום שלא כפל תנאו שלא אמר ואם לא אהיה מותר לשתות יין איני נזיר וכרבי מאיר דאמר בפ''ג דקידושין כל תנאי שאינו כפול אינו תנאי:
תמן דברי הכל היא. על כינויין שהוזכרו בריש פ''ק קאי כלומר ולא תיקשי לך דמוקמינן התם בשהזכיר הכינויין ואח''כ אומר שעל מנת כן אמרם אם תופס אחד מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות והתם אע''פ שכפל בתנאו לאו כלום הוא ואפילו לר''מ אומרים לו שמור ושמעת משום שהוציא בלשון שהנזירות חלה ולא הזכיר שום תנאי בשעת הנדר אבל הכא מתחלה על מנת כן אמר הריני נזיר אלא דטעמא משום דלא כפל בתנאו הוא וכרבי מאיר:
מתני' דרבי מאיר ורבי יהודה בן תימא. כלומר דמוקמינן מתני' או כרבי מאיר וטעמא משום דלא כפל בתנאו הוא או כר''י בן תימא וטעמא משום דדברים שאינו יכול לקיימן בתנאי הוא כדלקמיה:
אמר רבי זעירא. טעמא דת''ק מפרש דקאמר אינו גט תדע לך שעילה היה רוצה לגרש כלומר עילה הוא מבקש בגירושין ולבטל הגט שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד ולקיים תנאו:
מכיון שתלאה. כלומר אדרבא מה''ט אמרינן דהוי גט דמכיון שתלאה בדברים כאלו אינו אלא כמפליגה בדברים בעלמא וכמי שנתקיים התנאי בגט הוא דלאו תנאי הוא כלל. וה''נ במתני' דיודע הוא שאי אפשר לנזיר לשתות ביין וליטמא למתים אינו אלא כמפליג בדברים ולא לתנאי נתכוין ואסור בכלן:
מַתְנִיתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֶר. שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אִם בְּשֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי שֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת טוּמְאָה רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. שַׁנְייָא הִיא. מִשּׁוּם פְּתִיחַת נֵדֶר. אִם מִשּׁוּם פְּתִיחַת נֵדֶר אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ פְּתִיחַת נֵדֶר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. פְּתִיחַת נֵדֶר הוּא. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תוֹלֶה נִדְרוֹ בְּחַיָּו. נִיחָא לִשֳׁתּוֹת יַיִן. לְטַמֵּא לַמֵּתִים. אוּמְנָתוֹ קוֹבֵר מֵתִים.
Traduction
Notre Mishna n’est-elle pas aussi conforme à l’avis de R. Simon? Lorsqu’on s’est engagé de donner au Temple une offrande de farine d’orge (mode inadmissible), R. Simon dispense (48)(Menahot 12, 3), et ci-après, (4, 3), fin. de l’offrir en farine de froment, parce que l’énoncé du vœu a été irrégulier; n’en est-il pas de même ici? Il y a une différence ici, dit R. Josué b. Levi, en ce qu’il reste interdit à cet homme de se raser (et cet interdit entraîne la défense des autres sujets). Mais, objecta R. Jérémie, s’il est tenu compte de ce que la défense de se raser reste, comment se fait-il qu’au second cas de la Mishna (pour celui qui ignore l’interdit du vin au Nazir), R. Simon le permette, à l’opposé de son interlocuteur qui le défend? Il y a cette distinction à noter, qu’en raison de l’ignorance partielle, on a un prétexte pour rompre le vœu (lequel sera annulé). S’il est tenu compte du prétexte de rupture, comment justifier la dernière hypothèse de notre Mishna, où il est dit: ''Si l’homme dit savoir qu’il est défendu au Nazir de boire du vin, mais avoir cru que les sages le lui permettraient, parce qu’il ne peut pas vivre sans vin, ou qu’ils l’autoriseraient à se rendre impur pour les morts, parce que c’est sa profession d’enterrer les morts, on lui permettra d’user desdites restrictions; mais R. Simon ne l’y autorise pas''? C’est que voici précisément le sujet de la discussion: selon R. Simon, ce n’est pas un motif suffisant de s’être exprimé ainsi, pour y voir un prétexte de rupture du vœu; selon les autres sages, c’est au contraire un motif suffisant pour rompre le vœu, parce que c’est pour ainsi dire en faire dépendre la vie (menacée par la privation de vin). Cette raison est justifiée pour la privation de boire du vin; mais comment l’appliquer à l’acte de se rendre impur pour les morts? C’est le cas, lorsque l’homme exerce la profession d’enterrer des morts.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דר''ש. לשון שאלה הוא אם רישא דמתני' כר''ש נמי אתיא דהא אמר במס' מנחות גבי האומר הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החטין ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים דאין מנחת נדבה באה מן השעורין ובמתני' נמי הרי לא התנדב כדרך המתנדבין בנזיר ואפילו הכי קתני אסור בכלן ודלא כרבי שמעון היא או אפילו כרבי שמעון אתייא:
שנייא היא. הכא ואפילו ר''ש מודי בה שהרי שייר תגלחת לאסור עליו וכדרך המתנדבין קרינן ביה והא דאסור בכלן טעמא מכיון שחל עליו נזירות לתגלחת חלה על כלן:
רבי ירמיה בעי. על זה אם דטעמא משום ששייר בתגלחת וקאמרת אפילו ר''ש מודה ברישא א''כ אמור דבתרה המציעתא יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ורבי שמעון מתיר והא הכא הרי שייר תגלחת וטומאה מה שקבל עליו ואפילו הכי ר''ש פוטרו מנזירות:
שנייא היא. הכא דמשום פתיחת נדר הוא מפני שיכול לומר אלו הייתי יודע שהנזיר אסור ביין לא הייתי נודר כלל והוי כמו נדר ופתחו עמו דלא הוי נדר:
אם משום פתיחת נדר. אם כן אמור דבתרה הסיפא יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי שאיני יכול לחיות אלא ביין והרי נדר ופתחו עמו ואמאי ר''ש אוסר:
ר''ש אומר אינו פתיחת נדר. כלומר בהא הוא דפליגי לרבנן הוי כפתיחת נדר ולרבי שמעון אינו פתיחת נדר דכיון שידע שהנזיר אסור ביין לנדר גמור נתכוין ודבריו אינו כלום דאף על פי שלבו אנסו שסבור שיתירו לו והוי כנדרי שגגות אפ''ה שאלת חכם הוא דצריך ולא הוי כנדר ופתחו עמו:
למה. טעמא דרבנן מפרש מפני מה הוי פתיחת נדר מפני שהוא כתולה נדרו בחייו שאינו יכול לחיות בלא יין ואין לך פתח גדול מזה ומותר בלא שאלת חכם:
ניחא לשתות יין. ליטמא למתים מאי תולה נדרו בחייו איכא. ומשני דמיירי שאומנתו להיות קובר מתים ולטפל בהם בשכר ונמי כתולה נדרו בחייו הוא:
Nazir
Daf 7b
משנה: 7b הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח נָזִיר אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה וְאִם לָאו מְגַלְּחִין לִנְזִירִים אֲחֵרִים.
Traduction
Quelqu’un déclare vouloir être Nazir et se charger aussi de raser un Nazir (d’offrir le sacrifice dû en ce cas), puis son prochain l’entend et dit: ''Moi aussi, et je m’impose de prendre à ma charge la même obligation''; si ce sont des gens habiles (qui s’entendent à leur profit) ils peuvent se raser réciproquement (avec offre mutuelle); si non, ils raseront des Naziréens étrangers (à leur charge).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. קבל עליו נזירות ועוד קבל עליו להביא קרבנות על נזיר אחר שחייב בהם בשעת תגלחת אחר שנשלם הנזירות ובא חבירו גם הוא ואמר כן:
אם היו פקחין. כל אחד פוטר את חבירו מקרבנותיו ואע''פ שבשעה שנדר הראשון לגלח נזיר אכתי לא הוי השני נזיר משום דה''ק אי משכתנא דהוי נזיר אגלחיה:
ואם לאו. שאין להם פקחות זה יכל א' וא' הביא קרבנותיו לעצמו צריך כל א' לגלח לנזיר אחר ולהביא קרבנותיו תחתיו:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר כול'. אָהֵן וַאֲנִי מַה מִתְעַבֵּר לָהּ. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אוֹ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אָמַר. וַאֲנִי נָזִיר. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. אַחֵר שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. זֶה נָזִיר מֵאָה יוֹם וְזֶה נָזִיר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. עַד שֶׁיֹּאמַר. הֲרֵינִי כְמוֹתוֹ. הֲרֵינִי כָיוֹצֵא בוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֵצִי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי. וְאָמַר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. הָא לְעַצְמָן לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אֲבָל אָמַר. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח לְעַצְמוֹ יָצָא. נִיחָא שֵׁינִי לְגַלַּח אֶת הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן מְגַלֵּחַ אֶת הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו קָרְבָּן נָזִיר וְעָתִיד לִיזוֹר. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר תְּלַת. הָדָא אָֽמְרָה. אִם גִּילַּח עַצְמוֹ יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת לִיזוֹר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Traduction
Comment faut-il entendre l’expression ''moi aussi'' de cette Mishna? Se rapporte-t-elle à tout ce qu’a dit le prochain, ou seulement à une partie? Autrement dit, si l’expression se réfère au total de l’énoncé, le prochain sera Nazir et sera aussi chargé de raser un Nazir; ou ne s’agit-il que de la moitié de l’énoncé, de sorte que le prochain sera bien engagé au Naziréat, mais non chargé de raser autrui? On a enseigné à l’école de Rabbi qu’il s’agira seulement d’une partie de l’énoncé (l’abstinence seule sera obligatoire). Cette déduction prouve, dit R. Yossa, que si quelqu’un dit: ''je veux être Nazir cent jours'', puis son prochain, qui l’a entendu, s’écrie: ''Moi aussi'', le premier seul sera Nazir pendant cent jours, et le second ne le sera que pendant 30 jours (la dite expression ne se réfère qu’au commencement du premier énoncé, au Naziréat simple), à moins que la seconde personne ait dit formellement: ''Je veux être comme lui'', ou ''je veux être semblable''. R. Hiya dit: SI quelqu’un a déclaré prendre sur lui de raser un Nazir, puis il dit vouloir être Nazir lui-même, et 30 jours après cet énoncé il se rase lui-même, il est dégagé de ces deux obligations (accomplissant envers lui-même le cérémonial final promise pour un Nazir quelconque). En effet, dit R. Yossa, notre Mishna confirme cette opinion, en disant: ''Quelqu’un déclare vouloir être Nazir et se charger aussi de raser un Nazir (d’offrir le sacrifice dû en ce cas), puis son prochain l’entend et dit: ''Moi aussi, et je m’impose de prendre à ma charge la même obligation''; si ce sont des gens habiles (qui s’entendent à leur profit), ils peuvent se raser réciproquement (avec offre mutuelle)''. Or, pour eux-mêmes directement, cette offre ne suffirait pas; parce que la première partie de l’énoncé consiste dans l’engagement au Naziréat (et comporte dès lors, la dite obligation pour la Nazir, qu’il a contractée ensuite); mais si cet homme s’engage en faveur d’autrui, puis énonce le vœu de Nazir, pour lui-même, et à la fin de la période il se raser (et offre les sacrifices dus), il est dégagé des deux obligations contractées. On comprend que la Mishna permette au deuxième (par réciprocité) de raser le 1er (car le 1er est devenu Nazir, avant l’engagement du 2e ou de raser autrui); mais comment le 1er est-il dégagé par le cérémonial final du 2e, puisqu’au moment où il (le 1er) s’y obligeait, le 2e n’était pas encore Nazir? On peut en tirer la déduction, répond R. Yossa au nom de R. Zeira, qu’il est loisible à l’homme de prendre l’engagement d’offrir les sacrifices du Nazir, avant d’avoir accompli le vœu d’être Nazir. R. Hinena au nom de R. Zeira (49)Il résume et réunit les diverses conclusions qui précèdent. dit qu’il y a lieu de tirer de cette Mishna trois déductions: 1° en se rasant soi-même (accomplissant pour lui le cérémonial final, auquel on s’est engagé d’abord pour autrui, avant de se dire Nazir), on est dégagé d’une double obligation; 2° il est loisible à l’homme de prendre l’engagement d’offrir les sacrifices du Nazir, avant d’avoir accompli le vœu d’être Nazir; 3° il est permis de déterminer pour quelqu’un l’offrande du sacrifice qu’il doit, même sans son assentiment, non de le sacrifier en ce cas pour lui (50)Cf. J., (Pessahim 8, 1).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובעי הש''ס אהן. ואני מה את עבד לה. זה לשון ואני לחוד אם שמע חבירו ואמר ואני ותו לא מה את עושה ללשון זה:
ואני על כל דיבורו. מי נימא דעל כל דיבורו קאי או על חצי דיבורו בלבד וכדמפרש ואזיל דאם תעבדינה ואני על כל דיבורו אמר ואני נזיר כלומר ואני נזיר גם כן כמותך הכל כפי שאמרת ולגלח נזיר אחר אבל אם תעבדינה על חצי דיבורו ואמר הריני נזיר כלומר דהוי כמי שלא אמר אלא הריני נזיר ועל חצי דבורו הראשון קאי ולא להיות מגלח לאחר ומהו:
הדא אמרה. לאו אתני דבית רבי קאי אלא מדקאמר אין תעבדינה ואני על חצי דיבורו אמר הריני נזיר וא''צ לגלח נזיר אחר ומשמע דפשיטא ליה דעל חצי דבורו הראשון קאי ולא על השני ואם כן זאת אומרת אם אחר אמר הריני נזיר מאה יום ושמע זה ואמר ואני זה נזיר ק' יום וזה השני לא נזר אלא לשלשים יום דאני אפלגיה דדיבורא קמא קאי עד שיאמר הריני כמותו או כיוצא בו:
אם גילח יום שלשים יצא. כלומר אם גלח לעצמו ביום ל' כדין נזיר יצא ואין צריך לגלח נזיר אחר דמכיון שמתחלה לא אמר אלא חצי נזיר הוי כמי שאמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר דדינו שמביא חצי קרבנות לאיזה נזיר שירצה ואותו נזיר הוא משלים קרבנותיו והכא שהוא אומר אח''כ הריני נזיר הוי כמשלים הוא קרבנותיו ובזה שמביא קרבנותיו לעצמו יצא:
מתני' אמרה כן. ממת ני' נמי שמענו זה דקתני אם היו פקחין מגלחין זה את זה הא לעצמן לא. כלומר לעצמן בלבד אינן יוצאין דצריכין נמי לגלח זה את זה וטעמא מפני שכל א' אמר מתחילה הריני נזיר ונתחייב בשביל קרבנות עצמו וכי הדר ואמר עלי לגלח נזיר נתחייב ג''כ בשביל אחר הא אם אמר מתחלה הרי עלי לגלח חצי נזיר והדר אמר הריני נזיר אם הביא קרבנותיו לעצמו יצא דאל''כ לישמעינן במתני' רבותא טפי:
ניחא. ופריך אמתני' ניחא דהשני בא לגלח את הראשון דבשעה שנזר השני כבר נזר הראשון וקאי קמיה ומסתמא אסיק אדעתיה לגלח בשביל זה אלא ראשון מגלח את השני אמאי והא כשאמר הראשון אכתי לא נזר השני ולא אסיק אדעתיה לקבל עליו בשביל זה:
זאת אומרת שאדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור. אפילו על שעתיד ליזור וה''נ בשביל זה שעתיד ליזור ומעיקרא אסיק אדעתיה אי משכחנא למי שהוא נזיר אביא קרבנותיו:
תלת. מילי שמענו ממתני':
הדא אמרה אם גילח לעצמו יצא. כלומר פעמים שהוא יצא כדתני ר''ח דלעיל ודייקינן הכי ממתני':
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות. אפילו מה שעתיד ליזור אחר כך כדאמרן:
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו. וזה נמי שמענו ממתני' דאין צריך דעתו של זה שקובע עליו קרבנות:
אם גילח עצמו יצא ל''ג לה וכן הא דלקמן ועתיד ליזור וטעות המדפיס אגב שיטפא דלעיל היא:
אבל אינו מפרישו. מילתא באפי נפשה היא כלומר דוקא קובע הוא עליו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו להקריב בשבילו אלא מדעתו של זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source