כְּפָפוֹ רַבּוֹ לְדָבָר אֶחָד מָהוּ שֶׁיִּכּוֹף אוֹתוֹ לְכָל הַדְּבָרִים. בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹא יִשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יִשְׁתֶּה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁאָמַר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה. אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר שְׁתֵה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּאוֹמֵר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין באומר שתה. סתם ובהא פליגי ר''מ סבר סתמא בפניו דוקא משמע ור' יוסי סבר סתמא כאומר לו שתה בין בפני בין שלא בפני וה''נ אם כפאו לדבר אחד לר''מ כאומר לו לדבר זה דוקא אבל לא לשארי דברים ולר' יוסי סתמא לכל הדברים משמע:
עבר מכנגד פניו. ומפרש האי תלמודא דאדלעיל קאי הפר לעבדו כו' ואם עבר מכנגד פניו ר''מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה ומה אנן קיימין פלוגתייהו:
כפפו רבו לדבר אחד. לשתות ביין או להטמא למתים או לגלח:
מהו שיכוף אותו לכל הדברים. כלומר מהו דאמרינן דדעת רבו הוא שכופהו לעבור על כל דברי נזירות או דדעתו היה בשביל דבר זה שכופהו בלבד ועדיין חייב הוא לנהוג נזירותו בשארי דברים:
באנו למחלוקת. דבר זה באנו למחלוקת ר''מ ורבי יוסי דמתני':
אם בשאמר לו. בפירוש בשעה שהפר לו בין בפני בין שלא בפני שתה אף ר''מ מודה שישתה אפי' הלך מנגד רבו ואם שאמר לו בפירוש אל תשתה אלא בפני אף רבי יוסי מודה שלא ישתה אם הלך מפניו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עֶבֶד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֵצֵא לְחֵירוּת. כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת. עֶבֶד כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת וְאֵינוֹ כוֹפֶה לֹא לִנְדָרִים וְלֹא לִשְׁבוּעוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 43b כְּפָפוֹ רַבּוֹ וְנִיטְמָא מָהוּ שֶׁיִּלָּקֶה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הֲלָכָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ תוֹרָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף לוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לוֹקִין עַל הֲלָכָה. אֶלָּא אָכֵן הוּא. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ הֲלָכָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף וְלוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות כופו לנזירות. האי כופו ע''כ לאו לביטול נזירות מתפרשא שהרי כל זמן שהוא תחתיו לא חלה עליו נזירות אלא כופו לקיים נזירותו הא כיצד מוציאו לחירות וחלה עליו נזירות וקמ''ל דמעכשיו חיילא עליה אע''פ שאמר לכשאצא לחירות ולא הוי תולה נדרו בדעת אחרים:
עבד כופו לנזירות. לענין נזירות הוא דאמרינן דכופהו אבל לא לנדרים ולשבועות דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אינו צריך לכופו דלא חלו עליו כלל כדפרישית במתני' ואם אין בהם ביטול מלאכה ולא עינוי נפש אינו יכול לכופו:
כפפו רבו וניטמא מהו שילקה. דנהי דאמרינן רשות ביד הרב לכופו לעבור על נזירותו מיהו מיבעיא לן אם הוא לוקה על שעבר לנזירותו דהוי ליה שלא לנדור שלא מדעת רבו או אינו אלא הלכה ומפרש ואזיל הבעיא ומאי הלכה:
ה''ג מה אנן קיימין אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף. דלא סבירא לן דרשא דקרא שהעבד נודר בנזיר מן התורה אלא דהלכה נאמרה כך והלכה היא דיש לרבו לכופו לעבור על נזרו לוקה ולקמיה פריך עלה:
אמר רבי מנא לוקין על הלכה. בתמיה אם עיקר נזירותו לאו מן התורה הוא וכי לוקין על הלכה:
אלא אכן הוא. הכי הוא דקמבעיא לן אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף ולוקה גרסינן ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. אם אמרינן דעבד איתרבי מקרא לנזירות אלא שחכמים קבלו כן מכי הלכה שרבו כופהו לעבור וא''כ לוקה הוא שהרי הוא גרם לעבור על מן התורה או אם אמרינן בשאילו ואילו מדבריהן ולא ילקה ולא איפשיטא:
אם בשאלו ואלו מדבריהן. כלומר או דאמרינן שאלו ואלו מדבריהן נזירותו והא דרבו כופהו הכל מדבריהן הוא ולא ילקה:
משנה: נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא. אִם טוּמְאָה יְדוּעָה סוֹתֵר וְאִם טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֵינוֹ סוֹתֵר. אִם עַד שֶלֹּא גִילַּח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. כֵּיצַד. יָרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה טָמֵא. נִמְצָא מְשׁוּקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה יָרַד לְהָקֵר טָהוֹר לִיטַּהֵר מִטֻּמְאַת הַמֵּת טָמֵא שֶׁחֶזְקַת הַטָּמֵא טָמֵא וְחֶזְקַת הַטָּהוֹר טָהוֹר שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
שרגלים לדבר. יש להעמיד דבר על חזקתו:
ליטהר מטומאת מת. ירד לטבול במערה וליטהר מטומאת מת והיה שם מת משוקע בקרקע המערה טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:
נמצא משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא אם נודע לו אחר שגלח וירד להקר כלומר אע''פ שלא ירד אלא להקר ולהצטנן ולא לטבול כדי שיהא נזהר מטומאה אפ''ה טהור אם לא היה טמא מת:
ונמלא. כזית מן המת צף על פני המים ספק נטמא בו או לא טמא והא דתנן בפ''ד דטהרות ספק טומאה צפה על פני המים טהור ה''מ בשרץ אבל בטומאת מת טמא ואם נודע לו ספק זה אפילו לאחר שגלח טמא דזהו טומאה ידועה הואיל והיתה במקום שאפשר שיראוה בני אדם וירד לטבול לרבותא נקט דאע''ג שהיורד לטבול מטומאתו נזהר הוא מכל דבר המטמא אפ''ה טמא:
ירד לטבול במערה. שהיה טמא טומאת שרץ או טומאה אחרת כיוצא בה שאינה של מת וירד לטבול מטומאתו:
כיצד. דין טומאת התהום:
בין כך ובין כך. בין טומאה ידועה בין טומאת התהום סותר דהא דגמירי דטומאת התהום אינה סותרת היינו דוקא אם נודע לו אחר גלוח של טהרה:
אם עד שלא גילח. נודע לו אע''פ שהביא כבר קרבנותיו:
ואם טומאת התהום. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום והיא טומאה שאין אדם אחר מכירה ואפי' בסוף העולם אע''פ שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא כך בנזיר:
אם טומאה ידועה. טומאה שאפשר שהיתה ידועה מעולם כגון שאינה קבר התהום סותר וחוזר ומונה נזירות אחרת:
מתני' נזיר שגילח. שהביא קרבנותיו וגלח עליהן ואח''כ נודע לו שנטמא בימי נזירותו:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא אִם גִּילַּח וְאִם לֹא גִילַּח. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִין עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְגִילַּח הַנָּזִיר אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ. הַתּוֹרָה תָלַת לִנְזִירוּתוֹ בִשְׂעָרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו. הוא דסותר אבל אם נזרק עליו אחד מי הדמים שוב אינו סותר דס''ל ואחר יעשה אחר מעשה יחידי ותגלחת אינה מעכבת. טעמא דרבי אליעזר. דס''ל התגלחת מעכבת דכתיב וגלח הנזיר וגומר התורה תלת לנזירותו בשערו ועד שלא גלח נזיר מיקרי:
גמ' מאן תנא אם גלח ואם לא גלח. דבתגלחת תליא מילתא רבי אליעזר היא דאמר לעיל בפ''ו דתגלחת מעכבא דס''ל ואחר יעשה אחר כל המעשים כלן ואם עד שלא גלח נטמא הוי כנטמא בתוך מלאת וסותר:
עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי [יַנַּיי] וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו. מַה עָלָיו שֶׁהוּא בְגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה עליו שהוא בגלוי. שהיא מחוורת לו וטומאה ברורה וידועה:
מְּנַיִין לִסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה לָכֶם. מַה לָכֶם בְּגָלוּי. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה לכם בגלוי. שהיא ידועה לכם. וחסר כאן בספרי הדפוס מבגלוי קמא עד בגלוי בתרא והגהתי כמו שהוא בפסחים:
מנין לספק קבר התהום. שהוא טהור בעושה פסח:
הִשְׁלִים לִנְזִירוּתוֹ לֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹדַע לוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם סוֹתֵר. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד 44a שֶׁנִּתְוַודַּע לוֹ קֶבֶר הַתְּהוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. וְלֹא הוּא גִילַּח הוּא לֹא גִילַּח כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. הוּא עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו הוּא מִשֶׁנִּזְרַק הַדָּם עָלָיו כְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא הוא גלח הוא לא גלח כר''א. כלומר כמו דאליבא דר''א מפרשינן עד שלא גלח ומשגלח דוקא כן נמי אליבא דרבנן הוא עד שלא נזרק הדם או משנזרק לדוקא קתני דבשנזרק עליו א' מן הדמים הוא דאינו סותר אבל לא בהפריש:
ולא מתניתא היא. היינו הך מתני' שאמרנו:
הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו. שנטמא בקבר התהום מהו לרבנן הוא דקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון שהפריש קרבנותיו שוב אינו סותר והא דתנינן לעיל סוף פ''ו מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא להודיע כחו דר''א דאפי' נזרק עליו אחד מן הדמים סותר הוא אבל לרבנן לאו דוקא נזרק אלא אפילו הפריש קרבנותיו סגי או דילמא לרבנן נזרק דוקא:
השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם עד שלא גלח נודע לו שנטמא בקבר התהום סותר הוא לר''א ולרבנן כיון שנזרק עליו א' מן הדמים שוב אינו סותר מיהו הא קמיבעיא לן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source