Nazir
Daf 43a
וְיִכּוֹף אֶת אִשְׁתּוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי הוּנָא. הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. כּוֹפֶה וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ. הֲנָייָֽתְךָ עָלַי. הֲרֵי זֶה יָפֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא הֲנָייָתוֹ וַהֲנָייָתָהּ. וְלֹא יִכּוֹף אֶת עַבְדּוֹ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. אֶת שֶׁאֵין לוֹ אָדוֹן אַחֵר. יָצָא עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר. הָיָה יָכוֹל לִמְחוֹת עַל דְּבַר רַבּוֹ. אוֹמֵר לוֹ. הֲלָכָה הִיא. שְׁמַע לְדִבְרֵי רַבָּךְ. כְּפָפוֹ רַבּוֹ וְנִיטְמָא מָהוּ שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וְכִי נָזִיר הוּא. לֹא אַתְּ הוּא שֶׁגָּזַרְתָּה עָלָיו 43a שֶׁיִּטַּמֵּא. אַתְּ אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וָכָא מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. כְּפָפוֹ רַבּוֹ וְנִיטְמָא מָהוּ שֶׁיִּסְתּוֹר. וְכִי נָזִיר הוּא. אֶלָּא אַתְּ הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלָיו שֶׁיִּטַּמֵּא. אַתְּ אוֹמֵר. סוֹתֵר. וָכָא סוֹתֵר.
Traduction
Pourquoi ''un mari ne peut-il pas contraindre sa femme''? R. Houna n’a-t-il pas dit (288)J. (Nedarim 11, 1), fin. que malgré le vœu de la femme, interdisant que le mari jouisse d’elle, celui-ci peut la contraindre à remplir le devoir conjugal (sans annuler le vœu), et seulement si elle s’interdit de jouir de lui, le mari annulera ce vœu? La distinction réside, fut-il répondu, en ce que le mari cause à la fois sa jouissance à lui et à elle. Pourquoi, par contre, le maître fait-il contraindre l’esclave à rompre le Naziréat? Il y a une distinction à établir au sujet du Nazir, dont il est dit (Nb 6, 7): Il porte sur la tête la couronne divine (289)M. le gr. Rab. Wogue traduit: l'auréole. Voir sa note à ce verset. de son abstinence; celui qui n’a pas d’autre maître (l’Israélite libre) sera sujet au Naziréat, non l’esclave déjà soumis à son maître, et si même ce dernier a la capacité matérielle de s’opposer à l’ordre de son maître (pour se maintenir dans son abstinence), on lui dira que la règle est pour lui d’obéir aux paroles du maître (au lieu d’être Nazir). Si par suite la contrainte du maître (avant l’annulation du vœu) l’esclave est devenu impur, sera-t-il astreint d’offrir un sacrifice pour l’expiation de l’impureté? Certes, il n’était plus Nazir; depuis l’instant où i a été contraint par le maître de se rendre impur, on ne saurait lui imposer l’obligation d’offrir un sacrifice d’expiation. Si par suite de la contrainte du maître (qui n’a pas encore annulé le vœu) l’esclave est devenu impur, la période sera-t-elle annulée et à recommencer plus tard? Certes non, car il n’est plus Nazir; depuis l’instant où il a été contraint par son maître de se rendre impur, on ne saurait plus lui imposer l’obligation de recommencer. Il est évident que, si après l’impureté survenu, l’esclave a été affranchi, il sera tenu d’offrir le sacrifice de purification; la question est de savoir s’il y est tenu lors même que le maître a contraint l’esclave de se rendre impur, ou est-ce seulement lorsque le maître ne l’y a pas contraint?
Pnei Moshe non traduit
ויכוף את אשתו. ואמאי צריך להפר דקס''ד על כל נדרים קאי ואפילו נדרה הנאה ממנו ולא כן אמר רב הונא האשה שאמרה הנייתי עליך כופה ומשמשתו דמשעבדא ליה ולא חל הנדר:
הניותיך עלי ה''ז יפר. שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו:
שנייא היא. התם שהוא הנייתו והנייתה ומשעבדא ליה וא''צ להפר אבל הכא שנדרה שלא לשתות יין הנייתה לבד היא ויפר:
ולא יכוף את עבדו. דמכיון דאיתרבו עבדים לנזירות מקרא ואמרת אליהם אמאי כופהו לעבור על נזרו:
שנייא היא. בנזירות דכתיב ונזר אלהיו וגו' משמע את שאין לו אדון אחר אלא אלהיו ומסתברא דמוקמינן להאי קרא בשאין רבו מתרצה בנזירותו ויש לו אדון אחר בזה וקרא דואמרת דמרבינן עבדים היכא דרבו רוצה בנזירותו שחל עליו נזירות:
היה יכול למחות על דבר רבו. שכופהו לעבור נזירותו ויש יכולת בידו שלא לשמוע לו ורוצה לקיים נזירותו אומרים לו הלכה היא כך ושמע לדברי רבך שכשאינו מתרצה אין עליך נזירות:
כפפו רבו וניטמא. שכפאו להטמא ולא כפאו מקודם לעבור על נזירותו מהו שיביא קרבן טומאה דקס''ד הואיל ואינו כופהו אלא בשעת הטומאה ובתחלה חלה עליו נזירות איכא למימר דחל עליו חיוב קרבן טומאה:
וכי נזיר הוא. ומאי קא מיבעיא ליה הרי כשכפאו רבו להטמא בטלה נזירותו:
לא את הוא שגזרת עליו שיטמא. כלומר הא אם כפאו רבו בתחלה לעבור על נזירותו לא אתה הוא שגזרת שיטמא שהרי אין כאן נזירות וכי את אומר בזה כשנטמא אח''כ שמביא קרבן טומאה וכא מביא קרבן טומאה בתמיה דמאי שנא הכא כשרבו כופהו להטמא ממילא בטלה הנזירות וכן מתפרשא בעיא דלקמיה לענין סתירה דלא שייכא סתירה כשרבו כופהו להטמא:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. נִיטְמָא וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחֵירוּת מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. מָהוּ. שֶׁכְּפָפוֹ רַבּוֹ אוֹ בְשֶׁלֹּא כְפָפוֹ רַבּוֹ. אִין תֵּימַר בְּשֶׁכְּפָפוֹ. מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. אִין תֵּימַר בְּשֶׁלֹּא כְפָפוֹ. רַבּוֹ יַשְׁלֵם כָּל זְמַן שֶׁהוּא תַחְתָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁכְּפָפוֹ רַבּוֹ אֲנָן קַייָמִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְיָצָא לְחֵירוּת תִּפְקַע מִמֶּנּוּ נְזִירוּת בְּטוּמְאָה. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. מוֹנֶה לִנְזִירוּת בְטוּמְאָה.
Traduction
Il n’y a pas de doute qu’il s’agit de la seconde hypothèse; car, s’il s’agissait du cas de contrainte par le maître, on ne pourrait soumettre l’esclave à l’obligation du sacrifice de la pureté. D’après ton explication, au contraire, qu’il s’agisse du cas où le maître ne l’a pas contraint à se rendre impur, l’esclave devrait achever sa période d’abstinence pendant qu’il reste chez son maître (et il n’y avait pas lieu de supposer l’hypothèse d’affranchissement; on ne l’admet donc pas ainsi). R. Yossé dit: Nous supposons que son maître l’a contraint (après l’impureté) à observer les règles du Naziréat, afin que l’on ne suppose pas qu’en raison de l’affranchissement survenu, le Naziréat n’est supprimé que par suite de l’impureté; c’est pourquoi il a fallu dire que (même à partir du moment de l’impureté) l’esclave comptera les jours réglementaires pour le Naziréat.
Pnei Moshe non traduit
פשיטא דא מילתא. אם נטמא ואח''כ יצא לחירות שמביא קרבן טומאה על טומאתו מכבר מיהו הא קמיבעיא לן:
מהו בשכפפו רבו או בשלא כפפו רבו. אימתי הוא מביא אם אפי' בשכפאו רבו הוא מביא או דוקא בשלא כפאו רבו:
אין תימר. ומתמה הש''ס מאי קמיבעיא לך פשיטא בשלא כפאו רבו דאין תימר בשכפאו רבו לעבור וכי בזה הוא מביא קרבן טומאה:
אין תימר. ולטעמיך דאין תימר בשלא כפפו רבו מיירי מאי אריא דקאמר ואח''כ יצא לחירות וישלים נזירותו כל זמן שהוא תחתיו שהרי אין רבו כופהו לעבור על נזירותו:
אמר רבי יוסי. לעולם בשכפפו רבו אנן קיימין והיינו שאחר שנטמא כפאו לעבור על נזירותו ולא תיקשי מהשתא דא''כ מאי קמ''ל פשיטא שאחר שיצא לחירות מביא הוא קרבן טומאה שהרי בשעה שנטמא עדיין בנזירותו היה הא קמ''ל שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תפקע ממנו נזירות בטומאה שאלו הימים שהיה בטומאתו יפקעו ממנו ולא יעלו לו למנין ויסתרו ימים הראשונים כדין שאר נזיר:
לפום כן צריך מימר מונה לנזירות בטומאה. שמונה משעה שנטמא ואין הטומאה סותרת נזירותו הואיל ובשעת הטומאה עדיין לא יצא לחירות והיינו דקאמר יצא לחירות מביא קרבן טומאה לומר שאינו בזה אלא שחייב קרבן טומאה אבל אינו סותר לימי נזירותו ומונה משעה שנטמא:
Nazir
Daf 43b
משנה: נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא. אִם טוּמְאָה יְדוּעָה סוֹתֵר וְאִם טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֵינוֹ סוֹתֵר. אִם עַד שֶׁלֹּא גִילַּח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. כֵּיצַד. יָרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה טָמֵא. נִמְצָא מְשׁוּקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה יָרַד לְהָקֵר טָהוֹר לִיטַּהֵר מִטֻּמְאַת הַמֵּת טָמֵא שֶׁחֶזְקַת הַטָּמֵא טָמֵא וְחֶזְקַת הַטָּהוֹר טָהוֹר שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
Traduction
Après qu’un Nazir s’est rasé (et a offert les sacrifices réglementaires), il apprend qu’il avait été impur pendant son abstinence: s’il s’agit d’une impureté qu’il pouvait connaître, la première période de Naziréat se trouvera annulée de ce fait (et à recommencer); mais si c’était une impureté au fond de l’abîme (290)S'il se souvient avoir passé à un endroit au fond duquel se trouvait un cadavre, inconnu jusque-là à tout le monde., la première période ne sera pas annulée; si enfin il s’aperçoit de l’impureté avec de sa raser (avant la cérémonie finale de libération), l’ordre de la périodicité se trouvera renversé (et il faudra la reprendre). Ainsi, en descendant prendre son bain de purification à la caverne, le Nazir trouve un cadavre nageant à l’ouverture (291)Cf. Toharot 4, 7., il sera impur. Mais si ce cadavre était enfoui dans les parois de la caverne et que le Nazir y soit allé se rafraîchir, celui-ci reste pur; si c’était pour se purifier d’une impureté de mort, il redevient impur. L’état antérieur de pureté ou d’impureté subsistera, selon la présomption (292)Littéralement: la cause reste sur pied (en l'état)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נזיר שגילח. שהביא קרבנותיו וגלח עליהן ואח''כ נודע לו שנטמא בימי נזירותו:
אם טומאה ידועה. טומאה שאפשר שהיתה ידועה מעולם כגון שאינה קבר התהום סותר וחוזר ומונה נזירות אחרת:
ואם טומאת התהום. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום והיא טומאה שאין אדם אחר מכירה ואפי' בסוף העולם אע''פ שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא כך בנזיר:
אם עד שלא גילח. נודע לו אע''פ שהביא כבר קרבנותיו:
בין כך ובין כך. בין טומאה ידועה בין טומאת התהום סותר דהא דגמירי דטומאת התהום אינה סותרת היינו דוקא אם נודע לו אחר גלוח של טהרה:
כיצד. דין טומאת התהום:
ירד לטבול במערה. שהיה טמא טומאת שרץ או טומאה אחרת כיוצא בה שאינה של מת וירד לטבול מטומאתו:
ונמלא. כזית מן המת צף על פני המים ספק נטמא בו או לא טמא והא דתנן בפ''ד דטהרות ספק טומאה צפה על פני המים טהור ה''מ בשרץ אבל בטומאת מת טמא ואם נודע לו ספק זה אפילו לאחר שגלח טמא דזהו טומאה ידועה הואיל והיתה במקום שאפשר שיראוה בני אדם וירד לטבול לרבותא נקט דאע''ג שהיורד לטבול מטומאתו נזהר הוא מכל דבר המטמא אפ''ה טמא:
נמצא משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא אם נודע לו אחר שגלח וירד להקר כלומר אע''פ שלא ירד אלא להקר ולהצטנן ולא לטבול כדי שיהא נזהר מטומאה אפ''ה טהור אם לא היה טמא מת:
ליטהר מטומאת מת. ירד לטבול במערה וליטהר מטומאת מת והיה שם מת משוקע בקרקע המערה טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:
שרגלים לדבר. יש להעמיד דבר על חזקתו:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן תַּנָּא אִם גִּילַּח וְאִם לֹא גִילַּח. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִין עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם עָלָיו. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְגִילַּח הַנָּזִיר אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ. הַתּוֹרָה תָלַת לִנְזִירוּתוֹ בִשְׂעָרוֹ.
Traduction
R. Yohanan dit: d’après qui a-t-on enseigné d’établir une distinction entre le fait accompli de s’être rasé, ou de ne pas l’être? Ce doit être d’après R. Eliézer (293)Ci-dessus, 6, 7 (8).; car selon les autres sages, aussi longtemps que le Nazir n’a pas été aspergé du sang de ses sacrifices, il est possible de ruiner et recommencer la période, non au cas contraire (de cet acte dépend la reprise). Oula b. Ismaël dit au nom de R. Eléazar que R. Eliézer fonde son opinion sur ce qu’il est écrit (Nb 6, 18): Le Nazir rasera sa tête consacrée, etc.; selon la Loi, l’achèvement du Naziréat dépend de l’état de la chevelure;
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא אם גלח ואם לא גלח. דבתגלחת תליא מילתא רבי אליעזר היא דאמר לעיל בפ''ו דתגלחת מעכבא דס''ל ואחר יעשה אחר כל המעשים כלן ואם עד שלא גלח נטמא הוי כנטמא בתוך מלאת וסותר:
ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו. הוא דסותר אבל אם נזרק עליו אחד מי הדמים שוב אינו סותר דס''ל ואחר יעשה אחר מעשה יחידי ותגלחת אינה מעכבת. טעמא דרבי אליעזר. דס''ל התגלחת מעכבת דכתיב וגלח הנזיר וגומר התורה תלת לנזירותו בשערו ועד שלא גלח נזיר מיקרי:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עֶבֶד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֵצֵא לְחֵירוּת. כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת. עֶבֶד כּוֹפוֹ לִנְזִירוּת וְאֵינוֹ כוֹפֶה לֹא לִנְדָרִים וְלֹא לִשְׁבוּעוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 43b כְּפָפוֹ רַבּוֹ וְנִיטְמָא מָהוּ שֶׁיִּלָּקֶה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הֲלָכָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ תוֹרָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף לוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לוֹקִין עַל הֲלָכָה. אֶלָּא אָכֵן הוּא. אִם בִּשֶׁנְּזִירָתוֹ הֲלָכָה וַהֲלָכָה יֵשׁ לָכוּף וְלוֹקֶה. אִם בְּשֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ מִדִּבְרֵיהֶן לֹא יַלָּקֶה.
Traduction
R. Yossé dit: Si un esclave a déclaré vouloir être Nazir lorsqu’il sera libéré, le maître le contraindra (en l’affranchissant) à observer de suite l’abstinence (qui lui incombe dès lors). Toutefois, on contraint seulement l’esclave d’observer la période d’abstinence, mais non de se conformer aux vœux faits, ou aux serments prêtés (puisque son corps n’est pas à lui). R. Jérémie demanda en présence de R. Zeira: Si un esclave après avoir été contraint par son maître au Naziréat est devenu impur, sera-t-il passible de la pénalité des coups de lanière (comme pour une transgression légale), ou ne sera-t-il pas passible, puisqu’il s’agit d’une simple règle rabbinique? Et comment envisagera-t-on cette règle? Est-ce à supposer que le Naziréat soit une question de règle, et que le maître peut obliger l’esclave d’enfreindre le Naziréat, de sorte que la dite pénalité subsiste? Ou bien dira-t-on que l’une et l’autre mesure (soit le Naziréat de l’esclave, soit la contrainte imposée par le maître de l’esclave) sont d’ordre rabbinique, de sorte qu’il n’y pas lieu d’appliquer la pénalité des coups? R. Mena répond que, certes, pour l’infraction de la règle rabbinique, on ne saurait être passible des coups; mais la question a été ainsi posée; Est-il admis que le Naziréat de l’esclave est d’ordre légal, et qu’en présence de la règle rabbinique que le maître peut contraindre l’esclave d’enfreindre le vœu, le maître sera passible des coups de lanière? Ou bien dira-t-on que l’une et l’autre mesure sont d’ordre rabbinique, et par conséquent il n’y a pas lieu d’infliger ladite pénalité? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות כופו לנזירות. האי כופו ע''כ לאו לביטול נזירות מתפרשא שהרי כל זמן שהוא תחתיו לא חלה עליו נזירות אלא כופו לקיים נזירותו הא כיצד מוציאו לחירות וחלה עליו נזירות וקמ''ל דמעכשיו חיילא עליה אע''פ שאמר לכשאצא לחירות ולא הוי תולה נדרו בדעת אחרים:
עבד כופו לנזירות. לענין נזירות הוא דאמרינן דכופהו אבל לא לנדרים ולשבועות דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אינו צריך לכופו דלא חלו עליו כלל כדפרישית במתני' ואם אין בהם ביטול מלאכה ולא עינוי נפש אינו יכול לכופו:
כפפו רבו וניטמא מהו שילקה. דנהי דאמרינן רשות ביד הרב לכופו לעבור על נזירותו מיהו מיבעיא לן אם הוא לוקה על שעבר לנזירותו דהוי ליה שלא לנדור שלא מדעת רבו או אינו אלא הלכה ומפרש ואזיל הבעיא ומאי הלכה:
ה''ג מה אנן קיימין אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף. דלא סבירא לן דרשא דקרא שהעבד נודר בנזיר מן התורה אלא דהלכה נאמרה כך והלכה היא דיש לרבו לכופו לעבור על נזרו לוקה ולקמיה פריך עלה:
אם בשאלו ואלו מדבריהן. כלומר או דאמרינן שאלו ואלו מדבריהן נזירותו והא דרבו כופהו הכל מדבריהן הוא ולא ילקה:
אמר רבי מנא לוקין על הלכה. בתמיה אם עיקר נזירותו לאו מן התורה הוא וכי לוקין על הלכה:
אלא אכן הוא. הכי הוא דקמבעיא לן אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף ולוקה גרסינן ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. אם אמרינן דעבד איתרבי מקרא לנזירות אלא שחכמים קבלו כן מכי הלכה שרבו כופהו לעבור וא''כ לוקה הוא שהרי הוא גרם לעבור על מן התורה או אם אמרינן בשאילו ואילו מדבריהן ולא ילקה ולא איפשיטא:
כְּפָפוֹ רַבּוֹ לְדָבָר אֶחָד מָהוּ שֶׁיִּכּוֹף אוֹתוֹ לְכָל הַדְּבָרִים. בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹא יִשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יִשְׁתֶּה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁאָמַר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה. אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר שְׁתֵה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּפָנַיי שְׁתֵה שֶׁלֹּא בְפָנַיי אַל תִּשְׁתֶּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּאוֹמֵר. בֵּין בְּפָנַיי בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנַיי שְׁתֵה.
Traduction
Si un maître a contraint l’esclave d’enfreindre le Naziréat sous un seul rapport (soit de boire du vin, soit de se rendre impur aux morts, soit de se raser), en conclura-t-on que le maître peut le contraindre aussi à enfreindre les autres interdits, ou un seul (de sorte que l’esclave devra s’abstenir des autres interdits)? C’est un point en litige entre R. Meir et R. Yossé, selon les termes de notre Mishna: ''Si l’esclave s’est enfuit devant le maître, selon R. Meir, il ne pourra pas boire (en punition de sa fuite); Selon R. Yossé, il pourra boire''. Or, à quoi se rapporte cette discussion? S’il s’agit du cas où le maître, en annulant le vœu de l’esclave, lui a formellement permis de boire en sa présence ou en son absence, R. Meir reconnaît aussi que l’esclave peut boire même et ayant fuit; si le maître, au contraire, a spécifié qu’il restreint l’autorisation à sa présence, R. Yossé reconnaîtrait aussi que l’esclave ne peut plus boire en ayant fui. C’est qu’il s’agit du cas où l’autorisation de boire a été donnée vaguement: alors, selon R. Meir, l’esclave pourra seulement boire en présence du maître, non en son absence; selon R. Yossé, au contraire, il résulte de l’autorisation vague que l’esclave pourra boire en tous, soit en présence, soit en l’absence du maître.
Pnei Moshe non traduit
כפפו רבו לדבר אחד. לשתות ביין או להטמא למתים או לגלח:
מהו שיכוף אותו לכל הדברים. כלומר מהו דאמרינן דדעת רבו הוא שכופהו לעבור על כל דברי נזירות או דדעתו היה בשביל דבר זה שכופהו בלבד ועדיין חייב הוא לנהוג נזירותו בשארי דברים:
באנו למחלוקת. דבר זה באנו למחלוקת ר''מ ורבי יוסי דמתני':
עבר מכנגד פניו. ומפרש האי תלמודא דאדלעיל קאי הפר לעבדו כו' ואם עבר מכנגד פניו ר''מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה ומה אנן קיימין פלוגתייהו:
אם בשאמר לו. בפירוש בשעה שהפר לו בין בפני בין שלא בפני שתה אף ר''מ מודה שישתה אפי' הלך מנגד רבו ואם שאמר לו בפירוש אל תשתה אלא בפני אף רבי יוסי מודה שלא ישתה אם הלך מפניו:
אלא כן אנן קיימין באומר שתה. סתם ובהא פליגי ר''מ סבר סתמא בפניו דוקא משמע ור' יוסי סבר סתמא כאומר לו שתה בין בפני בין שלא בפני וה''נ אם כפאו לדבר אחד לר''מ כאומר לו לדבר זה דוקא אבל לא לשארי דברים ולר' יוסי סתמא לכל הדברים משמע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source