Nazir
Daf 42a
משנה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים שֶׁהוּא כוֹפֵף אֶת עַבְדּוֹ וְאֵינוֹ כוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ. חוֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים שֶׁהוּא מֵיפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מֵיפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. הֵיפֵר לְאִשְׁתּוֹ הֵיפֵר עוֹלָמִית. הֵיפֵר לְעַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִשְׁתֶּה. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִשְׁתֶּה.
Traduction
Les païens ne peuvent pas faire le vœu d’être Nazir; mais les femmes et les esclaves le peuvent. Le Naziréat sera plus sévère pour les femmes que pour les esclaves, puisque le maître peut au besoin contraindre son esclave à rompre le vœu, tandis qu’un mari ne peut pas y contraindre sa femme. Il y a une sévérité de plus à l’égard des esclaves, qui n’est pas applicable aux femmes: c’est que le maître peut (d’avance) annuler le vœu de sa femme, non celui de son esclave. Lorsqu’un mari annule le vœu de sa femme, cette annulation est faite pour toujours; mais si le maître annule le vœu de son esclave, de sorte que celui-ci sorte affranchi, il devra compléter ensuite la période du Naziréat. Si l’esclave s’est enfui devant lui, selon R. Meir, il ne pourra pas boire (en punition de sa fuite); selon R. Yossé, il pourra boire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העכומ''ז אין להן נזירות. אם נזרו בנזירות אינה חלה עליהן ואין קרבנן קרב כדיליף טעמא בגמרא דכתיב בני ישראל ולא העכומ''ז:
נשים ועבדים יש להן נזירות. עבדים איתרבו מדכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים:
שהוא כופף את עבדו. כופהו לשתות יין ולהטמא למתים בעל כרחו ובשאר הנדרים יש חילוק דאם יש בהן עינוי נפש או ביטול מלאכה אין הרב צריך לכופו אלא הם בטלים מאליהם דכתיב לאסור אסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו ונדרים שאין בהן עינוי נפש וביטול מלאכה אין רבו יכול לכופו לבטלם וחייב העבד לקיימם ובשבועות אין חילוק וכן השבועות שנשבע העבד בטלים:
שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו. כדמפרש ואזיל שאם הפר נדרי אשתו היפר לה עולמית ואפי' רוצה אח''כ שתקיימנו אינה חייבת לקיימו מכיון שהפר לה פעם אחת ואם הפר לעבדו יצא לחירות:
השלים את נזירותו. כלומר צריך הוא להשלים נזירותו אחר שיצא לחירות:
עבר מכנגד פניו. שברח מרבו אחר שנדר ר''מ אומר לא ישתה יין כדי שיצטער וישוב לרבו שיכופהו לעבור על נדרו ויהא מותר לשתות ביין:
ורבי יוסי אומר ישתה. שלא יחלה וימות שהרי עתיד הוא לשוב לרבו שיבקש רבו אחריו ויחזירנו ונמצא כאלו היא ברשות רבו:
הלכה: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶן נְזִירוּת כול'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין בַּנָּזִיר וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹדְרִין בַּנָּזִיר. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. אִישׁ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ. לְהָבִיא הַגּוֹיִם שֶׁנּוֹדְרִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל. אֱמוֹר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכִפֶּר עָלָיו. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַפָּרָה. יָֽצְאוּ גוֹיִם שֶׁאֵין לָהֶן כַּפָּרָה.
Traduction
De ce qu’il est écrit (Nb 6, 2): les fils d’Israël, on déduit que ceux-là seuls peuvent contracter des engagements de Naziréat, non les païens. Pourquoi au contraire ne pas conclure de cette expression une déduction contraire, comme il est dit au sujet de sacrifices: on déduit du terme redoublé homme (Lv 22, 4) que les païens peuvent offrir des présents et des dons à l’égal des Israélites? Pourquoi ne pas leur étendre aussi la faculté d’être Nazir? Il y a une distinction à établir pour ce dernier vœu, parce qu’il est dit à ce sujet (Nb 6, 11): Il lui fera avoir le pardon; ce vœu ne sera don applicable qu’à l’homme susceptible de pardon (au juif), non aux païens pour lesquels il n’y a ni péché, ni par conséquent de pardon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בני ישראל. כתיב למעוטי עכומ''ז ופריך כמה דאת אמר בקרבנות איש לרבות העכומ''ז שנודרים נדרים ונדבות כישראל ואמור אף ה''נ כן דהא בנזירות כתיב איש:
שנייא היא. בנזירות דכתיב וכפר עליו יצאו עכומ''ז שאין להן כפרה דלא איתרבו אלא לנדרים ונדבות אבל לא לקרבנות חובה לכפרה:
תִּגְלַחַת מִצְוָה מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה לְתִגְלַחַת הָֽרְשׁוּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא תִּגְלַחַת מִצְוָה הָֽיְיתָ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִת. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. תִּיפְתָּר בְּסָרִיס. וְהָא תַנִּינָן זָקָן. אִית לָךְ מֵימַר סָרִיס. 42a לֵית לָךְ אֶלָּא כִּדְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נְטָלָן מִלְּמַטָּן לְמַעֲלָן אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא לְמַטָּן לְמַעֲלָן הִיא לְמַעֲלָה לְמַטָּן.
Traduction
En cas de doute, est-ce que l’acte de se raser par devoir obligatoire (même les angles de la chevelure ou de la barbe) l’emporte sur la manière ordinaire de se raser -en réservant les angles, (Lv 19, 27)? On peut conclure la réponse de ce qu’il est dit (ci-dessus): ''Il se rasera la tête, la barbe, et jusqu’aux sourcils'' (dès la première fois); or, n’y a-t-il pas à craindre que l’acte de se raser par devoir soit douteux (en raison de la possibilité de la pureté), et n’enfreint-on pas le précepte ''de ne pas détruire'' (l’angle)? Donc, même en cas de doute, ce dernier précepte cède la place au précepte obligatoire de se raser entièrement. Ceci ne prouve rien, dit Samuel b. Aba, car il peut s’agir d’un eunuque, qui n’a pas de barbe. Comment admettre cette supposition, puisqu’il a été question de ''raser la barbe''? On ne saurait donc expliquer cet enseignement que d’après l’avis de R. Jacob au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a enlevé lesdits angles en procédant de bas en haut, on enfreint le précepte négatif, non lorsqu’on a commencé par raser toute la tête, (donc, même pour le doute, le précepte devra être violé). R. Yossé b. Aboun dit que la défense subsiste en tous cas, sans distinction entre l’acte de se raser de bas en haut, ou de haut en bas (mais, malgré le doute, le devoir de se raser l’emporte sur cette défense).
Pnei Moshe non traduit
תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות מספק. תגלחת הרשות קרי לגלוח ראשו דהתגלחת גופה רשות היא ולא מצוה והתורה אסרה להקיף פאת הראש ולהשחית פאת הזקן כשהוא מגלח בתגלחת רשות ולתגלחת מצוה התירה התורה בנזיר להקיף פאת הראש ובמצורע להשחית נמי פאת הזקן ומיבעיא ליה אם מספק נמי דוחה:
נישמעינה מן הדא. דקתני לעיל מגלח ראשו וזקנו בתגלחות הראשונות ואמאי וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית כלומר דניחוש לומר שמא נזיר טהור הוא ולא מצורע ואינו אסור אלא משום בל תשחת בתמיה הא אפילו בתגלחת הראשונה דליכא לאו דלא תקיפו עכ''פ משום בל תשחית הזקן הוא עובר ובתגלחת השניה אפילו אלאו דלא תקיפו הוא עובר אלא ע''כ דאפילו מספק הוא דוחה:
רבי זעירא כו'. ל''ג הכא ולעיל שייכא כדפרישית:
תיפתר בסריס. שאין לו זקן והוי מצי לאקשויי דהא אכתי בתגלחות האחרונות עובר הוא על לאו דלא תקיפו מספק אלא דעדיפא מינה פריך והא תנינן מגלח זקנו ואית לך מימר סריס:
לית לך אלא כדאמר רבי יעקב. כלומר דאין לך לתרץ אלא משום לאו דלא תקיפו הוא דלא חיישינן דמשכחת לה שאינו עובר כדר''י דאמר נטלן הפאות מלמטן למעלן אסור דוקא שנטלן בפני עצמן והקיף הפאות והדר מגלח הראש אבל גלח כל הראש והקיף הפאות לא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אבל משום השחתת הזקן אכתי ליכא לשנויי לך וע''כ דאפילו מספק דוחה:
לא שנייא. רבי יוסי בר אבין אגופא דדינא פליג דאין חילוק בין שנטלן מלמטן למעלן בין מלמעלן למטן אסור דס''ל הקפת כל הראש שמה הקפה ואפי' מתגלחות האחרונות נמי ש''מ דמספק דוחה:
טָמֵא בְסָפֵק מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל קֳדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. טָמֵא וַודַּאי מוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם. טָמֵא וַדַּאי מוּחְלָט וַדַּאי אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר שְׁמוֹנַת יָמִים שׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים לְאַחַר מ̇דׄ יוֹם.
Traduction
Si un Nazir est dans le doute d’impureté et a été déclaré lépreux avec certitude (284)Selon le texte de la Tossefta à ce traité, ch. 6., il sera en état de manger des saintetés au bout de huit jours (à la suite de l’acte de se raser pour cause de lèpre), et il pourra boire du vin, ou se rendre impur pour des morts, après 68 jours (en raison des deux périodes successives de 30 jours à observer encore pour cause du doute avant de se raser à nouveau). Si le Nazir, devenu impur avec certitude, est sujet au doute d’atteinte de la lèpre, il ne pourra manger des saintetés qu’après 37 jours (en raison de l’impossibilité de se dégager du doute de lèpre immédiatement, et il devra, après la période d’un mois, attendre encore une semaine); pour pouvoir boire du vin ou se rendre impur par les morts, il faudra attendre le double de temps, soit 74 jours; enfin celui qui est impur sans doute, et de même déclaré lépreux, pourra manger des saintetés au bout de huit jours, puis boire du vin et se rendre impur aux morts après 44 jours (après le second acte de se raser, le 8e jour, on compte encore une semaine avant de commencer la période d’un mois d’abstinence, seulement le 15e jours; soit en total: 44 jours).
Pnei Moshe non traduit
ה''ג בתוספתא טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל קדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ששים ושמנה ימים טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום שותה יין ומטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמנה ימים ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום. וה''פ טמא בספק ומוחלט בודאי וקי''ל תגלחת הנגע דוחה לנזירות בזמן שהוא ודאי וכשזה בא לפנינו מגלח תגלחת חלוטו מיד ולאחר שבעה ימים מגלח תגלחת שניה של מצורע ובשמיני מביא קרבנותיו ואוכל בקדשים ושותה ביין ומטמא למתים אחר ס''ח יום דכיון שטהר מצרעתו אינו יכול לגלח תגלחת טומאה אחר ז' ימים כדין נזיר טמא דשמא טהור הוא ועד שלשים אסור לגלח ומונה שלשים ומגלח ושמא טמא הוא ותגלחת זו תגלחת טומאה היתה הלכך צריך לחזור ולמנות עוד שלשים ומגלח נמצא שותה יין אחר ס''ח יום:
טמא ודאי ומוחלט בספק. הרי זה אסור לגלח תגלחת ספק של מצורע בשלשים הראשונים ומונה שלשים ומגלח ומונה שבעה ימים ומגלח תגלחת שניה של מצורע ואוכל בקדשים אחר ל''ז ימים ואלו הימים לא עלו לו לנזירותו ועכשיו מונה שבעה ימים לימי טומאת נזירותו ומגלח תגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לנזירות טהרה ומגלח נמצא שותה ביין ומטמא למתים אחר ע''ד יום:
טמא ודאי ומוחלט ודאי. זה מגלח מיד לתגלחת חלוטו ומונה ז' ומגלח תגלחת שניה ואוכל בקדשים אחר כפרתו ומונה ז' ימים לתגלחת טומאה וחוזר ומונה שלשים לתגלחת טהרה ושותה יין ומטמא למתים אחר מ''ד יום:
אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהַתַּעַר סוֹתֵר בְּנָזִיר טָמֵא שִׁבְעָא.
Traduction
Ceci prouve, dit R. Aba Maré, frère de R. Yossé, que l’interruption produite dans le Naziréat parle rasoir (par le fait de se raser pour la lèpre) entraîne un compte de sept jours pour le raser de l’impureté.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה. שהרי אחר שמגלח תגלחת מצורע לעולם צריך למנות עוד שבעה לתגלחת טומאה מפני שגילוח התער סותר שבעה דבעינן שיהא בשערו כדי לכוף ראשן לעיקרן כדאמרינן לעיל בהרבה מקומות:
סליק פירקא בס''ד
Nazir
Daf 42b
42b תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנָּכְרִי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. נֶעֱרַךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרַךְ. וְזֶה וְזֶה מוֹדִין שֶׁהֵן נוֹדְרִין וְנִדָּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מַעֲרִיךְ. וְהָכָא מַזִּיר. מָאן דְּאָמַר נֶעֱרַךְ. הָכָא נִיזּוֹר. מַזִּיר הֵיךְ אֶיפְשָׁר. יִשְׁרָאֵל מַזִּיר אֶת הַגּוֹי. וְשָׁמַע הוּא לֵיהּ. אֶלָּא בְּשֶׁאָמַר יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע הַגּוֹי וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. אֵינוֹ אֶלָּא כְפוֹרֵעַ חוֹב. נִיזּוֹר הֵיךְ אֶיפְשָׁר. גּוֹי מַזִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַזִּיר וְגּוֹי מַזִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא בְּשֶׁאָמַר הַגּוֹי. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע יִשְׂרָאֵל וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. מַה מִיעַטְתָּ בוֹ. יִשְׂרָאֵל בְּבַל יָחֵל וְאֵין הַגּוֹי בְּבַל יָחֵל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר חָכָם. גּוֹיִם אֵין לָהֶן הֵיתֵר חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם וְהַגּוֹיִם אֵין צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. וְאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כִּדְרִבִּי אַבָּהוּ. חָדָא גוֹיָה אָתַת לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לַאֲבִימֵי בַּר טוֹבִי. פּוּק וּפְתַח לָהּ בְּנוֹלָד. וּדְרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי אָחָא. דְּאָמַר. הוּא לָבָן הוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִים. שֶׁעָשָׂה שְׁתֵּי רִשְׁעִיּוֹת. אַחַת שֶׁחִילֵּל אֶת הַשְׁבוּעָה וְאַחַת שֶׁשִּׁיעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנֶה שָׁנָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (285)Erakhim 1, 2.: Selon R. Meir, si un israélite s’engage à livrer au trésor sacré le montant de l’estimation d’un tel païen, il le devra remettre au cohen; mais le païen qui aurait pris un tel engagement pour lui-même ne sera pas soumis à cette obligation; selon R. Juda au contraire, le païen peut assumer de payer l’estimation de quelqu’un (ou de soi-même), mais l’engagement pris par l’israélite de payer le montant de la valeur du païen est nul. L’un et l’autre admettent d’accord que les païens peuvent formuler des vœux d’interdit, ou être l’objet d’un tel vœu. R. Jérémie demanda: est-ce à dire que les mêmes rabbins sont en désaccord au sujet du Naziréat, savoir comme l’un (R. Juda) accorde au païen la faculté de consacrer l’estimation d’un homme, il l’autorise aussi à contracter l’engagement du Naziréat, et l’interlocuteur (R. Meir) qui admet seulement la validité de la consécration du montant de cette estimation faite par un israélite, autorise aussi seulement le païen à être voué au Naziréat par un israélite, non de lui-même. -Mais, fut-il répliqué, l’hypothèse d'un tel homme déclaré Nazir est-elle possible? Et si l’israélite déclare Nazir un païen, ce dernier l’écoutera-t-il? -Il s’agit seulement du cas où l’israélite qui a dit vouloir être Nazir a été entendu par le païen, lequel a déclaré se charger de fournir les sacrifices dus par l’israélite; le païen ne fait alors que solder la dette contractée par l’israélite (sans qu’il soit question du Naziréat même). De même, il ne saurait être question de vouer autrui au Naziréat, ni qu’un païen voue ainsi un juif (par extension supposée du terme précité homme), car si un juif ne peut ainsi vouer son prochain (286)Sauf le vœu imposé par le père au fils, autorisé par exception., à plus forte raison un païen ne saurait y pousser un israélite. Il ne peut pas non s’agir qu’un païen dise vouloir être Nazir, et qu’un israélite l’entendant ait répondu vouloir prendre l’engagement pour lui; qu’y a-t-il lieu alors d’en exclure? (Si donc le Naziréat n’incombe pas au païen, le dire de l’israélite d’assumer l’engagement de ce dernier sera nul, et la dite exclusion sera complète). La défense de ''ne pas profaner sa parole'' (Nb 30, 3) n’est applicable qu’aux Israélites, non aux païens. Cette exclusion, dit R. Yona, est justifiée en ce que pour les Israélites on déduit du même précepte la faculté accordée aux Sages de délier un vœu, faculté non applicable aux païens. R. Yossé dit: l’exclusion a lieu, car l’Israélite a besoin de l’intervention du sage pour être libéré du vœu, tandis que le païen s’en passe (et renonce parfois spontanément au vœu). L’opinion de R. Yossé est conforme à la mesure prise par R. Abahou: Une païenne vint un jour chez ce rabbin lui demander de la délier d’un vœu qu’elle avait formé, et R. Abahou dit à Abimé b. Toubi ''d’aller la dégager par de l’imprévu'' (manière indirecte de dire qu’une telle intervention est inutile). L’opinion de R. Yona est conforme à celle de R. Aha qui dit: Laban est le même que Coushan Rishätaïm (Jg 3, 8) et pourquoi a-t-il reçu ce surnom? Pour avoir accompli deux méfaits (287)Risch'ataïm signifie littéralement: deux méchancetés (au duel)., d’abord d’avoir violé le serment qu’il avait prêté à son gendre Jacob (Gn 31, 21), ensuite (par suite de la ruse de substitution de Léa à Rachel) d’avoir soumis Israël à un esclavage de huit ans.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בערכין העכומ''ז רבי מאיר אומר נערך אם אמר הישראל ערכו של עכומ''ז זה עלי נותן ערכו כפי שניו וכן העכומ''ז שאמר ערך עצמי עלי נותן ערכו:
אבל לא מעריך. אם אמר העכומ''ז ערכו של פלוני עלי:
רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך. ומפרש התם טעמייהו דתרי קראי כתיבי חד ריבוי וחד מיעוט בני ישראל מיעט את העכומ''ז איש כי יפליא ריבה ואפילו עכומ''ז במשמע ר''מ סבר הואיל ומצינו שריבה הכתוב בנערכין יותך מבמעריכין שהרי חש''ו נערכין אבל לא מעריכין הלכך שדי ריבויא לנערך ומיעוטא למעריך ורבי יהודה סבר מצינו שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין שכן טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין הלכך שדי ריבויא למעריכין ומיעוטא לנערכין:
שנודרין. אם אמר דמי פלוני עלי ונידרין אם אמר אחר עליו דמי עכומ''ז זה עלי או אם אמר על עצמו דמי עלי:
רבי ירמיה בעי. מי אמרינן דפליגי ה''נ בנזירות כן שהרי בנזירות כתיב בני ישראל מיעוטא ואיש ריבוייא ומ''ד תמן מעריך והכא נמי מזיר ומ''ד נערך הכא ניזור:
ניזור היך אפשר גרסינן. כלומר דהכא לא שייכא לתרווייהו דהיך אפשר לומר דהעכומ''ז ניזור הוא דהיכי דמי אם ישראל מזיר את העכומ''ז ושמע הוא ליה בתמיה:
אלא בשאמר ישראל הריני נזיר ושמע העכומ''ז ואמר מה שאמר זה עלי. להביא את קרבנותיו:
אינו אלא כפורע חוב. של הישראל ומאי ניזור שייך הכא דודאי אין לומר שמקבל עליו נזירות כמו זה הישראל דא''כ מאי ממעטינן ממיעוטא דבני ישראל דשאינו מזיר לאחרים לא צריכא דמי ישמע לו:
מזיר היך אפשר. וכן נמי לא שייכא ריבויא דאיש שיהא מזיר ומיעוטא דבני ישראל שלא יהא ניזור דהיכי דמי אם עכומ''ז מזיר את ישראל הא אפי' ישראל לישראל אינו יכול להזיר דאפילו האב המדיר את בנו בנזיר אי לאו דהלכה למשה מסיני הוא לא היה יכול להדירו ועכומ''ז מזיר את ישראל:
אלא כשאמר העכומ''ז הריני נזיר ושמע ישראל ואמר מה שאמר זה עלי. הא נמי לא אפשר דא''כ מה מיעטת בו שהרי מאן דס''ל ריבויא למזיר אתא מיעוטא שלא יהא ניזור הוא ואם הנזירות לא חלה על העכומ''ז א''כ מה שאמר הישראל מה שאמר עכומ''ז הזה עלי לאו כלום הוא הלכך לא מצי למיתני פלוגתייהו הכא ולגמרי הוא דממעטינן לי' לעכומ''ז מנזירות:
ישראל בבל יחל. דנדרים דכתיב לבני ישראל ואין העכומ''ז בבל יחל ופליגי רבי יונה ורבי יוסי לענין מה מיעטיה קרא רבי יונה ס''ל שאין להם היתר חכם דנפקא לן היתר חכם מדכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ועכומ''ז לא איתיה בהאי דלא יחל:
רבי יוסי אמר. שאין צריך היתר חכם מיעטיה קרא שהוא מיחל בעצמו את נדרו:
ואתייא דר' יוסי כדר' אבהו. שעכומ''ז אחת באת לפניו לשאול על נדרה ואמר לאבימי צא ופתח לה בנולד דס''ל אין צריכה היתר חכם שהרי אין פותחין בנולד:
אחת שחילל את השבועה. שנשבע ליעקב אבינו בכריתות ברית השלום אלמא דחל שבועה על העכומ''ז מדקרי לה רשעת ומדדריש שחילל את השבוע' ש''מ שאין מועיל לו התרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source