רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁקִּיבְּלוּ אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר הַזָּייַת עֲרֵלִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּי̇א̇ מָלוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשִׂירִי מָלוּ. לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכָּל מָקוֹם לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן עָרֵל שֶׁהוּזָּה וְהוּכְשְׁרוּ הַזָּיוֹתָיו. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אִיסְטְרָטִיּוֹת וְשׁוֹמְרֵי צִירִים הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם וְטָֽבְלוּ וְאָֽכְלוּ פִּסְחֵיהֶם לָעֶרֶב.
Pnei Moshe (non traduit)
והוכשרו הזיותיו. הכשירו אותו דס''ל ערל מקבל הזייה. איסטרטיות. ממונים ושומרי שערים היו בירושלים וערלים היו וטבלו לאחר מילתן ואכלו פסחיהן לערב דערל ישראל לד''ה טובל ואוכל פסחו לערב:
מכל מקום לא מנו הזיית ערלים. רבי אבין פליג דאפילו כמ''ד בי''א מלו אין ראיה מכאן דמנו להזיית ערלים דס''ל פסח הבא בטומאה הוה:
ברם כמ''ד בעשירי מלו. לא היו צריכין למנות להזיית ערלים שבעשירי היו מזין הזאת שלישי ובי''ד הזאת שביעי:
שכן מצינו שקיבלו אבותינו במדבר הזיית ערלים. בימי יהושע בפסח גלגל שהיו צריכין להזות עליהן שרובן טמאי מתים היו שנטמאו באבותיהן במדבר וקבלו הזייתן כשהן ערלים דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא וכדמסיק רב חסדא כמ''ד בי''א מלו ואם לא הזו עליהן כשהן ערלים לא משכחת לה ד' ימים עד י''ד כמשפט בין הזאת ג' להזאת ז':
צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יִדְחֶח לַפֶּסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְאַתְייָא כַּיי דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִּיטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵעָשֶׂה כִסְפֵיקָן. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יֵעָשֶׂה בְטוּמְאָה. אַף רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה מוֹדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּסְפֵיקָן. לֹא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה 40b אָלָּא לְחוּמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
יעשה בטומאה. ומפרש הש''ס דאף ר' הושעיא רבה מודה שיעשו בספקן כלומר דלא תימא רבי הושעיא לקולא קאמר שאינם צריכין עוד להזהר מטומאה ודאית דלדידיה ספק טומאה ברה''י כודאי מיחשב וכמאן דנטמאו בטומאה ודאית דמי הלכך קמ''ל דבהא מודה הוא לרבי יוחנן ולא אמר רבי הושעיא יעשה בטומאה אלא לחומרין לענין שיעשו כלן בטומאה אפילו מיעוט הטהורין כמו פסח הבא בטומאה ונ''מ לחומרא שאין כאן פסח שני דקי''ל שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה הראשון בטומאה אין שם פסח שני:
ציבור שנטמא בספק רה''י בפסח ר''י אמר יעשה בספיקן. יעשו קרבן פסח בספק טומאתן דהואיל והטומאה נדחית היא בציבור אפי' נטמאו בספק טומאה יעשו בספקן:
רבי יוחנן אמר משלחין אותו דרך רחוקה. כדי לפוטרו מפסח הואיל וספק טומאה היא וכהאי דא''ר יוחנן בנטמא טומאת התהום ובפסחים גריס בנטמא טומאת בית הפרס ועיקר דאע''ג דנטמא ודאי הואיל ומדבריהן הוא כספק טומאה מחשבינן לה ומשלחין אותו בדרך רחוקה:
יחיד שנטמא בספק רה''י בפסח רבי הושעיה אמר ידחה לפסח שני. דספק טומאה ברה''י כודאי טומאה הויא:
משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳדָשִׁים אַחַר שִׁשִׁים יוֹם. וְשׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָא תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּאי אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אוכל בקדשים אחר ששים יום. אבל קודם לכן לא דספק מצורע הוא ועד שיביא כפרתו אסור לאכול בקדשים אבל משום ספק נזיר טמא לא מתסר לאכול בקדשים דלא מקרי מחוסר כפרה שאסור לאכול בקדשים אלא מי שהטומאה יוצאה עליו מגופו. ופרטי דיני דמתני' מפורשין היטב בגמרא:
מתני' נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק. ספק אם נטמא במת וספק אם הוא מצורע מוחלט:
מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שְׁלֵמִין וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשֹׁנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְהַחַטָּאת סָפֵק. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כול'.
אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מִיָּד. לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אֵינוֹ יָכוֹל. שֶׁאֵין נְזִירוּתוֹ עוֹלָה לוֹ מִתּוֹךְ צָרְעָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו. שהרי ימי גמרו וימי ספרו של מצורע אין עולין לימי נזירות וגרסינן הכא כיצד עושין לו כו' כמו שהוא בתוספתא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות. כיצד עושין לו. אחר אלו שתי תגלחות הראשונות:
הָבִיא חַטָּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת בְּהֵמָה. הַטָּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהֲרֵי עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עָנִי לֹא יָצָא. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתּוֹב נְכָסָיו לְאַחֵר וְיָבִיא קָרְבָּן עָנִי. נִמְצָא עָשִׁיר מֵבִיא חַטָּאת עוֹף. וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
הביא חטאת בהמה אינו יכול. השתא מפרש מה הוא מביא בתגלחת שניה בשביל ספק מצורע להביא חטאת בהמה אינו יכול:
שאין לו חטאת בהמה. כלומר שמא אינו מחויב להביא חטאת בהמה של מצורע דשמא לא היה מצורע מוחלט ואין חטאת בהמה באה על ספק ולהביא חטאת העוף נמי אינו יכול שהרי קרבן עני הוא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא כדתנן בפי''ד דנגעים:
כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר. והרי הוא עני ויביא קרבן עני נמצא דלפעמי' העשיר מביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם מצורע טמא אני ה''ז חובתי ואם לאו הרי הוא ספק ועכשיו מותר לאכול בקדשים שהרי הביא כפרתו על ספק חלוטו ועדיין אסור לשתות ביין ולהטמא למתים דשמא מוחלט היה ואלו שתי תגלחיות בשביל תגלחת מצורע היו והימים שמנה אין עולין לו לנזירותו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְמָחֳרָת הוּא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוֹג שֶׁמֶן עַל גַּבָּיו וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סְפֵיקִי. וְיִשְׁחוֹט בַּצָּפוֹן וְטָעוּן מַתַּן בְּהוֹנוֹת וְנֶאֱכַל לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכָל מָקוֹם לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חַצּוֹת. אֲבָל חֲכָמִים הוֹדוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש אומר למחרת הוא מביא אשמו. כדין המצורע שמביא למחרת יום תגלחתו אשמו ולוג שמן עמו ומתנה עליה ואומר אם טמא מוחלט הייתי הרי זה האשם והלוג מחובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי ויהא לשלמי נדבה:
וישחוט בצפון כו'. כדין חומר האשם ובתוספתא מסיים לדברי ר''ש וסמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק וזהו כדין חומר השלמים:
אבל חכמים לא הודו לר''ש. שאין להתנות בכך דשמא שלמים הן וממעט בזמן אכילתן ומביאן לידי נותר ואין מביאין קדשים לבית הפסול:
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ לְהַחֲמִיר. מֵבִיא שְׁתֵּי צִיפּוֹרֵי דְּרוֹר. שׁוֹחֵט אֶחָד מֵהֶן עַל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִים. חוֹפֵר וְקוֹבְרָהּ בְּפָנָיו וָאֲסוּרָה בַהֲנָייָה. וְגִילַּח רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין אוֹתָהּ. וּמוֹנִין שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא עוֹלַת בְּהֵמָה אֲחֶרֶת וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. וְאִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה אוֹ חוֹבָה וְהַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי. אִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה אוֹ נְדָבָה וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
כיצד עושין לו להחמיר. ומפרש מה צריך עוד להביא בתגלחת הראשונה משום ספק מצורע מוחלט:
מביא שתי צפרים דרור. כדין תגלחת חלוטו של מצורע וגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורע מגלח ועדיין אסור לאכול בקדשים דשמא מוחלט היה וטעון עוד תגלחת שניה של מצורע והבאת קרבנותיו לאחר שבעה ימי ספרו וזה אי אפשר לו לגלח סוף שבעה דשמא לא היה מצורע מוחלט אלא נזיר טמא היה ותגלחת זו בשביל תגלחת טומאה היתה וכדנקט הכלל במתני' דספק תגלחת מצורע אינו דוחה לאיסור תגלחת בימי נזירות והלכך צריך לחזור ולמנות עוד ימי נזירות טהרה שלשים יום:
ומביא עולת בהמה אחרת. לספק נזירות טהרה ומביא עוד חטאת העוף משום ספק תגלחת שניה של מצורע כדי להתירו בקדשים כדלקמן:
ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי העולה ראשונה נדבה שלא היה מחויב אז להביא קרבן טהרה של נזיר וזו עכשיו חובה בשביל נזירות טהרה וחטאת העוף הראשונה שהקרבתי מאז היתה מחובתי ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף היתה מספק ומגלח ראשו וזקנו כו' דשמא תגלחת שניה של מצורע היא:
הלכה: אֵי זֶהוּ מוּחְלָט מִסָּפֵק. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ וְהֶחֱלִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲלִיט אֶת הַשֵּׁינִי עַד שֶׁנֶּחְלְפוּ לוֹ. זֶהוּ מוּחְלָט בְּסָפֵק. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. סָפֵק נָזִיר טָמֵא סָפֵק נָזִיר טָהוֹר אֲבָל נָזִיר וַדַּאי הָיָה. סָפֵק מְצוֹרָע טָמֵא סָפֵק מְצוֹרָע טָהוֹר אֲבָל מְצוֹרָע וַדַּאי הָיָה. אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אַחַר ס̇ יוֹם. וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר ק̇ כ̇ יָמִים. כֵּיצַד. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא אַתָּה. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהִזָּה וְשִׁנָּה וְגִילַּח וְהֵבִיא. מָנָה שִׁבְעָה וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהַשְׁלִימָן לִשְׁלֹשִׁים. מָנָה שְׁלֹשִׁים וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָהוֹר אַתָּה. וְאֵין נָזִיר טָהוֹר מְגַלֵּחַ עַל מִינֵי דָמִים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא עוֹלָה וּמְגַלֵּחַ עָלֶיהָ. 41a חַטָּאת הָעוֹף וּמַתְנֶה עָלֶיהָ. וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי. הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. אִם טָהוֹר. הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנָיו וְאֶת גַּבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ז מביא עולה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה. שהרי תגלחת זו היא ספק תגלחת נזיר טהור וספק תגלחת נזיר טמא וספק תגלחת מצורע מוחלט ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ואף על גב דדין נזיר טהור שלש בהמות החטאת והעולה והשלמים הא אמרינן לעיל בפ''ו אם גילח על אחד משלשתן יצא הלכך מביא עולה שיכול להתנות עליה וחטאת העוף שהיא באה על ספק משום ספק נזיר טמא. ואכתי לא מפרש משום ספק תגלחת מצורע עד לקמיה:
ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי החטאת מחובתי ועולת בהמה נדבה ואם טהור הייתי עולה מחובתי וחטאת העוף בספק. ול''ג הכא מגלח את ראשו כו' עד לקמן לאחר כיצד וכן הוא בתוספת' שהרי א''צ כ''א שתי תגלחת של מצורע משום ספק כדלקמן:
מנה שלשים. ומותר בתגלחת ורצה לגלח אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים שצריך להביא קרבנותיו והשתא מפרש מה הוא מביא. ודין נזיר טהור ג' בהמות החטאת והעולה והשלמים ודין נזיר טמא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם ודין המצורע שתי צפרים בתגלחת הראשונה ולאחר ז' שמגלח תגלחת שניה מביא שלש בהמות החטאת והאשם והעולה ואם דל הוא מביא כבש לאשם וחטאת העוף ועולת העוף:
צא ומנה שבעה. כלומר אע''פ שמנית שבעה צא והשלימן לשלשים ובתוספתא גריס צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים:
מנה שבעה ורצה לגלח. אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור יכול לגלח עד לאחר שלשים:
וגלח והביא. כלומר שהרי אתה צריך לגלח תגלחת טומאה ולהביא קרבן:
כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה. ומפרש לה לכולה מתני' כיצד אמרו אוכל בקדשים אחר ששים ושותה יין ומטמא למתים אחר ק''כ יום דמיירי שאירעו לו אלו הספקות ביום ראשון של ימי נזירותו ולפיכך אומרים לו בתחלה שמא נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה עליך לטהר מטומאת עת:
הדא היא דתני רבי חייא. לפרושי המתני' דנזיר שהיה טמא בספק לאו בספק נזירות מיירי אלא שהיה נזיר ודאי וספק אם הוא טמא או טהור וכן מצורע ודאי היה אלא שהוא ספק אם הוא טמא או טהור שהספק אם החליטו או לא:
גמ' איזהו מוחלט מספק. כלומר דלא תימא שהחליטו מספק דהא אין מחליטין על ספק צרעת אלא שנים שבאו אצל הכהן והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנתחלפו לו ואינו יודע למי מהם החליט כל אחד ספק מוחלט הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source