משנה: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר וְנִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְאָֽסְרוּ מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּ הָֽיְתָה לוֹ בְהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי אֵין אַתֶּם מוֹדִין בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי אֵי אַתֶּם מוֹדִין בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לֹא הַשֵּׁבֶט קִידְּשׁוֹ. וּמָה אִילּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל הַשְּׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁמָּא עָשָׂה כְּלוּם. אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי הוּא קִידֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אַחַד עָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות. ומאי שנא מריש פרקין דאמריתו הקדש בטעות הוי הקדש:
אמרו להן ב''ש. לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם קאמרי להו והביאו ראיה מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות:
לא השבט קדשו. כלומר התם אין הטעם דמקודש תשיעי ואחד עשר משום שהניח עליהן השבט בטעות וקרא להן שם מעשר דמה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על השנים עשר שמא עשה כלום אלא התם טעמא משום דגזירת הכתוב הוא ולא משום טעות כדמרבינן לה בפרק בתרא דבכורות דכתיב וכל מעשר בקר וצאן ואינו מקדש אלא בסמוך לו ואין ללמוד משם לשאר הקדש:
נשאל לחכם והתירו. שאמר לו שאין בלשון זה לשון נזירות:
תצא ותרעה בעדר. שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והפרשה בטעות הוא ותצא לחולין ובהא מודו ב''ש דכיון דאינו נזיר כי אמר לקרבנות נזירותי לאו מידי קאמר כאדם שאינו חייב חטאת ואמר זו לחטאתי:
מתני' מי שנדר בנזיר. בלשון שהיה דומה לו שלא היה נזיר ונשאל לחכם ואסרו ואמר לו שיש בזה לשון נזירות והוא לא נזהר מלשתות יין:
מונה משעה שנזר. ואותן הימים עולין לו מן המנין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא. אִם תּוֹפְשׂוֹ מִשֵּׁם שׁוֹר מִשֵּׁם רִאשׁוֹן. שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְיָצָא לָבָן וְיָֽצְאוּ שְׁחוֹרִין אַחֲרָיו. אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם רֹאשׁ לַשְּׁחוֹרִים. שׁוֹר לָבָן שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן. וְיָצָא שָׁחוֹר וְיָֽצְאוּ לְבָנִים אַחֲרָיו. אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם רֹאשׁ לַלְּבָנִים. שׁוֹר שֶׁעָמַד עַל הָאֵבוּס. וְנִמְצָא רָבוּץ. רָבוּץ. וְנִמְצָא עוֹמֵד. יְהֵא בָהּ כְּהָדָא דָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִתְכַּוֵון לִתְרוֹם כְּרִי חִיטִּין וְתָרַם שְׂעוֹרִים. בַּלַּיְלָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. בַּיּוֹם מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. שְׁחַמְתִּית. וְנִמְצֵאת אַגְרוֹן. אֲפִילוּ בַּיּוֹם לֹא עָשָׂה כְּלוּם. 22b אַיִל. לֹא כְּלוּם. עֵגֶל. אִין. דִּכְתִיב וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת. כֶּבֶשׂ. לֹא כְּלוּם. סְלָעִים. לֹא כְּלוּם. פּרוֹטְרוֹט. לֹא כְּלוּם. דֵּינָר זָהָב. קָדַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את תופסו משם שור משם ראשון. כלומר לב''ש איכא לספוקי אם שיר ראשון או שחור ראשון קאמר ואת תופסו משום שניהן לחומרא כדמפרש ואזיל:
ויצא לבן. והוי הקדש לב''ש ויצאו אח''כ שחורין אחריו את תופסו נמי משום ראשון לשחורים והראשון שבשחורים נמי קדש וכן בשור לבן:
שור שעמד על האבוס. אם אמר שור שעומד על האבוס יהא הקדש ונמצא רבוץ רבוץ ונמצא עומד מאי אם כהקדש טעות הוא לב''ה או דילמא מכיון דלשור זה בעצמו נתכוין לא הוי קפידיה קפידא:
יהא בה כהדא דאמר רבי אבהו. בתרומות:
ותרם שעורים בלילה לא עשה כלום. דטעות הוא דלכרי של חטין נתכוין ולא נתכוין לכרי של שעורין:
ביום. שראה שהן שעורין מה שעשה עשוי דאמרינן דנמלך עכשיו לתרום כרי של שעורין ולא של חטין:
איל לא כלום. אם אמר שור שיצא ראשון ויצא איל ודאי לא כלום הוא וקמ''ל דשור ראשון קאמר ולא מה שיצא ראשון:
עגל אין. יצא עגל הוי הקדש דמצינו עגל קרוי שור דכתיבי ועגל בן בקר:
כבש לא כלום. כדאמרי' באיל:
סלעים לא כלום. אדינר זהב שיעלה ראשון קאמר ואם עלו סלעים וכן פרוטרוט פרוטות של נחשת לא כלום:
דינר זהב קדש. כלומר שהרי לא אמר אלא דינר זהב שיעלה ראשון הקדש ולא נחלקו (ב''ה) [ב''ש] אלא בדינר כסף דאמרינן זהב לאו דוקא קאמר אלא דינר שיעלה ראשון אבל סלעים ופרוטות לכ''ע לאו כלום הן:
שחמתית ונמצא אגרון. שחורה ונמצא לבנה אפילו ביום לא עשה כלום דטעות הוא שטעה ולאו אדעתיה ואע''פ דשחמתית ולבנה מין אחד הוא כדאמרינן בהאי תלמודא פ''ב דתרומות אפ''ה אמרינן לא נתכוין לתרום אלא השחורה כמו שאמר בתחלה וה''נ לא נתכוין שיהא הקדש אלא אם הוא עומד או רובץ כמו שאמר בתחלה:
הלכה: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר כול'. תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר. מַה נָן קַייָמִין. אִם בֶּשֶׁגִּילְגֵּל בְּנִזְרוֹ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל. אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּנִזְרוֹ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִכֵּיוָן שֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל מְגַלְגְּל הוּא. וּבֵית הִלִּל אוֹמְרִים. אִילּוּ גִילגֵּל לֹא הָיָה נִשְׁאַל. הֲרֵי שֶׁנָּזַר וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּנִזְרוֹ אֵין נִשְׁאֲלִין לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָהַג בָּהֶן בְּאִיסּוּר כַּיָּמִים שֶׁנָּהַג בָּהֶן בְּהֵיתֵר. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יָסָא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּנִזְרוֹ מְרוּבֶּה. אֲבָל בְּנִזְרוֹ מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמַה בֵּין נִזְרוֹ מְרוּבֶּה לְנִזְרוֹ מְמוּעָט. אֶלָּא אָכֵן הוּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁגִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְרוּבֶּה. אֲבָל גִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַה נָן קַייָמִין. בְּשֶׁגִּילגֵּל בְּטוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁסָּתַר הַכֹּל. אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּתִגְלַחַת כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא ל̇יוֹם. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁגִּילגֵּל בַּיַּיִן. בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ. אֲבָל בְּעוֹמֵד לְאַחַר נְזִירוּתוֹ אַכֹּל סָתַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין בשעתיד לישאל. כלומר שראינו אותו מחזר אחר החכם להשאל על נדרו אבל אין אנו יודעין אם זלזל בנזרו או לא ובהא פליגי דב''ש סברי מכיון שנתן דעתו לישאל על נזרו מסתמא מזלזל היה בנזירותו ולפיכך אותן הימים אינן עולין לו:
גמ' משעה שנשאל. מונה לנזירותו ואין ימים הראשונים עולין לו מן המנין:
וב''ה אומרים משעה שנזר. ואותן הימים עולין לו מן המנין:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו:
אם בשגילגל בנזרו. שזילזל ועבר על נזרו קודם שנשאל. גילגל לשון ליגלג והתיבה מסורסת כדרך ש''ס הזה והכי איתא בפ''ח דתרומות ובהרבה מקומות:
כל עמא מודיי משעה שנשאל. ואסרו החכם צריך למנות נזרו שאותן הימים שעבר וזלזל בהן אינן עולין לו:
ובה''א. אין אנו חוששין מן הסתם שמא זלזל בנזרו שאלו היה מזלזל לא היה חושש להשאל על נדרו:
אין נשאלין לו. אין נזקקין להתיר נדרו אא''כ השלים כל הימים שנהג בהן היתר:
ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. הא צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר:
אלא אכן הוא. דקאמר רבי יסא בד''א בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה צריך לנהוג איסור כפי אותו הזמן שזלזל אבל אם לא זלזל בהן אלא זמן מועט דיו שלשים יום אפילו בנזירות מרובה:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו דרבי יודה ור''י ובמאי הוא דעבר על נזרו אם בשזלזל בטומאה כ''ע מודים סתר את הכל כדתנן לקמן פ''ו טומאה סותרת הכל ותגלחת סותרת ל' יום:
אלא כן אנן קיימין. בשזלזל בשתיית יין ודוקא בעומד בתוך נזירותו בשעה שנשאל דכיון שיש עוד ימים מימי נזירותו לנהוג בהן לא סתר את הכל לרבי יסא:
אבל בעומד. עכשיו לאחר נזירותו:
אכל סותר. כמו הכל שאין כאן ימים מימי נזירותו שקבל עליו לנהוג בהן איסור והלכך סתר הכל:
הלכה: מִי שֶׁנָּזַר בַּנָּזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ כול'. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁרָאָה בְהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר עַל בְּהֵמָה זֹאת שֶׁעָֽבְרָה. אֲפִילוּ מִשֶׁנִּגְנְבָה בְהֵמָה נָזִיר. אִם כְּסָבוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. הָיָה עָשִׁיר וְהֶעֱנִי תִּיפָּקַע מִמֶּנּוּ נְזִירוּתוֹ. אֲלָּא אָכֵן אֲנָן קַייָמִין. בָּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר עַל בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבַּיִת. וְהָלַךְ וּמִצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָזַר הֲרֵי זֶה נָזִיר. אִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָזַר אֵין זֶה נָזִיר. תַּלְמִידוֹהִי דְּרִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנָא אָֽמְרִין. רִבִי יוּדָה שָׁאֵל. הֶחֱזִירוּהָ הַגַּנָּבִים בַּלַּיְלָה. לְמַפְרֵעַ חָזַר עָלַיו נְזִירוּתוֹ אוֹ מִכָּן וְלָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה אנן קיימין. המתני' אם בשראה בהמה עוברת בשוק. והיה דעתו לקנות אותה ואמר הריני נזיר על מנת שאקריב בהמה זו שעברה ואח''כ נודע לו שנגנבה ולא מצא לקנותה:
אפילו משנגנבה בהמה נזיר. הוי שהרי בשעה שנדר לא היתה ברשותו ג''כ ואפ''ה נדר:
אם. שטעה וכסבור שיש לו לקנות בהמה ונמצא אחר כך שאין לו ונגנבה דקאמר על המעות שמצא שאין לו במה לקנות ונגנבה בהמה ממנו:
כך אנו אומרים היה עשיר והעני תיפקע ממנו נזירותו. בתמיה וכי אם היה עשיר בשעת נזירותו והעני אח''כ נימא דפקע נזירותו בשביל שאין לו לקנות קרבנותיו:
אלא אכן אנן קיימין. שאומר על הבהמה שיש לי בתוך ביתי ומצאה שנגנבה קודם שנזר דבשעת קבלת הנדר לא היה דעתו אלא על הבהמה שהיא ברשותו וכיון דמצא שלא היתה ברשותו נדר טעות הוי:
החזירוה הגנבים בלילה. מהו אם למפרע חלה עליו נזירות ומונה משעה שנדר או מכאן ולהבא ומשעה שהחזירוה הוא דמונה. ולא איפשיטא:
משנה: מִי שֶׁנָּזַר בַּנָּזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְהֵמָה נָזַר הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְהֵמָה נָזַר אֵינוֹ נָזִיר. זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִין מִן הַגּוֹלָה וּמָֽצְאוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב אָמַר לָהֶם נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי אִילּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹזְרִין הֱיִיתֶם. אָֽמְרוּ לוֹ לָאו וְהִתִּירָן נַחוּם אִישׁ הַמָּדִי. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָֽמְרוּ כָּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָזִיר וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ומצאה שנגנב'. ובשעה שנדר היו לו בהמות ואדעתא דהכי נדר שיקריב קרבנותיו מאותן הבהמות ועכשיו שמצא שנגנבו מתחרט מחמת זה על שנדר בנזיר:
הרי זה נזיר. ולא יתיר לו החכם בפתח זה דנולד הוי ואין פותחין בנולד:
אם משנגנבה בהמה נזר. ואמר אלו הייתי יודע שנגנבו בהמותי לא הייתי נודר הרי זה פתח ויתירנו החכם:
זו טעות טעה נחום איש המדי שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב. והם נדרו קודם שחרב הבית והתירן מכח פתח זה ואמרו לו חכמים דנולד הוא והלכה כחכמים:
עַד כְּדוֹן כְּסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא עֲשִׂירִי וְקָרוּי עֲשִׂירִי. הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא תְשִׁיעִי וְקַרְייָן עֲשִׂירִי. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין. קָדַשׁ. רִבִּי יוּדָן אָמַר. לֹא קָדַשׁ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָה. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אֵין אַתֶּם מוֹדִין. שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. אֵי אַתֶּם מוֹדִין בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ. וְאֵינָן מְקַבְּלִין מִינְּהוֹן. דִּלֹא כֵן יְתִיבוּנוֹן. מָה אַתֵּם מֵשִׁיבִין אוֹתָנוּ מִן דָּבָר שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ שֶׁלֹּא בְטָעוּת עַל דָּבָר שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בֵּין בְּטָעוּת בֵּין שֶׁלֹּא בְטָעוּת. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי. עֲשִׁירֵי הֲווּ בִתְשׁוּבָה. אוֹ יֵיבָא כַּיי דָמַר רִבִּי נָסָא. כְּאֵינַשׁ דְּאִית לֵיהּ תְּרֵין טַעֲמִין וּמָתִיב חַד מִנְהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אתם משיבין אותנו מן דבר שהיה קדוש אלא בטעות. מן המעשר שאינו קדוש לפניו ולאחריו אלא בטעות:
על דבר שהוא קדוש בין בטעות בין שלא בטעות. כלומר ללמד על ההקדש שיהא קדוש אפילו בטעות והא כל מעשה הקדש אינם אלא בכונה אלא ע''כ מדלא השיבו להן כן ש''מ דמעשר בכונה נמי קדוש:
כהאי דאמר רבי אמי עשירי הוו בתשובה. כלומר דדחי לה הש''ס דאין ראיה מזה דאפשר כהא דאמר רבי אמי עשירין היו בתשובות הרבה ומה שבחרו להם בראשונה אותה השיבו או כהאי דאמר רבי נסא כבן אדם שיש לו ב' טעמים על הדבר ומשיב את אחד מהן וכן בית הלל השיבו לבית שמאי מדבר אחר ולעולם תשובה זו ג''כ היו יכולים להשיב ולא מסייע להו לחברייא מידי:
דלא כן. דאם לא כן אלא כרבי יודן שאינו קדוש אלא בטעות יתיבינון ב''ה לב''ש מגופא דמילתא:
מתניתא מסייע לחברייו. דבמתכוין נמי קדוש מדקתני אמרו להן ב''ש חי אתם מודים במי שטעה וכו' ואינון בית הלל מקבלין מינהון התשובה לענין זה דלא השיבו להם אלא מדבר אחר וש''מ דבזה מודים להן דבמעשר לעולם קדוש ואפילו במתכוין:
היה יודע בו שהוא תשיעי וקרייו עשירי. במתכוין מאי אם חלה עליו הקדושה ליקרב:
עד כדון עד כאן לא שמענו אלא כשהיה בטעות שכסבור בו על התשיעי שהוא עשירי וקראוהו עשירי:
23a תַּמָּן תַּנִּינָן. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי. שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין. הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכַל בְּמוּמוֹ וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר וְאַחַד עָשָׂר קָרַב שְׁלָמִים. יִהְיֶה קֹדֶשׁ. מְלַמֵּד שֶׁהַקְּדוּשָּׁה חָלָה עַל הַתְּשִׁיעִי וְעַל אַחַד עָשָׂר. יָכוֹל יִקְרְבוּ שְׁנֵיהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר בָּקָר. בָּקָר לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר. בֶּן בָּקָר לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר וּלְהוֹצִיא תְּשִׁיעִי. אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב מִיעֵט. שֶׁתִּימְצָא אוֹמֵר. אֵימָתַי הַקּוֹדֶשׁ עוֹשֶׂה תְמוּרָה לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו. הֲוֵי אוֹמֵר. לְאַחֲרָיו. מַרְבֶּה אֲנִי אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא אַחַר הַקְּדוּשָּׁה. וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא לִפְנֵי הַקְּדוּשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי אומר לאחריו. כלומר אחר שהוא קדוש הוא דעושה תמורה דאם לא קדשו היאך עושה תמורה הלכך הכא נמי מרבה אני אחד עשר שיקרב שהוא אחר הקדושת העשירי:
אחר שריבה הכתוב מיעט. שריבה ומיעט ולא מסר הכתוב אלא לחכמים כדי שתמצא אומר וכו':
ת''ל בקר. אם מן הבקר הוא מקריב דכתיב בשלמים דריש בקר לרבות אחד עשר מן הבקר ולא כל הבקר להוציא את התשיעי שאינו קרב שלמים אלא נאכל במומו:
יכול יקרבו שניהן. שלמים:
יהיה קדש. העשירי יהיה קדש כתיב ודרשינן יהיה לרבות את התשיעי ואת הי''א שהקדושה חלה עליהן:
תמן תנינן. סוף בכורות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source