פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. לֹא הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. שְׁנִייָה מָהוּ שֶׁתִּלְקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. אָמַר רִבִּי לָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְתֵיעָשֶׂה שְׁנִייָה כְּאוֹמֶרֶת. הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. שֶׁלֹּא נִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותיעשה שניה. ובשבועות גריס דרבי יודן מקשי לה וקאמר ותנאי ב''ד הוא כלומר וכי תנאי ב''ד הוא דקאמרת מאחר שזו לוקה זו לוקה אמאי ותיעשה שניה כאומרת הריני נזירה לאחר זמן וכלומר דנתפס לבסוף אם לא יפר לה בעלה ומכיון שהפר אגלאי מילתא דתו לא הויא השניה נזירה:
ר''ש כדעתיה. לטעמיה הוא אזיל דאמר בפרק י''ב דמנחות גבי האומר הרי עלי מנחה מן השעורין מביא מן החטין ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין שאין מנחת נדבה באה מן השעורין ולא אמרינן דדעתו היה על החטין כדרך המתנדבין ולומר שאם יודע לו שאין מביאין מנחת נדבה אלא מן החטין יביא הוא ג''כ מן החטין אלא דאזלינן אחרי דיבורו הראשון ולאו כלום קאמר וה''נ אחרי דיבורא קמא אזלינן שאמרה ואני ולא אמרינן דאלבסוף קא מיתפסה אלא כל זמן שלא הפר לה בעלה של זו אף זו כמותה וכיוצא בה. ובשבועות גריס ר' שמעון כדעתיה דאמר במגבה הדבר תלוי. והיינו הך דמגבה דיבורא הוא ומלשון אגיבון ליה:
מאחר שזו לוקה זו לוקה. שהרי כל זמן שלא הפר בעלה של זו חל גם עליה הנדר וס''ל דבעיקרא קא מיתפסא כדלקמן:
אמר רבי לא ר''ש היא. ולדידיה שפיר מיתוקמא מילתא כדמפרש לקמיה:
פשיטא דא מילתא. על דברי רבי שמעון קאי שאמרה השניה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה ואם לא הפר לה בעלה של ראשונה ועברה על נדרה וכלומר אע''פ שאח''כ הפר לה אלא בשעה שעברה על נדרה לא הפר לה עדיין לוקה היא כדפרישית במתני':
שנייה מהו שתלקה. אם עברה על נדרה קודם שהפר לה בעלה של זו מי אמרינן דבעיקרא קמיתפסה ומכיון שעברה קודם שהפר בעלה של הראשונה לוקה או דילמא לבסוף קא מיתפסה וכיון שהפר בעלה של הראשונה את נדרה אגלאי מילתא למפרע דהשניה לא הויא נזירה כלל שהרי כמותה וכיוצא בה אמרה וראשונה היא דלוקה דעברה קודם שהפר לה בעלה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּים פָּטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אוֹף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה בָהּ. נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּין מָהוּ שֶׁתָּחוּל עָלָיו שְׁאָר הַמִּינִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. לֹא חָלָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. חָלָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁ‍ֽמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָֽמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעֲל הָרִאשׁוֹנָה וְהֵיפֵר לָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּוַונְתִּי אֶלָּא לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. אַף הִשְּׁנִייָה מוּתֶּרֶת. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָא אִם לֹא אָֽמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֵא בָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. 17b מָה אִם תַּמָּן שֶׁאֵין שָׁם עִיקַּר נְזִירוּת אַתְּ אוֹמֵר. חָלָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עִיקַּר שְׁבוּעָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מָהוּ דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ חִטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. בְּמַתְפִּישׂ. בְּאוֹמֵר. שְׂעוֹרִין יְהוּ כְּחִיטִּין. כּוּסֲמִין יְהוּ כְּחִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. פ' שבועת הפקדון היו חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין בידי לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה ר''ש אומר עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת ותנן התם במתני' דלקמן תן לי פקדון חטין שעירין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ועלה גרסינן האי סוגיא בהאי תלמודא שם:
א''ר יוחנן דברי ר''ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר. כלו' דמסתברא היא דכי היכי דפליגי ברישא בהרבה תובעין ה''נ פליגי בסיפא באחד תובע הרבה תביעות ולדברי ר''ש דקאמר לעיל דשבועה לא קאי אלא אקמא והלכך בעינן שבועה לכל אחד ואחד והכא נמי כן ושמעינן מהא לר''ש אם אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא הוא דמשתבע פטור נמי על השאר ואפילו יש בידו שעורין וכוסמין דשבועה דקאמר לא קאי אלא על החטין:
רבי אבא. אמר אוף רבי יודה דהוא ת''ק דמתני' וס''ל דחייב על כל אחת ואחת כדמוקי לה התם אליביה מודה הוא הכא דפטור על השאר דלא אמרינן דשבועה אכל אחת ואחת קאי אלא אם כפר בכל התביעות וכלן שקר הן דמאי חזית לומר דעתיה אקמיית' לחודה הוא דהוי אבל היכא דקמייתא קושטא הוי אמרינן מסתמא כי אשתבע אקושטא הוא דמשתבע:
מהו שתחול עליו שאר המינין. אם חלה השבועה על שאר המינין שיש בידו ולר''ש קא בעי והא דרבי יוחנן מיתרצא לקמן:
מתניתא. ברייתא דלעיל מסייע לחברייא דקתני לר''ש אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ודוקא שאמרה כן הא לא אמרה מודה ר''ש הראשונה מותרת והשניה אסורה ולא אמרינן דמה שאמרה ואני נתכונה שתהיה הכל כיוצא בה ואם אח''כ יפר לה בעלה תהיה מותרת כיוצא בה אלא דאמרינן לא נתכונה אלא אתחלת דיבורה במה שאמרה הריני נזירה וה''נ כן אריש דיבוריה סמיך ולא נתכוין לומר שבועה על שאר המינין:
מה אם תמן. כלומר דדחי לה הש''ס דאדרבה איפכא מסתברא מהתם וק''ו הוא דמה אם תמן שאין שם עיקר נזירות בשניה אלא במה שאמרה ואני ומסתברא הוי דואני כמותך וכיוצא בך קאמרה ואם יפר ליך בעליך מותרת גם אני ואפ''ה את אומר חלה הנזירות עד שתאמר בפירוש לא נתכונתי אלא להיות כמותה:
כאן שיש כאן עיקר שבועה. שהרי אמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין לכ''ש דחלה השבועה על שאר המינין דמהיכי תיתי לומר דדעתו היה שיהו שאר המינין כמו החטין וכמו דאחטין פטור הוא כן נמי אשאר מינין דהא שבועה קאמר ואחטין הוא דקושטא משתבע אבל על שאר המינין חלה השבועה:
מהו דאמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ולא תיקשי א''כ מאי הא דאמר רבי יוחנן לעיל לר''ש דפטור נמי על שאר המינין התם במתפיס מיירי שאומר בפירוש לה נתכוונתי אלא שעורין וכוסמין יהו כחטין וכמו שאני פטור על החטין כך לא היה דעתי לישבע על שאר המינין אבל מסתמא לא אמרינן כן והוי ממש דומיא דברייתא דנזירות. וכל זה הוא לפי גי' הספר והיותר נראה דאיפכא גרסינן חברייא אמרין חלה ור''ז אמר לא חלה ומה אם תמן וכו' סוף ההוכחה היא וכדפרישית ומתפרשת השמועה יותר בפשיטות:
חברייא אמרין לא חלה. דאמרינן שבועה שאמר לא היה דעתו אלא אתחלת דיבוריה ואחטין הוא דמשתבע ולא על שאר המינין:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר הִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ אִם שֶלּוֹ הָֽיְתָה בְּהֵמָה תֵּצֵא וְתִרְאֶה בָּעֵדֶר. וְאִם מִשֶּׁלָּהּ הָֽיְתָה בְּהֵמָה הַחַטָּאת תָּמוּת וְהָעוֹלָה תִּיקְרַב עוֹלָה וּשְׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִים דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יפלו לנדבה. לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה ולוקחים בהם עולות וטעמא מפרש בגמרא דהלכה היא בנזיר:
מתני' אם שלו היתה בהמה תנא ותרעה בעדר. דלא אקני לה אלא מידי דצריכא לה:
ואם משלה היתה בהמה. כדמפרש בגמרא שנתן לה אחר במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כלן משועבדים לבעלה:
החטאת אמות. אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת תמות ומטעמא דאמרינן לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה צריכה כפרה וסליחה והויא כחטאת שמתו בעליה וגמירי דלמיתה אזלא:
ונאכלין ליום אחד. כדין שלמי נזיר שאין נאכלין אלא ליום ולילה:
ואינן טעונין לחם. דכל שלמי נזיר טעונין לחם וכתיב ונתן על כפי הנזיר וזו שהפר לה בעלה אין כאן כפי נזיר:
היו לה מעות סתומין. שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר ולא פירשה אלו לחובתי:
ילכו לים המלח. דבכל מקום אילו היתה בהמה אזלא למיתה בדמים הולכין לים המלח:
לא נהנין ולא מועלין. לא נהנין מדרבנן ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בנהנה מן ההקדש דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה':
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן. דכיון דדורון הוא יכול להקריב ומועלין בהן כיון דקריבין לגבי המזבח:
יביאו שלמים. ולא צריך למיתני אין מועלין בהן דלא עדיפי משאר קדשים קלים שאין בהן מעילה לפני זריקת דמים כדאמרינן פ' קמא דמעילה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר כול'. הָא לִיקַּדֵּשׁ קָֽדְשָׁה. אֶלָּא בְּשֶׁנָּתַן לָהּ אַחֵר מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ. עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן. שֶׁלָּהּ הֵן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. בַּמְשַׁלֶּטֶת עַל נְכָסָיו. וְאִם בָּא לִמְחוֹת לֹא קָֽדְשָׁה. וְאִם לָאו קָֽדְשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא ליקדש קדשה. בתמיה דקתני אם משלה היתה הבהמה החטאת תמות משום דקדשה ואמאי הא מה שקנתה האשה קנה בעלה ולדידה מנא לה:
שלה הן. בתמיה כלומר ומי מהני בהא דאמר לה זה על מנת שלא יהא לבעליך רשות בהן הא אף על פי כן קנה הבעל כדאמרינן פרק בתרא דנדרים:
במשלטת על נכסיו. מיירי שעשה לה הבעל שולטת על נכסיו שתוכל לעשות מה שתרצה ואם בא ומיחה בשעת שהקדישה לא קדשה ומתני' בשלא מיחה בה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מוֹתָר נְזִירִים לַנְּזִירִים. מוֹתָר נָזִיר לִנְדָבָה. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְהוּא שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ בַּסּוֹף. וְאִם קָֽרְבוּ שְׁלָמָיו בַּסּוֹף מוֹתָרוֹ שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֲפִילוּ קָֽרְבוּ שְׁלָמָיו לְבַסּוֹף הֲלָכָה אַחַת הִיא בַּנָּזִיר שֶׁתְּהֵא מוֹתָרוֹ נְדָבָה. מַתְנִיתָא מְסַייעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייעָה לְרִבִּי זְעִירָא. אֵילּוּ הֵן מָעוֹת סְתוּמִין. כָּל שֶׁדְּמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. וַאֲפִילוּ הִפְרִישׁ דְּמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מִתּוֹכָן מָעוֹת סְתוּמִין הֵן. מַתְנִיתָא מְסַייעָא לְרַב חִסְדָּא. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִנְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵינָן מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. וְלֹא אָמַר. וְאִם מֵת יִפְּלוּ נְדָבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ב דשקלים מותר נזירים לנזירים אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו יביאו מהן קרבנות נזירים אחרים:
מותר נזיר. אם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח:
והוא שקרבה חטאתו בסוף. הא דאמרינן מותר נזיר לנדבה בשקרב עולתו ושלמיו בתחלה וחטאתו לבסוף ונתותר בהא הוי כמותר חטאת וקי''ל מותר חטאת לנדבה כדתנן שם אבל אם קרבו שלמיו בסוף ונתותר מהמעות הוי כמותר שלמים ותנינן התם מותר שלמים לשלמים:
רבי זעירא. אמר אפילו קרבו שלמיו לבסוף הואיל וחטאת נמי קרבה מהן דהלכה אחת היא בנזיר הל''מ שתהא מותרו נדבה:
מתניתא. ברייתא דתני כוותיה דר''ז ותני כוותיה דרב חסדא:
כל שדמי חטאות מתות מעורבות ביניהן. כדתנן בפרק ג' דמעילה המפריש מעות לנזירותו ומת יפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר הואיל וסתומין הן:
ואפילו הפריש דמי חטאות מתות מתוכן. לא אמרינן דהמותר דמי עולה ושלמים הן דמכיון שנתערבו בהן דמי חטאות מתחלה דין מעות סתומין להן ויפלו לנדבה והיינו כרבי זעירא:
אילו לחטאתי והשאר לנזירותי. לשאר קרבנות נזירותי לעולה ולשלמים ומת מועלין בכלן הואיל ואיכא דמי עולה ביניהן ואין מועלין במקצתן דאיכא למימר של שלמים הן ובשלמים ליכא מעילה לפני זריקת דמים:
ולא אמר ואם מת יפלו בנדבה. אלא דמי חטאת הולכין לים המלח והשאר חציין קרבין עולה וחציין שלמים משום דכשאמר אלו לחטאתי הוי כהפריש דמי חטאת מהן ולא נאמרה הלכה אלא כשדמי חטאת מעורבת ביניהן והיינו כרב חסדא דאמר אם קרבה החטאת בתחלה לא הוי כמותר חטאת:
תַּנֵּי. אֵין טְעוּנִין לֹא לֶחֶם וְלֹא זְרוֹעַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. שְׁלָמִים בָּאִין לְאַחַר מִיתָה. (בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן) מָהוּ שֶׁיִּטָעֲנוּ לֶחֶם. חָזַר וָמַר. וְכֵן בַּחַיִים. לֹא עַל הַבַּטָּלָה הֵן בָּאִין. אַתְּ אָמַר. טְעוּנִין לֶחֶם. וָכָא טְעוּנִין לֶחֶם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פְּשִׁיטָה לְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בִּשְׁלָמִים הַבָּאִין לְאַחַר הֲפָרָה שֶׁאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין הֲפָרָה. מִיתָה כְּבָר נִרְאוּ לְהִיטָּעֵן לֶחֶם. הֲפָרָה לֹא נִרְאוּ לְהִיטָּעֵן לֶחֶם. תַּנֵּי. אָשָׁם לְאַחַר הֲפָרָה. אֵין אָשָׁם לְאַחַר מִיתָה. מֵתָה אֵין אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם קָרֵב לְאַחַר מִיתָה. הֵיפֶר לָהּ אֲשָׁמָהּ קָרֵב. שֶׁאֵין לָךְ אָשָׁם בָּא עַל הַבַּטָּלָה כָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פשיטא ליה לרבי בון בר חייה בשלמים הבאין לאחר הפרה. כלומר מדלא פשיט לה הבעיא ממתניתין דשלמים הבאין לאחר הפרה אינן טעונין לחם ש''מ דפשיטא ליה דלא דמי אחר מיתה לאחר הפרה וכי מה בין מיתה להפרה:
מיתה כבר נראו להטען לחם. שאני באחר מיתה הואיל וכבר נראו ללחם קודם שמת אבל הפרה לא נראו כלל דכיון שהפר לה בטל הנדר:
אשם לאחר הפרה. אם נטמאה בנזירותה ואח''כ הפר לה מביאה אשם אבל לא לאחר מיתה כדמפרש ואזיל:
שאין לך אשם בא על הבטלה כזה. כלומר אע''ג דלא מצינו שאשם בא על הבטלה דאין אשם בא לאחר כפרה אם נתכפר באחר דקי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה מ''מ בזה הוא בא אע''פ שעכשיו כעל הבטלה הוא הואיל ובשעה שנטמאת אכתי לא הפר לה:
חזר ואמר וכן בחיים. כלומר דרבי בון הדר פשיט לנפשיה דהא בחיים נמי כן כגון שהפריש קרבן ואבד ונתכפר באחר ואח''כ נמצא הראשון וכי לא על הבטלה הן באין ואפ''ה את אמר דטעונין לחם וה''נ לאחר מיתה טעונין לחם:
מהו שיטענו לחם. ואשלמי תודה קבעי דאלו בשלמי נזיר בהדיא תנן בפ''ג דמעילה שאין טעונים לחם דעל כפי נזיר בעינן וליכא:
שלמים באין לאחר מיתה. כלומר מצינו שהשלמים באין לאחר מיתה דאין לך שאין בא לאחר מיתה אלא חטאת ואשם:
רבי בון בר חייה בריה דרבי שמעון בעי גרסינן:
לא לחם ולא זרוע. שלמים דקתני במתני' אינן טעונין לחם וכן לא זרוע בשלה מן האיל דכיון שאין הנזיר ניתר בהן אין טעון זרוע לעשות תנופה כדין שלמי נזיר:
מִי מֵיפֵר אֶת שֶׁעָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא. הֵפֵר אֶת נִדְרָהּ. הֵפֵר אֶת מַה שֶׁעָלֶיהָ. מִי שֶׁהוּא הֵיפֵר נִדְרָהּ הוּא מֵיפֵר מַה שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גזירת הכתוב הוא. דכשהבעל מפר נדרה מפר נמי לקרבנות שקבלה עליה ומהניא הפרתו לאת שקבלה עליה כמו דמהני להפרת נדרה שהרי מכח נדרה הן באין והלכך אינן קרבין כדין קרבנות נזיר אלא כמפורש במתני':
מי מפר את שעליה. כלומר השתא דקאמרת טעמא דמכאן ולהבא הוא דעוקר א''כ מי מפר לה לקרבנות שהפרישה וקבלה חובה עליה ואמאי לא יקרבו:
תַּמָּן אַתְּ מוֹצֵא אוֹמֵר. תִּרְעֶה בָעֵדֶר. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. 18a תַּמָּן הַזָּקֵן עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ עוֹקֵר אֶלָּא מִיכָּן וְלָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. שאני התם דהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אבל הכא הבעל אינו עוקר בהפרתו אלא מכאן ולהבא כדאמרי' לעיל הבעל מיגז גייז ובשעה שהפרישה אכתי נדרא הויא וקדשה:
תמן. ופריך הא לקמן בפרק ה' הלכה ד' את מוצא אומר גבי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר דלא קדשה כלל והכא את אומר אכן דאע''פ שהפר לה בעלה החטאת תמות דקדשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source