Nazir
Daf 13b
משנה: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אֲפִילוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְייָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. יָצָא וְנִכְנַס עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְייָן וּמֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא בוֹ בַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.
Traduction
Si quelqu’un s’est engagé au Naziréat en étant dans un cimetière, y eut-il passé juste 30 jours, ce temps ne compte pas, et il ne sera pas tenu d’offrir le sacrifice obligatoire en cas d’impureté. S’il est sorti, puis rentré (85)Il n'a fait que passer., les jours passés à l’état pur seront comptés dans la période, et le Nazir sera tenu d’offrir un sacrifice pour s’être rendu impur; selon R. Eliézer, le jour même auquel est survenu l’impureté ne sera pas annulé, car il est dit (Nb 6, 12): Les jours précédents tomberont (seront nuls); il n’y a donc déduction que lorsque d’autres jours comptent.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והוא בבית הקברות. וה''ה אם היה טמא ונזר אין עולין לו ימי טומאתו מן המנין:
ואינו מביא קרבן טומאה. דכי כתיב קרבן טומאה בנזיר טהור שנטמא הוא דכתיב ומ''מ אם התרו בו חייב מלקות:
יצא ולכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה. בגמרא מפרש לה הכי יצא מבית הקברות והזה ג' וז' וטבל וטהר מטומאתו והתחיל למנות ימי נזירותו אע''פ שחזר ונכנס אח''כ לבית הקברות עולין לו מן המנין אלו ימים שמנה אחר שטהר הואיל והפסיקה טהרה בין הימים הראשונים שנזר והוא בבית הקברות ובין אלו הימים האחרונים דאע''ג שחזר ונכנס לבית הקברות טומאת בית הקברות אינה סותרת מנין הימים שנמנו בטהרה דלא הויא מאותן טומאות הסותרין בנזיר כדאמרינן לקמן פ''ז והא דקאמר ומביא קרבן טומאה ה''ק אם נטמא שוב באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח מביא קרבן טומאה וסותר:
ר''א אומר לא בו ביום. כלומר אם בו ביום שטבל וטהר בו ביום נטמא באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח אינו סותר אותו היום דכתיב והימים הראשונים יפלו אין הטומאה סותרת עד שיהיו לו ב' ימים של נזירות מנויין וה''ה בנזיר בעלמא שנטמא ביום ראשון של מנין נזירותו שאין הטומאה סותרת אותו היום אלא משלים עליו מנין ימי נזירותו והלכה כרבי אליעזר:
בו ביום. כלומר לת''ק אפילו בו ביום שנטמא נזר מביא קרבן טומאה ור''א אמר לא בו ביום אלא עד שיהיו לו ימים ראשונים כדאמר במתניתין:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם כול'. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת. הַמִּטַּמֵּא בְּיוֹם מְלֹאת נוֹתְנִין לוֹ תּוֹרַת נָזִיר. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. נִיטְמָא בְאוֹתָן הַיָּמִים 13b מַה הֵן נִיתַּן לְתוֹרַת נָזִיר. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר. נִיתַּק לְתוֹרָתוֹ שֶׁלְּנָזִיר כְּמִטַּמֵּא בְּיוֹם מְלֹאת. וְהַמִּטַּמֵּא בְּיוֹם מְלֹאת אֵין שְׁבִיעִי עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּינְייָן. רִבִּי מָנָא בָעֵי. אִם מִטַּמֵּא בְּתוֹךְ מְלֹאת לָמָּה לִי סוֹתֵר ל̇ יוֹם. לֹא יִסְתּוֹר אֶלָּא זֹ. אֶלָּא בְּמִטַּמֵּא לְאַחַר מְלֹאת שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּינְייָן.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Simon b. Lakish que, ''selon R. Eléazar, cette impureté exige seulement le renouvellement de la période de 30 jours'' parce qu’il interprète ce verset (Nb 6, 13): Voici la loi du Nazir au jour où a été rempli etc., en ce sens: A celui qui devient impur au jour de l’accomplissement du vœu, on appliquera la loi (ordinaire) du Nazir (savoir la période de 30 jours). Samuel b. Aba demanda devant R. Zeira: si quelqu’un redevient impur pendant cette période de jours (observés à titre de remplaçants), comment lui appliquera-t-on les règles du Naziréat? (A quel moment cessera, puis recommencera la période ordinaire).? R. Samei répond: comme il vient d’être dit que toutes les règles du Nazir lui seront appliquées, on le considérera comme devenu impur au jour de l’achèvement de la période, et pour celui qui est en ce cas, le 7e jour ne fait pas partie de la semaine réglementaire d’abstinence (84)Il devra recommencer après le 8e jour d'interruption.. R. Mena demanda: s’il s’agit de celui qui est devenu impur au dernier jour, à quoi bon recommencer une période de 30 jours, et une semaine ne devrait-elle pas suffire? Puis donc que l’on exige la reprise d’un mois (en cas échéant d’impureté), lorsqu’il y a eu un cas d’impureté après l’accomplissement du Naziréat, le 7e jour fera partie du nouveau compte de jours consacrés à l’abstinence.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר''א וכו'. כדפרישית במתני':
נטמא באותן הימים. שנותנין לו תורת נזיר ואם אחר טהרתו חזר ונטמא בתוכן מאי:
מה הן ניתן לתורת נזיר. כלומר במאי חשבת להו לאותן הימים ולענין מאי ניתן להן תורת נזיר אם כל הימים נחשבין כיום מלאת הואיל ותורת נזיר להן או כלאחר מלאת ונ''מ דאם כיום מלאת נחשבין אין יום שביעי שנטהר מטומאתו עולה לו מן המנין כדאמרינן לר''א לעיל דנזיר שפירש אין שביעי עולה לו מן המנין:
מכיון דתימר. דאותן הימים ניתקו לתורת נזיר כולן נחשבין כיום מלאת והמטמא ביום מלאת אין שביעי שלו עולה לו מן המנין:
אם מטמא. בתוך מלאת למה לי סותר שלשים לא יסתור אלא ז'. ה''פ דר' מנא מקשי למאי דקאמר לר''א אם נטמא באותן הימים אין שביעי עולה לו מן המנין וממ''נ אי דטעמיה דר''א דס''ל לא אמרינן מקצת היום ככלו והילכך אין שביעי עולה מן המנין א''כ קשיא אמאי קאמר נטמא ביום מלאת סותר שלשים סותר את הכל מיבעי ליה וע''כ דס''ל לר''א אמרי' מקצת היום ככלו והא דאין שביעי שלו עולה מן המנין משום דכשנטמא בתוך מלאת חשבת ליה דלר''א יום מלאת כתוך מלאת הוי לענין זה ובהא אמרינן דטעמא לאו משום דלא אמרינן מקצת היום ככלו אין השביעי עולה לו מן המנין אלא דטעמא הוי משום דאכתי לא הביא קרבנותיו עד יום שמיני ולא חיילא עליה נזירות טהרה כדאמרינן בפרק דלעיל הלכה ט' והשתא קשה אם דטעמיה דר''א משום הכי הוא דמחשיב ליה כבתוך מלאת ולעולם דאמרינן מקצת היום ככלי וא''כ אמאי קאמר אם נטמא ביום מלאת סותר שלשים לא יסתור אלא שבעה דהא לענין זה אם מקצת היום ככלו אם נטמא ביום מלאת הוי כנטמא לאחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה לר''א:
אלא כמטמא לאחר מלאת. הוא אם נטמא באותן הימים וכלומר דלעולם לר''א אמרינן מקצת היום ככלו והלכך אם נטמא לאחר מלאת השביעי שלו עולה לו מן המנין ואם נטמא בתוך מלאת אין השביעי עולה לו מן המנין וטעמא כדאמרן והשתא לא תיקשי אי דס''ל לר''א מקצת היום ככלו אמאי סותר שלשים לא ליסתור אלא ז' התם טעמא משום דגזירת הכתוב הוא נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר:
הלכה: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת כול'. נָזַר וְהוּא בֵּין הַקְּבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מֵאַחַר שֶׁאֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַטּוּמְאָה אֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַטּוּמְאָה וְעַל הַתִּגְלַחַת. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. עַל כּוּלָּהּ פְּלִיגִין. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מֵאַחַר שֶׁאֵין מַתְרִין בּוֹ עַל הַטּוּמְאָה אֵין מַתְרִין בּוֹ לֹא עַל הַיַּיִן וְלֹא עַל הַתִּגְלַחַת.
Traduction
Le Nazir qui se trouve dans un cimetière devra être averti, selon R. Yohanan, qu’il lui est interdit de boire du vin, ou de se raser (de sorte qu’en cas de transgression de l’une des deux défenses, le Nazir sera passible de la pénalité, bien qu’il échappe au péché d’impureté par l’endroit où il se trouve; selon R. Simon b. Lakish, du moment qu’il n’y a pas lieu de l’aviser du fait de l’impureté (et des conséquences légales), il est inutile de l’avertir qu’il est défendu de boire du vin, ou de se raser. Est-ce que R. Yohanan n’est pas en contradiction avec lui-même? Ailleurs (86)''Ci-après, (6, 4); (Makot 3, 7).'' il dit qu’il faut avertir le Nazir des défenses de boire du vin, ou de se rendre impur, ou de se raser, tandis qu’ici il dit qu’un tel Nazir échappe à la pénalité pour fait d’impureté? En effet, dirent les rabbins de Césarée, pour toutes les défenses il y a divergence d’avis. Selon R. Yohanan, le Nazir sera averti qu’il est défendu de boire du vin, ou de se raser, aussi bien qu’il lui est défendu de se rendre impur; selon R. Simon b. Lakish, on n’avisera pas ce Nazir des dites défenses, pas plus qu’il n’y a lieu de lui rappeler la défense de se rendre impur (puisqu’en étant dans un cimetière, le Nazir n’a pas dû contracter d’engagement réel).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתרין בו על היין. דקסבר רבי יוחנן נזירות חלה עליו ולוקה על היין ועל התגלחת וקס''ד דעל הטומאה רבי יוחנן נמי מודה דאינו לוקה כמו שאינו מביא קרבן טומאה:
מאחר שאין מתרין בו על הטומאה. שהרי טמא ועומד הוא אינו לוקה על הכל:
תמן הוא אומר. לקמן פ''ו גבי נזיר שהיה שותה יין כל היום וכו' אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת וקאמר ר' יוחנן התם דמתרין בו ולוקה על הכל אע''פ שאינו מביא קרבן טומאה אלא אחד:
והכא הוא אימר אכין. שאינו לוקה הואיל ואינו מביא קרבן:
רבנין דקיסרין. אמרין דבאמת על כולה פליגין ור''י מתרין על היין ועל התגלחת משום האי טעמא קאמר מאחר דמתרין בו נמי על הטומאה ור''ל לא ס''ל דמתרין על הטומאה ומאחר דאין מתרין על הטומאה אין מתרין על הכל:
Nazir
Daf 14a
14a עוֹדֶינּוּ שָׁם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין עַל הַכֹּל כְּדֵי פְרִישָׁה וּפְרִישָׁה וְהוּא לוֹקֶה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אֵינוֹ מְקַבֵּל עַד שֶׁיִּפְרוֹשׁ וְיַחֲזוֹר. אָמַר רִבִּי בָּא. כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן אֶת רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָא כְתִיב לֹא יָבוֹא וְלֹא יִטַּמֵּא. אָמַר לֵיהּ. שֶׁאִם הִתְרוֹ בוֹ מִשּׁוּם וְלֹא יָבוֹא לוֹקֶה. מִשּׁוּם לֹא יִטַּמֵּא אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מֵהִשְׁתַּחֲוָיָה לָמַד רִבִּי יוֹתָנָן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין. בְּמַכּוֹת. הָא קָרְבָּן לֹא. מִן מַה דָּמַר רִבִּי הִילָא. מֵהִשְׁתַּחֲוָיָה לָמַד רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא בַמַּכּוֹת הִיא בַקָּרְבָּן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. פָּתַר לָהּ שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵת כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. פָּתַר לָהּ בְּשׁוֹהֵא עַל כָּל פְּרִישָׁה וּפְרִישָׁה וְהוּא לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. כֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵת אַחֵר יָכוֹל יְקַבֵּל. תִּלְמוּד לוֹמַר יִטַּמָּא בַעַל בְּעַמָּיו. הֲרֵי שֶׁקִּיבֵּל יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְהֵחַלּוֹ. אֶת שֶׁהוּא מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְהֵחַלּוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. שֶׁלֹּא יֹאמַר. הוֹאִיל וְנִיטְמֵאתִי עַל אַבָּא אֶלְקוֹט עַצְמוֹת פְּלוֹנִי בְיָדִי. לְהֵחַלּוֹ. בִּשְׁעַת מִיתָה. רִבִּי אוֹמֵר. אַף בְּמוֹתָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶמַר. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהֶן. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא מִי דְמָךְ הֲוָה אֲמַר. הָא נְפִיקָא מִיכָּא וְהָא נְפִיקָא מִיכָּא.
Traduction
Aussi longtemps que ce Nazir reste au cimetière, on devra, selon R. Yohanan, l’avertir tout à tour des diverses défenses, en lui laissant pour chacune le temps de se mettre à l’écart; en cas de transgression (par sa persistance à rester là), il sera passible de la pénalité des coups de lanière; selon R. Eléazar, on ne lui adressera ces avertissements que si, après s‘être retiré du cimetière, il veut y retourner. R. Aba dit que R. Yohanan objectait ceci contre l’avis de R. Eléazar: en raison des termes bibliques (ibid. 6 et 7) il ne viendra pas auprès d’un mort, puis: il ne se rendra pas impur pour eux (dont les derniers sont superflus), on conclut que cette redondance de termes vise la pénalité sur le fait même de se trouver impur en étant Nazir (dès le premier séjour au cimetière). -Non, répliqua R. Eléazar, par la juxtaposition même de ces défenses, on apprend qu’il est défendu ''de se rendre auprès du mort''; l’avertissement entraîne la pénalité des coups, lorsqu’on peut appliquer au Nazir l’avertissement de ne pas devenir impur (hors du cimetière), non si (par sa situation) il n’est pas sous le coup du Naziréat. R. Ila dit: R. Yohanan est d’avis que le séjour seul dans un cimetière est (en cas de vœu du Naziréat) un fait interdit, par analogie avec la règle sur la génuflexion; car il est ailleurs (87)Voir J., (Yoma 5, 1). Cf. (Shevuot 2, 4).: Si après être devenu impur au parvis, le Cohen s’est agenouillé là, ou a seulement séjourné pendant le temps d’une génuflexion, il est coupable. R. Mathnia ajoute: nous avions supposé que la discussion entre R. Yohanan et R. Eléazar s’applique seulement à la pénalité des coups de lanière, mais non à la dispense d’obligation d’offrir un sacrifice de purification (selon tous); mais, puisque R. Ila dit que R. Yohanan établit la déduction par analogie de la génuflexion, cela prouve que la discussion s’applique soit à la pénalité des coups, soit à l’obligation du sacrifice. Est-ce que la Mishna suivante (88)Ci-après, (6, 4). n’est pas opposée à l’avis de R. Yohanan: ''Si un Nazir boit du vin toute la journée, il n’est coupable de ce fait qu’une fois''? (Ne devrait-il pas être coupable pour chaque fois, en raison de l’interruption)? On peut supposer le cas, fut-il répondu, où le gosier n’a jamais été vide. Mais n’est-il pas dit (aussitôt après): ''Le Nazir qui se rend impur pour des morts toute la journée n’est qu’une fois coupable'', bien qu’il s’agisse de plusieurs enterrements? On peut supposer, fut-il répondu, qu’il n’a pas eu un moment de répit pour se retirer; mais si le Nazir s’est interrompu, et qu’au lieu de se retirer il soit resté au cimetière, il est coupable pour chaque interruption survenue. Est-ce que l’enseignement suivant (une barayeta) n’est pas opposé à l’avis de R. Yohanan, en disant: Si un Cohen, déjà placé dans un cimetière, on fait passer un autre mort, on pourrait croire qu’il peut le recevoir (étant déjà impur); c’est pourquoi il est écrit (Lv 21, 4): Il ne doit pas se rendre impur, - lui qui est maître parmi les siens, - de manière à s’avilir, à se profaner (et comme le Cohen, déjà impur ne doit pourtant pas s’exposer à une seconde impureté, il en est de même ici pour le Nazir). -Est-ce à dire que si le Cohen a reçu le second mort il soit coupable (astreint à un sacrifice)? -Non, puisque le verset précité se termine par les mots ''de manière à se rendre profane'', la défense concerne celui qui ajouterait une profanation nouvelle à son état profane, hormis celui qui n’aggrave pas son état profane (comme c’est le cas pour le Cohen impur; pourquoi donc la règle n’est-elle pas la même pour notre Nazir, et est-il coupable lors de chaque interruption)? R. Zeira répondit: R. Yohanan déduit du verset en question de ne pas supposer qu’après s’être rendu impur pour son père, un Cohen pourra aussi recueillir les ossements d’un tel; car la profanation consiste à devenir impur par un cadavre (non au contact d’un agonisant, comme cela a dû arriver pour le père); Rabbi conclut du verset (Nb 6, 7) Il ne se rendra pas impur pour eux à leur mort, qu’à ce dernier moment seul il y a impureté (excepté le cas où il n’y pas d’impureté nouvelle). Or, R. Yohanan adopte la première explication; selon R. Simon b. Lakish, il y a discussion entre ces deux docteurs (au sujet de l’agonisant: le premier le considère d’avance comme futur cadavre, qui comporte l’impureté; le second ne le considère pas de même et n’appelle impur que le mort). Selon l’avis de R. Simon b. Lakish, R. Simon b. Aba dit: lorsque celui-ci fut sur le point de mourir, il s’écria (en s’adressant aux Cohanim qui se trouvaient près de lui): ''Un tel sort d’ici, et un tel sort d’ici'' (pour les congédier indirectement, et leur éviter l’impureté).
Pnei Moshe non traduit
עודינו שם. בבית הקברות לאחר שנזר והוא שוהא שם ואינו יוצא:
מתרין על הכל. על כל כדי פרישה ופרישה שיכול לפרוש ואינו פורש ולוקה על כל אחת ואחת:
רבי אלעזר אומר אינו מקבל. התראה עד שיפרוש לגמרי וחוזר לבית הקברות אבל כל זמן שהוא בבית הקברות אינו מקבל התראה:
והא כתיב לא יבא ולא יטמא. על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו וגו' לא יטמא להם במותם ולא יטמא קרא יתירא הוא וע''כ ללאו בפני עצמו נאמר ודרשינן הכי אפילו היכא דלא איתיה בלא יבא כגון שנזר והוא בבית הקברות איתיה בלא יטמא:
א''ל שאם התרו בו וכו'. כלומר להכי כתביה קרא לומר לך כל היכא דאיתיה בלא יבא לוקה נמי אם התרו בו משום לא יטמא לאפוקי הכא דאינו בלא יבא אינו לוקה משום לא יטמא. מהשתחויה למד ר''י. דחייב אם שהה אע''פ שלא פירש כמו התם:
דתנינן תמן בפ' ידיעות הטומאה לטמא בעזרה והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב אלמא אפי' נטמא שם ולא בא אל המקדש טמא אם שהא כשיעור השתחויה חייב וה''נ אע''פ שהוא בבה''ק אם שהא כדי שיעור פרישה חייב:
הוינן סברין מימר. דלא פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר אלא למלקות אבל לענין קרבן מודה רבי יוחנן דאינו מביא אבל מן מה דאמר רבי הילא מהשתחויה למד רבי יוחנן ש''מ דלהכל למדין משם ואפילו קרבן טומאה חייב לרבי יוחנן כמו דהתם חייב בקרבן והא דקתני במתני' אינו מביא קרבן טומאה מוקי לה רבי יוחנן בדלא שהה אחר התראה כשיעור פרישה:
מתני'. דלקמן בפ''ו פליגא על רבי יוחנן דקתני נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת ואמאי לא לקי אפילו בהתראה אחת על כל פרישה ופרישה שהיה יכול לפרוש כדאמר הכא:
פתר לה. רבי יוחנן שאני התם שאין בית הבליעה פנוי וכל זמן שהוא שותה אינו חייב על כל כדי פ' ישה דכחדא שתיה בחדא התראה הויא:
מתני'. סיפא דהתם פליגא על רבי יוחנן. דקתני גם בטומאה כן:
פתר לה בשוהא וכו'. כלומר באמת אם שוהא הוא אחר שהתרו בו לוקה על כל כדי פרישה יפרישה ודקתני התם אינו חייב אלא אחת בשלא שהא כדי פרישה אחר שהתרו בו:
מתניתא. ברייתא פליגא על רבי יוחנן:
ת''ל לא יטמא בעל בעמיו. כלומר אע''פ שהוא טמא בעמיו לא יטמא עוד וה''ק נזיר:
את שהוא מוסיף חילול. כלומר שאינו מחולל עדיין ומוסיף לחלל עצמו במה שהזהירתו התורה יצא זה שאינו מוסיף חילול שהרי כבר מחולל ועומד הוא וקשיא לרבי יוחנן דאמר חייב על כל כדי פרישה ופרישה:
א''ר זעירא א''ר יוחנן. דהכי דרשינן להחלו וכו' כלומר דקרא מיירי במי שנתחלל מתחלה בהיתר כגון שניטמא לאביו שהוא מותר להיטמא דלהחלו בכהן הדיוט כתיב:
שלא יאמר וכו'. כלומר בהא הוא דמיירי שהזהירה התורה דלכתחילה לא יטמא ואם נטמא לאחרים אינו חייב שהרי נדחית טומאה אצלו ומחולל ועומד בהיתר הוא אבל אם מתחילה באיסור נטמא חייב על כל כדי פרישה ופרישה:
להחלו. בכהן כתיב ודרשינן בשעת מיתה כלומר מותר לעסוק בו עד שימות ואינו עובר עד שעת מיתה וה''ה בנזיר:
רבי אומר אף במותם. כלומר אף מקרא דבמותם דכתיב גבי נזיר דרשינן הכי וה''ה לכהן וליכא בינייהו אלא משמעות דורשין:
רשב''ל אמר מחלוקת ביניהן. וגוסס איכא בינייהו דלמאן דדריש מלהחלו אפילו בגוסס עובר והיינו דקאמר בשעת מיתה דכיון שהוא גוסס סופו להיות חלל ומאן דדריש מבמותם אינו עובר עד שעה שימות אבל בגוסס לא:
ואתיא דר''ש בר ווא דלקמיה כר''ל:
מי דמך. בשעת פטירתו בעוד שהוא גוסס היה מצוה זה וזה מכלים תוציאו מן הבית שלא יטמאו דסבר לה כר''ל ואליבא דרבנן:
יָצָא וְנִכְנַס. רִבִּי טַרְפוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. וְכִי מַה הוֹסִיף זֶה חִילּוּל עַל חִילּוּלוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה שָׁם טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה. פֵּירַשׁ טָמֵא טוּמְאַת עֵרֶב. יָצָא וְנִכְנַס טָמֵא טוּמְאַת עֵרֶב. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. עֲקִיבָה. כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מֵחַייָו.
Traduction
Si le Nazir (qui a énoncé son vœu au cimetière) sort, puis rentre, R. Tarfon le dispense de toute pénalité (il n’admet pas comme réel un engagement ainsi contracté); R. aqiba le déclare coupable (il admet la validité de ce vœu, et dès lors il défend au Nazir de se rendre impur). -Mais, lui objecta R. Tarfon, en quoi cet homme a-t-il augmenté son état de ''profanation'' (pour être coupable)? -Voici, répond R. aqiba: pendant la présence de et homme au cimetière, il avait contracté une impureté d’une durée de 8 jours (susceptible de transmission à autrui). S’il s’était retiré aussitôt, il n’aurait eu que le premier degré de l’impureté, laquelle cesse le même soir (après le bain légal, suivi du coucher du soleil); mais, comme il y est retourné, il a eu une impureté d’une durée de 8 jours (ce qui est un supplément au premier état). R. aqiba, lui dit R. Tarfon (89)''Voir J., (Yoma 1, 1); Cf. Sifri, section Behaalothekha, n° 75.'', tout individu qui voudrait se séparer de toi (en différant d’opinion) agirait comme s’il voulait quitter la vie (il lui rendit hommage).
Pnei Moshe non traduit
יצא ונכנס. זה שנזר בבית הקברות יצא וחזר ונכנס:
בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה. כלומר טומאת שבעה עליו וחוזר הוא ומטמא לאדם הנוגע בו טומאת שבעה דבעודו נוגע בטומאה הוא:
פירש. מבית הקברות טמא טומאת הערב כלומר טומאת הערב עליו לאדם הנוגע בו דמשפירש מהטומאה שוב אינו מטמא לאחרים אלא טומאת ערב:
יצא ונכנס. כלומר וזה שיצא וחזר ונכנס טמא טומאת ז' גרסי' חוזר לטמא טומאת ז' וה''ז מוסיף חילול על חילולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source