Nazir
Daf 12b
משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר נִיטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סָתַר אֶת הַכֹּל. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אֵינוֹ סָתַר אֶלָּא שִׁבְעָה. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִיטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סָתַר אֶת הַכֹּל.
Traduction
Lorsque quelqu’un engagé (vaguement) au Naziréat, devient impur le 30e jour, toute la période est annulée (et il devra recommencer). Selon R. Eliézer, une période de 7 jours devra seule être recommencée (81)On défalque sept jours, temps exigible pour redevenir pur.. Mais lorsque quelqu’un ayant déclaré vouloir être 30 jours Nazir devient impur le 30e, toute la période est annulée (82)Selon nous, il faut la recommencer..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטמא יום שלשים סותר את הכל. שהרי נטמא בתוך ימי הנזירות דשלשים שלימין בעינן:
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. דס''ל אמרינן מקצת היום ככלו וכאלו נטמא לאחר מלאת וטומאה דלאחר מלאת לר''א אינה סותרת אלא שבעה כדאמ' במתני' דלקמן:
סותר את הכל. בין לר''א בין לרבנן דכיון דאמר שלשים יום הכל מודים דל' יום שלימין בעינן ולא אמרינן בהא מקצת היום ככלו:
הלכה: מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת כול'. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּבָא לְהִישָּׁעֵן עַל הַשְּׁנִייָה. לֹא מָֽצְאוּ פֶתַח לָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁמָּֽצְאוּ פֶתַח לַשְּׁנִייָה. עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. 12a מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתַּיִם. נֵדֶר שֶׁבָּטַל מַחֲצִיתוֹ בָּטַל אֶת כּוּלּוֹ. אִם בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר ל̇ יוֹם אֵילּוּ ל̇ יוֹם אֵילּוּ. לֹא בְדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר. בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ לִנְזִירוּת. אֲבָל אִם אָמַר. אֵילּוּ לִנְזִירוּתִי וְאֵילּוּ לִנְזִירוּת אֲחֶרֶת לֹא בְדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ לָרִאשׁוֹנָה. מִיכֵּוָן שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן וְגִילַּח עָלַת לוֹ רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא פְּקִיד לַחֲבֵרַייָא. אִין שְׁמַעְתּוֹן מִילָּה מֵרִבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹן יָֽדְעִין דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. עַד שֶׁיָּבִיא כָּל קָרְבְּנוֹתָיו. כְּרַבָנִין. בְּרַם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ לֹא הֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפְרִישׁ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת אֵין בְיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. הִפְרִישָׁהּ זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ אוֹ שֶׁהֵבִיא שֶׁלְּזוֹ בְזוֹ וְשֶׁלְּזוֹ בְזוֹ לֹא יָצָא. הָא לְקַדֵּשׁ קָֽדְשָׁה. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנוֹ לַי֨י עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁעוֹמֵד בִּנְזִירוּתוֹ. נִיחָא שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא כֵן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. אִין שְׁמַעְתּוֹן מִילָּה מֵרִבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹן יָֽדְעִין דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. עַד שֶׁיָּבִיא כָּל קָרְבְּנוֹתָיו. וְסָֽבְרִין מֵימַר כְּרַבָּנִין. וָכָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר בִּנְזִירוּתוֹ וּבִנְזִירוּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ. בְּדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה 12b רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא כֵן סָֽבְרִנָן מֵימַר בָּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יְהֵא נָזִיר אֶלָּא אַחַת. אַתְּ הוּא שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלָיו שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. לֹא דַייֶךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּ עָלָיו שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם אֶלָּא שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם.
Traduction
Lorsqu’après avoir achevé la première période de Naziréat (sur deux vœux accomplis, pour lesquels on a désigné les victimes à offrir), on veut s’appuyer sur le second sacrifice (se dispenser du premier), et, après avoir vainement cherché un prétexte de dégagement du premier vœu d’abstinence, on a trouvé celui qui dégage de la seconde période, le sacrifice à offrir pour cette dernière période servira en même temps pour la première (74)D'après le texte de la Tossefta à ce traité, ch. 2, le commentaire Qorban 'eda explique ainsi ce passage: Si de deux vœux, à la fin de l'accomplissement de la première période, avant l'offre du sacrifice et sur le point de commencer la seconde, le sage consulté dégage l'énonciateur du vœu, il ne sera plus nécessaire d'accomplir l'autre période, ce devoir ayant déjà été rempli d'avance.. Dans quelle hypothèse ces deux vœux ont-ils été émis? Dès que la moitié d’un vœu est annulée par suite du dégagement d’une période) le reste l’est aussi? (A quoi bon parler alors de référer de l’une à l’autre période)? Et il ne saurait s’agir du cas où l’homme a spécifié vouloir être Nazir ''pendant les 30 jours'', puis ''aux 30 jours suivants'', puisqu’en ce cas on n’admet pas que la 2e période ait absorbé la 1re? Il s’agit du cas où l’homme a dit vouloir être deux fois Nazir (vaguement), ou s’il a dit ''que ces jours soient consacrés à l’abstinence''; mais s’il a dit: ''que ces jours servent pour mon abstinence'', et tels autres à une autre période d’abstinence'', en ce cas, l’une des périodes ne peut plus englober l’autre. R. Eléazar dit: lorsqu’après avoir achevé la première période on procède au cérémonial final, dès que l’on a offert l’un des sacrifices et que l’on s’est rasé, la seconde période ne peut plus être englobée dans la première (y eut-il un motif de dégagement). R. Jacob b. Aha faisait la recommandation suivante à ses compagnons d’études (75)J., (Sheqalim 3, 7).: Si vous entendez exprimer un avis au nom de R. Eléazar, sachez que R. Yohanan le conteste. De même ici, une période n’englobe pas l’autre, à la condition que tous les sacrifices dus à la fin de la première soient déjà offerts; s’il n’y a qu’un sacrifice offert, une période peut absorber l’autre, selon l’avis des autres sages (76)Voir ci-après, (6, 9)., tandis que selon R. Simon cette absorption a lieu, n’y eut-il qu’un sacrifice offert à l’issue de la première période. Si quelqu’un offre simultanément les deux sacrifices (pour deux périodes d’abstinence comptées ensemble), cela suffit seulement pour une période (77)Tossefta à ce traité, ch. 2.; mais si l’on a désigné les victimes pour chaque période à part, puis on les a confondues et l’on a sacrifié la victime de la seconde période pour la 1re, ou à l’inverse, le devoir des offrandes n’est pas rempli. Pourtant les victimes restent sacrées (malgré cette interversion); mais R. Hiya n’a-t-il pas enseigné (78)Ci-dessus, (2, 9). que, par déduction du verset son sacrifice à l’Eternel en sus de son vœu (Nb 6, 21), on sait que le vœu doit précéder le sacrifice, non qu’à l’inverse le sacrifice précède le vœu? (Donc pourquoi le sacrifice est-il consacré avant que, par l’accomplissement du vœu, la consécration l’atteigne)? Il y a cette différence à noter, fut-il répondu, qu’en raison du vœu commencé le sacrifice sera dû. On comprend ainsi de pouvoir acquitter la 2e période par la 1re; mais comment la 1re peut-elle être englobée (sans avoir été observée) dans la seconde (79)Or, ajoute le commentaire Pné-Mosché, ce serait vouloir placer le sacrifice avant le Naziréat correspondant, puisque lors de la désignation des victimes, l'homme n'avait pas encore commencé la seconde période? C'est une hypothèse de base.? Cet avis, répond R. Juda, confirme en effet celui de R. Eléazar (80)Son avis s'explique, dit le Qorban 'eda, en ce que parfois on désigne les victimes à offrir pour la première série, en ayant déjà commencé la seconde.. Cependant, R. Jacob b. Aha (plus haut) recommandait aux compagnons d’étude, s’ils entendent exprimer un avis au nom de R. Eléazar, d’observer que R. Yohanan le conteste; de même ici, une période n’englobe pas l’autre, à la condition que tous les sacrifices dus à la fin de la première période aient déjà été offert; s’il n’y a qu’un sacrifice offert, une période peut absorber l’autre, selon lavis des autres sages, tandis que selon R. Simon cette absorption a lieu lors même qu’un seul sacrifice aurait été offert à l’issue de la période, avis que nous partageons ici (au cas en question). (Comment donc est-ce possible d’englober la 1re période dans la 2e)? -C’est possible, répond R. Hinena au nom de R. Pinhas, lorsqu’un homme déjà engagé dans une longue période de Naziréat, s’engage à un nouveau Naziréat pour la naissance d’un fils (cette 2e période l’emporte sur la 1re, et la fait ajourner); en ce cas, il s’agit de savoir si cette nouvelle période compte d’autant pour la première. Quant à l’avis de la barayeta précitée (qu’en cas de confusion des sacrifices d’une période avec ceux de l’autre, le devoir n’est pas rempli), R. Yossé b. Aboun objecta ceci: N’y a-t-il pas lieu de dire, de celui qui a déclaré vouloir être ''Nazir et Nazir'', qu’il serait juste de lui attribuer une seule période d’abstinence? -Seulement, par aggravation de son état, on lui a imposé deux périodes successives; il devrait suffire de lui imposer cette aggravation de périodes, sans ajouter encore qu’en cas d’interversion des sacrifices du cérémonial, ils soient non avenus? (Il est donc admis, selon lui, qu’en un tel cas d’interversion, les sacrifices conservent leur valeur).
Pnei Moshe non traduit
גמ' השלים נזירותו הראשונה. מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבנותיו והשלים הראשונה:
ובא להישען על השניה. כלומר שבא לסמוך על קרבן השניה כדמפרש ואזיל:
לא מצאו פתח לראשונה. שבא לשאול עליה ולא מצאו לו פתח עד שמצאו פתח להתירו מן נזירות השניה ועכשיו רוצה לסמוך עצמו על קרבן השניה:
עלתה לו שניה ראשונה. עלתה לו קרבן השניה בשביל הראשונה:
מה אנן קיימין. הא דאמרינן דכשנשאל על אחת מהן השניה קיימא:
אם באומר הריני נזיר שתים. וכללן בנדר אחד הא קי''ל נדר שבטל מקצתו בטל כלו וכשנשאל על השניה בטלה גם הראשונה ופטור מכלום:
אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו. שפרט הימים לכל נזירות ונזירות בפני עצמה:
לא בדא עלת לו שניה ראשונה. בזה ודאי לא אמרינן דעלתה לו קרבן אחת בשביל חבירתה שהרי כל אחת נזירות. בפני עצמה הויא:
אלא כן אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר. שנדר לשתיהן ביום אחד ואמר הריני נזיר היום ונזיר היום:
באומר אילו לנזירות. אי נמי באומר אלו הימים לשתי נזירות דנזר שתיהן בבת אחת ובהא הוא דאמרי' אם נשאל על השניה עלתה לו קרבן שניה לראשונה אבל וכו' כדלעיל:
מכיון שהביא קרבן וגילח. מילתיה דר' אלעזר מיתפרשא בשנשאל על הראשונה ועלתה לו ימי נזירות ראשונה בשביל השניה ואפילו הביא קרבן וגילח לראשונה ונשאל עליה עלתה לו ראשונה לשניה:
פקיד לחברייא. כשתשמעו דבר מרבי אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן דהוא בר פלוגתיה פליג עליה וכלומר לא דפליג על הא דקאמר דאפילו נשאל אחר כפרת הראשונה שעלתה לו לשניה אלא על הא דקאמר מכיון שהביא קרבן דמשמע מדבריו אפילו קרבן אחד מקרבנות הנזיר סגי וכשיטת רבי שמעון היא כדמסיק:
עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן. פלוגתא דר''ש ורבנן לקמן פ''ו הלכה י''א דר''ש ס''ל כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות ביין ולהטמא למתים דדרש ואחר ישתה אחר מעשה יחידי ורבנן ס''ל אחר כל המעשים כלן והיינו דקאמר ברם כר''ש אפי' לא הביא אלא קרבן אחד כלומר מילתיה דר' אלעזר אליבא דר''ש היא אבל ר' יוחנן פליג עליה וס''ל כרבנן דלא הות' הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים עד שיביא כל הג' קרבנות החטאת והעולה והשלמים ולפיכך ציוה ר' יעקב לחברייא שלא יטעו מדבריו של רבי אלעזר לפסוק הלכה כר''ש בעלמא:
הפריש שתיהן כאחת. לשתי הנזירות וכגון שהביא שתי הקרבנות כאחת כדתני בהדיא בתוספתא סוף פ''ב:
אין בידו אלא אחת. וצריך להביא קרבנות אחרים על השניה:
הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו גרסינן וכן הוא שם:
לא יצא. שצריך להביא לכל אחת אותן קרבנות שהפריש עליה:
הא לקדש קדשה. מדקתני והביא של זו בזו משמע הא להפריש ולהקדיש קרבנות של שניה בעוד שלא השלים הנזירות שפיר דמי ולא כן תני ר''ח דאסור להקדים ולהפריש קרבנו קודם לנזרו:
שנייא היא. הכא שהרי עומד כבר בנזירותו והא דר''ח בשלא קדם כלל נזירו לקרבנו:
ניחא שניה ראשונה. הניחא להא דאמרינן לעיל דאם נשאל על השנייה עלתה לו קרבן של שניה לראשונה שפיר דנזרו קודם לקרבנו היא:
ראשונה שניה. בתמיה כלומר אלא להא דאמר רבי אלעזר דאם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה קשיא דהא קרבנו קודם לנזרו הוא דקס''ד דצריך להשלים כל הקרבנות שהפריש על הראשונה ובשעה שהפרישן עדיין לא עמד בנזירות של שניה:
אמר רבי יודה. ומאי קושיא והדא מסייע לרבי אלעזר דלא כן וכו' כדאמרינן לעיל דר''א בשיטת רבי שמעון אמר דבקרבן א' סגי וכיון שהקריב קרבן אחד הותר הנזיר בכל ובהא לא קשיא מידי שהרי בשעה שהקריב הקרבן בשביל הראשונה הקריב ונזרו קודם לקרבנו הוי אלא מכיון דנשאל על הראשונה אמרינן דעלתה לו בשביל השניה וממילא פטור מכלום הוא:
וסברין מימר כרבנן. כלומר והא דרבי יוחנן הא כבר סברין מימר דכרבנן ס''ל אבל הכא במילתיה דר''א כר''ש אנן קיימין ולק''מ כדאמרן:
רבי חיננא בשם ר' פנחס. קאמר לעולם ככ''ע אתיא ולא קשיא דתיפתר דאלו שאי הנזירות נזירותו ונזירת בנו הן ובהא קאמרינן בפרק דלעיל דלא חשון להא דתני ר' חייא ויכול להפריש קרבן נזירותו בעומד בנזירות בנו כדפרישית התם טעמא דכחדא נזירות שוינהו רבנן:
בדא עלת לו שניה ראשונה. בתמיה וכי שייך לומר בנזירותו ובנזירות בנו דאם נשאל על אחת מהן עלת לו שניה בראשונה דנהי דאמרינן כחדא נזירות הויא לענין סתירה ולענין גילוח הוא כדאמרינן בפרק דלעיל אבל לענין שתהא אחת עולה לו בשביל חבירתה בהא ודאי אי אפשר לומר כן דהא כל חדא וחדא שמא אחרינא אית לה זו נזירותו וזו נזירות בנו והאיך האחת עולה לו בשביל האחרת:
אמר רבי יוסי בר בון לא כן וכו'. כלומר דר' יוסי בר בון מהדר אקושיא דלעיל דפריך ניחא שניה וכו' וקאמר דלא תדחוק לאוקמי בנזירותו ובנזירות בנו דעולם בשתי הנזירות שלו מיתוקמא ומעיקרא לק''מ דלא כן מן הסברא לומר באומר הריני נזיר וכלו' בשקיבל עליו שתי הנזירות בלשון הריני נזיר והריני נזיר שבדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת שהרי שתיהן ביום אחד ובשעה אחת קבל עליו ולא הוסיף כלום במה שאמר עוד הריני נזיר וכנזירות על נזירות הויא:
את הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים. אלא דאפ''ה החמרת עליו שיהא נזיר שתים דאמרינן לשתי נזירות נתכוין ולא דייך שהחמרת עליו בזה אלא שאתה רוצה לומר שאם נשאל על אחת מהן שאין בידו כלום ולא תעלה לו בשביל האחרת בתמיה דהא דנזירות שתים חלה עליו היא גופה חומרא הויא ואין לך להחמיר יותר בכה''ג והלכך אמרינן אם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה ובין לא הקריב קרבנות הראשונה ובין שהקריב לעולם עלתה לו לשניה. הדין הוא פירושא דהאי סוגיא בס''ד:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִמְּצוֹרָע לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בֵּין תִּגְלַחַת וְתִגְלַחַת שִׁבְעָה. וְלָמָּה לֹא יְלִיף מִנָּזִיר טָמֵא. מְצוֹרָע מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. נָזִיר טָמֵא אֵינוֹ מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִמְּצוֹרָע לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מִנָּזִיר טָמֵא לָמַד רִבִּי לִיעֶזֶר. וְהָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַה שִׁנָּה בֵּין נָזִיר שֶׁנָּזַר סְתָם לְנָזִיר שֶׁפִּירֵשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁנָּזַר סְתָם מִירֵט אֵינוֹ סוֹתֵר וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּינְייָן. וּבְשָׁעָה שֶׁפִּירֵשׁ אִם הָיָה מוֹרֵט סוֹתֵר וְאֵין הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְייָן.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: R. Eliézer fonde son opinion par analogie avec la règle établie pour le lépreux guéri, car nous voyons que celui-ci compte entre le premier fait de se raser et la seconde fois un intervalle de sept jours (c’est donc qu’au bout de sept jours la barbe a poussé). Pourquoi ne prend-il pas comme terme de comparaison la loi en vigueur pour le Nazir impur (qui après une interruption d’une semaine, devient aussi définitivement pur)? C’est que, fut-il répondu, le lépreux guéri se rase une première fois, puis une seconde fois (au bout de sept jours); tandis que le Nazir devenu impur n’a pas à recommencer. Selon les rabbins de Césarée, on explique qu’il y a discussion à ce sujet entre R. Yohanan et R. Eléazar: selon le premier, R. Eliézer tire une déduction de la loi émise pour le lépreux; selon le second, il la déduit du Nazir qui avait été impur. Dans la Mishna R. Eliézer a dit: ''il suffira de recommencer une période de sept jours'' (si l’engagement a été vague). D’où vient la distinction entre le Nazir qui a pris un engagement indéterminé (ou période ordinaire) et celui qui a dit explicitement vouloir s’abstenir 30 Jours? Au premier cas, celui qui s’est arraché les cheveux durant la période du Naziréat ne perd pas pour cela toute la durée d’abstinence, et il suffit d’ajouter une semaine dont le 7e jour (quoique partiel) est compris dans le supplément.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ממצורע למד ר''א. דלאחר מלאת אינו סותר אלא שבעה שכן מצינו במצורע בין תגלחת ראשונה אחר ימי גמרו לתגלחת שניה של ימי ספרו שבעה ואף כאן שבעה:
ולמה לא יליף לה מנזיר טמא. ולמה לא אמר רבי יוחנן דר''א מנזיר טמא גופיה יליף שכן מצינו בו דטמא שבעה ומגלח תגלחת טומאה וה''נ דסותר שבעה אחר מלאת:
מצורע מגלח וחוזר ומגלח. כלומר ממצורע שפיר מצינן למילף דתגלחת שבעה קרוי תגלחת שהרי המצורע בין תגלחתו לתגלחתו שבעה מפני שיש בשבעה כדי לכוף ראשן לעיקרן והכא נמי בנזיר שנטמא לאחר מלאת סגי בשבעה אבל נזיר טמא דמגלח לאחר ימי טומאתו אין בו תגלחת שניה לאחר שבעה ולא מצי למילף מיניה:
בפירוש פליגין. אמוראי רבי יוחנן ורבי אלעזר בר פלוגתיה בטעמא דרבי אליעזר:
והא רבי אליעזר מה שנה. אמתני' קאי וטעמיה דרבי אליעזר מפרש דמאי שנא באומר הריני נזיר סתם קאמר שאינו סותר אלא שבעה ואם פירש שלשים יום סותר את הכל:
בשעה שנזר סתם. כלומר אם אמר הריני נזיר סתם מירט אינו סותר דתני בתוספתא פ''ג תער אין לי אלא תער תלש מירט כל שהוא מנין תלמיד לומר קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום וזהו דוקא בתוך ימי נזרו אבל ביום שלשים בנזיר סתם אינו סותר:
והשביעי שלו עולה מן המנין. אם נטמא ביום שלשים שביעי שלו עולה לו מן המנין דעולה לכאן ולכאן דסבירא ליה מקצת היום ככלו:
ובשעה שפירש. אבל אם פירש שלשים יום אם היה מורט סותר אפילו ביום שלשים דשלימים בעינן וכן אם נטמא ביום ל' אין השביעי שלו עולה לו מן המנין דהוי כאלו נטמא בתוך ימי נזרו ולא אמרינן בהא מקצת היום ככלו והלכך סותר את הכל נמי מהאי טעמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source