Nazir
Daf 11a
משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מְגַלֵּחַ יוֹם שֶׁלֹשִׁים וְאֶחָד. וְאִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא.
Traduction
Celui qui a déclaré vouloir être Nazir se fera raser au 31e jour consécutif; pourtant, en se rasant dès le 30e jour, le devoir est également rempli. Mais celui qui dit explicitement vouloir être Nazir 30 jours (complets) et se fait raser au 30e n’a pas rempli son devoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. דסתם נזירות שלשים יום:
ואם גלח יום שלשים יצא. דמקצת היום ככולו:
הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא. דהואיל ופירש שלשים יום שלימים קאמר:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כול'. הָדָא מְסַייְעָא לְבַר קַפָּרָא. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ לֹא יָצָא. הָדָא מְסַייִעָא לְרִבִּי יוֹנָתָן. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ יָצָא. הָא תַּרְתֵּיי. לֵית הִיא אָלָּא חָדָא. זוֹ עֵדוּת. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁהוּא אָסוּר לְגַלַּח אֶלָּא שֶׁהֵן סְבוּרִין אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא. בָּא לְהָעִיד אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא.
Traduction
D’une part, on peut invoquer en faveur de l’avis de Bar-Qappara (68)Exprimé ci-dessus, (1, 3) (5). le commencement de la Mishna (disant de ne se raser qu’au 31e jour), et ''si l’on se rase au 30e jour, le devoir (de l’abstinence) n’est pas accompli''; d’autre part la Mishna s’exprime à la fin en faveur de R. Yonathan, et ''si l’on s’est rasé le 30e jour, le devoir est également rempli''; comment concilier ces deux propositions en apparence contradictoires? Elle n’expriment, en réalité, qu’un avis: la 1re partie se réfère à la suite du témoignage reçu, d’après lequel ils savaient qu’il est défendu (en principe) de se raser le 30e jour; seulement, comme on supposait, que même le fait accompli, de s’être rasé le 30e jour, équivaut à l’annulation de la période (69)N'admettant pas qu'une partie du jour observé, le 30e, équivaille à l'entier., on est venu attester qu’au contraire, même en se rasant ce jour, le devoir est aussi rempli.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא מסייע לבר קפרא. ופריך הש''ס רישא דמתני' דקתני מגלח ביום שלשים ואחד אלמא שלשים יום שלימים בעינן וכבר קפרא דאמרינן בפ''ק לטעמיה דדריש סתם נזירות שלשים יום מיהיה דוקא שלשים בעינן והדר קתני ואם גילח ביום שלשים יצא הדא מסייע לרבי יונתן דיליף התם מדרשא אחריתא ולדידיה לא בעינן שלימים:
הא תרתיי. דסתרן אהדדי:
לית היא אלא חדא. לעולם חד תנא הוא דאפילו בר קפרא מודה דבדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
זו עדות. כלומר דמייתי ראיה ממתני' דלקמן דקתני זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים:
יודעין היו שהוא אסור לגלח וכו'. כלומר דלא תימא רבי פפייס אליבא דהאי תנא קאמר דס''ל לא בעינן שלימים הא ליתא דהא קאמר התם מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד וכו' ועלה קאמר שאם גלח את הראשונה יום שלשים וכו' כעדותו של רבי פפייס וש''מ דעדותו קאי אפילו למאן דסבר דאסור לגלח ביום שלשים:
בא להעיד. כלומר ומכלל עדותו שמענו נמי דלכתחילה הוא דאסור אבל מודה בדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
נוֹלַד בְּיוֹם שְׁמוֹנִים סוֹתֵר עֲשָׂרָה. נוֹלַד בְּיוֹם תִּשְׁעִים סוֹתֵר עֶשְׂרִים. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וּבָא לְהַשְׁלִים נְזִירוּת בְּנוֹ. נִיטְמָא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים סוֹתֵר הַכֹּל. בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שֶׁבַע. שְׂמוּאֵל בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 10b אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. לָמָּה לִי לְמֵימַר. סוֹתֵר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְיִסְתּוֹר הַכֹּל. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתּוֹר שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלַד בַּלַּיְלָה הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי הוּא. לַיְלָה הוּא שֶׁגָּרַם. הַגַּע עַצְמָךְ הֲרֵי שֶׁנּוֹלַד בַּשַּׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד בַּשַׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. תַּמָּן אָֽמְרִין. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמְצוֹרָע מָהוּ שֶׁיְּגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעֲתוֹ. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לְהַעֲבִיר שִׂיעֵר וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְגִידּוּל שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. 11a לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר בִּיאַת הַמַּיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. תֶּקֶן הַדָּבָר. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטָהֵר לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטַמֵּא. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמִצוֹרָע. אֲבָל אִם הָיָה נָזִיר וְנָזִיר מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶם. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ. חֲלוּקִים הֵן עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי.
Traduction
Si le fils est né au 80e, l’ordre est défectueux de dix jours (61)Or, dit le comment. Qorba 'eda, comme chaque période d'abstinence est au moins de 30 jours, il faudra à ce moment consacrer une quantité nouvelle d'autant de jours, soit un total de 110 jours.; si la naissance a eu lieu au 90e jour, l’ordre est défectueux de 20 jours (pour compléter le nombre légal, il faudra rester Nazir jusqu’à 120 jours). Si après cette mise de côté de son propre Naziréat pour célébrer la naissance du fils par le nouveau Naziréat, le père devient impur pendant les dix premiers jours qui suivent (avant l’achèvement de la période totale de cent jours), tout l’ordre se trouve interrompu (selon la règle en cas d’impureté); mais si cette impureté arrive pendant les 10 dernières jours d’abstinence (après le centième), c’est un point en litige: selon R. Aba au nom de Rav et R. Yohanan, l’ordre des 30 jours est interrompu (et il faudra recommencer un mois complet); selon R. Samuel, il n’y a qu’une durée de sept jours à reprendre (62)A ajouter au compte du père. Cf. ci-après, (6, 3) ( 55a).. Samuel b. Aba demanda devant R. Yassa: est-ce que, selon l’avis de R. Yohanan, l’interruption par suite d’une impureté (63)''Littéralement: '''' l'impureté du rasoir '''', celle qui est suivie de l'action de se raser.'' équivaut à une interruption réelle de la période (de façon à nécessiter un nouveau Naziréat de 30 jours)? R. Zeira répond: Si R. Yohanan avait été d’avis qu’une telle interruption doit provoquer l’effet en question, il n’aurait pu employer les mots: ''l’ordre des 30 jours est interrompu'', mais il aurait dit de renverser le tout (selon la règle pour l’interruption par suite d’impureté). R. Aboun b. Hiya dit devant R. Zeira d’expliquer (d’une autre façon l’opinion de R. Yohanan): il parle du cas où le fils est né en un jour où ce n’est pas l’usage d’offrir un sacrifice (64)Exigible comme cérémonial de cessation. (si le fils est né avant l’achèvement de la grande période de Naziréat, avant le centième jour, la nouvelle période d’abstinence qui incombe au père par la naissance du fils produit du moins une interruption de 30 jours). Mais alors (d’après son explication), si l’on suppose le cas où ce fils est né la nuit (même après le centième jour), lorsqu’il est également impossible d’offrir le sacrifice (de cessation du Naziréat), on devrait dire aussi qu’il y a une interruption de 30 jours en cas d’impureté survenue pendant le Naziréat pour le fils? -Non, car en ce cas il y aurait eu possibilité d’offrir le sacrifice de cessation, si ce n’était la nuit qui y met obstacle (tandis qu’au cas précité l’impossibilité est afférente au jour de naissance du fils). -Mais si l’on suppose le cas où ce fils est né un samedi (après l’achèvement du premier Naziréat), dont on ne devra pas interrompre le repos pour offrir le sacrifice de cessation, ne devrait-on pas dire aussi qu’une interruption de trente ours a lieu pour cause d’impureté survenue pendant le Naziréat pour le fils? -Non, car en ce cas il y aurait eu possibilité d’offrir le sacrifice de cessation si ce n’était le repos shabatique qui y met obstacle. Si après avoir achevé la grande période du Naziréat pour son propre compte le père ne procède pas immédiatement au cérémonial final de se raser (et d’offrir le sacrifice de cessation), puis le fils naît (de sorte que l’on est aussitôt engagé dans la nouvelle période d’abstinence), il suffit d’accomplir une fois le cérémonial final pour les deux Naziréats. D’autre part si après ce premier achèvement le père a désigné les victimes à offrir à la fin de cette période d’abstinence, et qu’avant d’avoir eu le temps de les sacrifier le fils est né, il suffira aussi, selon l’opinion des docteurs de là-bas (de Babylone), de se raser une seule fois (d’une seule offrande) pour les deux périodes; selon R. Yohanan, au contraire, on se rasera une première fois pour la première période, et on recommencera le même cérémonial pour la seconde période. L’enseignement suivant (65)Tossefta à ce traité, ch. 5. est opposé à l’avis de R. Yohanan: ''On a demandé à R. Simon b. Yohaï si quelqu’un, ayant été à la fois Nazir et lépreux, achève les deux états d’abstinence et de séparation le même jour, peut se contenter d’un seul cérémonial final pour remplir la double obligation? -Non, répondit R. Simon si le lépreux se faisait raser pour enlever le poil de la barbe (à l’instar du Nazir), vous auriez raison de supposer qu’une seule cérémonie suffit aux deux états; mais le Nazir se rase définitivement pour enlever la barbe qui a poussé inculte, tandis que le lépreux l’enlève seulement pour qu’elle repousse (en vue d’une nouvelle opération semblable au bout de sept jours). Mais, firent-ils observer, puisqu’au jour de l’achèvement de la seconde opération (pour cessation de l’état du lépreux) l’acte devient définitif en raison du nombre accompli des jours d’attente, le cérémonial final devrait correspondre aux deux états? Ce serait juste si tous deux se faisaient raser avant l’aspersion du sang; mais en réalité, le lépreux se rase avant l’aspersion de sang, le Nazir le fait après cette aspersion. -Mais, remarquèrent-ils, n’arrive-t-il pas que le jour d’achèvement équivaut à celui de la fin du décompte (par concordance), et en ce cas le Nazir qui a été impur, comme le lépreux guéri, se rase (accomplit le sacrifice) avant l’aspersion du sang? -Il y a cette différence à noter, répondit R. Simon, que le Nazir se rase après avoir pris le bain légal de purification (66)Cf. ci-après, (6, 6)., tandis que le lépreux guéri se rase avant ce bain (67)(Lv 14, 9). V. Negaim 14, 3.. En somme, lui dirent-ils, on ne tiendra compte ni du jour de l’achèvement du Naziréat, ni du compte de la semaine de pureté, soit qu’il s’agisse d’un Nazir pur, soit d’un impur; et la règle (de ne pas réunir en une seule fois les deux services de cérémonial final) s’applique à celui qui est Nazir et lépreux (de même coup); mais celui qui est deux fois Nazir (qui l’est successivement, p. ex. à la naissance d’un fils) n’aura qu’à se raser une fois pour les deux périodes successives. Comment R. Yohanan (qui est d’un avis opposé) justifie-t-il cette opinion? Il faut, en effet, expliquer qu’il est d’un avis contraire à celui de R. Simon b. Yohaï.
Pnei Moshe non traduit
נולד ביום שמנים סותר עשרה. לפרושי מתני' קאתי דהא דקתני סותר שבעים לאו דוקא אלא סותר עד שבעים קאמר ואותן הימים שמנה יותר משבעים הוא מפסיד ואם נולד הבן ביום שמנים לנזירותו סותר עשרה שלו וביום תשעים סותר עשרים לפי שצריך למנות אח''כ להשלמת נזירות שלשים יום כדי שיעור תגלחת כדפרישנא במתני':
השלים נזירותו. ולא הביא עדיין קרבנותיו:
ובא להשלים נזירות בנו. כלומר שנולד לו הבן ובא למנות נזירות בנו ולהשלימו וניטמא אם בתוך עשרה ימים הראשונים נטמא סותר את הכל אפילו לנזירות שלו דכחדא נזירות הויא:
בתוך עשרים ימים האחרונים. של נזירות בנו סותר ל'. מנזירות שלו ולקמן מפרש טעמא:
אינו סותר אלא שבע. לעולם אינו סותר מנזירות שלו אלא שבע כימי תגלחת טומאה:
מיסבר סבר ר''י סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהא קיי''ל טומא' סותרת את הכל ותגלחת אינה סותרת אלא ל' יום כדתנן לקמן פ''ו והיינו דמקשה היכי סבר רבי יוחנן דע''כ מדמחלק בין נטמא בימים הראשונים או בכ' האחרוני' ש''מ דלאו טעמיה משום דכחדא נזירו' הויא ומשום דטומא' דסותרת אלא דטעמיה משום סתירת תער דהא צריך לגלח תגלחת טומאה וסותרת שלשים ואם כן קשה מ''ט ברישא סותר את הכל וכי סתירת תער כסתירת ממש של טומאה היא:
אין יסבור רבי יוחנן סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהיכי ס''ד דס''ל סתירת תער כסתירת טומאה דא''כ סוף סוף תיקשי לך האי קושיא גופה אמאי מחלק בין ימים הראשונים ובין האחרונים:
למה לי למימר. כלומר אמאי קאמר סותר לשלשים יום ויסתור את הכל מיבעיא ליה:
תיפתר. לאו אדברי רבי יוחנן קאי אלא כלומר דודאי דברי ר' יוחנן קשיא לן ובדין אם נטמא בימי נזירות בנו אם הוא סותר גם לנזירותו תיפתר דבכה''ג הוא סותר אם נולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן שעומד בסוף ימי נזירותו אבל עדיין לא השלים נזירותו ממש ובהא הוא דאמרינן דסותר את הכל דכיון שאינו ראוי להביא קרבן על נזירותו כחדא נזירות הויא:
הגע עצמך שנולד בלילה. דרך בעיא היא אם נולד הבן אחר שהשלים ימי נזירותו בלילה שלמחרתו הוא ראוי להביא קרבן ואם נמי כחדא נזירות משוית לה הואיל ועכשיו אינו ראוי להביא קרבן:
ראוי הוא. בהא ודאי לא אמרינן חדא נזירות הוא שהרי ראוי הוא להביא קרבן שכבר השלים נזירותו לגמרי אלא שהלילה הוא שגרם שאינו יכול להביא ואין לילה מחוסר זמן וכן בשבת:
השלים נזירותו. והביא קרבנו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בשבת:
הרי אינו ראוי להביא קרבן. כלומר הרי אינו ראוי לגלח על קרבנו ואם כמי שלא הביא קרבן משוית ליה וקאמר ראוי הוא אלא שבת שגרמה וכמי שהשלים נזירותו לגמרי הוי:
השלים נזירותו. מילתא באנפי נפשה היא ולענין תגלחת קאמר אם השלים ימי נזירותו ולא הספיק לגלח על קרבנו כלומר שלא הביא עדיין קרבנו עד שנולד לו הבן מגלח תגלחת אחת בקרבן אחת לשניהן:
הפריש. כבר קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בהא פלוגתא היא דחמן אמרין דאפ''ה מגלח תגלחת אחת לשתיהן ורבי יוחנן אמר דכיון שהפריש קרבנו כנזירות אחריתא היא ומגלח על נזירותו וחוזר ומגלח אחר שישלים נזירות בנו:
מתני'. ברייתא דלקמיה פליגא על רבי יוחנן:
הרי שהיה נזיר ומצורע. ונשלמו ימי צרעתו ביום השלמת ימי נזירותו:
אילו זה. המצורע היה מגלח להעברת שיער כמו הנזיר יפה הייתם אומרים:
אלא שהנזיר מגלח להעביר שיער. דשוב אין צריך לגדל שער ומצורע מגלח לגידול שער שהרי לאחר שבעה ימים צריך לגלח תגלחת שניה כדין מצורע:
לא תעלה לו לימי גמרו. שהן ימי חלוטו משום האי טעמא דקאמרת לא תעלה לו לימי ספרו בתמיה דלתגלחת ימי ספרו שהיא לאחר ז' ימים ששניהם להעביר שער דמכאן ואילך א''צ לגדל שערו ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו:
אלא שהנזיר מגלח לאחר זריקת דמים. כדכתיבי קראי ואת האיל יעשה וגו' וגלח וגו' וכדתנן לקמן פ''ו אבל מצורע מגלח לפני זריקת דמים שהרי ביום השביעי מגלח ומביא קרבנותיו ביום השמיני כדתנן פי''ד דנגעים:
לא תעלה לו. לא לימי גמרו ולא לימי ספרו כדקאמרת:
שניהן מגלחין לפני זריקת דמים. כלומר אלא תינח בנזיר טהור בנזיר טמא מה תאמר דהא שניהן מגלחין לפני זריקת דמים דנזיר שנטמא מגלח אחר טומאתו לפני זריקת דמים ותעלה לו לנזירו ולצרעתו. ובתוספתא גריס בהדיא לא תעלה לו בטהור ותעלה לו בטמא וכן בבבלי דף ס':
אלא שהנזיר מגלח לאחר ביאת מים. דצריך שיטבול מטומאתו ואח''כ מגלח כדתנן בפ''ו ומצורע מגלח לפני ביאת מים כדתנן בנגעים:
אמרו לו תקן הדבר. כלומר עכשיו תקנת הכל שלא תעלה לו לא לימי גמרו כו' ובין בנזיר טהור ובין בנזיר טמא:
הרי שהיה נזיר ומצורע. כלומר דבריך בנזיר ומצורע דלא תעלה לו כאחת אבל אם היה נזיר ונזיר ולא הספיק לגלח על הראשונה עד שמנה השניה וכגון בגוונא דמתני' שנולד לו הבן עד שלא גלח לנזירותו מאי וקאמר להו מגלח תגלחת. אחת על שתיהן וקשיא לרבי יוחנן:
פתר לה. רבי יוחנן דחלוקים הן חביריו על רבי שמעון בן יוחי וס''ל דמגלח וחוזר ומגלח:
סליק פירקא בס''ד
Nazir
Daf 11b
משנה: מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְהַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. וְאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא. וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רִבִּי פַּפַּייַס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת שֶׁאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא שֶׁיּוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְייָן.
Traduction
Celui qui s’est engagé à être deux fois Nazir (73)V. J., même traité, ibid. (ibid.). se rasera pour la 1re période au 31e jour, et pour la 2e période au 61e; s’il s’est rasé pour la 1re période au 30e jour, il se rasera pour la 2e au 60e, et même en se rasant dès le 59e jour le devoir est considéré comme rempli. Voici le témoignage apporté par R. Papias au sujet de celui qui s’est engagé à un double Naziréat: celui qui s’est rasé pour la 1re période au 30e jour se rasera pour la 2e au 60e, et même en se rasant dès le 59e, le devoir est considéré comme rempli, car le 30e jour (celui de l’interruption) fait partie de l’un et l’autre compte.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואת השניה יום ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שניה בו ביום מידי דהוה באדם שקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובששים ואחד. מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים ואחד:
רִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם ל̇. וַהֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם ל̇אֹ. אָמַר רִבִּי זְרִיקָא. מִן מַתְנִיתָא יְלִיף לָהּ רִבִּי אִימִּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד 11b וְהַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר וָכָא לְכַתְּחִילָּה. רִבִּי יִרְמְיָה הוֹרֵי לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא וְאִית דְּאָֽמְרֵי לְרַב חִייָה בַּר רַב יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא לְגַלֵּחַ יוֹם ל̇ מִן מַתְנִיתָא. שְׁמוֹנֶה יָמִים. בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שֶׁלֹשִׁים. הִיא שְׁמִינִית הִיא יוֹם ל̇. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן שֶׁמִּפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָל יוֹם שְׁמוֹנֶה שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. אִין תֵּימַר. שֶׁלֹּא מִפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חָל יוֹם ל̇ שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל כָּל הַמֵּתִים כּוּלָּן שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאָחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. וְיִשְׁלוֹל יוֹם זֹ וְיֵאָחֶה יוֹם ל̇. אָמַר רִבִּי חַגַּי. דִּי הוּא שְׁמוּעָתָא כֵן וּשְׁמוּעָתָא כֵן.
Traduction
On soumit à R. Imi un premier fait de ce genre, et il enseigna de se raser le 30e jour; lorsqu’on lui soumit de nouveau un fait analogue, il exprima l’avis de se raser seulement le 31e jour (les deux avis contraires peuvent donc émaner du même docteur). R. Zeriqa dit: c’est dans notre texte mishnique que R. Imi a puisé son avis, puisqu’il est dit plus loin (70)Ci-après, 2.: ''Celui qui s’est engagé à être deux fois Nazir se rasera pour la première période au 31e jour, et pour la seconde période au 61e jour'' (soit tantôt 30e j., tantôt 31e j.). Ceci ne prouve rien, dit R. Yossé; plus loin, il s’agit du cas de fait accompli (et alors, même en s’étant rasé le 30e jour, le devoir est rempli), tandis qu’ici il s’agit de fixer la règle en principe. R. Jérémie enseigna à R. Isaac Atoushia, ou selon d’autres, à R. Hiya, fils de R. Isaac Atoushia, qu’il est permis de se raser dès le 30e jour (il suffit de l’avoir observé en partie pour le compter comme entier). On peut tirer la même déduction de la Mishna suivante, où il est dit (71)(Moed Qatan 3, 5) (voir J., ibid., t. 6, p. 329, et corriger la version selon le présent texte).: ''Si l’enterrement a eu lieu 8 jours avant une fête, celle-ci dispense du cérémonial en usage pendant le reste du mois''. N’en résulte-t-il pas que, de même qu’au 8e jour la semaine de deuil cesse, de même le cérémonial du mois est achevé au 30e jour (sans attendre la fin de ce 30e jour, ou jusqu’au 31e)? Là, c’est différent, dit R. Yossé: pour faire honneur à la fête (la célébrer), on a permis de compter une partie du 8e jour comme s’il était achevé (permission non applicable à d’autres jours). Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est que R. Helbo ou R. Houna dit au nom de R. Yohanan: si le 8e jour de deuil se trouve être un samedi, il sera permis de se raser la veille;or, si ce n’était pas pour honorer la solennité de la fête, on devait dire qu’il est permis aussi de se raser la veille si le 30e jour est un samedi (cette hypothèse est inadmissible, et il n’est jamais question de pouvoir se raser dès le 29e jour; donc, c’est seulement pour honorer la fête qu’il est question de diminuer d’un jour la semaine de deuil). On peut encore prouver qu’une partie de jour n’égale pas l’entier, de ce qu’il est dit: pour tout parent mort, on peut bâtir (à grands points) la déchirure après le 7e jour et la recoudre tout à fait après le 30e jour; mais ce n’est permis ni le 7e, ni le 30e. R. Hagaï dit avoir entendu émettre l’une et l’autre opinion (d’ajourner le cérémonial final du mois au 31e, ou déjà au 30e (72)''Selon le commentaire, c'est là une opinion qui représente celle de R. Yohanan; mais les autres docteurs ne l'acceptent pas et sont d'avis qu'une partie du jour observé équivaut à l'entier.''.
Pnei Moshe non traduit
רבי אימי הוה ליה עובדא. באה מעשה לפניו ופעם אחת הורה לגלח ליום שלשים ופעם אחרת הורה לגלח ליום ל''א:
מן מתניתא יליף לה רבי אימי דתנינן תמן. במתני' דלקמן מי שנזר שתי נזירות כו' וקתני התם ואם גלח הראשונה יום שלשים מגלח את השניה ליום ששים וקס''ד דרבי אימי דאם רצה קתני אם רוצה לגלח ביום שלשים מגלח:
אמר רבי יוסי. משם אין ראיה דתמן לשעבר קאמר אם גלח בדיעבד יצא:
וכא לכתחילה. בתמיה והיכי יליף רבי אימי הכא להורות אפילו לכתחילה:
מן מתניתא. דפ''ג דמועד קטן הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה שמנה בטלה ממנו גזירת שלשים ומותר לגלח ערב הרגל דמקצת היום ככלו:
היא שמינית היא יום שלשים. כמו דאמרינן בשמינית דמקצת היום ככלו וה''נ בשלשים וה''ה הכא בנזיר:
שנייא היא תמן. דלאו טעמא משום דמקצת היום ככלו אלא שמפני כבוד הרגל התירו:
תדע לך. דשאני בין שמונה לשלשים וטעמא בשמנה מפני כבוד הרגל הוא דאמר רבי חלבו חל יום שמנה שלו להיות בשבת וערב הרגל בשבת מגלח ערב שבת ואי אמרת דטעמא לאו מפני כבוד הרגל הוא מעתה אפילו ביום שלשים שחל להיות בשבת יהא מותר לגלח בערב שבת דהא לא שאני לך בין שמנה לשלשים:
ועוד מן הדא. שמעינן דלא אמרינן מקצת היום ככלו ובשמנה טעמא מפני כבוד הרגל הוא:
על כל המתים כלן. חוץ מאביו ואמו:
שולל. הקריעה בתפירה בלתי שוה:
ומאחה. תופר כדרכו:
יום שלשים. ואמאי לאחר דוקא אלא ש''מ לא אמרינן מקצת היום ככולו:
די הוא שמועתא כן וכו'. כלומר דרבי חגי פליג ומתמה דמייתי עוד סייעתא משמעתתא דרבי יוחנן גופיה מאי שנא שמועתא דכאן משמועתא דכאן תרווייהו משמיה דרבי יוחנן הוא ורבי יוחנן הוא דלא ס''ל מקצת היום ככולו אבל אנן ס''ל מקצת היום ככולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source