Ktouboth
Daf 68b
משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ חָנָן אָמַר אִיבֵּד אֶת מָעוֹתָיו. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְדוֹלִים וְאָֽמרוּ יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶן. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יָפֶה אָמַר חָנָן הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי.
Traduction
Un individu a émigré, et un étranger a nourri sa femme; en ce cas, l’étranger ne peut rien réclamer d’après Hanan; mais d’après les fils des grands prêtres, il peut se faire rembourser, en affirmant par serment la somme de ses dépenses. R. Dossa b. Horkinos confirme l’avis de ces derniers. R. Yohanan b. Zacaï au contraire approuve ce que Hanan dit, car cet étranger équivaut à celui qui aurait mis son argent sur le front d’un cerf (où il se perdra très probablement).
Pnei Moshe non traduit
מתני' איבד את מעותיו. משום דאמר ליה לא אמרתי לך הלוני ואני אפרע אבל אם הלוה את האשה מעות למזונותיה על מנת שתשלם לו הוא תובעה והיא תובע' את הבעל וישלם ואם הבעל טוען הנחתי לה מזונות והיא אומרת לא הניח ורוצה להוציא ממנו נשבע הבעל שבועת היסת ונפטר ויהיו המעות חוב עליה לכשתתאלמן או תתגרש:
הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר מזומן הוא להפסד כמו המניח מעותיו על קרן הצבי שהוא קל לרוץ והלכה כרבן יוחנן בן זכאי:
הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַפּוֹרֵעַ שְׁטַר חוֹבוֹ לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. תַּפְלוּגְתָא דְּחָנָן וּבנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמוֹן דִבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. תַּמָּן לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ בְּרָעָב. בְּרַם הָכָא מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא מְחֵיל לִי. הַגַּע בְּעַצְמָךְ דַהֲוָה גַבֵּיהּ מַשְׁכּוֹן. מְפַייֵס הֲוֵינָא לֵיהּ וְהוּא יְהַב לִי מַשְׁכּוֹנִי. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק. שְׁמָעִינָן מִן הָדָא. וְשׁוֹקֵל אֶת שִׁקלוֹ. וְלֹא שָׁקַל אֵין ממַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. לֹא בְּשֶׁלֹּא̇ נָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ כְּלוּם. [וָכָא בְּשֶׁלֹּא יַכְנִס לְתוֹךְ יָדָיו כְּלוּם.]
Traduction
R. Aba b. Mamal demanda (559)J, traité (Nedarim 4, 2) ( 38c): le cas d’un homme qui paie une créance pour son prochain est-il soumis à la discussion exprimée par la Mishna entre Hanan et les fils des grands prêtres? (D’après ces derniers, peut-il se faire rembourser)? -Non, dit R. Yossé; car, dans la Mishna, les fils susdits arguent (en faveur de l’étranger) qu’on n’a jamais pu supposer vouloir laisser la femme mourir de faim; tandis qu’au présent cas, on peut admettre parfois la renonciation du créancier à sa dette, par suite d’accord avec le débiteur (tant pis pour l’étranger qui est intervenu sans avis). Que répondre pourtant s’il est resté un gage du débiteur chez le créancier (signe du maintien de la dette)? Il est encore admissible que, par l’accord survenu entre eux, le créancier rendra le gage. Cette explication est compréhensible à l’égard d’un créancier qui ne harcèle pas le débiteur de s’acquitter; mais, même pour un créancier pressant, l’étranger ne peut pas exiger le remboursement, d’après la déduction à tirer de cette Mishna (560)Ibid: ''Si quelqu’un s’est interdit par vœu de ne jouir en rien de son prochain, celui-ci peut pourtant se charger de remettre son 1/2 sicle (que l’autre soit à la caisse communale), ou payer pour lui sa dette, etc.'' Or, est-ce qu’à défaut de remise du 1/2 sicle, le préposé au trésor sacré ne saisirait pas un gage pour garantir cette dette? Cela prouve donc que, même pour un cas de créance pressante, l’étranger ne peut pas exiger le remboursement (sans quoi, ce serait contrevenir à l’interdit de jouissance formulé au préalable). Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est qu’il est dit ensuite (ibid.): ''Il pourra offrir pour lui les nids d’oiseaux dus par les hommes guéris de la gonorrhée, ou les femmes guéries de ce mal, ou ceux que doivent les femmes relevant de couches, ou les sacrifices du péché, ou ceux du doute'' (ce sont aussi des dettes urgentes, puisque le défaut de sacrifice est une cause d’ajournement du pardon); or, c’est parce que l’individu qui a émis le vœu d’interdit n’a rien remis aux mains de son prochain (sur lequel porte l’interdit), que celui-ci a pu offrir le dit sacrifice; de même ici, celui qui avance le montant de la dette pour autrui n’avait rien reçu en mains (aussi ne peut-il pas exiger le remboursement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא. אם נימא דפלוגתא דחנן ובני כ''ג היא כדפליגי במתני' ולחנן איבד מעותיו ולבני כ''ג חייב לשלם לו:
אמר רבי יוסי. לא היא דבהא אפילו בני כ''ג מודו דאינו חייב לשלם לו דטעמייהו דבני כ''ג תמן במתני' מפני שלא עלתה על דעת שתמות אשתו ברעב ומחויב הוא לפרנסה ולפיכך חייב לשלם:
ברם הכא. בבעל חוב יכול הלוה לומר מפייס הייתי למלוה והוא מחיל לי ומי הרשך לשלם לו:
הגע עצמך דהוה גביה. מלוה משכון ובעל כרחו היה משל' לו:
ומשני מ''מ יכול הוא לומר הייתי מפייס לו שיתן לי גם המשכון לידי:
עד כדון. לא שמענו שהוא פטור אלא בב''ח שאינו דוחק את הלוה לפרוע כדקאמר מפייס הוינא ליה:
ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק. אם נימא נמי דאפ''ה אינו משלם לחבירו שפרע בשבילו:
שמעינן מן הדא. דתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ושוקל את שקלו מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור יכול לשקלו בשבילו:
ולא שקל אין ממשכנין אותו. בתמיה דהרי הגזבר יכול למשכן אותו בשביל שקלו וכב''ח דוחק הוא ואפ''ה קתני דרשאי המדיר לשקול את שקלו:
הדא אמרה ואפי' בב''ח שהוא דוחק. פטור מלשלם לחבירו דכמבריח ארי מנכסיו בעלמא הוא דאי לאו הכי הא קא מהני ליה להמודר:
תדע לך שהוא כן. ועוד ראיה ממה דתנינן התם שהמדיר מקריב עליו קיני זבים כו' לא בשלא נתן לתוך ידו כלום כלומר לאו דטעמא משום דהמדיר לא נתן לתוך ידו של המודר כלום והיכא דלא מטי הנאה מהמדיר לידיה דהמודר לאו כלום הוא:
וכא. וה''נ טעמא הוא דהא לא נתן לידו כלום והילכך אפילו בב''ח דוחק פטור מלשלם לחבירו:
הֲרֵי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאָת וְאָֽמְרָה. מֵת בַּעֲלִי. תִּזּוֹן וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. גֵּירְשָׁנִי בַעֲלִי. תִּזּוֹן מִכְּתוּבָּתָהּ. מַה נַפְשָׁךְ. אִם הִיא אֵשֶׁת אִישׁ מִשֶׁלְּבַעֲלָהּ הִיא נִיזּוֹנֶת. אִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אִישׁ מִכְּתוּבָּתָהּ הִיא נִיזּוֹנֶת. הֲרֵי מִשֶּׁבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת וְאָמַר. יֵצְאוּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בִמְזוֹנוֹתֶיהָ. שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם פָּֽסְקוּ בֵית דִּין מַה שֶׁפָּֽסְקוּ פָֽסְקוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. בְּשֶׁאֵין מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְדֵי מְזוֹנוֹת. כְּהָדָא שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּמָאן דָּמַר. אֵין מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין לְאִשָּׁה מְזוֹנוֹת 68b מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אֲבָל נִיזּוֹנֶת הִיא עִם בַּעֲלָהּ בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁיֵּשׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְדֵי מְזוֹנָהּ. כְּהָדָא מַה שֶׁפָּֽסְקוּ פָֽסְקוּ. תִּיפְתָּר בְּשֶׁפָּֽסְקוּ יֶתֶר.
Traduction
Si un homme se trouvant au-delà des mers envoie des présents à ses fils, les filles y ont aussi droit (ce sont tous ses enfants); mais si un moribond donne l’ordre de faire remettre des présents à ses fils (seuls héritiers légaux), les filles n’y participeront pas.
Pnei Moshe non traduit
הרי שיצא כו' תזון ותטול כתובתה. כלומר או תזון או רצתה תטול כתבתה:
תזון מכתובתה. אין לה מזונות אלא כנגד כתובתה דמה נפשך יהבינן לה אם אשת איש היא ששקר אומרת גירשני א''כ משל בעלה ניזונת ואם אינה א''א כו':
ואשתו תובעת מזונות. ופליגי רבי ירמיה ור' יוסי לקמיה בפירושא דמילתא:
ואמר יצאו כו. כלומר כשיצאתי למדה''י אמרתי לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שומעין לו:
ואם פסקו ב''ד. לה מזונות קודם שבא מה שפסקו פסקו:
ר' ירמיה אמר. הא דקאמר ואשתו תובעת מזונות בשאין מעשה ידיה כדי מזונותיה ותובעת ממנו המותר וכגון שלותה ותובעת לשלם:
ופריך כהדא שומעין לו. בתמיה אמאי הא לא ספקה:
כמ''ד אין מזונות לאשה מד''ת. והילכך אין מוציאין ממנו אע''ג דלא ספקה:
כהדא דתני כו'. מפורש לעיל ריש פרק המדיר:
רבי יוסי. מוקי לה בשיש במעשה ידיה למזונותיה ופריך כהדא מה שפסקו פסקו בתמיה הא לא צריכה:
תיפתר בשפסקו יתר. כלומר לדברים יתירים דלא ספקי לה מעשה ידיה:
הֲרֵי שֶׁהָיָה נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם וְאָמַר. יִינָּתֵנוּ אֵילּוּ לְבָנָיו. בְּנוֹתָיו בִּכְלָל. אִם (בַּשְּׁבִיעִית) [בִּשְׁעָת מִיתָא] אָמַר. יִינָּתֵנוּ אֵילּוּ לְבָנָיו. אֵין בְּנוֹתָיו בִּכְלָל.
Traduction
R. Zeira ou R. Hananel dit au nom de Rav, ou R. Zeira au nom d’Aba b. Jérémie: les 2 sentences de Hanan servent de règle (sont adoptées), ainsi que les 7 sentences dites par Admon. R. Aba b. Zabda dit au nom de R. Isaac b. Haqoula: partout où l’on trouve l’enseignement disant que R. Gamliel a vu (favorablement) les paroles d’Admon, celles-ci sont adoptées comme règle.
Pnei Moshe non traduit
ואמר יינתנו אילו לבניו. שלח להן מתנות ואמר סתם לבניי הבנות בכלל:
ה''ג אם בשעת מיתה אמר. לא נתכוין אלא לזכרים הראוין לירש ואין הבנות בכלל:
רִבִּי זְעִירָא רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר חָנָן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
בכל מקום ששנינו כו'. וכן מסיק לה בבבלי:
Ktouboth
Daf 69a
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין לָךְ נִתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ וְחַייָב לִיתֵּן לֹו אֶלָּא בְּאַרְנוֹן וּבְגוּלְגּוֹלֶת. רַב אָמַר. כָּל הַנִּתְפַּס עַל חֲבֵירוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּנְטָלוּהָ מֵצִיקִין. וְלֹא שָׁמַע מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קָֽנְסוּ בְּגוֹזְלָן. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. 69a וְהָהֵן דַּהֲוָה רַבָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי. תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אָֽמְרֵי. חַד אָמַר. כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינָהּ כְּאַרְנוֹן וּכְגוּלגּוֹלֶת.
Traduction
R. Josué b. Levi dit: on n’est responsable de la dette du prochain, et celui-ci par conséquent n’est tenu de rembourser l’avance qui est faite, que s’il s’agit de la contribution de guerre, ou de l’impôt de capitation (le gouvernement, en ce cas, saisit l’un pour l’autre).Rav dit aussi: lorsqu’on a dû payer par contrainte pour son prochain, celui-ci devra rembourser l’avance faite; et ce qui prouve en faveur de l’avis de Rav, c’est qu’il est dit (561)Baba (Qama 10, 6): Si le ravisseur d’un champ a été dépossédé à son tour par les oppresseurs de tout le pays, il suffira au 1er de reconstituer les choses en leur état, de dire au propriétaire de reprendre son bien tel qu’il est; mais si celui-ci n’a éprouvé de perte qu’à cause du ravisseur (dont le terrain seul a été saccagé par des brigands), le ravisseur est tenu de restituer au premier propriétaire un autre terrain (bien qu’on ne puisse pas voler la terre; de même ici, en cas de contrainte de paiement pour le prochain, celui-ci est tendu au remboursement). Toutefois, ceci ne prouve rien, à entendre ce qu’a dit R. Yohanan: Au ravisseur (qui en principe n’est pas obligé de payer) on a imposé une amende, et par prescription rabbinique il est tenu de dédommager le propriétaire (mais on ne le serait pas pour un homme contraint par l’autorité de payer l’impôt). R. Aboun demanda: quelle est la règle si quelqu’un a avancé les honoraires dus à un maître pour son enseignement? R. Yossé b. R. Aboun et R. Hiya b. Lolianos expriment tous deux au nom de Samuel des avis divers à ce sujet: l’un considère cette avance à l’instar de la contribution de guerre, ou de l’impôt de capitation (entraînant pour le prochain qui est le débiteur, l’obligation de rembourser); l’autre n’admet pas cette équivalence de dettes (car le maître a pu y renoncer, ou être dédommage).
Pnei Moshe non traduit
אין לך נתפס. בשביל חוב חבירו וחבירו חייב לשלם לו אלא הנתפס בארנון ובגולגול' שפרע המס של המלך וכסף גולגול' בשבילו משום דדין המלך כך הוא לתפוס האחד בשביל חבירו:
חייליה דרב. ראייתו של רב מן הדא דתנינן בהגוזל בתרא הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מציקין שנטלוה אנסין ממנו אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך וקתני התם אם מחמת הגזלן שלא אנסו שדות אחרים אלא ממנו חייב להעמיד להנגזל שדה אחר ופליגי נמי התם ריב''ל ורב כדאמר שם בהאי תלמודא ומדקתני נטלוה מסיקין מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ואע''ג דקרקע אינה נגזלת מ''מ כיון שהיו סבורין האנסין שהיא של גזלן ומחמת כן לקחוה חייב להעמיד לו שדה אחר וה''נ כיון שנתפס בעבורו חייב ליתן לו:
ולא שמע. ודחי לה הש''ס וכי לא שמע מה דאמר ר' יוחנן התם קנס קנסו בגזלן כלומר באמת מן הדין הגזלן אינו חייב דהא קרקע אינה נגזלת אלא דמשום קנס הוא שקנסו חכמים בו והולכך אם אנסוה ממנו מחמתו חייב אבל בעלמא לעולם אימא לך הנתפס על חבירו אינו חייב ליתן לו:
וההן דהוה רביה. אם היה רבו שחייב לו שכר לימוד ונתפס זה בשבילו ופרע לרבו אם דומה למס וגולגולת שפרע בשבילו וחייב ליתן לו או לא ופליגי בה רבי יוסי בר בון ורבי חייה אליבא דשמואל:
אינה כארנון וכגולגולת. שיכול הוא לומר הייתי מפייס לו כבשאר חוב:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְרַפְּאֵהוּ רִיפּוּי נֶפֶשׁ אֲבָל לֹא רִפּוּי מָמוֹן. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. כָּאן בִּמְדִירָה מִגּוּפוֹ וְכָאן בִּמְדִירָה מִנְכָסָיו. וְחָרָנָה אָמַר. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ. אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי יְרַפְּאֶנּוּ אֲפִילוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ לֹא יְרַפְּאֶנּוּ. שֶׁלֹּא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לְהִתְרַפּוֹת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (562)Nedarim ibid: ''Quoiqu’étant l’objet de l’interdit de jouissance du prochain, un homme pourra guérir ce dernier du mal de son corps, non du mal de son bien (ou de la bête)''. Pourquoi donc est-il dit aussitôt après qu’il peut rendre au prochain la perte faite par celui-ci? R. Juda et R. Yossé donnent 2 explications différentes à ce sujet: l’un dit qu’il s’agit là (à la fin) de l’interdit du corps seul, et la 1re partie traite du cas où l’interdit porte même sur les biens (ou le dépérissement de la bête); l’autre dit qu’au 1er cas on suppose la présence d’un guérisseur (qui remédie à l’animal en danger), et au second cas on suppose qu’il n’y a nul autre capable de guérir (ce dernier pourra alors rendre le service de restituer au prochain la perte dont il était menacé). Mais si au 1er cas celui-ci admet la présence d’un autre médecin, celui qui est l’objet de l’interdit ne devrait même pas guérir son prochain d’un mal corporel? C’est qu’un malade n’est pas apte à être guéri par le premier venu (donc en raison du danger, même celui qui est l’objet de l’interdit peut guérir).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בנדרים שם המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ופליגי בפירושא דמתני':
חד אמר כאן במדירו מגופו כאן במדירו מנכסיו. כלומר דמתני' מיתוקמא בשנכסי חולה אסורין על המבקר או על הרופא וברישא שמדירו מגופו והילכך המבקר עומד ואע''ג שנהנה בדריסת הרגל משום דמחיותי' לא אדריה שלא היה בדעתו שלא יהנה ממנו בדבר שחיותו תלויה בו דהיינו ביקור חולה שהיא הנאה ורפואה להחולה אבל לא יושב שהרי אפשר בעמידה כאן בסיפא שמדירו מנכסיו והילכך מרפאהו רפואת נפש שהוא בחנם ונפש דקאמר היינו מרצון נפשו כמו אם יש את נפשכם אבל לא רפואת ממון שהרי נכסיו אסורין עליו:
כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו. ומיתוקמא מתני' בשנכסי המבקר או הרופא אסורין על החולה ורישא מיירי בשאין לו מי ירפאנו כלומר שאין שם אחר לבקרו ומשום דהנאה לחולה הוא קרי ליה רפואה ובמקום שנוטלין שכר לביקור חולה על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה והילכך עומד אבל לא יושב דמהנהו כשלא יטול שכר וסיפא בשיש לו מי ירפאנו ורפואת נפש דקאמר היינו גופו ורפואת ממון היינו בהמתו וכדמסיק בבבלי שם דף מ''א ואילו לא היה שם רופא אחר אפילו רפואת בהמתו שרי דאין לך השבת אבדה גדולה מזו ובמתני' קתני התם מחזיר לו אבידתו אלא בשיש שם רופא אחר והילכך רפואת בהמתו אסור דמהנהו כשאין נוטל שכר:
ופריך אם הסיפא מיירי בשיש שם רופא אחר אפי' רפואת נפש לא ירפאנו ומשני היינו טעמא דרפואת נפש שרי שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות:
וְלֹא נִיכְסֵי הַמַּחֲזִיר הֵן שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְבַעַל הַפָּרָה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. כְּשֶׁהָיוּ נְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין עַל זֶה וּנְכָסָיו שֶׁלָּזֶה אֲסוּרִין עַל זֶה.
Traduction
Comment est-il dit ensuite que s’il est d’usage de payer pour l’apport d’un objet perdu, ce profit devra être versé au trésor sacré, et pourquoi celui qui le restitue ne touche-t-il pas ce profit, puisque les biens du propriétaire de l’animal perdu ne lui sont pas interdits? On peut supposer, dit Oula b. Ismaël au nom de R. Isaac, qu’il y a eu interdit réciproque de jouir des biens du prochain.
Pnei Moshe non traduit
ולא ניכסי המחזיר. אסיפא דמתני' דמייתי לעיל קמהדר ואיידי דאיירי בה מסיק לה הכא לכולה סוגיא כדגריס שם דבמתני' קתני המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ושוקל לו שקלו ומחזיר לו אבידתו מקום שנוטלין שכר על השבת האבידה תפול הנאה להקדש וקס''ד דבשנכסי המחזיר אסורין על בעל הפרה והיינו בעל האבידה כדמשמע רהטת לישנא דמתני' המודר הנאה מחבירו כו' ונקט פרה כגוונא דאמרינן בהמפקיד איזו אבידה פרה רצה בין הכרמים והילכך פריך אמאי תפול הנאה להקדש ולא נכסי המחזיר הן שאסורין על בעל האבידה ואמאי לא יטול המחזיר שכר:
בשהיו נכסיו כו'. שהיו שניהם מודרים הנאה זה מזה והילכך המחזיר אינו יכול ליטול דקמתהני מיניה וכן בעל האבידה אינו יכול לעכב השכר דקא מהני ליה ותפול הנאה להקדש. וכן הוא לחד אוקמתא בבבלי שם דף ל''ד:
מָאן תַּנָּא תִּפּוֹל הֲנָייָה לְהֶקְדֵּשׁ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוֹעֲלִין בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. נָדַר מִן הַכִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר. הָכִּכַּר הַזֶּה הֶקְדֵּשׁ. אֲכָלוֹ בֵּין הוּא בֵין אַחֵר מָעַל. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ פִדְיוֹן. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עָלַי. אֲכָלוֹ מָעַל בּוֹ בְטוֹבַת הֲנָייָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲחֵרִים לֹא מָעֲלוּ. לְפִיכָךְ אֵין לוֹ פִדְיוֹן. לֹא אָמַר אֶלָּא אֲכָלוֹ. הָא לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו מוּתָּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי בָאוֹמֵר. לֹא אוֹכְלֶינָּהּ וְלֹא אַטְעַמֶּינָּהּ. לֹא אֲסָרוֹ עָלָיו אֶלָּא לַאֲכִילָה. עַד כְּדוֹן צְרִיכָה נָדַר מִן הַכִּיכָּר מָהוּ לְחַמֵּם בּוֹ אֶת יָדָיו.
Traduction
D’après qui est-il enseigné que le profit détourné de celui qui a restitué un objet perdu (563)L'interdit de jouissance rendant sacré le profit ultérieur échoit au trésor sacré? C’est R. Meir, qui est d’avis qu’il y aurait prévarication d’user des objets interdits. – R. Aboun b. Hiya demanda: celui qui s’est interdit de jouir d’une miche de pain, peut-il s’y chauffer les mains, ou est-ce aussi interdit? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qui est dit (564)B, ibid, 38: Si quelqu’un a mangé, ou laissé manger par un autre, un pain consacré (que l’on s’est interdit), il y a prévarication; aussi, l’échange contre du profane sera valable (et le 1er sera libérable de cette façon): mais celui qui a déclaré l’interdit de cet objet pour lui-même sera coupable de prévarication s’il le mange, en raison de la jouissance qu’il en tire, sans que l’interdit s’applique à autrui, selon l’avis de R. Meir, et par suite il n’y a pas lieu de le racheter (l’échange ne devenant pas sacré). Or, dans tout cela, il n’est question que de manger; donc, se chauffer les mains à cette miche est permis. Toutefois, dirent les disciples de R. Yona au nom de R. Aboun, b. Hiya, on peut supposer que dans l’enseignement précité il s’agit d’un interdit par le vœu disant formellement ne vouloir ni manger ni goûter à cette miche de pain; voilà pourquoi la consommation seule serait interdite; tandis qu’ici la question porte sur le cas de l’interdit indéterminé de jouir d’un pain (question non résolue). – (565)Suit un passage traduit ci-dessus, (4, 6)
Pnei Moshe non traduit
מאן תנא תיפול הנאה להקדש. דמדמי ליה איסור הנאה דקונמות כהקדש:
ר''מ היא. דאמר בברייתא דלקמן מועלין באסורות היינו קונמות כמו בהקדש:
מהו לחמם בו את ידיו. מי נימא דאסר עליו כל הנאות הבאות ממנו או דילמא לא אסר עליו אלא הנאת אכילה בלבד:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ותוספתא היא בפ''ב דנדרים ומייתי לה בבבלי שם דף ל''ה:
הככר זה הקדש. קונם ככר זה כהקדש שאסרה לכל כהקדש שהוא אסור לכל אדם:
מעל. דסבירא ליה לר''מ יש מעילה בקונמות:
לפיכך יש לו פדיון. דכיון דמיתסר אכ''ע כהקדש תפיס פדיונו כהקדש ויוצא לחולין:
עלי. לא אסרו אלא עליו ואם אכלו הוא מעל בו בטובת הנאה כפי טובת הנאה שיש לו בו שהרי יכול ליתנו לאחרים:
אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון. כיון דאחרי' לא מעלו לא אלים כהקדש למיתפס פדיונו:
לא אמר. השתא מסיק לפשוט הבעיא דלא אמר אלא אם אכלו מעל הא לחמם ידיו מותר:
כיני באומר לא אוכלנו. כלומר דלעולם לא תפשוט דאיכא למימר התם מיירי כן כגון שאמר בפירוש קונם עלי שלא אוכלנו ושלא אטעמנו ולא אסרו עליו אלא לאכילה:
עד כדון צריכה. אבל אנן קמיבעיא לן בנדר סתם מן הככר דאפשר בכה''ג אסר כל הנאותיו עליו ולא איפשיטא:
דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא אַחֵר. הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהַלֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל גִּיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ וּבְפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי. בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנוֹת הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלַחַת לַכְּלָבִים. וּבִמְזוֹנוֹת בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דתני. כלומר הא דתני במתני' מי שהלך כו' א''ר חגיי דוקא אחר כו' וסוגיא זו כתובה לעיל פ' נערה הלכה ו' ושם פירשתי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source