אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתִּתְבַּע. אֲפִילוּ כֵן הִזְכִּירָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מֵתָה יוֹרְשֶׁיהָ מַזכִּירִין כְּתוּבָּתָהּ עַד כ''ה שָׁנָה. דְּרוֹבָה אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ עָשָׂת כ''ה שָׁנִים חָסֵר יוֹם אֶחָד וְלֹא תָֽבְעָה וְאַחַר כָּךְ תָּֽבְעָה נוֹתְנִין לָהּ עוֹד כ''ה שָׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כ''ה שנה דרובא אתא מימר לך. כלו' דמדייק הא דקתני עד כ''ה שנה ולא קאמר מזכירין בתוך כ''ה שנה אלא רבותא קמ''ל אפי' עשתה וכו' נותנין לה עוד כ''ה שנה מיום התביעה ולהכי קתני עד כ''ה שנה:
ר' יוסי בר בון. פליג דסוף דבר עד שתתבע אפי' כן הזכירה וכו' כלומר דהא לא היתה צריכה לתבוע מהן דבהזכרה לחוד סגי כדתנן בסיפא מזכירין כתובתה ואפי' יש לה מזונות היה לה להזכיר אם לא רצתה לתבוע אלא לעולם אמרינן מחלה כתובתה:
הלכה: כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ כול'. בְּטוֹבָה שֶׁעָשׂוּ לָהּ שֶׁנֶּחְלְטוּ נִיכְסֶיהָ בְחַיֵּי בַעֲלָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָֽחְלָה כְתוּבָּיָהּ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. 67b מִסְתַּבְּרָה בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָה כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה כְּתוּבָּה גּוֹבָה לְעוֹלָם. אָמַר לֵהּ. דְּרוּבָּה אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה כְּתוּבָּה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. מִילְתָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָֽמְרָה. בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה לְעוֹלָם. לֹא אָמַר אֶלָּא בַּעַל חוֹב. אֲבָל אִשָּׁה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. לֹא מִסְתַּבְּרָה אֶלָּא בְאִשָּׁה שֶׁאֵין לָה מְזוֹנוֹת. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה מְזוֹנוֹת אֲנִי אוֹמֵר. מִפְּנֵי מְזוֹנוֹתֶיהָ לֹא תָֽבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בטובה שעשו לה שנשלטה נכסיה כחיי בעלה. כלומר הא דקתני שתעשה טובה היינו כפי הטובה שעשו לה נשלטת בנכסים כמו בחיי בעלה והיתה נושאת ונותנת לכל מי שתרצה ויש בטובה זו עד כ''ה שנים כנגד כתובתה:
מחלה כתובתה. כלומר כנגד הטובה מחלה כתובתה ולדברי חכמים לאו בטובה תליא מילתא אלא במחילה לחוד ודוקא בבית אביה כדפרישית במתני'. א''נ האי עד כ''ה שנים מחלה כתובתה אדברי חכמים קאי דאמרי במחילה תליא מילתא וכל זמן שהיא בבית אביה:
לא מסתברא. הא דקאמרי חכמים דבכ''ה שנים מוחלת כתובתה. אם דוקא באשה שאין לה שטר כתובה אלא מתקנת חכמים היא גובה אבל אם יש לה שטר כתובה תהא גובה לעולם דאמרינן אלו מחלתה היתה מוסרת להן שטר הכתובה:
א''ל דרובה אתא מימר לך. לא היא אלא רבותא קאמרינן אפי' אשה שיש לה שטר כתובה שייך בה שפיר מחילה בכ''ה שנים:
מילתא דר' אלעזר אמרה. כלומר ממילתא דר' אלעזר שמעינן נמי דאפילו יש לה שטר כתובה נמי מחלה דאמר רבי אלעזר בעל חוב גובה לעולם דלא שייך ביה מחילה ולא אמר אלא בעל חוב אבל וכו' כלומר וב''ח ע''כ בדנקיט שטרא בידי' דאי לאו הכי במאי גובה ואפ''ה קאמר אבל אשה אינה גובה אלא עד כ''ה שנה ש''מ אפי' בשיש לה שטר כתובה מיירי:
אני אומר מפני מזונותיה. שזנין אותה והיא בושה מהן לא תבעה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבַל כְּתוּבַּת אֶלֶף דֵּינָר גּוֹבָה לְעוֹלָם. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד כ''ה שָׁנָה. וָאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִית. וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית. וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוֹרִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִרְמְיָה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מְנָה מָאתַיִם. אֲבַל כְּתוּבָּה שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר גּוֹבָה בְּבֵינוֹנִית. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף דֵּינָר אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוֹרִית. וָאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יִרְמְיָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו. כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִיבֵּד כְּתוּבָּתָהּ. דְּרַב אָמַר. בִּמְזַכֶּה עַל יָדֶיהָ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. בִּמְחַלֵּק לְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי בָּא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם אֶלָּא אֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף דֵּינָר. מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
טעמא. לטעמיה דר' יוסי ב''ח דאמר משום מקולי כתובה הוא לא שנא כתובת מנה ומאתים ול''ש התוספת הכל איבדה דמקולי כתובה שנו והיינו נמי כהאי פלוגתא דלעיל:
ושמואל אמר. אפי' במחלק לפני' ושתקה כדמפרש ר' יוסי ב''ח טעמא דמקולי כתובה שנו כאן:
דתנינן תמן. כלומר וכן הא דשנינו בפ''ג דפאה הכותב נכסיו שכ''מ שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו בין הבנים קרקע כל שהוא ושמעה איהי ושתקה איבדה כתובתה ופליגי התם רב ושמואל דרב אמר במזכה על ידיה לבנים והיא שתקה ולפיכך איבדה:
ואתייא דר' יוסי כר' יוחנן. דס''ל בכל הדינים תוספת כתובה ככתובה דמקולי כתובה שנו:
אפי' כתובתה של אלף דינר אינה גובה. דתוספת כתובה ככתובה:
לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. הוא דמחלה אם לא תבעה עד כ''ה שנה אבל התוספת יש לה דלאו ככתובה היא:
משנה: שְׁנֵי דַייָנֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אַבְשָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת חָנָן אָמַר תִּישָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִישָּׁבַע בַּתְּחִילָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְדוֹלִים וְאָֽמרוּ תִּישָׁבַע בַּתְּחִילָּה וּבַסּוֹף. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶן. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יָפֶה אָמַר חָנָן לֹא תִישָׁבַע אֶלָּא לַבְּסוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
יפה אמר תנן. והלכה כמותו ודוקא אחר ג' חדשים ליציאת הבעל פוסקין מזונות לאשה אם תבעה מזונות אבל קודם זמן זה לא שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן ויוצא:
ולא תשבע בתחילה. בשעת גביית מזונות והרמב''ם פירש תשבע בסוף כשיבא בעלה ויכחישנה ויאמר הנחתי לך מזונו' תשבע שלא הניח לה כלום:
תשבע בסוף. כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום:
שני דברים. שאין חכמים מודים לו:
מתני' שני דייני גזילות. כדמפרש בגמ' שהיו ממונין על הגזל ולקנוס עליהן קנסות:
מַעֲשֶׂה בְרִבִּי ישְׁמָעֵאל שֶׁפָּסַק מְזוֹנוֹת לְאִשָּׁה בְשׁוּקֵי בְּצִיפּוֹרִי. מַה בְשׁוּקֵי מִשּׁוּקֵי. שָׁמַע רִבִּי וָמַר. מָאן אָמַר לֵיהּ שֶׁלֹּא שִׁילַּח לָהּ. מָאן אָמַר לִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לָהּ. עָֽבְרִין יָֽדְעִין. רִבִּי הִילָא אָמַר. רִבִּי בָּעֵי. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי דְּלֵית מַתְנִיתָא בְאֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בְאַלְמָנָה. אָמַר. שְׁמוּאֵל וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּאַלְמָנָה הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי אָבִין. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵּן. מִי שֶׁיָּצָא לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת. הֲווֹן בְּעֵי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בְּאֵשֶׁת אִישׁ הִיא מַתְנִיתָא. כַּתְּחִילָּה שֶׁלֹּא שִׁילַּח לָהּ. בַּסּוֹף שֶׁלֹּא הִטְמִינָה וְשֶׁלֹּא הֶעֱרִימָה. מָאן דָּמַר. בְּאַלְמָנָה הִיא מַתְנִיתָא. כַּתְּחִילָּה שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לָהּ. בַּסּוֹף שֶׁלֹּא הִטְמִינָה וְשֶׁלֹּא הֶעֱרִימָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוָה דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּשֶׁלֹּא מָחֲלָה לִיתוֹמִין עַל כְּתוּבָּתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה. דלא היא אלא אלמנה לעולם נשבעת בתחלה שלא מחלה ליתומים על כתובתה דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות:
ומ''ד באלמנה. ולא שייך שלא שילח לה נשבעת שלא הניח לה ונ''מ באלמנה קטנה דלא שייכא בה להניח א''כ לא צריכה שבועה בתחלה:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דמאן דמוקי למתני' באשת איש מפרש דבתחילה ובסוף דקתני שבתחילה נשבעת שלא שילח לה וכלומר אף במקום דליכא למיחש שהניח לה צררי כגון בקטנה דאין דרך למיתפס צררי לקטנה מ''מ נשבעת היא שלא שילח לה ובסוף כשתגבה כתובתה נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה:
תני דבית רבי כן. כמו תניא אידך הוא כלומר בבית מדרשו של רבי כן תנו במתני' מי שיצא למדה''י דמשמע מיד שיצא הוא למדה''י ואשתו תובעת מזונות פוסקין לה דס''ל פוסקין מזונות לאשת איש:
שמואל ור''ל תריהון אמרין באלמנה היא מתני'. כלומר אין ודאי באלמנה מיתוקמא. וכן אמר בבבלי דף ק''ז תרגמ' רבינו שמואל בבבל כששמעו בו שמת:
רב בעי מסבר סבר רבי. אם סבר רבי דלית מתניתא מיירי באשת איש אלא באלמנה אמר דהא במתניתא לא פליגי חנן ורבנן אלא בשבועה אבל כ''ע מודו דפוסקין לה מזונות ולרבי דס''ל אין פוסקין מזונות לאשת איש א''כ מתני' לא. מיתוקמא אלא באלמנה והא במתני' סתמא קאמר:
עברין ידעין. כלומר והשתא ה''ט דקאמר ביומא דשוקי משום דמצוים עוברים ושבים ויודעין מזה אם שלח לה או הניח לה:
מאן אמר ליה. לר' ישמעאל שלא שילם לה בעלה או שלא הניח לה כשיצא:
מה בשוקי. כלומר מה נפקא לן מינה אם היה ביומא דשוקי או לא וקאמר משום דרבי היה מתמיה ע''ז וכדלקמן:
שפסק מזונות לאשה. דקסבר פוסקין מזונות לאשת איש אם הלך בעלה למדה''י:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ גֹ מִקְרָייוֹת לִשְׁבָח. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אֲפִילוּ זוֹנָה שֶׁבַּזּוֹנוֹת אֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן. אֶלָּא שֶׁתָּלַת עֵינֶיהָ לַפֶּתַח שֶׁכָּל עֵינַיִים מְצַפּוֹת לוֹ. אָֽמְרָה לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. אַל אֵצֵא רֵיקָם מִבַּיִת זֶה. דָּבָר אַחֵר. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. שֶׁפָּֽתְחָה לוֹ הָעֵינַיִם וְאָֽמְרָה לוֹ. פְּנוּיָה אֲנִי וּטְהוֹרָה אֲנִי. וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וגו'. אֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן. יַשְׁכִּיבוּן כְּתיב. אָמַר רִבִּי. שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים מֵבִיאוֹת קִינֵּיהֶן לִיטָּהֵר לְבַעֲלֵיהֶן וְהָיוּ מַשְׁהִין אוֹתָן. וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵן שׁוֹכְבִין עִמָּן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. הָדָא הִיא דּוּ מְקַנְתֵּר לוֹן. לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי. אִין תֵּימַר. עֲבֵירָה חֲמוּרָה יֵשׁ כָּאן. מַבְרִיחָן מִן הַחֲמוּרָה וּמְקַנְתְּרָן בַּקַּלָּה. וְלֹא הָֽלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו. שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין מַעֲשֵׂר וְדָנִין. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. מַבְרַכְתָּא הָֽיְתָה עוֹבֶרֶת וְהָיוּ מַנִּיחִין צוֹרְכֵי יִשְׂרָאֵל וְעוֹסְקִין בַּפְּרַגְמַטָּיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
שלשה מקריות לשבח. מפורש לעיל בפ''ק דסוטה ואיידי דקאמר כל מי שהוא ספיקה בידו למחות מייתי לה הכא כדאמרינן בבני עלי:
הלכה: שְׁנֵי דַייָנֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם כול'. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבַּע מְאוֹת וְשִׁשִּׁים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. בֵּית סֵפֶר לְמִקְרָא ובֵית תַּלְמוּד לַמִּשְׁנָה. וְאֵילּוּ הֵם מְמוּנִּין 68a עַל הַגֶּזֶל. לְּלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא סִיפֵּקָה בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָלָה תְלוּיָּה בוֹ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. אַף נָחוּם הַמָּדִי הָיָה עִמָּהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נָתָן שְׁלֹשָׁה דַייָנֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא כן כו'. אלמא דטובא הוו ומשני ואלו הם הממונין על הגזל שהיו ממונים לגזור גזירות ולמחות ביד עוברי עבירה והיינו דקאמר ללמדך כו' כלומר ולכך חשיב אלו השנים שהיו ממונים והיתה ספיקה בידם למחות והקולר תלוי בהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source