Vayedaber

Ktouboth

Daf 64b

משנה: 64b הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַייָב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִישֵּׂאת לְאַחֵר וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַייָב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁהִיא. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶן הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.

Traduction

Si un individu a épousé une femme, et il s’est engagé à nourrir pendant 5 ans sa fille (d’un 1er lit), il est tenu de remplir son engagement de 5 ans; si cet homme la répudie et qu’elle se marie à un autre qui s’engage aussi à nourrir la même fille 5 ans, le 2e mari aussi doit la nourrir 5 ans, et le 1er n’est pas admis à arguer qu’il la nourrira près de lui; il doit donner à la fille la valeur de sa nourriture (531)Littéralement: les 2 ne pourront pas non plus arguer qu'ils la nourrissent tous 2 à la fois Aussi, l'un la nourrira, et l'autre lui versera le montant (chez sa mère).

Pnei Moshe non traduit

מתני' הנושא את האש' ופסקה עמו שיזון את בתה. שהיתה לה מאיש אחר:

נישאת. האם לאחר שגירשה הראשון:

לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:

אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא. אמה דקי''ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:

משנה: נִיסֵּית הַבַּת הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְ[הֵן] נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּיקְחִים הָיוּ כוֹתְבִין עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי.

Traduction

Si la fille se marie, son époux lui donnera la nourriture, et les 2 maris de la mère lui donneront chacun la valeur de la nourriture. Si les 2 maris de la mère sont morts, leurs propres filles ne pourront réclamer leur nourriture que sur les biens restés libres (532)Non sur les biens vendus, car elles ne sont qu'héritières, non créancières tandis que la fille en question est considérée comme créancière, et elle peut prendre même des biens vendus après cet engagement. Les hommes prévoyants écrivent dans l’engagement: ''Je m’engage à nourrir ta fille pendant 5 ans aussi longtemps que tu sera avec moi (533)Cette clause affranchit le mari de toute obligation envers une fille étrangère, aussitôt qu'il répudie sa femme, ou qu'il meurt''.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדין כדתנן בפרק ה' דגיטין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין:

והיא ניזונת. אותה הבת:

שהיא כבעלת חוב. שיש לה עליהן שטר מזונות:

כל זמן שאת עמי. ולא אם אמות או תמותי או אגרשך:

הלכה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָֽסְקָה עִמּוֹ כול'. בְּמָה הוּא מִתְחַייֵב לָהּ. לֹא כֵן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַכּוֹתֵב שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא חַייָב לוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב לוֹ אֵינוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּתוֹסֶפֶת כְּתוּבָּה. וְיִתֵּן בְּסוֹף. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. וְיִתֵּן מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת לִיתֵּן לָהּ י̇ב̇ דֵּינָר זָהָב בַּשָּׁנָה לִהְיוֹת מַעֲלֶה לָהּ מִדֵּינָר זָהָב לַחוֹדֶשׁ.

Traduction

Comment le mari peut-il être engagé à nourrir cette fille? R. Yohanan et R. Simon b. Lakish n’ont-ils pas dit tous deux (534)Ci-dessus, (5, 1): Si quelqu’un écrit en faveur de son prochain un contrat de dette dans la présomption d’être son débiteur, et il se trouve qu’il ne l’est pas, il ne devra rien malgré la présence du contrat? (N’en est-il pas de même ici pour la nourriture de la belle-fille, non due)? Il est possible, dit R. Simon b. Lakish, de considérer cette obligation à l’instar d’un supplément au douaire (auquel le mari se serait engagé). Mais alors ce n’est dû qu’à la fin (après le décès du mari, ou lors de la répudiation)? On a considéré cet engagement à l’égal de l’argent de consécration d’une femme (payable en se mariant). Mais alors le mari devrait remettre le montant dès l’instant du mariage? On a considéré ce mari à l’égal de celui qui se consacre une femme, à condition de lui donner 12 dinars d’or par an, de façon à lui remettre un tel dinar par mois (535)De même ici, l'engagement de nourrir la fille n'implique pas le devoir de la remise immédiate du montant des 5 ans.

Pnei Moshe non traduit

גמ' במה הוא מתחייב לה. לזון את בתה לא כן כו' וכה''ג פריך לעיל ריש פ' אע''פ:

עשו אותה כתוספת כתובה. דאמרי' בפ' אע''פ דמתחייב משום דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה וה''נ מש''ה מתחייב הוא עצמו לזון את בתה:

ויתן בסוף. אם לתוספת כתובה מדמית לה יתן בסוף כשיגרשנה או לאחר מותו תהא ניזונית מנכסיו כתוספת כתובה:

כקידושי אשה. שהוא נותן לה מיד:

ויתן משעה ראשונה. כשכנס' יתן לה דמי מזונות כל חמש שנים כמו קידושי אשה שהוא נותן לה הכל ביחד בשעת הקידושין:

ומשני עשו אותה כמקדש את האשה על מנת כו'. שהוא נותן לה דינר בכל חדש כפי שהתנ' עמה וה''נ כיון שהתנאי היה לזון אותה משך חמש שנים לא היה דעתו שיתן לה דמי מזונות מכל החמש שנים מיד:

תַּנֵּי. זָנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים בֵּין בְּיוֹקֶר בֵּין בְּזוֹל. הָיוּ בְיוֹקֶר וְהֵזִילוּ. אִם הוּא גְרִים נוֹתֵן בְּיוֹקֶר. וְאִם הִיא גָֽרְמָה נוֹתֵן בְּזוֹל. הָיוּ בְזוֹל וְהוֹקִירוּ. בֵּין שֶׁהוּא גָרַם בֵּין שֶׁהִיא גָֽרְמָה נוֹתֵן בְּזוֹל. הָדָא הִיא. הַבַּת לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת.

Traduction

On a enseigné: le mari nourrira cette fille les 5 premières années du mariage, sans distinction entre la cherté ou le bon marché des vivres. Si pendant ces 5 années les vivres n’ont pas été remis, et que leur valeur, d’abord fort élevée, a baissé, lorsque le mari est la cause de l’ajournement, il devra payer les annuités sur le taux des produits chers; lorsque la fille est cause de l’ajournement, elle sera payée sur le taux des vivres à bas prix. Au cas inverse, lorsqu’après avoir été à bas prix les vivres ont enchéri, le mari n’a qu’à payer en tous cas le bas prix, soit qu’il ait provoqué l’ajournement, soit que la fille l’ait demandé. C’est ainsi qu’il a été dit (536)Ci-dessus, (5, 6): la fille n’aura ni profit ni perte dans l’attribution de nourriture (pour elle, on se règle d’après les prix en vigueur).

Pnei Moshe non traduit

הראשונים. אחר שנשאה דחזקה דעתו על הראשונים בין שהן ביוקר בין שהן בזול:

היו ביוקר. חמש שנים הראשונים ולא נתן לה מזונות ואח''כ הוזלו:

אם הוא גרים. שהוא עיכב מליתן לה נותן לה עכשיו כשעת היוקר:

ואם היא גרמה נותן בזול. כשער של עכשיו:

היו בזול. חמש שנים הראשונים בין כך ובין כך אינו משלם אלא כשעת הזול דלא יהא אלא גזלן ואין משלם אלא כעין שגזל:

הדא היא. שאמרו לעיל פ''ד הבת לא עולה ולא יורדת במזונות וה''נ אין אומרים בה ידה על העליונ' אם הוקירו ולא שתפסיד אם היו הראשונים ביוקר אלא הכל כפי מה שהיו:

תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּנָן נוּקְבָּן דְּיִהַוְיָן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן תְּהוֹן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְזְנָן מִנִּכְסַיי. וְתַנֵּי עֲלָהּ. וּמִתְכַּסְייָן בִּכְסוּתִי. מַעֲשֵׂה יְדֵי הַבַּת שֶׁל מִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נִישֵּׂאת. הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. זָנָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלְּבַעֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. פָּסַק לָזוּן כַּלָּתוֹ זָנָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלִּבְנוֹ. הוּא רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה. הַדִין עִמָּהּ. דְּתַנִּינָן. וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. חָלַת כְּמִי שֶׁנִּישֵּׂאת. מֵתָה כְמִי שֶׁנִּשֵּׂאת. מֵתָה כְּבָר מֵתָה.

Traduction

On a enseigné plus haut (4, 12): ''Le contrat peut contenir l’engagement du mari que les filles qu’il aura de sa femme restent dans sa maison après son décès et soient nourries de ses biens jusqu’à leur mariage''; à quoi il a été ajouté qu’elles devront aussi être habillées à ses frais (537)Même obligation incombe à celui qui s'est engagé de nourrir sa belle-fille. A qui revient le gain du travail manuel d’une belle-fille, nourrie par le mari? On peut résoudre ce point à l’aide de ce qu’il est dit ici: ''Une fois la fille mariée, son époux la nourrira, et les deux maris de sa mère lui donneront chacun le montant des frais de nourriture''. Ceci prouve que le mari qui la nourrit touchera aussi le produit de son travail manuel. Il en résulte aussi, dit R. Yossé, que celui qui s’est engagé à nourrir sa bru y est contraint, et le produit du travail de celle-ci revient au fils. Si pour la nourrir il prétend exiger qu’elle vienne chez lui, elle n’y est pas tenue en droit, comme il est dit ici: ''et les deux maris lui donneront chacun le montant des frais de nourriture''; bien que le mari y pourvoie, les promesses antérieures suivent leur cours d’exécution. Si elle est malade, le mari de sa mère lui doit autant de frais de nourriture que si elle est bien portante. -Si elle meurt, la considère-t-on comme mariée (avec obligation de verser le montant des frais en question aux héritiers)? -Non, une fois la femme morte, l’obligation cesse pour ce mari.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. פ' נערה:

ותני עלה. בברייתא ומתכסיין בכסותי שהכסות נמי בכלל מזונות:

מעשה ידי הבת של מי. על בת הניזונת מן האחין בעי מעשה ידיה של מי של האחין שהן נותנין לה מזונות או שלה:

הדא אמרה זנה ומעשה ידיה של בעלה. שהרי כשהבעל נותן לה מזונות מעשה ידיה שלו ואפ''ה הן נותנין לה דמי מזונות וה''נ אע''פ שהיא ניזונת מן האחין מעשה ידיה שלה:

זנה ומעשה ידיה של בנו. דהויא נמי כמתחייב לזון בת אשתו:

הוא רוצה שתבא אצלו. לזונה:

הדין עמה. דתנינן לקמן אם ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות ומשלם לה הכל ולא לפי ברכ' הבית:

חלת כמי שנישאת. ונותן לה דמי מזונות א''נ שנותן לה מזונות כמו שהיתה בריאה:

מתה כמי שנישאת. לשון שאלה הוא מתה אם הוי כמי שנישאת וצריך לשלם ליורשי' וקאמר הש''ס מתה כבר מתה ופטור הוא דודאי לא התחייב עצמו אלא בחייה:

Ktouboth

Daf 65a

משנה: אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ שָׁם. אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ.

Traduction

Si la veuve (542)Elle a le droit de réclamer les frais de sa nourriture sur les biens de l'héritage dit aux héritiers: ''Je ne veux pas quitter la maison de mon mari'', les héritiers ne peuvent pas lui dire: ''Va chez ton père, ou dans ta famille, et nous te nourrirons là-bas''; mais ils sont obligés de la garder, de la nourrir là et de lui donner un logement selon son rang – (543)La Guemara tout au long sur ce entier se trouve traduite traité (Kilayim 9, 4) (t 2, p 315-321).

Pnei Moshe non traduit

מתני' לזוז מבית בעלי. לצא' מבית בעלי:

ונותנין לה מדור לפי כבודה. וכן כלי תשמיש ועבדים ושפחות כדרך שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה ואם נפל הבית אין היורשין חייבין לבנותו דאת תהא יתבא בביתי תנן ואפי' אם רצתה לבנותו מממונה אין שומעין לה:

הלכה: אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי כול'. כְּתִיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת.

Traduction

Voir (12,5)

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב במתים חפשי. אגדה זו כתובה בפ''ט דכלאים ושם אמתני' קאי דתנן תכריכי המת אין בו משום כלאים דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ואגב דלקמן נקט לה נמי הכא:

הלכה: נִיסֵּית הַבַּת. הַבַּעַל חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ כול'. תְּנַיי כְתוּבָּה שֶׁכְּתָבוֹ בִשְׁטָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְחִיזּוּק כְּתָבָן. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לִגְבּוֹת מִן הַמְשׁוּעֲבָדִים כְּתָבָן. רִבִּי יִרְמְיָה מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְמָאן דָּמַר. לְחִיזּוּק כְּתָבָן. 65a דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת וּלְמָזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעֲבָדִים מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. לא בִשְׁטָר. אַף הָכָא בִשְׁטָר. אָמַר רִבִּי חֲנַניָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. לא בִשְׁטָר. אַף הָכָא בִשְׁטָר.

Traduction

Quant aux conditions supplémentaires du contrat (p. ex. de nourrir la fille) mises par écrit, R. Jacob b. Aha dit que c’est l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: R. Yohanan dit que le mari les avait mises par écrit pour les confirmer seulement (sans autre garantie); R. Simon b. Lakish dit que cet écrit sert à prendre les immeubles en hypothèque pour garantie le paiement des sommes promises. R. Jérémie renverse les traditions (attribuant à R. Yohanan ce qui a été dit de Resh Lakish, et vice-versa). R. Judan dit: une Mishna (538)(Gitin 5, 3) confirme l’avis de celui qui déclare que cette mise par écrit est une simple confirmation du don, en enseignant: ''On a établi comme loi d’utilité publique qu’aux cas suivants le demandeur ne puisse pas se faire payer des biens vendus par le défendeur, savoir pour les produits des champs, ou pour l’amélioration des terres, ou pour la nourriture de la veuve et des filles orphelines''. Or, là, certes la règle est la même en présence d’un contrat; donc ici aussi, le montant n’est pas exigible, malgré le contrat. R. Hanania est d’un avis contraire: en disant que ''la fille en question (qui réclame) est considérée comme créancier'', la Mishna la considère ainsi, en vertu du contrat écrit; donc, celui-ci aura de même ici force de loi.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תניי כתובה. מזון האשה והבנות או שארי תנאי כתובה שכתב והתחייב עצמו בשטר:

לחיזוק כתבן. לחיזוק בעלמא ולא לייפות כחן לגבות מן המשועבדים:

וריש לקיש אמר לגבות ממשועבדין כתבן. לפי שהן אינן נגבות ממשועבדין ולפיכך כתבן בשטר לייפות כחן לגבות מהמשועבדים:

מחליף שמועתה. דרבי יוחנן לדריש לקיש ודריש לקיש לדר' יוחנן:

דתנינן תמן. פ' הנזקין:

לא בשטר. כלומר לאו אפי' בשטר קאמר התם דאין נגבין ממשועבדין כדאמרי' התם טעמא מפני שאין להם קצבה שידעו הלקוחות כמה יעלו המזונות ויזהרו להניח להם מקום לגבות וה''נ הכא אפי' בשטר אינן נגבין:

אמר ר' חנני'. כלומר דר''ח פליג דהא קתני במתני' מפני שהיא כב''ח ובמה היא כב''ח לא בשטר שכתב לה אף הכא תנאי כתוב' שכתבו בשטר נגבי' ממשועבדין:

מֵתָה אֵינָהּ עִמָּהּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אֵין עִמָּהּ. הֶחֱזִירָהּ. מָאן דְּאָמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין תַּנֵּי. מָאן דְּאָמַר. בֵּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָאִין. מַה הֲנֵי. הַפִּיקְחִים הָיוּ כוֹתְבִין. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי זָן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי. וְתַנֵּי עֲלָהּ. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וְאַתייָא כַּיי דָמַר רִבִּי חֲנִינָה. הַמֵּשִׂיא אֶת בְּנוֹ בַּבַּיִת זָכָה בַבַּיִת. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים.

Traduction

– On stipule la présence ''avec lui''; si donc elle meurt, ou est répudiée, elle n’est plus avec lui (et il ne doit plus rien); si après la répudiation le mari la reprend, doit-il encore la nourriture à la belle-fille? C’est un point en litige (539)Cf ci-dessus, (9, 10): d’après l’un, le mari continue son engagement pour le douaire, non pour les droits supplémentaires; d’autre l’autre (540)Cf ci-dessus, (10, 6), fin, l’engagement est réversible aussi sur les détails supplémentaires (et le mari devra nourrir la belle-fille). – Les gens prévoyants écrivent qu’ils s’engagent à nourrir la fille pendant 5 ans, durant l’union du mari avec sa femme. A cette remarque il a été ajouté: cette condition (d’union) est seulement applicable à la durée du 1er mariage (non à une reprise après répudiation). C’est conforme à ce qu’a dit R. Hiya (541)Ci-dessus, (5, 1): lorsqu’un père marie son fils en sa maison, il lui fait acquérir la maison, pourvu qu’il s’agisse d’un 1er mariage (non pour un 2e mariage, ou la reprise d’une répudiée).

Pnei Moshe non traduit

מתה אינה עמו. על המתני' קאי דקתני הפקחין היו כותבין כ''ז שאת עמי ואם מתה או נתגרשה ודאי לאו עמו מיקרי ופטור:

החזירה. להאם אחר שנתגרשה אם חלו עכשיו נמי חיוב מזונות בתה עליו וקאמר דאתייא בפלוגתא דפליגי לעיל סוף הכותב גבי קטן שהשיאו אביו כתיבת' קיימת וכן המגרש את אשתו והחזיר' דתנן שם ע''מ כתובה הראשונ' החזירה ומ''ד התם לכתובה דוקא למנה ומאתים אבל לא לתוספת ולתנאי כתובה הכא נמי גרסינן ואינו חייב לזון בתה:

מ''ד. התם בין לכתובה בין לתנאי' הכא נמי:

ובלבד מן הנשואים הראשונים. על כולה מתני' קאי דהא דמהני בשכתב לה וטעמא משום דהן הן הדברים הנקנים באמירה דוקא בנישואי הראשונים שלו:

ואתייא כהא דאמר ר''ח המשיא כו'. בפ' אע''פ דאמרינן שם דכל אלו דברים בנשואים הראשונים הן נאמרין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source