Vayedaber

משנה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָחֵד עִמָּהּ. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים כְּתוּבָּתָן מְנָה. בֵּית דִּין שֶׁלַּכֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְלֹא מִיחוּ בְיָדָם חֲכָמִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. שהיו נוהגין שם כשעושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה מתייחדין הארוס עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה ולפיכך כשנשאת אח''כ אינו יכול לטעון טענת בתולים וטעמא שנהגו כך מפרש בגמרא:

ואחד אלמנת כהנים. אלמנה בת כהן:

היו גובין לבתולה. בת כהן כשנשאת לישראל וכדמפרש בגמרא:

תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. מַה נָן קַייָמִין. 5b אִם בְּשֶׁבָּעַל. מִיָּד. אִם בְּשֶׁלֹּא בָעַל אֲפִילוּ לְאַחַר מִיכָּן עַד כַּמָּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חֲזָקָה אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד אֵין אָדָם מַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מָהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַוְולָד שְׁתוּקִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. לֹא נִבְעַלְתִּי. כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֶצֶל צָרָתָהּ לֹא. כְּמַהּ דְּתֵימַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לַחוֹב לְצָרָתָהּ. אַף הָכָא לֹא הַכֹּל מִמֶּנֻּה לַחוֹב לִבְנֹה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכא. והכא נמי לענין לפסול את בנו מודה ר''מ דאינו נאמן דלא כל הימנו לחוב לבנו ולא אמר ר''מ הכא דנאמן אלא לעצמו:

אבל אצל צרתה אינה נאמנת. שתאסור הצרה לשוק משום דעדיין לא פקעה זיקתה אלא דלענין הצרה אמרינן חזקה דמיד הוא בעל:

כמה דתימר תמן. השתא הוא פשיט לה דכמו דאמרינן התם דאצל הצרה לא כל הימנה לחוב לה ולפוסלה לשוק ואע''ג דלר''מ איכא למימר אדם מעמיד את עצמו:

טענת בתולים. להפסידה כתובתה:

עד שלשים יום. יכול הוא לטעון ולומר לא בעלתי עד עכשיו:

מיד. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:

אם בשבעל. כלו' דידעינן שבעל:

מיד. היה לו לטעון ומ''ט דרבי מאיר דאמר עד שלשים יום:

אם בשלא בעל. דידעינן שלא נסתרה עמו:

בסתם. שנסתרה עמו ולא ידעינן אם בעל דר''מ ס''ל כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי שחזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום מלבעול:

על דר''מ. לדברי ר''מ אם אדם נאמן נמי לענין זה לומר לא בעלתי עד שלשים יום כדי לפסול את בנו שילדה לו בתוך שבעה חדשים מיום הנשואין ולעשותו שתוקי דהא לא ידעינן אבוה מנו או דילמא שאני התם לענין טענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לעשות את הולד שתוקי לא:

נשמעינה. לזה מן הדא דרבי לעזר לקמיה:

היבמ' שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:

לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט:

כופין אותו שיחלוץ לה. כדמוקי לה ביבמות פי''ג כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם וחליצה מיהא בעיא למשרייה לעלמא:

דר''מ היא. מתני' כרבי מאיר אתייא דס''ל אדם. מעמיד את עצמו שלשים יום ולפיכך בתוך שלשים היא נאמנת:

ואמר רבי לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר''מ אלא אצלה דשווי' נפשה חתיכא דאיסורא:

אפי' וכו'. לעולם יהא יכול לטעון לאחר שיבעול ומ''ט דרבנן:

הלכה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו כול'. בָּרִלאשׁוֹנָה גָֽזְרוּ שְׁמָד בִּיהוּדָה. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם שֶׁיְּהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂיו. דִּכְתִיב יָֽדְךָ בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן וְאוֹנְסִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶן וְגָֽזְרוּ שֶׁיְּהֵא אִיסְטְרָטֵיוֹס בּוֹעֵל תְּחִילָּה. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא בַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵימַת בַּעֲלָהּ עָלֶיהָ עוֹד הִיא נִגְרֶרֶת. מִּכָּל מָקוֹם אֵין סוֹפָהּ לְהִיבָּעֵל מֵאִיסְטְרָטֵיוֹס. אֲנוּסָה הִיא וַאֲנוּסָה מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. כֹּהֲנוֹת מָה הָיוּ עוֹשׂוֹת. מַטְמִינוֹת הָיוּ. וְיַטְמִינוּ אַף בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. קוֹל יוֹצֵא וּמַלְכוּתָא שָֽׁמְעָה וְאִילֵּין וְאִילֵּין מִתְעָֽרְבְבִין. מַה סֵימָן הָיָה לָהֶן. קוֹל מַגֵּרוֹס בָּעיר. מִשְׁתֶּה שָׁם מִשְׁתֶּה שָׁם. אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר חַיִל. שָׁבוּעַ בֶּן שָׁבוּעַ בֶּן. אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַשְּׁמָד הַמִנְהַג לא בָטַל. כַּלָּתוֹ שֶׁלְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה נִכְנְסָה מְעוּבֶּרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כהנות מה היו עושות. מה תקנה לאשת כהן דאף אם נבעלות באונס נאסרו:

גמ' בראשונה גזרו שמד ביהודה. כלומר טעם המנהג שביהודה מפרש דמחמת הגזירה בא להם מנהג הזה כדמסיק:

שיהא איסטרטיוס. ההגמון יבעול תחילה לבתולה בשעת החופה:

עוד היא נגררת. אחר בעלה ומשמטת עצמה מלהבעל לנכרי מתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה ומקפיד על כך שבעלה עוד בבית אביה בתחילה א''נ נגדרת גרסינן שגודרת עצמה מלהפקיר לזנות:

מכל מקום וכו'. דהרי על כרחה שתיבעל אח''כ להגמון ומאי הועילו בתקנתן:

אנוסה היא. בעילת ההגמון ודאי אינה אוסרה על בעלה שהרי אנוסה היא אלא שחששו אם תיבעל להגמון תחילה שמא תהא נגררת אחריו ותיבעל לו מרצונה לפיכך התקינו שיהא הארוס בועל אותה תחילה שתהא נגרר' אחריו:

מטמינות היו. הכהנות עצמן מהם:

ויטמינו אף בנות ישראל. כיון שהיה יכולת בידם להשמט ולהטמין את עצמן למה להן שיפקירו עצמן אף בנות ישראל:

קול יוצא כו'. אחר שכולן יטמינו עצמן ולא ימצאו להפיק יצרם ולקיים גזירתם יוודע הדבר למלכות ולבסוף יחפשו וימצאו ואלו ואלו יתערבבו הכהנות ג''כ ונאסרות לבעליהן ולפיכך מוטב שיצא הדבר בהיתר ובתוך כך ינצלו הכהנות:

מה סימן להו. לידע שיש נישואין אצל יהודים ולבא:

קול מגרוס בעיר. קול רחיים של גרוסות שטוחנין חטים לסעודה הי' סימן להן משתה שם משתה שם:

בברור חיל. שם מקום:

שבוע הבן. מילה:

אע''פ כו'. השתא מסיק לה דמזה נתפשט המנהג שמייחדין אותן ביהודה דלא בטל המנהג מהם וכן אירע מעשה בכלתו של ר' הושעיה שנכנסה לחופה מעוברת מהארוס שבא עליה עודה בבית אביה:

הלכה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת בְּתוּלִים לֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְחָזַר וְאָמַר. יֵשׁ טַעֲנַת בְּתוּלִים כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשׁוֹתֶקֶת. וַאֲפִילוּ תֵימֵר בִּמְדַבֶּרֶת. בְּאוֹמֶרֶת. מָצָא וְאִיבֵּד. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָצָא פֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. הָכָא אִיתְמַר נֶאֱמֶנֶת. וְהָכָא אִיתְמַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. תַּמָּן שְׁנֵיהֶן מוֹדִין בְּשֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מעתה אין טענת בתולים כר''ג ור''א. מי נימא לדידהו לעוום היא נאמנת ומעתה לא משכחת לה טענת בתולים אליבייהו אלא אליבא דר' יהושע בתמי':

וחזר. רבי ירמיה ופתח פיתחא לנפשיה ואמר דמשכחת לה טענת בתולים אפילו לר''ג ור''א והיינו בשותקת ואינ' טוענת כלום דאז הוא נאמן לטעון עליה ולהפסידה:

ואפילו תימר. וקאמר סתמא דהש''ס דאפ''ת במדברת נמי משכחת לה טענת בתולים באומרת מצא בתולים ואיבד בידים דהות נאמן וכדמפרש טעמא לקמיה:

ותהא נאמנת. בכה''ג שהרי היא טווענת ג''כ ברי ואומרת בתולה שלימה נבעלתי:

לית יכיל. אין אתה יכול להאמינה דהא אמר ר''א לעיל דמצא פ''פ אסור לקיימה מספק שמא תחתיו זינתה ברצון וכיון שכן האמינוהו חכמים ג''כ לענין ממון להפסידה מכתובתה כיון שהוא טוען ברי פ''פ מצאתי:

הכא איתמר נאמנת כו'. ופריך מאי שנא דבהכחשה דמתני' אמרי ר''ג ור''א שהיא נאמנת ומ''ש בטוענת מצא ואיבד דאמרינן אינה נאמנת:

ומשני תמן. כלומר במשנתינו:

שניהן מודין שהפתח פתוח. שמודה לדבריו שפ''פ מצא אלא שהיא טוענת ברי משארסתני נאנסתי וטענתו אינה אלא שמא ולפיכך ברי שלה עדיף דאע''ג דקי''ל בעלמא ברי ושמא לא עדיף ברי שאני הכא דאיכא חזקה דגופה שהרי בתולה נולדה וכדפרישית במתני' וכן לענין איסורא לא נאסרה עליו דהא לא שווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל במכחישתו בפ''פ ואומרת בתולה שלימה נבעלתי אי נמי בשותקת איהו נאמן כיון שטענתו ברי שפ''פ מצא ועל כה''ג אמרינן לעיל חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן לענין איסורא שאסור לקיימה דשווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא:

משנה: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים הִיא אוֹמֶרֶת מִשֶׁאֵירַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי וְנִסְתַּפְּחָה שָׂדֵהוּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִּי אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵירַסְתִּיךְ וְהָיָה מִקְחִי מֶקַח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס וְהִיטְעָתוֹ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נאמנת. הואיל דבטענת בתולים עצמן אין הכחשה שמודה היא לדבריו שלא מצא אלא שאומרת תחתיו נאנסתי נאמנת דמוקמינן לה אחזקתה ובתולה נולדה והשתא הוא דאיתניסא אחר האירוסין וכדמפרשינן בגמרא:

לא מפיה אנו חיין. ואוקי ממונא בחזקת מריה:

עד שלא תתארס. כלומר עד שלא נתארסה נבעלה והיה מקחו מקח טעות והלכה כר''ג ור''א:

והיה מקחי מקח טעות. ואין לך כתובה כלל ממני:

מתני' ונסתחפה שדהו. מטר סוחף בא על שדך והפסידו כלומר מזלך גרם ותן לי כתובתי:

תַּנֵּי. וְלָאַלְמָנָה מָאתַיִם. תַּנֵּי. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים 6a כְּסֵדֶר הַזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תִּגְבֶּה. שֶׁשִּׁבְטָהּ גּוֹבֶה. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תִגְבֶּה. לָא מִסְתַּייָא דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא אֶלָּא דְתֵימַר תִּגְבֶּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָא מִסְתַּבְּרָא דְלָא חֲלִיפִין. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תִּגְבֶּה דִסְלִיקָא לִכְהוּנָתָא. וּבַת כֹּהֵן לָא תִגְבֶּה דִנְחִיתָא מִן כְּהוּנָתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי אָבוּן. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ קְנָס קָֽנְסוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מִידְבַּק בְּשִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אחת זו ואחת זו. גובין מפני שקנס קנסו בהן חכמים כדי שיהא אדם הולך להדבק בשבטו ובמשפחתו כהנת לכהן וישראלית לישראל ולפיכך קנסו להן בגביית הכתובה ביותר בין בת שראל לכהן ובין בת כהן לישראל:

לא מסתברא דלא חליפין. לא מסתברא אלא איפכא דאחר מעלתה שעומדת עכשיו אנו הולכין ולפיכך בת ישראל לכהן תגבה שהרי נתעלתה במעלת כהונה אבל בת כהן לישראל לא תגב' ביותר לפי שירדה ממעלת כהונה בנשואיה:

ששבטה גובה. כלומר מחמת מעלת שבטה הוא הגורם לה שתגב' ביותר אבל בת ישראל לכהן לא תגבה דלא די לה שעלתה למעלה זו שתנשא לכהן אלא דתאמר נמי שתגבה היא ביותר כתובה ממנו בתמיה:

מסתברא. הא דאמר ב''ד של כהנים גובין לבתולה כו' דוקא בת כהן לישראל תגבה:

תני. אידך א' אלמנת ישראל וא' אלמנת כהנים כסדר הזה שאין להן אלא מנה וכסתמא דמתניתין:

תני ולאלמנה מאתים. אמתני' קאי דקאמר ב''ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז ותני בברייתא דאף לאלמנה שלהן היו נוהגין סילסול לגבות לה מאתים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source