Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 58b
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא וְהַיְתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתוּבַּת אִמּוֹתֵיהֶן וְאֵין שָׁם אֶלָּא כְדֵי שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם מוֹתָר דֵּינָר אֵילּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְאֵילּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן. וְאִם אָֽמְרוּ הַיְתוֹמִים אֲנַחְנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יְפֵה דֵינָר כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתוּבַּת אִמָּן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין.
Traduction
Un homme a épousé 2 femmes, qui sont mortes de son vivant, puis il est mort, et chacun des fils réclame le douaire de sa mère; s’il n’y a dans l’héritage que la valeur exacte pour payer les 2 douaires, la réclamation des fils n’est pas admise, et tous les fils partagent entre eux l’héritage à parts égales. Mais, si après le payement il reste encore la valeur d’un dinar à partager entre tous les frères à parts égales, chacun des fils peut réclamer le douaire de sa mère. Si (au 1er cas), pour maintenir son droit à réclamer le douaire supérieur de leur mère (473)''Cf ci-après, (13, 3) ( 36a); traité (Baba Batra 9, 1) ( 16d)'', les fils disent estimer le terrain de l’héritage à une valeur supérieure (474)Il resterait alors, après le paiement des deux douaires, encore un dinar à partager entre les frères, la prétention n’est pas admise, et on fait estimer l’héritage au tribunal (475)Par des hommes désintéressés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והיתומין מבקשין כתובת אמן. שכתובה של אחת מהן מרובה משל חבירתה ואומרים בניה כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם והשאר נחלוק:
חולקין בשוה. כשאר כל הירושות ואין נוטלין כתובת בנין דכרין:
ואם אמרו היתומין. בני הכתובה הגדולה:
הרי אנו. מעלין על נכסי אבינו. מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי שיהא שם מותר דינר ויטלו כתובת אמן:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים כול'. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי אִימִּי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְעַיִן יָפָה. מֵאַתָּה אֲפִילוּ אֵין שָׁם יֶתֶר דֵּינָר. אָמַר רִבִּי אָבוּן. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי תוֹרָה אַתְּ מְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי תוֹרָה. בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ אֵין יָכוֹל לְקַייֵם דִּבְרֵיהֶן וּלְקַייֵם דִּבְרֵי תוֹרָה אַתְּ מְבַטֵּל דִּבְרֵיהֶן וּמְקַייֵם דִּבְרֵי תוֹרָה.
Traduction
Puisque la remise d’une part d’héritage pour dot aux fils a pour but, selon R. Imi (476)Ci-dessus, (4, 12), de disposer les pères d’avance à doter avec plaisir leurs filles, les fils de la défunte devraient avoir droit à leur part légale, même s’il n’y a pas d’excédant d’un dinar? Voici la raison, dit R. Aboun: s’il est possible de maintenir une institution des sages (477)Comme le reliquat sert à l'héritage légal, le capital sera réparti selon la prescription des rabbins à côté de l’ordre légal, on accomplit les deux règles; lorsque c’est impossible (478)S'il n'y a pas de reliquat, il faudrait faire tort à l'héritage légal en autorisant le préciput pour dot, la décision rabbinique cède forcément le pas à l’ordre légal.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא היא דאמר ר' אימי וכו'. כלומר דפריך דהרי עיקר תקנת בנין דיכרין הוא מטעם כדי שיתן אדם לבתו בעין יפה כדאמרינן בפרק נערה ואם כן מעתה אפילו אין שם יתר דינר יטלו ומה ראו חכמים לחלק בזה:
בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן. עם דברי תורה שאין שם מותר דינר ומיעקרא נחלה דאורייתא ולא תקינו רבנן בכה''ג:
הֵיךְ עֲבִידָא. 58b קִידֵּשׁ רָחֵל וְכָנַס לֵאָה וְחָזַר וְכָנַס רָחֵל. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין רָחֵל קוֹדֶמֶת. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא קוֹדֶמֶת. אוֹמְרִים. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי. מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְכָנַס רָחֵל רָחֵל קוֹדֶמֶת. לְמַה זֶה דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁלָּוָוה מֵחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ. אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ מִיכָּן עַד יֹב̇ חוֹדֵשׁ יִהְיוּ כָל נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ. הִגִּיעַ יֹב̇ חוֹדֵשׁ וְלֹא הֵחֱזִיר נִשְׁתַּעְבְּדוּ הַנְכָסִים מִכָּן וְלָבֹא. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. לֹא יְהוּ נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בִּשְׁטָר נִתְחַייְבוּ הַנְּכָסִים. עַל דַּעְתִין דְּרַבָּנִין בַּכֶּסֶף נִתְחַייְבוּ.
Traduction
Quelle sera la règle si un homme consacre pour femme 1° Rachel, sans la faire entrer de suite au domicile conjugal, puis il reçoit chez lui une 2e femme Léa, après quoi seulement il reçoit chez lui la 1re? (Au douaire de quelle femme donnera-t-on la priorité)? Il y a 2 avis à ce sujet: d’après les rabbins, le douaire de Rachel (469)Quoique simple fiancée, son contrat équivaut à celui de la mariée, et il est le 1er en date a la priorité; d’après R. Eléazar b. Azaria (470)Selon lui, la fiancée n'égale pas la mariée Cf ci-dessus, (5, 1), fin, celui de Léa (la 1re mariée) passe avant l’autre. Toutefois, même R. Eléazar b. Azariah reconnaît la priorité au douaire de Rachel; car, de ce que le mari a plus tard épousé définitivement Rachel, son contrat a une valeur rétroactive de priorité. Ce mari ressemble à celui qui emprunte de son prochain, en lui disant: ''Si je ne t’ai pas rendu le prêt d’ici à un an, tous mes biens te seront hypothéqués dès à présent'', et qu’au bout de l’année, il n’ait pas remboursé, les biens seront hypothéqués pour l’avenir (471)Par voie rétroactive; mais s’il a formulé qu’il hypothèque seulement les biens après l’année écoulée, ils le seront seulement à partir de ce moment. Quant à l’époque intermédiaire (pour les produits poussant en cette année), c’est l’objet d’une discussion (472)B, traité Baba Metsia 13: selon R. Meir, l’immeuble n’est engagé qu’au cas d’inscription sur contrat (faute de quoi, les produits restent au propriétaire); selon les autres sages, la remise de l’argent par le créancier suffit à les hypothéquer (et les fruits reviennent au créancier).
Pnei Moshe non traduit
וע''ד דר' אלעזר בן עזריה. דאמר התם דמן האירוסין אינה גובה את הכל ואין כתובה מן האירוסין שוה בכחה לכתובה מן הנשואין:
לאה קודמת. דלא חשיבא קידושי דרחל הקודמין לגבי נשואה דלאה שקדמתה. א''נ דעיקר הספק בתוספת הוא מי היא הקודמת לגבות התוספת הואיל ועכשיו כנס לרחל וכבר כתב לה מן האירוסין וקאמר דתליא בפלוגתא דלר''א בן עזריה חיוב התוספת על לאה קודמת שאינה נגבית אלא מן הנשואין ונשואין קדמו ולרבנן אף התוספ' של רחל קודמת ועיקר:
אומר. כלומר דדחי לה הש''ס דאימר אף ר''א בן עזריה מודי בה שרחל קודמת דלא אמר מן האירוסין אינה גובה תוספת אלא בשלא כנסה אבל מאחר שחזר וכנס רחל נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין אף להתוספ' שלה והיא קודמת:
למה זה דומה וכו' נשתעבדו הנכסים מיכן ולבא. כלו' שנשתעבדו לו הנכסים למפרע מיום שאמר לו שהרי אמר לו מעכשיו וה''נ הואיל וקידש לרחל וכתב לה התוספת מעכשיו ולכשיכנסנה תגבה כיון שכנסה נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין:
אבל אם אמר וכו'. מסקנא דמילתא דהאי דינא נקט לה דאם לא אמר מעכשיו לא נשתעבדו לו אלא לאחר י''ב חדש:
ימים שבנתיים. נראה דלענין הפירות קאמר ימים שבנתיים מי אוכל פירות ומשום איסור ריבית הוא דקא בעי וקאמר דפלוגתא דר''מ ורבנן היא דפליגי בפ''ק דב''מ דף י''ג לר''מ דוקא שטר שכתוב בו אחריות נכסים גובה מן המשועבדין ולרבנן אפילו אין כתוב בו אחריות נכסים גובה מהמשועבדים שמשעת הלואה נתחייבו הנכסים לו וה''נ לר''מ בשטר הוא דנתחייבו הנכסים והרי לא שיעבד לו בשטר אלא כשיגיע י''ב חדש ולא יחזיר לו המעות וימים שבנתיים הלוה אוכל פירות אבל לרבנן בכסף נתחייבו משעה שהלוה לו המעות וכשיגיע י''ב חדש ולא החזיר לו מעותיו נשתעבדו לו הנכסים למפרע משעת הלואה כיון שאמר לו מעכשיו והמלוה אוכל פירות ואין בו משום ריבית:
Ktouboth
Daf 59a
משנה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי אֵינָן כְּבַמּוּחְזַק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינוֹ כְלוּם עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת דֵּינָר.
Traduction
Si le défunt a laissé (outre le douaire) des biens en expectative (480)P ex un héritage à provenir du grand père, cet héritage en prévision ne donne pas de droits ultérieurs, R. Simon dit: Quand même le père aurait laissé lui-même des biens mobiliers (481)A partager également, outre les terre garantissant les deux douaires, cela ne suffit pas pour donner le droit de réclamer ces douaires, jusqu’à ce qu’il y ait des immeubles d’une valeur excédant au moins d’un dinar le montant.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו שם נכסים בראוי. שראוי' ליפול להם ירושה מאבי אביהן אחר מות אביהן ולכשתפול יהיה שם מותר דינר בשתי הירושות:
אינן כבמוחזק. אינן נחשבין להיות כאלו הן מוחזקין בידן ויש כאן מותר דינר:
שיש להם אחריות. קרקעות ובגמרא פליגי בה והלכה כחכמים אליבא דרבי יוסי בר בון:
הלכה: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי כול'. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. בְּאוֹתָהּ הַדֵּינָר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מְטַלְטֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּעִיקַּר שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת שֶׁהֵן קַרְקַע. מַה פְלִיגִין. בְּאוֹתוֹ דֵינָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. בְּרַם נָהֲגוּ בְסוּרְיָא לִהְיוֹת גּוֹבִין מִן הַנְּחוֹשֶׁת וּמִן הַצּוּעוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד וּמִן הַצּוּעוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נָהֲגוּ הָעָם בַּעֲרַבְייָא לִהְיוֹת גּוֹבֶה מִן הַבּוֹשֶׂם וּמִן הַגְּמָלִים. וְדִכְוָותָהּ. בִּלְבַד מִן הַבּוֹשֶׂם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַרְמַלְתָּא דְּרִבִּי חוּנָה גָבִי לָהּ מִן הַמְטַלְטְלִין כְּמִנְהַג מְקוֹמָהּ.
Traduction
R. Mena dit: la Mishna émet une discussion qui a pour base la variation du fond des 2 douaires; selon R. Simon, il s’agit d’immeubles; selon les autres rabbins, il s’agit de biens mobiliers. Quant au dinar d’excédant, tous s’accordent à dire qu’il pourra être représenté par un objet mobilier. R. Yossé b. Aboun dit le contraire: tous admettent dans la Mishna que la base essentielle des 2 douaires devra se composer d’immeubles; la discussion porte seulement sur le point de savoir en quoi consistera le dinar d’excédant: selon R. Simon, ce sera en immeuble; selon les autres rabbins, ce sera en mobilier. R. Aba b. Zabda dit au nom de Rab: en Syrie, il est d’usage de réclamer le douaire en prenant même des couches et des coussins. Toutefois, ajoute R. Abahou au nom de R. Yohanan, il s’agit des coussins qui ont servi dès la 1ère nuit (sont bien à elle). R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: en Arabie, pour percevoir le douaire, il est d’usage de réclamer des épices et des chameaux (les objets de 1re valeur), et de même on aura seulement recours aux épices de cette nuit (apportées par la femme). La veuve de R. Houna réclama le douaire qui lui était dû, en prenant les objets mobiliers, selon l’usage de sa localité.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בעיקר שתי כתובות פליגין. דר''ש סבר אין תקנת כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולרבנן אפי' במטלטלין אבל באותו הדינר המותר כ''ע מודים אפי' מטלטלי הוי מותר:
כ''ע מודים בעיקר ב' כתובות. שהן דוקא קרקע ואפילו בזמן הזה דנהיגי דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב''ח ולכתובת אשה אין כתובת בנין דכרין נוהגת אלא בקרקע ולא פליגי אלא באותו הדינר המותר ולרבנן אפי' במטלטלי סגי:
ברם נהגו בסוריא להיות גובין. הכתובה:
מן הנחשת ומן הצועות. המצעות של מטה וכלומר דנהגו לגבות כתובה אפילו ממטלטלין:
ובלבד מן הצועות שבאותו לילה. כלומר מה שהכניסה לו בלילה הראשונה דסמכה דעתה עלייהו:
ומן הגמלים. כדאמר בבבלי פ''ו דף ס''ז גמלים של ערבייא אשה גובה פורנא מהם:
ודכוותה. כמו דאמרי' בצועות וכן בבשמים שאינה גובה אלא ממה שהכניסה לו בלבד:
כמנהג מקומה. שהיו נוהגין שם לגבות כתובה מן המטלטלין:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מֵת אֶחָד מִן הָאַחִין כּוּלְּהֹן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שְׁאֵינוֹ כָן וְתִירָשֶׁנּוּ בֵתוֹ. 59a הָיָה שָׁם בְּכוֹר. אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל. פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הָאַחִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי כִיתֵּי בָנוֹת כּוּלְּהֹן חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם בְּכוֹר אַתְּ אָמַר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. מָהוּ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּבֵתוֹ אוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכָל הַכְּתוּבּוֹת.
Traduction
R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yossé b. Hanina: si (au cas où il y a seulement le montant de 2 douaires) un frère d’une des 2 séries d’orphelins meurt, tous partageront pourtant à parts égales. R. Mena dit qu’il a fallu spécifier la règle à suivre en ce cas (quoiqu’évidente) pour le cas où les biens n’ont pas encore été partagés lors de ce décès: on aurait pu croire qu’à raison de cette suspension, le décédé ne compte pas, et les frères seuls de sa série en héritent; on dit donc que tous héritent à parts égales. S’il se trouve un fils aîné dans l’une des 2 séries, il va sans dire que l’aîné prend double part; mais cette double part est-elle calculée sur la part de la série dont il fait partie, ou d’après celle de chaque frère dans le total? Ainsi, R. Oshia a enseigné qu’en cas de présence simultanée de 2 séries de filles héritières, toutes partagent l’héritage à parts égales; or, d’après lui aussi, s’il y a un fils aîné, lequel a certes droit à une double part, la percevra-t-il d’après sa série particulière (se référant au douaire maternel), ou d’après les 2 douaires réunis, divisibles entre tous les héritiers? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מת אחד מן האחין. בשאין שם אלא שתי כתובות ומת אחד מן אותן שתי כתי היתומין אעפ''כ כולן חולקין בשוה:
לכן צריכא. כלומר דקשיא ליה מאי קמ''ל פשיטא הא לא נתרבתה הירושה בשביל שמת א' מהן והרי עכשיו שאר האחין יורשין חלקו של זה שמת אלא לא כן צריכא בשלא חלקו עדיין הנכסים והא קמ''ל:
שלא תאמר. כלומר שלא תאמר הואיל ולא חלקו עדיין הנכסים ולא זכה בהן זה המת יעשה כמי שאינו כן וכלומר שלא היה מעולם:
ותירשנו כתו. כלומר הכת שלו שהן אחיו מאמו יורשין אותו שהרי כמי שלא היה זה מעולם והן יורשין כתובת אמן קמ''ל הואיל והיה בשעת מיתת האב אע''פ שלא חלקו זכה בחלקו בכתובת אמו וכשמת יורשין כל האחין חלקו אפי' בני כת שנייה שכולן אחיו מאביו הן:
היה שם בכור. בין אילו שתי כתי הבנים:
את אמר הבכור נוטל פי שנים. כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פי שנים אפילו בכתובת בנין דיכרין דהא קי''ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם כדתנן פ' י''נ היינו בנכסים שירשו מאמן אבל הכא לאו ירושת אמן מיקרי אלא שבאה מכח אמן והרי מתה בחיי אביהן ונמצא שעכשיו בתורת ירושת אביהן בא להן:
מהו נוטל פי שנים. אלא הא קא מיבעיא לן במאי הוא נוטל פ''ש:
בכתו. כלומר בכת שלו והיינו בכתובת אמו שחולק בין אחיו הוא נוטל בהן פי שנים:
או פי שנים בכל האחים. לאו כנגד כל האחים קאמר דהא אין הבכור נוטל פי שנים אלא כאחד מן האחין ולא בכל הנכסים אלא בכל האחים של שתי הכתות קאמר כלומר שחולקין שתי הכתובות בין כל האחין ומהן נוטל הבכור פי שנים כנגד א' מן האחים והיינו בכל האחין וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתובות וכולן חולקין בשוה לא חשיב כאלו ואלו יורשין כתובת אמן אלא כחולקין בירושת אביהן דמי:
היו שם שתי כיתי בנות כולהן. הבנות חולקות בשוה דלא נתקנה אלא בזכרים ולא בנקיבות ולאו דוקא שתי כיתי בנות אלא אפי' בת בין הבנים אין הבת נוטלת כתובת אמה דלא אמרו אלא כתובת בנין דכרין כדאמרינן בבבלי פרק נערה דף נ''ב:
היה שם בכור וכו'. היינו בעיא דלעיל ונראה דמייתי לה אדר' הושעי' דבעי נמי כה''ג אם היו שני כיתי בנים כמו דמיבעיא לן לעיל:
בכל כתובות גרסינן. והיינו בכל האחין כדפרישית:
מֵאֵמָתַי שָׁמִין לָהֶן. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי מָנָא אָֽמְרִין. בְּסוֹף. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָא אַתּוּן דְּאָֽמְרִין בְּשֵׁם רבנין. לְכוֹן צְרִיכָא בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ. אֲבָל מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שניים לָהֶן.
Traduction
– A quel moment estime-t-on l’héritage, pour se rendre compte s’il y a excédant ou non (479)Il peut arriver qu'une petite valeur, équivalant juste aux deux douaires, s'est bonifiée plus tard, lors de la répartition? Selon les disciples de R. Mena, on se règle d’après la fin (l’époque qui suit le partage, non celle du décès). R. Yossé b. Aboun leur dit: d’après vous qui vous exprimez ainsi au nom de votre maître (R. Mena), le fils est déjà virtuellement en possession de sa part, si même le partage n’est pas effectué; c’est qu’en réalité l’estimation se fait d’après le 1er moment qui suit le décès.
Pnei Moshe non traduit
מאימתי שמין להן. הירושה אם יש שם מותר דינר או לא וכגון שהיו מועטין בשעת מיתה ולא היה שם מותר דינר ונתיקרו בשעת חלוקה ונתרבו:
בסוף. אחר שעת חלוקה אזלינן ולא אחר שעת מיתה:
לא אתון דאמרין בשם רבנין. בשם רבכון דהוא ר' מנא דאמר לעיל לא כן צריכא בשלא חלקו דקמ''ל דהואיל בשעת מיתת האב היה חי זה הבן זכה הוא בחלקו אף על פי שלא חלקו הנכסים ויורשין כל האחין מן האב חלקו אלמא דאחר שעת מיתה אזלינן ולא אחר שעת חלוקה:
אבל. באמת כלומר על כרחך דכך הוא דמשעה ראשונה שמין להן והכל הולך אחר שעת מיתה אם יש שם מותר דינר אף על פי שנתיקרו או הוזלו אח''כ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source