Ktouboth
Daf 50b
משנה: לֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְתוּבָּתֵיךְ מוּנַחַת עַל הַשּׁוּלְחָן אֶלָּא כָל נְכָסַיי אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתֵיךְ. גֵּירְשָׁהּ אֵין לָהּ כְּתוּבָּהּ. הֶחֱזִירָהּ הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְיֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּהּ.
Traduction
Le beau-frère par lévirat ne peut pas dire à la veuve de son frère qu’il a épousée: ''Je te destine tel objet pour douaire, et je le mets devant toi sur la table (396)''C-à-d tu peux le prendre et en faire ce que tu veux; mais je ne te devrai plus rien s'il se perd'''', et la femme pourra saisir pour son douaire tous les biens qui sont restés de son premier mari, en garantie (397)''L'édition de la Mishna selon le Babli, ajoute la même règle pour toute femme; l'addition se trouve aussi au Ms De Cambridge''. Si le mari a divorcé, la femme ne peut réclamer que le douaire (398)Avant le divorce, observe Rashi, tous les biens du 1er mari étaient pour ainsi dire hypothéqués au douaire. Si, après avoir divorcé avec elle, le mari la reprend, elle est comme toutes les femmes, et elle n’a droit qu’au douaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל נכסים. שירש מאחיו אחראין לכתובתה:
גירשה אין לה אלא כתובה. אבל כל זמן שלא גירשה כל נכסים משועבדים לה:
הרי היא ככל הנשים. דתנן בפרקין דלקמן המגרש את אשתו והחזירה ע''מ כתובה ראשונה החזירה:
הלכה: לֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְתוּבָּתֵיךְ כול'. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס וּמְגָרֵשׁ וּמַחֲזִיר וְהִיא שׁוֹבֶרֶת לוֹ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ שׁוֹבֶרֶת לוֹ כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה כְּתוּבָּתָהּ עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּתָהּ עַל נִיכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ עַל מְנָת כְּתוּבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיִּכְנוֹס וִיגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. דְּרֻבָּא אָתָא מֵימָר לָךְ. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה כְּתוּבָּתָהּ עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּתָהּ עַל נִיכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיצד הוא עושה כו'. כל הסוגיא עד בראשונה גרסי' לה ביבמות פ' החולץ ושם מפורש היטב:
דרבא אתא מימר לך. כלומר רב המנונא רבותא קמ''ל אפי' ביבמתו דדוקא אם חידש לה וכו' כדמפורש שם וע''ש:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלּוֹ אֶלָּא. לְהַיי דָא מִילָּא שֶׁאִם קָדַם הַיּוֹרֵשׁ וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. 50a אַף בְּבַעַל חוֹב כֵּן. לֹא כֵן תַנֵּי. יוֹרֵשׁ וּבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא. נִישְמְעִינָהּ מִן הָדָא. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מְנָה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מְנָה מוֹסִיף עוֹד דֵּינָר וּפוֹדֶה נְכָסִים הַלָּלוּ. וְלֹא סוֹף דָּבָר דֵּינָר אֶלָּא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. שֶׁלֹּא יְהֵא הֶקְדֵּשׁ נִרְאֶה יוֹצֵא בְלֹא פִדְיוֹן. רִבִי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹעֲלִין מְעִילָה גְמוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִם מוֹעֲלִין בָּהּ מְעִילָה גְמוּרָה יְהֵא נִפְדֶּה בְשָׁוֶוה. אִם אֵינוֹ נִפְדֶּה בְשָׁוֶוה לֹא יִמְעֲלוּ בוֹ מְעִילָה גְמוּרָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִמְחוּבָּר לְקַרְקַע. וְכִי יֵשׁ מְעִילָה בַקַּרְקַע. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּקָמָה. מֵאַחַר שֶׁאִלּוּ עָבַר הַגִּזְבָּר וְתָפַס [אֵין] מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הוּא גִּיזְבָר הוּא יוֹרֵשׁ. מַה גִיזְבָּר עָבַר הַגִּזְבָּר וְתָפַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אַף יוֹרֵשׁ עָבַר הַיּוֹרֵשׁ וְתָפַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בְּשׁוֹר כֵּן. אִית לָךְ מֵימַר. שׁוֹר קַרְקַע. רִבִּי תַנְחוּם בַּר מָרִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. שׁוֹר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְהֶקְדֵּשׁ שֶׁהִזִּיל. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וָכָא אַתְּ אָמַר. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. לְפִי שֶׁהֶירְעֲתָה כוֹחָה שֶׁלָּאִשָּׁה שֶׁלֹּא תְהֵא כְתוּבָּתָהּ אֶלָּא עַל נִיכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן יִיפִּיתָה כוֹחָהּ בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁאִם קָדַם הַיּוֹרֵשׁ וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְתַנֵּי כֵן. 50b אִילָנוֹת וּקְצָצוֹת זְקֵינִים וּנְעָרִים מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
Traduction
Le même R. Abahou (discutant l’avis des autres sages de la Mishna, au sujet des produits encore adhérents au sol) se demande: comment ont-ils pu dire que les biens sont ''à lui''? (L’immeuble en sert-il pas de garantie au douaire)? Les sages se servent de ce terme pour déduire une règle d’analogie: comme au cas où l’héritier s’est saisi de l’immeuble et l’a vendu (avant d’avoir pourvu au douaire de la femme), on le lui reprend; de même, si un créancier l’a saisi pour se rembourser la créance, on lui reprend ce bien (la vente est nulle). Or, n’est-il pas enseigné également (391)Cf ci-après, (9, 3) ( 33a) que si un héritier ou un créancier vient de suite après le décès s’emparer d’un immeuble (le vendre), on le lui fait rendre? D’autre part, R. Aha b. Oula rappelle cette Mishna (392)Erakhin 6, 3: ''Si quelqu’un a consacré des biens pour 50 zouz, lorsque déjà il devait le douaire à sa femme (qu’il avait répudiée) et une dette de cent zouz à un créancier, la consécration sera nulle; le créancier ajoutera au prêt un dinar, pour laisser racheter le total des biens, afin de rembourser le douaire de la femme et la créance''. En réalité, le dinar (prescrit ici) n’est pas absolu; il suffit d’une valeur minime, pour ne pas paraître rembourser gratis une consécration (quoique nulle). Sur quoi, R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: ce serait une vraie prévarication d’objets saints si l’on en usait avant ce rachat de simple forme (393)Admettant que la consécration a été effective sur les biens, quoiqu'ils servent de garantie au douaire. Comment expliquer cette opinion (394)''Il paraît admis qu'en cas de prise de possession par l'héritier, celui-ci peut garder le bien; puisqu'en cas de consécration il faut le racheter''? Si c’est une vraie prévarication d’user de ces biens, pourquoi ne pas les racheter pour leur valeur complète? Si le tout n’est pas dû au trésor sacré, pourquoi y a-t-il prévarication? C'est qu’il s’agit de produits encore adhérents au sol; et il est vrai que la prévarication n’est pas applicable à l’immeuble (395)Meila 5, 1, mais elle l’est à une gerbe de blé sur le point d’être moissonnée, et c’est ici le cas. Or, une fois que le préposé au trésor sacré, passant là, en a pris possession, on ne le lui retire plus (la consécration est réelle); de même, l’héritier qui a pris les biens du défunt (avant de payer le douaire de la veuve) ne doit plus rien restituer. R. Samuel ou R. Abahou au nom de R. Yohanan (au lieu de s’efforcer de justifier la prévarication pour des fruits tenant au sol) dit qu’il s’agira p. ex. d’un bœuf consacré, que l’on ne peut jamais traiter d’immeuble. -Non, dit R. Tanhoum b. Maré au nom de R. Yossé, on ne pourrait pas tirer une preuve de cet exemple, car la consécration d’un bœuf (en un tel cas d’autres dettes) semble rabaissée par la faculté d’un rachat minime. Reste à expliquer pourquoi il est dit ici qu’en cas de prise des biens du défunt par l’héritier, celui-ci devra les rendre; tandis que la Mishna précitée (pour la prévarication) dit de les laisser à l’accapareur? En effet, possession vaut droit; seulement, comme la femme a déjà le désavantage de ne pouvoir réclamer le douaire que sur les biens du 1er mari, on l’a par contre protégée, en ce que la prise anticipée par l’héritier ne servira à rien au détriment du douaire, que celui-ci rendra. De même, on a enseigné: des arbres coupés, vieux ou jeunes, seront repris à celui qui les a enlevés au détriment de la veuve (avant de régler son douaire).
Pnei Moshe non traduit
לית כאן שנו. אדברי חכמים במתני' קאי דקאמרי פירות המחוברים לקרקע שלו והא ודאי לאו שלו הוא דהרי כל נכסים אחראין לכתובתה:
אלא להיידא מילה. אלא לאיזה דבר קאמרי חכמים שלו שאם קדם היורש ותפס אין מוציאין מידו גרסינן וכדמוכח מדלקמן וקסברי חכמים דתפיסה מהני להיורש והוא שתפס מחיים וסיפא דקתני והתלושין מן הקרקע כל הקודם זכה לאשמעינן רבותא לגבי דידה דאע''ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אם תפסה האשה מהני:
אף בבעל חוב כן. בב''ח במקום כתובת אשה אם תפס אין מוציאין מידו:
ופריך לא כן תני. לקמן פ' הכותב יורש וב''ח במקום כתובת אשה שקדם א' מהן ותפס מוציאין מידו. א''נ יורש וב''ח לא מהני תפיסת הא' לגבי חבירו וכן מוכח מפרק דלקמן ולפ''ז הא דקאמר אף בב''ח כן הכל מן הקושיא היא כלומר לדידך דאמרת דתפיסת היורש מהני אצל כתובת אשה וא''כ אף אצל ב''ח מהני דמאי שנא והא לא כן תני וכו':
נישמעינה מן הדא. תא שמע מהא דלקמן דאין מוציאין מידי וכלומר דרבי אחא בר עולא פשיט לה נמי כהאי דאמר ר' יוחנן הכא דאם תפס היורש אין מוציאין מידו והקושיא דהקשה הש''ס לא כן תני דמוציאין מידו אכתי לא אסיק לה עד לקמן:
הקדיש תשעים מנה. בפ''ו דערכין תנן המקדיש נכסיו והיו עליו כתובת אשה וב''ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא ב''ח את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולב''ח את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולב''ח את חובו. ומפרש לה הש''ס הא דקאמר מוסיף עוד דינר ולא סוף דבר דינר דוקא אלא אפי' כל שהוא ובלבד שיוסיף ואע''ג דהחוב הוא יותר מכדי שווין משום שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון:
רבי אבהו. וקאמר עלה רבי אבהו בשם ר''י מועלין מעילה גמורה כלומר שההקדש חל על הנכסים האלו ואע''פ שקדם שיעבודן של האשה וב''ח ההקדש מפקיע מידי שיעבוד ומועלין בהן כל זמן שלא נפדו. וקשיא. השתא מסיק למילתיה דשמעינן מינה דאם תפס היורש אין מוציאין מידו דהא קשיא לן אהא דקאמר ומועלין בהן דאם ההקדש חל עליהן א''כ יהא נפדה בשווייה ואמאי קאמר מוסיף כל שהוא ופודה ואם אינו נפדה בשווייה כלומר דטעמא דאין ההקדש חל עליהן ואין צריך לפדות בשווייה שאין הפדיון אלא משום גזירה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון א''כ לא ימעלו בו:
מה אנן קיימין. שינוייא הוא כלומר דהיינו טעמא דמועלין בהן דבמה אנן קיימין נכסים אלו אם במחובר לקרקע וכי יש מעילה בקרקע דהא קי''ל דאין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע כדאמרינן בריש פ''ה דמעילה משום דילפינן מעילה מתרומה שאינה נוהגת אלא בתלוש מן הקרקע:
אלא. ע''כ כן אנן קיימין בקמה של תבואה העומדת ליקצר וכקצור דמיא וכה''ג בשארי מטלטלין דמאחר שאלו עבר הגזבר ותפש בשביל הקדש אין מוציאין מידו אע''פ שיש עליהן כתובת אשה וב''ח והילכך חל הקדש עליהן ושייכא בהו מעילה. הוא גיזבר הוא יורש. השתא פשיט לה דש''מ שאם תפס היורש במקום כתובת אשה וב''ח אין מוציאין מידו דמאי שנא גזבר ומ''ש יורש וכמו דמהני אם תפס הגזבר כן נמי ביורש:
אף בשור כן. כלומר דר' שמואל מקשי למה לך להכריח דטעמא דמועלין בהן דמאחר שאלו תפס הגזבר אין מוציאין מידו משום דלא משכחת לה מעילה במחובר לקרקע אלא על כרחך בקמה עסקינן וטעמא משום דתפיסה מהני תיפוק ליה בלאו הכי דהא מילתיה דר' יוחנן אף בשור שהקדישו והיה עליו חוב דנמי מועלין בו ואית לך מימר שור קרקע בתמיה כלומר דהא נכסין סתמא קאמר ושור נמי בכלל ומשור לא קשיא מידי דודאי שייכא ביה מעילה ומדאמרינן דאינו נפדה בשוויה ע''כ דטעמא משום דתפיסה מהני:
רבי תנחום וכו'. כלומר דמשני דמשור לא מוכחא מידי דשאני שור שהוא קדוש קדושת הגוף וטעמא אחרינא איכא ביה דעשו אותו כהקדש שהזיל כלומר כמו שמזלזל בהקדש אם נהנה בו ולפיכך מועלין בו ולא דטעמא הוי משום דתפיסה מהני והילכך ע''כ איצטריך לן לאוכוחי מקמה או שארי מטלטלין דאינן אלא קדושת דמים וליכא בהו טעמא אחרינא אלא משום דמהני תפיסה:
הכא את אמר מוציאין. השתא מהדר לעיל דמכל מקום קשיא דמברייתא דלעיל שמעינן דאם תפס היורש מוציאין מידו וממתניתין דערכין שמענו דאין מוציאין מידו:
ומשני לפי וכו'. כלומר ודאי מדינא אין מוציאין מידו והילכך מתני' דערכין שפיר מיתוקמא מילתיה דרבי יוחנן עלה כדאמרן ושאני הכא לפי שהורעתה כחה של אשה זו במתניתין דאין כתובתה אלא על נכסי בעלה הראשון והילכך ייפיתה כחה בדבר זה שאם קדם היורש ותפס שמוציאין מידו ובמתני' לא תיתני פירות המחוברין לקרקע שלו אלא שלה כדפרישית במתני':
ותני בברייתא כן אילנות וקצצות. אילנות שנקצצו:
זקנים ונערים. כלומר בין אילנות זקנים או ילדות מוציאין מידן והני ע''כ בתפיסה איירי דהא אילנות לאו בידו הוו וש''מ דאם תפסו היורשים מוציאין מידן:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא אָמַר. אֲרוּסָה שֶׁמֵּתָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. שֶׁלֹּא הוּתְּרָה לְהִינָּשֵׂא לַשּׁוּק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שֶׁגֵּירַשּׁ וִיהֵא לָהּ כְּתוּבָּה. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
Traduction
vide
בָּרִאשׁוֹנָה הָֽיְתָה מוּנַחַת כְּתוּבָּתָהּ אֶצֶל אֲבוֹתֶיהָ וְהָֽיְתָה קַלָּה בְעֵינָיו לְגָֽרְשָׁהּ. וְחָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ אֶצֶל בַּעֲלָהּ. אַף עַל פִּי כֵן הָֽיְתָה קַלָּה בְעֵינָיו לְגָֽרְשָׁהּ. וְחָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם לוֹקֵחַ בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּיִין. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. לֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְתוּבָּתֵיךְ מוּנַחַת עַל הַשּׁוּלְחָן. אֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ. וְחָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ וְהוּא מְאַבְּדָהּ הִיא קָשָׁה בְעֵינָיו לְגָֽרְשָׁהּ.
Traduction
⁠— (399)En tête du est un passage déjà traduit traité (Yebamot 4, 3) Auparavant, le douaire était déposé chez les parents de la femme; et le mari (n’ayant rien à rendre) pouvait facilement la répudier; on ordonna donc que le douaire resterait entre les mains de l’époux. Comme le divorce paraissait encore trop aisé, on ordonna de nouveau que l’argent du douaire (au lieu de demeurer sans application) serait employé à l’achat de vases, de coupes, de plats (400)En traduisant ce passage, M Derenbourg, Essai, etc, p 108 n, fait ressortir la sollicitude des docteurs pour la femme Cf Graetz, Geschichte, (t 3, 3), pp 474-6. Ainsi, il a été enseigné (dans notre Mishna): ''Le mari ne devra pas dire à la femme que son douaire est comme placé sur la table (sans emploi), mais tous ses biens garantissent le douaire''. Plus tard, il fut même décidé que le mari devait faire entrer le douaire dans son commerce; parce que, pouvant le perdre, il se déciderait plus difficilement à renvoyer sa femme.
Pnei Moshe non traduit
אצל אבותיה. מה שמייחד לה לכתובתה והיתה קלה בעיניו לגרשה שכשהיה כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך:
הדא הוא דתנינן וכו'. כלומר הא דתנינן כל נכסיו אחראין לאחר תקנה האחרונה נשנית שחזרו והתקינו שיהא אדם נושא ונותן בכתוב' אשתו ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה והוא תקנת שמעון בן שטח כדאמר בבבלי סוף פרקין:
Ktouboth
Daf 51a
משנה: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹת וְאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ שֶׁאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. כָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עָלַיִיךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא אוֹכֵל פֵּירֵי פֵירוֹת עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִיךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְאִם מֵתָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מֵתָה יוֹרְשָׁהּ מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָטֵל.
Traduction
Si quelqu’un donne à sa femme un écrit où il est dit: ''Je n’aurai pas de droit sur tes biens'', il peut en réclamer néanmoins les revenus tant qu’elle vit, et il en hérite quand elle meurt. A quoi sert alors l’écrit? Au cas où la femme a vendu ou donné ses biens, la vente ou le don est valable. S’il a écrit: ''Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus'', il ne peut pas réclamer les revenus du vivant de sa femme; mais si elle meurt, il hérite d’elle. R. Juda dit qu’il peut encore réclamer les revenus des revenus, s’il n’a pas écrit expressément: ''Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus, ni sur les revenus des revenus'', et ainsi de suite jusqu’à l’infini. S’il a écrit: ''Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus, ni sur les revenus de leurs revenus, ni de ton vivant, ni après ta mort'', il ne peut pas réclamer les revenus, et il n’hérite pas après sa mort. R. Simon b. Gamliel dit qu’il en hérite néanmoins après sa mort, parce que l’héritage revenant au mari est d’institution biblique, qu’on ne peut abolir (402)''Cf traité (Gitin 9, 1) ( 50a); traité (Qidushin 1, 2) ( 59c)''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך. בגמרא מפרש דוקא בכותב בעודה ארוסה לכשתנשאי לי אין לי דין ודברים בנכסייך שנחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה ובדלא קנו מיניה אבל אם קנו מיניה אפי' לאחר שנשאת מכרה קיים אבל אוכל הוא פירות בחייה:
ואם מתה יורשה. דהכי משמע בנכסייך אין לי דין אבל בפירותיהן יש לי דין וכל זמן שהן נכסייך שאת בחיים אין לי דין ודברים בהן הא לאחר מיתה יש לי דין ודברים בהן:
ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות. כשאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אוכל הוא פירי פירות דלא סליק נפשיה אלא מן הפירות בלבד ובגמרא מפרש מה הן פירי פירות והלכה כרבי יהודה:
מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. דכתיב וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו. ומסקנא דמילתא שירושת הבעל את אשתו אינה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפ''ה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולאו מטעמיה אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה:
כתב לה. דין ודברים אין לי עמך והיא כתבה לו ג''כ דין ודברים אין לי עמך במה שהוא מתחייב לה כגון מזונות ופירקונה וכה''ג שניהם אינם מאבדים זכותם אם כתב לה משכנס:
וְהוּא הִתְקִין שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. שֶׁיְּהֵא אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ. וְשֶׁיְּהוּ הַתִּינּוֹקוֹת הוֹלְכִין לְבֵית הַסֵּפֶר. וְהוּא הִתְקִין טוּמְאָה לִכְלֵי זְכוּכִית. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אָבוּנָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם גָּֽזְרוּ טוּמְאָה עַל אֶרֶץ הַעַמִּים וְעַל כְּלֵי זְכוּכִית. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה בַּר טַבַּי. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. יְהוּדָה בַּר טַבַּי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח גָּֽזְרוּ טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהִלֵּל וְשַׁמַּי גָּֽזְרוּ עַל טַהֲרַת יָדַיִם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ. וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִייִם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ. כָּל דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין אֶת נַפְשָׁם עָלָיו 51a סוֹף שֶׁהוּא מִתְקַייֵם בְּיָדָם כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאַתְייָא כַּמָאן דָּמַר רִבִּי מָנָא כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם. וְאִם רֵק הוּא. מִכֶּם. לָמָּה. שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הוּא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.
Traduction
Simon b. Shetah établit donc les 3 dispositions suivantes: 1° Le mari doit se servir du douaire de son épouse dans ses transactions commerciales; 2° Les enfants doivent aller à l’école; 3° Les objets en verre sont susceptibles de contracter une impureté – (401)Suit un passage traduit traité (Sheviit 1, 7) (t 2, pp 331-2).
Pnei Moshe non traduit
לכלי זכוכית. כדמפרש טעמא בבבלי פ''ק דשבת דף ט''ו משום דהואיל ותחילת ברייתן מן החיל שוינהו רבנן ככלי חרס ואפ''ה מיטמו מגבן משום דנראה תוכן כברן:
לא כן אמר ר''ז וכו'. דזוגות הראשונים הן שגזרו על כלי זכוכית:
על כלי מתכות. לטומאה ישנה:
כך. ומשני רבי יוסי בר' בון דבאמת כך היתה הלכה בידם מזוגות הראשונים אלא ששכחוה וחזר ר''ש בן שטח ויסדה:
סוף שהוא מתקיים בידם. ומסכימים לדבר כמה שנאמר למשה מסיני:
כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. ואין זה דבר והפוכו ועוד מאי מכם דקאמר והילכך דריש לה דהכי קאמר כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם לפי שאין אתם יגיעין בו:
כי הוא חייכם. זה נוסף על שלמעלה שבשעה שאתם יגיעין בו לא מיבעיא שלא יהא רק מכם אלא גם הוא חייכם ומתקיימ' בידכם:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source