Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 44b
משנה: 44b הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה מִפְּנֵי שֶׁנוֹעֵל מִפָּנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר רַשַּׁאי. אִם אָמַר לָהּ שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ אוֹ שֶׁתְּהֵי מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לְאַשָּׁפוֹת יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה.
Traduction
Celui qui fait un vœu pour empêcher sa femme d’aller dans les maisons de deuil ou aux festins, est obligé de la répudier et de lui donner le douaire, parce qu’il lui ferme ainsi partout les portes; mais si le mari a un motif pour cet empêchement, il est dans son droit. S’il a mis à son vœu la condition que sa femme répète à un autre ce qu’elle lui dit, ou ce qu’il lui dit (330)Preuve d'une conduite légère, ou qu’elle remplisse des cruches et les vide au fumier (comme une personne inconsciente (331)Selon d'autres, qu'elle se livre à des manœuvres abortives, il est obligé de la répudier et de lui rendre son douaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל. כל היכא דתנן יוציא מיד בשנדרה היא וקיים לה הוא וכל היכא דקאמר לזמן וכגון חדש אחד רגל אחד במפרשת עד אותו זמן:
מפני שנועל בפניה. דלת של שמחה והסרת יגון ובבית האבל נועל בפניה שלמחר היא מתה ואין מי סופדה:
משום דבר אחר. שבני אדם פרוצים מצויים שם:
שתאמרי לפלוני כו'. מפרש בגמרא:
משנה: אֵילּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. הָעוֹבֶרֶת עַל דָּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְאֵי זוֹ הִיא דָּת מֹשֶׁה. מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ נִידָּה וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַייֶמֶת. וְאֵי זוֹ הִיא דָּת יְהוּדִית. יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְטוֹוָה בַשּׁוּק וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אָבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָבָיו. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵי זוֹ הִיא קוֹלָנִית. לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵינֶיהָ שׁוֹמְעִיו קוֹלָהּ.
Traduction
Voici celles qu’on peut répudier sans restituer le douaire: celle qui transgresse la loi de Moïse ou les mœurs juives. De quelles lois mosaïques s’agit-il? Si elle donne à son mari des aliments défendus pour défaut de dîme, ou si elle le trompe sur l’époque des menstrues (332)Epoque pendant laquelle il est défendu aux époux de cohabiter, ou si elle ne fait pas son devoir en ce qui se rapporte à la Hallah (Nb 15, 20), ou si elle a fait des vœux et qu’elle ne les accomplisse pas. Quelles sont les infractions aux mœurs juives dont il est question ici? Marcher tête nue au dehors (333)V.J, traité (Sota 1, 1), ou filer dans la rue (dans une attitude inconvenante), ou parler avec tout le monde (en plaisantant avec des jeunes gens). Aba Saül dit: Si elle maudit les parents de son mari en sa présence. R. Tarfon ajoute: Si elle est criarde; et l’on entend par là celle qui parlant dans sa maison élève tant la voix que des voisins l’entendent chez eux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מאכילתו שאינו מעושר. ולא נודע לו אלא לאחר שאכלו כדמפרש בגמרא:
דת יהודית. שנהגו בנות ישראל ואף על גב דלא כתיבא:
וטוה בשוק. ומראה זרועותיה לבני אדם:
ומדברת עם כל אדם. משחקת עם הבחורים:
אף הקולנית. מפרש בגמ':
הלכה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל כול'. הִדִּירָהּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁאִיל נָפָה וּכְבָרָה. יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשִּׂיאָהּ שֶׁם רַע בִּשְׁכֵינוֹתֶיהָ. וְכֵן הִיא שֶׁנָּֽדְרָה שֶׁלֹּא לְהַשְׁאִיל נָפָה וּכְבָרָה תֵצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשִּׂיאָתוֹ שֶׁם רַע בִּשְׁכֵינָיו. הִדִּירָהּ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שֶׁלְּמָחָר מֵתָהּ מוּטָּל לְפָנֶיהָ וְאֵין בִּרְייָה מַשְׁגָּחַת עָלֶיהָ. וְכֵן הִיא שֶׁנָּֽדְרָה שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה תֵצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה. שֶׁלְּמָחָר מֵתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו וְאֵין בִּרְייָה מַשְׁגָּחַת עָלָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָאֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. אֶלָּא עֲבַד דְּיַעַבְדּוֹן סְפוֹד דְּיִסְפְּדוּן קֲבוֹר דְּיִקְבְּרוּן לְוַוי דְּיִלְווּן.
Traduction
Si le mari lui interdit par vœu d’emprunter un tamis ou un van, il devra la répudier et donner le douaire, parce qu’il lui fait une mauvaise réputation parmi ses voisines. Par contre, si elle s’est interdit par vœu d’emprunter un tamis ou un van, elle devra se séparer de son mari sans avoir droit au douaire, car elle fait à son mari une mauvaise réputation parmi ses voisins à lui. Si le mari a fait à la femme défense par vœu d’aller dans les maisons de deuil ou aux festins, il devra divorcer et rendre le douaire; car elle peut se trouver exposée dès le lendemain à être elle-même en deuil, et personne n’aura souci d’elle pour la consoler. Par contre, si elle s’est interdit par vœu d’aller dans les maisons de deuil ou aux festins, elle devra se séparer sans recevoir le douaire; car dès le lendemain le mari peut se trouver avoir un cas de deuil, et personne n’aura souci de venir le consoler. R. Meir, au nom de R. aqiba son maître (334)Tossefta à ce traité, ch 7, explique ce verset (Qo 7, 2): Mieux vaut aller à la maison de deuil qu’à celle du festin, car c’est la fin de tout homme, et le vivant prend la chose à cœur. A quoi bon ce dernier membre de phrase (qui semble superflu, après la réflexion sur la fin de tout homme)? On veut dire par là qu’il est bon d’agir pieusement envers le défunt, pour que d’autres à leur tour agissent de même envers vous au jour final; de le déplorer pour qu’ils vous déplorent; de l’enterrer pour qu’ils vous enterrent; de l’accompagner à la sépulture pour que vous soyez accompagnés.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה ת''ל והחי יתן אל לבו. שהרי כבר כתיב באשר הוא סוף כל האדם ובודאי יתן אל לבו:
אלא עבד דיעבדון. עשה כדי שיעשו לך ולזה יתן אל לבו:
הלכה: וְאֵילּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה כול'. וְאֵי זוֹ הִיא הַקּוֹלָנִית כול'. וְכוּלְּהוֹן בְּעֵדִים. פְּלוֹנִי עִישֵּׂר. פְּלוֹנִי רָאָה כִיתְמִן. פְּלוֹנִי קָצָה חַלָּתָהּ. פְּלוֹנִי הִתִּיר אֶת נִדְרָהּ. בָּדְקוּן כוּלְּהוֹן וְלָא אַשְׁכְּחוֹן.
Traduction
En tous les cas cités par la Mishna, on suppose l’attestation de témoins (qui convainquent la femme de mensonge). Elle dit par exemple: un tel a rédimé le blé, ou un tel qui a vu ma tache l’a déclarée nulle, ou un tel a prélevé la Halla sur ma pâte, ou un tel a annulé mes vœux; puis, enquête faite, il se trouve qu’en tous ces points elle a menti.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכולהון בעדים. שע''י עדים נודע הדבר ששיקרה כדמפרש ואזיל שאמרה פלוני עישר לי הכרי הזה או פלוני ראה כתם שלי וטיהר או פלוני תיקן לי החלה או התיר לי נדרי:
ובדקו כלהון ולא אשכחון. ששאלו אותם ולא מצאו כדבריה:
מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ נִידָּה וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַייֶמֶת. נִיחָה כוּלְּהוֹן דְּאִית לֵהּ בְּהוֹן. נוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַייֶמֶת מָה אִית לָהּ בְּהָדֵיהּ. יְכִיל מֵימַר. אֵי אֶפְשִׁי אִשָּׁה נַדְרָנִית שֶׁהִיא קוֹבֶרֶת אֶת בָּנֶיהָ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. בָּעֲווֹן נְדָרִים הַבָּנִים מֵתִים. דִּכְתִיב לַשָּׁוְא הִכִּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם.
Traduction
Si elle a donné au mari des aliments non rédimés, ou si elle l’a trompé sur l’époque des menstrues, ou si elle n’a pas prélevé la Hallah, en tous ces cas on comprend qu’elle soit punie, parce qu’elle a provoqué les péchés issus de là; mais quel est le mal pour le mari ''si elle a fait des vœux qu’elle n’accomplit pas''? Il peut déclarer qu’il ne veut pas d’une femme qui, pour n’avoir pas réalisé ses vœux, cause la mort des enfants. Or, on a enseigné au nom de R. Judan (335)Cf J, traité (Shabat 2, 6), commencement: à cause du péché de n’avoir pas accompli les vœux, les enfants meurent, comme il est dit (Jr, 2, 30): Pour le mensonge (336)Littéral: En vain, sans résultat, j’ai frappé vos enfants.
Pnei Moshe non traduit
מאכילתו וכו' ניחא כולהון דאית לה בהון. שיש לו בהם קילקול על ידה אלא נודרת ואינה מקיימת מה קילקול יש לו עמה בזה ומאי איכפת ליה שאינה מקיימת נדריה:
לשוא. על עסקי שוא:
אִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר רַשַּׁאי. מִשּׁוּם שֶׁם רַע.
Traduction
– ''Si le mari invoque un motif pour empêcher la femme d’y aller, est-il dit, il est dans son droit'', c’est-à-dire s’il craint des conséquences fâcheuses pour l’honneur.
Pnei Moshe non traduit
משום שם רע. שבני אדם פרוצין מצויין שם ויוצא עליה שם רע כשתלך שם והיינו משום דבר אחר:
וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. לֶחָצֵר אָֽמְרוּ. קַל וָחוֹמֶר לְמָבוֹי. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַיּוֹצְאָה בְקַפִּלִּטִין שֶׁלָּהּ אֵין בָּהּ מִשּׁוּם רֹאשָׁהּ פָרוּעַ. הָדָא דְתֵימַר לְחָצֵר. אֲבָל לְמָבוֹי יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. יֵשׁ חָצֵר שֶׁהוּא כְמָבוֹי וְיֵשׁ מָבוֹי שֶׁהוּא כְחָצֵר. חָצֵר שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא כְמָבוֹי. וּמָבוֹי שֶׁאֵין הָרַבִּים בּוֹקְעִין בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא כְחָצֵר.
Traduction
''Marcher tête nue'', est-il dit, est interdit même dans la cour, et il va sans dire dans une ruelle (commune à plusieurs maisons). R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: la femme qui est en capuche (capitium) n’est pas considérée comme marchant tête nue, si elle est dans la cour; mais si elle est dans cet état dans une ruelle, elle est coupable du fait de marcher tête nue au dehors. Telle cour sera considérée comme une ruelle (337)V.J, (Pessahim 1, 1) (, et telle ruelle pourra être envisagée comme une cour: si dans une cour il y a beaucoup de passants, elle sera comme une ruelle (avec interdit à la femme d’être seulement couverte d’une capuche): mais une ruelle où il n’y a pas de passants sera considérée comme une cour (non publique).
Pnei Moshe non traduit
וראשה פרוע. לחצר אמרו דהא ראשה פרוע דאורייתא היא אלא בחצר אמרו שהוא משום דת יהודית ק''ו למבוי ובבבלי קאמר א''כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה אלא מחצר לחצר ודרך מבוי דלא שכיחי בה רבים ואין לה מטפחת על ראשה זהו דת יהודית:
בקפלטין שלה. היא המטפח' שעל ראשה אין בה משום ראשה פרוע:
אבל למבוי. דשכיחי בה רבים אפילו במטפחת יש בה משום ראשה פרוע:
יש חצר וכו'. וכל היכא דשכיחי רבים יש בה משום ראשה פרוע אפילו במטפחת:
אָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לְאִישׁ פְּלוֹנִי מַה שֶׁאָמַרְתְּ לִי. בְּיָחִיד. אוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. בְּיָחִיד. אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלָּא וּמְעָרָה לְאַשָּׁפוֹת יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. תַּמָּן אָֽמְרִין. כְּגוֹן מַעֲשֵׂה עֵר. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. דְּבָרִים שֶׁלְּבַטָּלָה.
Traduction
''S’il a fait au vœu la restriction que sa femme répète à un autre ce qu’elle lui a dit en particulier (des détails intimes), ou ce qu’il lui a dit à elle en particulier, ou si elle remplit des cruches et les vide au fumer, il devra divorcer et rendre le douaire''. Par ce dernier tableau, on entend à Babylone une conduite semblable à Er (l’onanisme); selon les rabbins de la Palestine, il s’agit d’une suite de faits inutiles (de sottise).
Pnei Moshe non traduit
מה שאמרת לי ביחיד. דברים של קלות:
תמן. בבבל אמרין כגון מעשה ער דש מבפנים וזורה מבחוץ וזהו שתמלא ותערה:
דברים של בטלה. של שטות שתהא ממלאת עשר כדין מים ותערה לאשפה מפני שנראית כשוטה וכן מייתי לה בבבלי לתרווייהו:
אָבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף הַמְקַלֶּלֶת אֵת וְולָדיו לִפְנֵי יוֹלְדָיו. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אַף הַקּוֹלָנִית. אֵי זוֹ הִיא קוֹלָנִית. שְׁמוּאֵל אָמַר. כָּל שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת וּשְׁכֵינוֹתֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ. רַב אָמַר. כָּל שֶׁקּוֹלָהּ הוֹלֶכֶת מִמִּיטָּה לְמִיטָּה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ.
Traduction
Aba Saül dit: celle qui maudit ses enfants en présence des parents de son mari. R. Tarfon ajoute la femme criarde, et l’on entend par là, selon Samuel, celle qui parlant dans sa maison élève tant la voix que ses voisines l’entendent chez elles''. Selon Rav, c’est la femme que l’on entend d’un lit à l’autre (d’une autre pièce) dans ses relations conjugales.
Pnei Moshe non traduit
אף המקללת וולדיו בפני יולדיו. היינו בעלה בפני אבי בעלה. ובבבלי קאמר יולידיו בפני מולידיו שמקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל ואפשר דה''נ וולדיו כמו יולידיו הוא:
כל שהיא מדברת. על עסקי תשמיש ותובעת בקול רם עד ששכינותיה שומעין אותה:
שקולה הולך ממטה למטה. שהתשמיש קשה לה וצועקת והישינים במטה אחרת שומעין קולה. ובבבלי משמש' בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת:
Ktouboth
Daf 45a
תַּנֵּי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶחָד 45a נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה. וְאֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. כְּגוֹן הַיְתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִים. אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּה שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת וְנוֹטֶלֶת בְּלָיוֹת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ. וְהַיּוֹצְאָה מִשּׁוּם שֵׁם רַע אֵין לָהּ בְּלָיוֹת. מָהוּ נְסַב מִן הַפָּרָ פֶרְנוֹן דִּידָּהּ. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא אָמַר. לֹא נָֽסְבָה. רִבִּי הִילָא עֲבַד לָהּ כְּמִיתָה. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֶחָד נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּתוּבַּת מְנָא מָאתַיִים אָלָּא אֲפִילוּ הָֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר מְאַבֶּדֶת. רִבִּי סִימוֹן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמִּשְׁנָיוֹת מְחוּבָּרוֹת בְּמִשְׁנָה זוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּהַיי דָא מַתְנִיתָא. בְּרִבִי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. נָשִׁים הַמַּעַבְרוֹת עַל הַדָּת מְאַבְּדוֹת אֶת הַכֹּל.
Traduction
On a enseigné que R. Hanin dit au nom de Samuel: soit pour les femmes qui en divorçant ne reçoivent pas le douaire (par suite d’irréligion et d’inconduite), soit pour celles qui dès le mariage n’ont pas droit au douaire et ne le reçoivent pas à la séparation, comme p. ex. une orpheline fiancée par sa famille en sa minorité (qui refuse, une fois majeure, de donner suite au mariage), ou la femme sur laquelle il y a eu erreur de nom, ou celle d’une stérilité évidente, il importe peu qu’il s’agisse du douaire ordinaire de 200 zouz à une vierge et de 100 à une veuve, ou même d’un douaire de mille dinars: elle le perd tout entier et n’a droit qu’à un dédommagement pour usure des effets qui sont encore présents; de plus, la femme répudiée pour soupçon d’inconduite ne reçoit pas même un dédommagement pour usure d’effets. A-t-elle le droit d’emporter les cadeaux paraphernaux (338)Cf ci-dessus, (5, 8) de fiançailles? R. Zeira l’accorde; R. Ila est d’avis de les refuser, considérant cette femme comme morte (et dont, par conséquent, le mari hérite tout). R. Ila, R. Yossa, ou R. Aba b. Cohen penche à dire au nom de R. Hanina b. Gamliel: Seulement pour les femmes qui en divorçant ne reçoivent pas le douaire (339)Non, celles qui n'y ont pas droit en principe, il importe peu qu’il s’agisse du douaire ordinaire de 200 et 100 zouz, ou même d’un douaire de mille dinars: elles perdent en ce cas le tout, avec les suppléments. R. Simon dit au nom de R. Yohanan: toute Mishna où il est question de refuser le douaire se rattache au présent enseignement (de ne pas restituer non plus les suppléments). Dans quel enseignement, demanda R. Mena en présence de R. Yassa, en est-il question? Est-ce celui de R. Hanin au nom de Samuel (précité, et comprenant toutes les femmes qui perdent le divorce)? -Non, répondit R. Yossé, il s’agit de celles pour qui tous sont d’accord à refuser le supplément (seulement les femmes déchues par leur fait). En effet, R. Hiya enseigne: les femmes qui transgressent la loi perdent tout, même le supplément,
Pnei Moshe non traduit
אחד נשים שאמרו אין להן כתובה. שמתחלת נשואיהן אינן ראויות לכתובה כדחשיב לקמיה הממאנת והשניה והאיילונית ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה שמפני מעשיהן אבדו כתובתן כגון עוברת על דת:
לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. ובתוספתא פרקין גריס אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה יתר על כן אפילו כתובתה מאה מנה איבדה את הכל והתם קאי על היוצאות שלא בכתובה כמסקנא דהכא דלקמן והך ברייתא דרבי חנין פליגא וס''ל דאין חילוק בין נשים שאין להן כתובה ובין היוצאות שלא בכתובה וה''ק ל''ש אלא כתובת מנה מאתים כלומר לאו דוקא כתובת מנה מאתים שנו אלא אפילו כתובתה אלף דינר מאבדת. והר''ן ז''ל סוף פרק אלמנה ניזונת גריס הכי נשים שאין להן כתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת. ולפי גירסא זו אתייא כמסקנא ומדלקמן מוכח כגי' הספר והך ברייתא פליגא:
היתומה. היינו הממאנת ומשום דסתם ממאנת יתומה היא נקט לה בלשון יתומה כדאמר לקמן פרק י''א:
והאיילונית. בשלא הכיר בה:
ונוטלה בליות. מבגדים:
ממה שיש לפניה. אם הן קיימין:
והיוצאה משום שם רע. שזינתה:
פרא פורנין. הן המתנות של הארוסה מלבד מוהר הכתובה כדלעיל פ''ה ואם נוטלת אותן הואיל דמעצמו נתן לה:
ר' הילא עבד לה כמיתה. כשם שאם מת אינה גובה הפרא פורנין:
ר' הילא בשם ר''ח בן גמליאל נשים שאמרו גרסינן. כלומר דוקא בנשים שיוצאות שלא בכתובה הוא דלאו דוקא כתובה מנה מאתים שלו אלא אפילו התוספ' מאבד':
כל המשניות מחוברות במשנה זו. כלומר דר' יוחנן קאמר בכל מקום ששנו חכמים יוצאות שלא בכתובה אין להן אפילו התוספ':
בהיי דא מתניתא. באיזו מתני' מצינו כן:
בר' חנין דשמואל. בברייתא דר' חנין דלעיל דלא מחלק בין נשים שאין להן כתובה ובין נשים היוצאות שלא בכתובה שאין להן התוספ' וכל זה מדברי ר' מנא דקס''ד דר''י קאמר אפי' נשים שאין להן כתובה נמי בכלל ושאלו אם הדין כן:
א''ל ד''ה היא. כלומר ר' יוחנן לא קאמר אלא על הנשים היוצאות שלא בכתובה באלו אין להן אפי' התוספ' וד''ה מודים בה ולא בנשים שאין להן כתובה דאותן יש להן תוספ':
ותני ר''ח כן. בתוספתא שהבאתי לעיל דנשים המעברות על הדת הן מאבדות את הכל וכן המסקנא בבבלי פרק אלמנה דף ק''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source