הֲרֵי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי בָנוֹת וּבֵן אֶחָד. וְנָֽטְלָה הָרִאשׁוֹנָה עִישּׂוּר נְכָסִים. לֹא הִסְפִּיקָה הַשְּׁנִייָה לִיטּוֹל עִישּׂוּר נְכָסִים עַד שֶׁמֵּת הַבֵּן. רִבִּי חֲנִינָה סָבַר מֵימַר. הַשְּׁנִייָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים וְהַשְּׁאָר חוֹלְקוֹת אוֹתוֹ בְשָׁוֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן בְּשֶׁלֹּא הָיָה לְהִתְפַּרְנֵס. בְּרַם הָכָא תִּמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר וְתִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ. רִבִּי טֶבִי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. טַעֲמָא דְּרִבִּי חֲנִינָה. אִין מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין הִוא גוֹבָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִמַּה שֶׁלְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי יוֹחָנָן לֹא גָבֵי. מָאן גָּבֵי. רִבִּי חֲנִינָה [וְרִבִּי אִילָא] גָבֵי. רִבִּי יָסָא אִיתְפְּקַד גַּבֵּיהּ מְדַל דְּיַתְמִין וַהֲוָה תַמָּן יַתְמִין בְּעַייָן מְפַרְנְסָא. אָעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אֶלְעָזָר וְקוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים. לֹא מוּטָּב שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ מִשֶּׁלָּאֲבִיהֶן וְלֹא מִן הַצְּדָקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר. דָּבָר שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לִפְנֵי רַבּוֹתֵינוּ וְאֵין רַבּוֹתֵינוּ נוֹגְעִין וְאָנוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲנָא יְהִיב לוֹן וְאִין קָמוּן יַתְמֵי וְעָרוּן אֲנָא יְהִיב לוֹן. אֲפִילוּ כֵן חֲמוֹן וְלֹא עִירוֹן. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָה. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִי חֲנִינָה. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִי חֲנִינָה. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. רוֹאִין אֶת הַנְכָסִים כְּאִילּוּ חֲרֵיבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאלו חריבין. רבי אבון פליג דרואין את הנכסים שנשתעבדו כאלו חריבין הן ואין מוציאין מהן לפרנסה:
וכן נפיק עובדא כרבי חנינא. דהשניה נוטלת עישור נכסים וכן נמי מוציאין ממשועבדין לפרנסה. אבל בבבלי מסיק כר''י דהשניה ויתרה ומודה הוא דמוציאין לפרנסה ממשועבדין ושאני התם דאיכא רווח ביתא שנשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה:
אפי' כן. ראו היתומים אח''כ ולא עירערו כלום:
ואין קמון יתמי וערון. אם יבאו הזכרים ויערערו בדבר אטול מהן ואחזור להם:
והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא. והיו היתומות צריכות לפרנסה ומיירי שהופקדו אצלו בשביל היתומים הזכרים ולפיכך נשאו ונתנו בדבר דאל''כ הרי מגיע לבנות עישור נכסים מן הדין א''נ דמיירי שבגרו הבנות ופלוגתא היא לעיל פ''ד הלכה י''ב וכן בבבלי פירקין אם אבדו פרנסתן:
איתפקד גביה מדל דיתמין. הופקד אצלו משל היתומין ונכסיהן. את כל הון ביתו תרגומו כולא מידלא דביתיה:
מאן גבי רבי חנינא גבי גרסינן. וכן הוא בגיטין דפליגי התם בהאי תלמודא וקאמר שם מאן גבי רבי חנינא כדקאמר הכא ונקט לה כאן נמי בהאי לישנא:
רבי יוחנן. דלא אמר הכי כדעתיה לטעמיה הוא דאזיל דלא גבי לפרנסה מן המשועבדין:
תמן. הא דאמרינן הבת בוטלת עישור נכסים בשלא היה לה להתפרנס מהירושה והראשונה בדין נטלה שהיה הבן קיים אבל הכא שמת הבן ויש לה במה להתפרנס חולקות בשוה ותמכור את חלקה ותתפרנס ממנו וכן אמר ר''י בבבלי דף ס''ט השני' ויתרה עישור נכסים:
השניה נוטלת עישור נכסים. מתחילה כמו הראשונה ואח''כ חולקות השאר בשוה:
עד שמת הבן. ונפלה הירושה לפני הבנות:
טעמא דרבי חנינא. דאמר לא ויתרה דס''ל אם מן המשועבדין ששיעבדו האחין את הנכסים הבת גובה עישור נכסים מהן דקי''ל מוציאין לפרנסה ממשועבדין לכ''ש דגובה ממה שלפניה שהנכסים בעין:
רִבִּי זְעִירָה שָׁאַל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אַמִּי בַּר פַּפַּי. 41b מָאן תַּנָּא עִישּׂוּר נְכָסִים. אָמַר לוֹ רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עִישּׂוּר נְכָסִים כְּרִבִּי. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי. הֲרֵי שֶׁהָיוּ עֶשֶׂר נְקֵיבוֹת. וְכֵן אִם נָֽטְלָה הָרִאשׁוֹנָה עִישּׂוּר נְכָסִים וְהַשְּׁנִייָה עִישּׂוּר נְכָסִין. וְהַשְּׁלִישִׁית וְהָֽרְבִיעִית וְהַחֲמִישִׁית וְכֵן עַד הָעֲשִׂירִית. אִין כֵּן לֹא נִשְׁתַּייֵר לְבֵן כְּלוּם. אָמַר לָהֶן. הָרִאשׁוֹנָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִין וְיוֹצְאָה וְהַשְּׁנִייָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים מִן הַמִּשְׁתַּייֵר וְהַשְּׁלִישִׁית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר וְהָֽרְבִיעִית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר עַד הָעֲשִׂירִית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר. נִמְצְאוּ הַבָּנוֹת נוֹטְלוֹת תְּרֵין חוּלְקִין פָּרָא צִיבְחָר. וְהַבֵּן נוֹטֵל חַד חוּלָק וְאוּף צִיבְחָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמצאו הבנות נוטלות. שני חלקים מהנכסים פרא ציבחר פחות מעט והבן חלק א' ומעט יותר וכך החשבון מכוון דרך משל אם היה כאן מאה זהובים יגיע לחלק הבנות ס''ה זהובים וארבע חומשין אחר שיטלו עישור מכל אחת ששיירה לפניה ונשאר להבן ל''ד זהובים וחומש צא וחשוב:
מן המשתייר. כל אחת ואחת נוטלת עישור ממה שנשתייר מן שלפניה וכן מפרש בבבלי:
הרי שהיו עשר נקבות ובן. אחד ואם נטלה וכו' וא''כ אין כאן עוד ולא נשתייר לבן כלום:
מאן תנא עישור נכסים. דנותנין לבתו עישור נכסים לפרנסת נדוניא כרבי היא:
הָאוֹמֵר תְּנוּ לְבָנַי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן סֶלַע. אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. וּלְמָזוֹן הַאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת בֵּין שֶׁאָמַר. תְנוּ. בֵּין שֶׁאָמַר. אַל תִּתְּנוּ. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר. מֵּאִיר הָיָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ לְבָנַיי שֶׁקֶל בַּשַּׁבָּת. וְהֵן רְאוּיִין לִיטּוֹל סֶלַע. נוֹתְנִין לָהֶן שֶׁקֶל וְהַשְּׂאָר מִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. גּוֹבִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַנְּכָסִים וְהַשְּׁאָר יִתְפַּרְנְסוּ מִן הַצְדָקָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא פָֽשְׁטָה שְׁאִילְתָא דְחִילְפַי. אָֽמְרֵי. אַייְתְבוֹן עַל גֵּיף נַהֲרָא דְּלָא אַפִּיקַת מִתְנַייָה דְּרִבִּי חִייָה רַבָּא מִן מַתְנִיתָא וְיַרְקוּנִי לַנַּהֲרָא. מָה הֲוָה מֵימַר. יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האומר תנו. מנכסיי לבניי שקל בשבת והוא חצי סלע:
והן ראוין ליטול סלע. שאינן ניזונין בפחות מסלע:
נותנין להן סלע. שאלו היה יודע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא היה מצוה כך:
אל תתנו להן. הרי מיחה בידם ולא עשאם יורשים אלא בענין זה:
ולמזון האשה והבנות וכו' נותנין להן שקל. ובתוספתא גריס נותנין להן סלע. דמתנאי כתובה הן ניזונות ולגי' הספר י''ל דשאני בנים הואיל וראוין לירושה דאורייתא נותנין להן סלע כשלא מיחה אבל למזון האשה והבנות הולכין אחר דבריו:
מאיר היה אומר וכו'. כלומר פלוגתא דר''מ ורבנן ור''מ לטעמיה דאמר מצוה לקיים דברי המת:
גובין והולכין. לעולם וניזונין מהנכסים עד שיכלו:
הדא פשטה שאילתא דחילפי. מכאן פשט חילפי והוא אילפי בבבלי. שאלתו ששאלו ממנו כדלקמיה אמרי. שאמר חילפי אשב על חוף הנהר וכל ששואלני דבר מברייתא דר' חייה רבה ואני לא אוציא סמך לדבר מן המשנה יזרקוני לנהר. ובבבלי פרקין גריס אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא וכו' אתא ההוא סבא תנאי ליה האומר תנו לבניי שקל בשבת וכו' ועיקרא דעובדא בתענית דף כ''א:
מה הוה מימר. מה היה פושט על זה:
יעשה שליש וכו'. דקתני במתני' דס''ל לר''מ מצוה לקיים דברי המת והאי ברייתא דלעיל דקתני אם אמר אל תתנו אלא שקל בין כך ובין כך אין נותנין להן אלא שקל נמי כר''מ אתייא דמצוה לקיים דברי המת:
הלכה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי כול'. מַתְנִיתָא בְּפָטַק מִן הָאֵירוּסִין. אֲבָל אִם פָּסַק מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. הִשְׁלִישׁ מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השליש מן הנשואין היא המחלוקת. כלומר הא דאמרן דפליגי בפסק מן האירוסין אפילו השליש אותן לאחר שנשאת היא המחלוקת דהכל הולך אחר שעת הפסיקה. ובבבלי מסיק לפלוגתייהו דלא פליגי אלא בגדולה מן האירוסין אבל מן הנשואין אף ר''מ מודי ולא מחלק התם בשעת הפסיקה אימת אלא על שעת המסירה הוא דפליגי:
אבל אם פסק. לה האב לאחר שנשאת אף ר''מ מודי דשומעין לה דכיון שנישאת הבעל זוכה לאכילת פירות והרשות בידה:
גמ' מתנית'. דפליגי וס''ל לר''מ דאין שומעין לה בשפסק לה המעות מן האירוסין ואפילו השליש לאחר שנשאת כדלקמן הואיל והפסיקה היה בשעת האירוסין ועדיין לא זכה הבעל:
משנה: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן עָלַי בַעֲלִי יַעֲשֶׂה שָׁלִישׁ מַה שֶהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ דִּבְרֵוּ רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר 42a וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה אַחַת וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ הֲרֵי הִיא מוֹכְרָהּ מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במה דברים אמורים דשומעין לה לרבי יוסי בגדולה אבל בקטנה אפילו ר''י מודה דאין מעשה קטנה כלום והלכה כר''מ:
וכי אינה אלא שדה. כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרה יכולה למכור הילכך שומעין לה:
יעשה השליש מה שהושלש בידו. יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:
נאמן עלי בעלי. ותנם לו:
מתני' המשליש מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתישא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source