הלכה: נוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִיטְנִית וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן כול'. אָמַר רִבִּי מָנָא. מָנֶה וּאַרְבַּע רִיטְלִין. נוֹתֵן לָהּ כָּר נֵר וּפְתִילָה כּוֹס וְחָבִית וּקְדֵירָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. כָּר אֵין לָהּ. שֶׁאֵין נְשֵׁי הָעֲנִיִים יְשֵׁינוֹת עַל הַכָּר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹתִירָה מְזוֹנוֹת שֶׁלָּהּ הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלּוֹ הוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ. הָדָא דְתֵימַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אֲבָל בְאַלְמָנָה בֵּין שֶׁהוֹתִירָה מְזוֹנוֹת בֵּין שֶׁהוֹתִירָה בְלָיוֹת שֶׁלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' דברים אמורים לשון נקי. אוכלת דקתני במתני' נבעלת היא ולשון נקי קאמר והיותר נראה דגרסי' רב אמר לשון נקי כדקאמר לעיל סוף הלכה ז' וכדמשמע מדלקמיה:
על דעתיה דרב אוכלת משלו. ה''פ דרב ור''י לא פליגי בליל עונה אלא בהא פליגי לרב דמפרש מאי אוכלת נבעלת משום דקסבר אוכלת משלו כלומר עמו והיינו אפילו כל ימי השבוע שאין הבעל יכול לכופה שתאכל לבדה אא''כ שיהא מרצונה והילכך מפרש רב דאוכלת היינו נבעלת דאלת''ה הא כל ימות השבת אוכלת משלו ומ''ש ליל שבת דנקט:
על דעתיה דרבי יוחנן אוכלת משלה. כלומר כל ימות השבת אוכלת לבדה דברצונו תליא מילתא ולפיכך מפרש אוכלת עמו אכילה ממש דבלילי שבת שהוא חיוב ליל עונה אוכלת עמו:
אבל באלמנה. דלא שייכא שתתגנה בין שהותירה מזונות בין בלאות אינן שלה גרסינן אלא של יורשים:
גמ' מנה ארבע ריטלין. כמו ליטרין כלומר מנה האמור במשנה הוא משקל ד' ליטרין שהיה בזמנם:
נותן לה. עוד נוסף על מה שהוזכר במשנה כר וכו' כלי אכילה ושתיה שהן נמי בכלל כסות כמו כלי בית:
כר אין לה וכו'. ואין מחויב לתת לה אלא מה שאי אפשר לה זולתם:
הותירה מזונות שלו גרסינן. וכן הוא בבבלי סוף פרקין שאם קמצה ממזונות שפסק לה והותירה לבעל:
הותירה בליות שלה. כדמפרש התם טעמא שמתכסה בהן בימי נדתה שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה אם לובשת בגדי ימי נדתה:
משנה: 38b נוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִיטְנִית וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן. וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְבֵילָה וְאִם אֵין לוֹ פּוֹסֵק לְעוּמָּתָן פֵּירוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתְנִין לָהּ מִטָּה וּמַפֵּץ וְאִם אֵין לוֹ מִיטָּה מַפֵּץ מַחֲצֶלֶת. וְנוֹתְנִין לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ וּמַנְעָל מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד. וְכֵלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָּׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא שְחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל נוֹתְנִין לָהּ כֵּלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְהִיא מִתְכַּסָּה בְּלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַשְּׁחָקִין שֶׁלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואוכלת עמו. בגמרא מפרש לה:
שתי. קשה לטוות כפליים כשל ערב ומשקל יהודה כפליים כשל גליל:
הכל לפי כבודו. שעולה עמו ואינה יורדת וכן הכל כמנהג המדינה:
מתני' מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה:
בושתה ופגמה. נזק חבלה אם חבלו בה שלה:
ובזמן שהן בגלוי. שהבושת שלו ועוד שהיא נמאסת עליו והוא סובלה:
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. בחייה והקרן שלה כשאר הנכסים אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא הוא יורשה והלכה כר''י ב''ב אבל הצער שלה כדאמר בהחובל דצערא לא זכי ליה רחמנא והשבת והריפוי לבעלה שהרי חייב הוא ברפואתה רבי חזקיה בשם רבי אימי. אמר דפליגי ר''י ור''ל באוקמתא דמתני' חד אמר ד''ה היא והאחר אמר דאתיי' במחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר כדלקמן ולא ידעינן הי מינייהו אמר ד''ה והי מינייהו אמר במחלוקת:
מתני' דבילה. תאינים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל:
ונותנין לה מיטה. מוצעת:
מפץ. רך ממחצלת:
כפה. צעיף:
ומנעל ממועד למועד. מנעלים חדשים לכל שלש רגלים:
חדשים. קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:
והשחקים שלה. אף כשיקנה לה חדשים מפני שצריכה להתכסות בהן בימי נדתה:
מתני' נותנין לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים:
משנה: נוֹתְנִין לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ וְאוֹכֶלֶת עִמָּה לֵּילֵי שַׁבָּת. וְאִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהֵ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁתִי בִּיהוּדָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל. אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. וְאִם הָֽיְתָה מֵינִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בֶּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בַּמְכוּבָּד שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואוכלת עמו. בגמרא מפרש לה:
שתי. קשה לטוות כפליים כשל ערב ומשקל יהודה כפליים כשל גליל:
הכל לפי כבודו. שעולה עמו ואינה יורדת וכן הכל כמנהג המדינה:
מתני' מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה:
בושתה ופגמה. נזק חבלה אם חבלו בה שלה:
ובזמן שהן בגלוי. שהבושת שלו ועוד שהיא נמאסת עליו והוא סובלה:
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. בחייה והקרן שלה כשאר הנכסים אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא הוא יורשה והלכה כר''י ב''ב אבל הצער שלה כדאמר בהחובל דצערא לא זכי ליה רחמנא והשבת והריפוי לבעלה שהרי חייב הוא ברפואתה רבי חזקיה בשם רבי אימי. אמר דפליגי ר''י ור''ל באוקמתא דמתני' חד אמר ד''ה היא והאחר אמר דאתיי' במחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר כדלקמן ולא ידעינן הי מינייהו אמר ד''ה והי מינייהו אמר במחלוקת:
מתני' דבילה. תאינים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל:
ונותנין לה מיטה. מוצעת:
מפץ. רך ממחצלת:
כפה. צעיף:
ומנעל ממועד למועד. מנעלים חדשים לכל שלש רגלים:
חדשים. קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:
והשחקים שלה. אף כשיקנה לה חדשים מפני שצריכה להתכסות בהן בימי נדתה:
מתני' נותנין לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים:
הלכה: נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהֵ וְאוֹכֶלֶת עִמָּה מִלֵּילֵי שֶׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת כול'. דְּבָרִים אֲמוּרִים לָשׁוֹן נָקִי. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲכִילָה מַמָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹכֶלֶת מִשֶׁלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' דברים אמורים לשון נקי. אוכלת דקתני במתני' נבעלת היא ולשון נקי קאמר והיותר נראה דגרסי' רב אמר לשון נקי כדקאמר לעיל סוף הלכה ז' וכדמשמע מדלקמיה:
על דעתיה דרב אוכלת משלו. ה''פ דרב ור''י לא פליגי בליל עונה אלא בהא פליגי לרב דמפרש מאי אוכלת נבעלת משום דקסבר אוכלת משלו כלומר עמו והיינו אפילו כל ימי השבוע שאין הבעל יכול לכופה שתאכל לבדה אא''כ שיהא מרצונה והילכך מפרש רב דאוכלת היינו נבעלת דאלת''ה הא כל ימות השבת אוכלת משלו ומ''ש ליל שבת דנקט:
על דעתיה דרבי יוחנן אוכלת משלה. כלומר כל ימות השבת אוכלת לבדה דברצונו תליא מילתא ולפיכך מפרש אוכלת עמו אכילה ממש דבלילי שבת שהוא חיוב ליל עונה אוכלת עמו:
אבל באלמנה. דלא שייכא שתתגנה בין שהותירה מזונות בין בלאות אינן שלה גרסינן אלא של יורשים:
גמ' מנה ארבע ריטלין. כמו ליטרין כלומר מנה האמור במשנה הוא משקל ד' ליטרין שהיה בזמנם:
נותן לה. עוד נוסף על מה שהוזכר במשנה כר וכו' כלי אכילה ושתיה שהן נמי בכלל כסות כמו כלי בית:
כר אין לה וכו'. ואין מחויב לתת לה אלא מה שאי אפשר לה זולתם:
הותירה מזונות שלו גרסינן. וכן הוא בבבלי סוף פרקין שאם קמצה ממזונות שפסק לה והותירה לבעל:
הותירה בליות שלה. כדמפרש התם טעמא שמתכסה בהן בימי נדתה שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה אם לובשת בגדי ימי נדתה:
יַיִן אֵין לָהּ שֶׁאֵין עֲנִייוֹת יִשְׂרָאֵל שׁוֹתוֹת יַיִן. וַעֲשִׁירוֹת שׁוֹתוֹת. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְמָֽרְתָא בַת בֳּייֵתוֹס שֶׁפָּֽסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִים יַיִן בְּכָל יוֹם. וּבֵית דִּין פּוֹסְקִין יַיִן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַר אָדָא. עַל שׁוּם זְנוּת יַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב. וְהָא תַנִּינָן. אִם הָֽיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. מָהוּ מוֹסִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. יַיִן שֶׁהוּא מַרְבֶּה אֶת הֶחָלָב. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְתַבְשִׁילָהּ פָּֽסְקוּ. אַף עַל פִּי כֵן קִילְּלָה אוֹתָן וְאָֽמְרָה לָהֶן. כָּךְ תִּתְּנוּ לִבְנוֹתֵיכֶם. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְעָנִינוּ אַחֲרֵיהָ אָמַן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֶרְאֵה בַנְּחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין טַלְפֵי סוּסִים בְּעַכּוֹ. וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנוּגָה וגו'. אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִיקְּבֵי הַצֹּאן וגו'. וְהָתַנֵּי מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם בִּתּוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן שֶׁפָּֽסְקוּ לָהּ חֲכָמִים בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר קוּפָּה בְשָׂמִים בְּכָל יוֹם וְלֹא הָֽיְתָה אֶלָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַף עַל פִּי כֵן קִילְּלָה אוֹתָן וְאָֽמְרָה לָהֶן. כָּךְ תִּתְּנוּ לִבְנוֹתֵיכֶם. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְעָנִינוּ אַחֲרֵיהָ אָמֵן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֶרְאֵה בַנְּחָמָה אִם לֹא רְאִיתִיהָ קְשׁוּרָה בִשְׂעָרָהּ בִּזְנַב הַסּוּס בְּעַכּוֹ וְקָרָאתִי עָלֶיהָ הַפָּסוּק הַזֶּה הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנוּגָה כול'.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תנינן אם היתה מניק' וכו'. שינוייא הוא כלומר דמהכא שמעינן דלמניק' פוסקין יין כדמפר' ריב''ל מהו מוסיף יין שמרבה את החלב ובהכי איירי שפסקו לה יין:
יין. אין פוסקין לה שאין עניות וכו' ובעניות מיירי מתני' כדתני בד''א בעני שבישראל:
ועשירות שותות. בתמיה והא אין פוסקין יינות לאשה כדמפרש טעמא לקמיה:
והתני. כלומר ותניא נמי מעשה במרת' בת בייתוס שפסקו לה חכמים יין וב''ד פוסקין יין בתמיה וכל זה מן הקושיא דהרי אין ב''ד פוסקין יין לאשה כדאמר רב חייה בר אדא ע''ש זנות יין וגו':
ורבי חזקיה קאמר דאף לתבשילה פסקו. כלומר דבהכי נמי שרי דלהטעים את התבשיל הוא כדמפרק בבבלי לציקי קדיר':
צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. כדאמר בבבלי דס''ז אל תיקרי גדיותיך אלא גויותיך:
והתני. עוד מעשה אחרת כזה. ובבבלי שתי המעשיות על בתו וכלתו של בן גוריון. ובפרקין תנא שומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן:
סליק פירקא בס''ד
משנה: מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעֲלָהּ. וִירוּשָׁתָהּ הוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת בְחַיֶּיהָ. בּוֹשְׁתָהּ וּפְגָמָהּ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבְּסֵתֶר לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלוֹ אֶחָד וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָהּ אֶחָד. שֶׁלּוֹ יִנָּתֵן מִיָּד וְשֶׁלָּהּ יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואוכלת עמו. בגמרא מפרש לה:
שתי. קשה לטוות כפליים כשל ערב ומשקל יהודה כפליים כשל גליל:
הכל לפי כבודו. שעולה עמו ואינה יורדת וכן הכל כמנהג המדינה:
מתני' מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה:
בושתה ופגמה. נזק חבלה אם חבלו בה שלה:
ובזמן שהן בגלוי. שהבושת שלו ועוד שהיא נמאסת עליו והוא סובלה:
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. בחייה והקרן שלה כשאר הנכסים אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא הוא יורשה והלכה כר''י ב''ב אבל הצער שלה כדאמר בהחובל דצערא לא זכי ליה רחמנא והשבת והריפוי לבעלה שהרי חייב הוא ברפואתה רבי חזקיה בשם רבי אימי. אמר דפליגי ר''י ור''ל באוקמתא דמתני' חד אמר ד''ה היא והאחר אמר דאתיי' במחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר כדלקמן ולא ידעינן הי מינייהו אמר ד''ה והי מינייהו אמר במחלוקת:
מתני' דבילה. תאינים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל:
ונותנין לה מיטה. מוצעת:
מפץ. רך ממחצלת:
כפה. צעיף:
ומנעל ממועד למועד. מנעלים חדשים לכל שלש רגלים:
חדשים. קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:
והשחקים שלה. אף כשיקנה לה חדשים מפני שצריכה להתכסות בהן בימי נדתה:
מתני' נותנין לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים:
הלכה: מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעֲלָהּ כול'. 39a רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. וְחָרָנָא אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְלָא יְדַעְנָא מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא דוּ אֲמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. דּוּ פָתַר לָהּ בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ. וְתַנִּינָן. וְאִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. מַעֲשֵׂה יָדַיִים שֶׁהֵן כִּמְצִיאָה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הֲווֵיי דַּעֲוָון דַּעֲוָון אִית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מסתברא. וקאמר הש''ס תסתיים דר''ל הוא דאמר במחלוקת ומוקי למתני' כר''מ כדמפרש ואזיל. דו פתר לה במעלה לה מזונות וכו'. דר''ל מוקי למתני' בפרקין דלעיל הלכה ה' המקדיש מעשה ידי אשתו כו' המותר ר''מ אומר הקדש ור''י הסנדלר אומר חולין ומפרש לה ר''ל התם דבמותר מחמש סלעין פליגי ולר''מ תיקלי מותר תחת המזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף והילכך אם מעלה לה מזונות אע''פ שאין נותן לה מעה כסף יכול הוא להקדיש המותר ולר''י הסנדלר איפכא:
ותנינן ואם אינו נותן לה וכו'. כדפרישית שם:
מעשה ידים שהן כמציאה. כלומר מציאתה ומעשה ידיה לבעלה דקתני במתני' במותר מעשה ידיה הוא דדמייא למציאה דלא שכיחא ומפרש נמי למתניתין דהכא במעלה לה מזונות מיירי והילכך מציאתה ומותר מעשה ידיה לבעלה והיינו כר''מ ולא כר''י הסנדלר ותסתיים דר''ל אמר במחלוקת:
אתא ר' יעקב. וקאמר בשם ר''ל ד''ה היא מתני' דלא מוקי לפלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר בהכי אלא כהאי מ''ד בפרקין דלעיל דפליגי התם אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם או לא ודכ''ע מעשה ידיה תחת מזונות ומותר תחת מעה כסף ומתני' אפי' במעלה לה מזונות לבד מיתוקמה ומציאה טעמא אחרינא אית בה משום איבה כדאמר לקמן וד''ה היא:
הוי דעון דעון אית לר''ש בן לקיש. כלומר ש''מ דדיעות חלוקות הן ואמוראי נינהו אליבא דר''ל וכדאמר התם אהאי פלוגתא דמר מוקי לה הכי אליביה דר''ל ומר הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source