Ktouboth
Daf 34b
משנה: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un fait vœu de consacrer au Temple tout le gain du travail manuel de sa femme, la femme peut pourtant se nourrir par le produit de son travail. Mais si la consécration se rapporte seulement au reliquat de ce gain (242)Déduction faite du montant de l'entretien, il sera consacré, selon R. Meir; R. Yohanan le cordonnier déclare ce reste profane (243)Il ne permet pas de consacrer ce qui n'existe pas encore.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו. לקמן בפרקין מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים וכו':
הרי זו עושה אוכלת. שאין מעשה ידיה קדוש על פיו:
המותר. הקדיש מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר מן הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:
ר''מ אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
חולין. דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן הלכה:
משנה: 34b הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָֽשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם וַאֲפִילוּ כוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם אוֹ כוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן אָֽמְרוּ אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה.
Traduction
Le beau-frère Cohen, sur le point d’épouser par lévirat sa belle-sœur veuve, ne peut pas d’avance lui concéder le droit de manger de l’oblation (233)V. (Yebamot 9, 6). Si (sur l’année de délai dévolue à une vierge promise en mariage), elle s’est préparée 6 mois comme fiancée au 1er mari défunt, puis 6 autres mois pour le beau-frère, ou si elle a passé toute l’année en vue du défunt, sauf un jour consacré à se préparer pour le beau-frère, ou à l’inverse, si elle a consacré un seul jour au défunt et tout le reste de l’année au beau-frère, elle n’a pas encore le droit de manger de l’oblation (234)Quoique ce soit le privilège des 2 maris. Quant à l’opinion précitée (235)Selon le 2, la fiancée peut, après un an, manger de l'oblation, c’est une première version non confirmée depuis lors. Dans les temps ultérieurs, le tribunal a décidé que la femme aura seulement le droit de manger de l’oblation après avoir passé sous le baldaquin nuptial (après la cèrémonie du mariage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין דאחיו היא:
עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבע' הבעל:
ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם. אע''ג דרוב' בפני הבעל סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והה''ד אם נמי נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקנין כספו פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהת בחייו:
זו משנה ראשונה דמשהגיע הזמן אוכלת בתרומה:
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה. מפרש טעמא בגמרא:
הלכה: הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תַּנֵּי תַּמָּן. הַיְּבָמָה כָּל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלְּבַעֲלָהּ. עָמַד יְבָמָהּ בַּדִּין וּבָרַח נִיזּוֹנֶת מִשֶׁלּוֹ. חָלָה כְמִי שֶׁבָּרַח דָמֵי. וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כְּמִי שֶׁבָּרַח. אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה. הֲרֵי אֶנִי מֵיגֶדֶת אַלְמְנוּתִי בְבֵית בַּעֲלִי שׁוֹמְעִין לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ. אָמַר רַב זַבְדָּא. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ.
Traduction
R. Jérémie dit (237)L'édition Krotoschin commence ici le 4 que l’on a enseigné ailleurs (238)''Tossefta à Yebamot ch VI; B, ib, 41'': pendant les 3 premiers mois de son veuvage, une belle-sœur à qui incombe le lévirat sera nourrie sur les biens de feu son mari (mais pas au-delà). Si elle a dû intenter un procès au beau-frère (pour qu’il se décide à l’épouser, ou à se laisser déchausser), elle sera nourrie aux frais de ce dernier (à qui l’on impose cette amende pour le punir); s’il tombe malade ensuite ou s’il fait un voyage d’outre-mer, elle sera également nourrie aux frais du beau-frère. Lorsqu’une veuve déclare vouloir rester attachée au veuvage et continuer à habiter comme telle dans la maison du défunt, on l’écoute (et on l’entretient sur les biens du défunt). R. Yossé au nom de R. Ila ajoute: lorsque le beau-frère a déclaré qu’il ne veut pas se laisser déchausser par sa belle-sœur veuve, c’est comme s’il avait dit ne pas vouloir la répudier (et l’épouser; en ce cas, il lui doit l’entretien), et R. Zabda dit que R. Isaac a professé la même opinion.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני תמן. בתוספתא והובאה בבבלי יבמות דף מ''א:
כל שלשה חדשים. שהיא מעוכבת מלהנשא מחמת בעלה:
ניזונת משל בעלה. אבל מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה דהרי אינה מעוכבת מחמת בעלה ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידה ביבם ולא משל יבם עד שיכנוס אותה:
עמד יבמה בדין. עמה שתבעתו לכונסה או לפוטרה וברח ניזונת משלו דקנסינן ליה:
חלה. אחר שעמד בדין או שהלך לו למדה''י כמי שברח דמי:
הרי אני מיגדת. רוצה אני כל ימי להיות במשך אלמנותי בבית בעלי ולא אנשא:
שומעין לה. וניזונת כל ימיה משל בעלה וקמ''ל שאין הברירה ביד היורשין ליתן לה כתובתה ולפטרה ולאפוקי מאנשי יהודה בשלהי פרקין דלעיל:
האומר איני חולץ. אדלעיל קאי דקאמר ברח אחר שעמד בדין ניזונת משל יבם והיינו דוקא כשנתרצ' לייבם וברח דכיון דסופו לייבם הרי היא כאשתו אבל אם נתרצה לחלוץ וברח אין מעלה לה מזונות כיון דאין סופו לייבם והיינו דקאמר האומר איני חולץ כאלו אומר איני מגרש אלא אכנוס וכמתרצה לייבם דמי ואם ברח מעלה לה מזונות:
עָשָׂת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְלֹא סוֹף דָּבָר וֹ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַיָּבָם אֶלָּא אֲפִילוּ כוּלָּם לִפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. מַתְנִיתִין לֹא כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא כְמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא כְמִשְׁנָה הָאֶמְצָעִית. דְּתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים. אֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְייַן כַּסְפּוֹ. דִּלֹא כֵן מַה בֵין קוֹנֶה אִשָּׁה וּבֵין קוֹנֶה שִׁפְחָה. חָֽזְרוּ לוֹמַר. לְאַחַר י̇ב̇ חוֹדֶשׁ לִכְשֶׁיִּתְחַייֵב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. בֵּית דִּין שֶׁלָּאַחֲרוֹן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וּכְבָר שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בַּגְבַּג אֶצֶל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָה לִנְצִיבִין. אָֽמְרוּ מִשְּׁמָךְ שֶׁאֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. שֶׁלַח אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ. מוּחְזָק הָיִיתִי בָךְ שֶׁאַתָּה בָקִי בְסִתְרֵי תוֹרָה. אֲפִילוּ לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. מַה אִם שִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁאֵין הַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה הַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. אִשָּׁה שֶׁהַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה אֵינוֹ דִין שֶׁהַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. וּמָה אֶעֱשֶׂה וְהֵן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וְסָֽמְכוּ לָהֶם מִקְרָא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְשִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁהִיא נִקְנֵית בַּחֲזָקָה תֹּאמַר בְּזוֹ שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בַּחֲזָקָה. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר.
Traduction
– ''Si (sur l’année de délai dévolue à une vierge promise en mariage) elle s’est préparée 6 mois comme fiancée au 1er mari défunt, puis 6 autres pour le beau-frère, elle n’a pas encore le droit de manger de l’oblation sacerdotale''; et, finalement, si même ce ne sont pas 6 mois passés en préparation pour le beau-frère, mais fût-ce une année entière en préparation pour le défunt mari, moins un jour, elle n’aura pas encore droit à l’oblation. – Notre Mishna ne représente (comme opinion), ni la ''première version'', ni la dernière, mais une version intermédiaire; car il a été enseigné (239)Cf (Terumot 8, 1): ''En principe, une fille de simple israélite, déjà comme fiancée à un Cohen, peut manger de l’oblation, en raison de ce qu’il est écrit (Lv 22, 11): Si le Cohen acquiert un individu, acquisition faite par son argent, ce qui ne s’applique pas seulement à l’esclave, mais à la femme, laquelle est déclarée acquise (par l’argent de consécration du mariage), sans que ce soit semblable à l’achat d’une servante. Plus tard, ce privilège fut accordé à la fiancée au bout d’un an, lorsque le futur est tenu de la nourrir. Finalement, le dernier tribunal déclara que la femme pourra seulement manger de l’oblation après avoir passé sous le dais nuptial''. Déjà, R. Yohanan b. Bag Bag avait envoyé auprès de R. Juda b. Bethera, à Necibin (240)''Tossefta à ce traité, ch V; B, Qidushin 10'', pour lui demander s’il était vrai, comme on l’a rapporté de sa part, qu’une fille de simple israélite fiancée à un Cohen peut aussitôt manger de l’oblation. J’étais convaincu, lui fit répondre R. Juda, que tu es bien au courant des secrets de la loi, et je constate à regret que tu ne sais même pas appliquer le raisonnement a fortiori (qui ne laisse pas de doute à ce sujet). Or, si une esclave cananéenne, qui n’est pas tout à fait acquise par voie de cohabitation, pour être apte à manger de l’oblation, le devient quand son maître l’a achetée par l’argent (remis lors des fiançailles), au point d’être apte à manger l’oblation, comme elle le devient par l’acquisition résultant de la cohabitation. Que faire à cela pourtant, car les sages ont dit: En aucun cas, la femme ne commencera à manger l’oblation qu’après avoir passé sous le dais nuptial, en appuyant leur avis (241)Cf (Yebamot 9, 6) sur ce verset (Nb 18, 11): tout individu pur ''dans ta maison'' en mangera (après l’entrée de la femme à ''la maison''). A ce raisonnement, dit d’ailleurs R. Judan, on peut répliquer ceci: une esclave cananéenne pourra être acquise par une prise de possession (dès qu’elle fait le moindre travail pour le maître; aussi, dès l’achat par l’argent, elle est apte à manger l’oblation), tandis que la femme n’est pas acquise de cette façon; or, tous raisonnement par a fortiori que l’on peut réfuter est sans valeur juridique.
Pnei Moshe non traduit
ה''ג ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' אינה אוכלת בתרומה. ואפירושא דמתני' קמהדר משום דקשיא ליה השתא כולן בפני הבעל קתני בסיפא אינה אוכלת ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם מיבעיא והילכך קאמר דלא זו אף זו קתני:
מתני'. דקתני הגיע הזמן אוכלת בתרומה ולא מקודם לא כמשנה הראשונה דתני לקמן דמשע' האירוסין אוכלת בתרומה ולא כמשנה האחרונה דתנן ב''ד של אחריהן אמרו אינה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה אלא כמשנה האמצעית היא כדמפרשינן לקמן:
אוכלת בתרומה. משנתארסה:
קנין כספו. והך נמי קנין כספו היא. דלא כן. דאם לא כן אלא דוקא עבדו קרית ליה קנין כספו מה בין כו' וע''כ אשה נמי קנין כספו היא:
לכשיתחייב במזונותיה. וטעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה אבל כשנתחייב במזונותיה מייחד לה מדור ותו ליכא למיחש:
עד שתיכנס לחופה. דחיישינן לסימפון שמא ימצא בה מום ונמצא דקידושי טעות הן וזרה היא אבל משכנסה לחופה חזקה שהוא בודק לה וכונסה:
אפילו לדרוש בק''ו אין אתה יודע. ומפני מה אתה מסופק בזה שהרי ק''ו הוא מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה אם בא עליה ולא קנאה בכסף דקנין כספו בעינן:
כל טהור בביתך. משמע דוקא אחר נשואין שהיא בביתך:
הרי זה ק''ו שיש עליו תשובה. ובלאו האי סמך מקרא ק''ו פריכ' הוא דיכול לומר לו לא אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה אם התירה לו מנעל או שאר דבר עבדות ודין הוא שכספה מאכילתה בתרומה:
Ktouboth
Daf 35a
הלכה: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הֶקְדֵּשׁ בְּשֶׁלּוֹ. וְרִבִּי יוֹחָנָן 35a הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. חוּלִין בְּשֶׁלּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. בְּמוֹתָר מֵה̇ סְלָעִים פְּלִיגִין. תִּיפְתָּר בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ. וְנוֹתְנִין. אִם [אֵינוֹ] נוֹתְנִין לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹתָר אַחַר מִיתָה פְלִיגִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן מְסַייֵעַ לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם הָיָה מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. דִּבְרֵי הַכֹּל קָֽדְשׁוּ. וְאֵין כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה מְשׁוּעֲבָד לָאִישׁ לַאֲכִילַת פֵּירוֹת
Traduction
Ce que R. Meir déclare consacré (244)J (Nedarim 11, 4) ( 42d) et R. Yohanan dit être profane, n’est-il pas un bien propre au mari? (N’est-il pas libre d’en disposer)? R. Simon b. Lakish répond: ils discutent sur la libre disposition de l’excédant de 5 selà, et notre Mishna peut supposer le cas où le mari pourvoit à la nourriture de la femme, au lieu de lui donner un Maah d’argent pour ses besoins. Or, on a enseigné (245)Ci-après, (6, 1): Si le mari ne donne pas d’argent en espèces à sa femme, le gain produit par le travail de celle-ci revient à elle (246)Si au contraire le mari lui a remis de l'argent (5 selà), le gain produit par la femme revient au mari, et R Meir en autorise la consécration. Selon R. Yohanan, la discussion de la Mishna porte sur le cas où la femme en mourant laisse un reliquat de gain (dont le mari hérite); c’est comme s’il supposait le cas où le mari n’assigne pas de nourriture à la femme (ni d’espèces) (247)Et comme le gain revient en entier à la femme, il y a discussion sur le point de savoir si, après le décès, le mari peut consacrer le reste; tandis que si le mari subvient à la nourriture, tous s’accordent à lui laisser la faculté de consacrer le reste. En effet, dit R. Zeira, on a enseigné ailleurs, conformément à l’interprétation de R. Yohanan: la discussion a seulement lieu au cas où le mari ne pourvoit pas à la nourriture de la femme; mais s’il y pourvoit, tous lui confèrent le droit de consacrer le reliquat. Or, n’est-il pas constant que tout ce qui appartient à la femme est soumis au mari, qui en tire l’usufruit? (Donc, il peut le consacrer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר''ע אומר הקדש בשלו ור''י הסנדלר אומר חולין בשלו. בתמיה דקא ס''ד דהמותר דקאמר על מותר ממעשה ידיה שהן יתירין על הראוי למזונותיה קאמר והילכך קא מתמה הש''ס דהא מעשה ידיה שלו הן והיכי פליגי ר''מ ור''י הסנדלר בדבר שהוא שלו אם יכול להקדיש או לא:
במותר מה' סלעים פליגין. לאו במותר שנשארו ממעשה ידיה הראוין לבעל קאמר אלא במותר ממה שפסקו חכמים למעשה ידיה והן משקל חמש סלעים שהיא עושה לו בהא פליגין ר''מ ור''י הסנדלר וכדמפרש ואזיל מתני' במאי מיתוקמא:
תיפתר לה. למתני' במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. דתנן לקמן שהוא נותן לה מעה כסף בכל שבת לצרכיה לבד מן המזונות:
ה''ג ותנינן אם אין נותנין לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. כלומר דהיינו טעמיה דר''מ דאמר הקדש דס''ל דתיקנו המותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף והיינו דקאמר ותנינן אם אין נותנין וכו' דאלמא מעה כסף תחת מעשה ידיה הוא והילכך המותר יכול להקדיש שהרי מעלה לה מזונות ושלו הוא אבל מעשה ידיה אינן שלו שהרי אין נותן לה מעה כסף והילכך עושה ואוכלת ור''י הסנדלר ס''ל כמ''ד מעשה ידיה תחת מזונות והמותר תחת מעה כסף והילכך אינו יכול להקדיש המותר:
במותר אחר מיתה פליגין. אחר שתמות והוא יירשנה בהא פליגי אם יכול להקדיש כדמפרש ואזיל:
דו אמר ליה בשאינו מעלה לה מזונות. כלומר דרבי יוחנן מוקי למתניתין בשאינו מעלה לה מזונות ומיירי נמי בשאינו מעלה לה מעה כסף ודכ''ע סברי מעשה ידיה תחת מזונות ומעה כסף תחת המותר והילכך מחיים אפילו לר''מ אינו קדוש דהא אינו נותן לה כלום כי פליגי במותר לאחר מיתה דר''מ סבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ור''י הסנדלר סבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדמסיק לקמיה:
אבל אם היה מעלה לה מזונות. ונותן לה נמי מעה כסף ד''ה קדשו מחיים:
תני תמן. בברייתא בהדיא הכי דלא פליגי אלא בשאין מעלה לה מזונות:
ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות. בתמיה דנהי דאין המותר שלו מפני שאינו מעלה לה הא עכ''פ משועבדים לו לאכילת פירות דלא יהא אלא כשאר נכסים שלה שהבעל אוכל פירות ואמאי אין יכול להקדיש והא מחיים משועבדים לו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source