משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָצָה כוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבִּלְתִּי מִמָּךְ מְנָה וּלְאַלמָנָה מְנָה וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ חֲמִשִׁים זוּז. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמֵּאָה הֲרֵי זוֹ בְעִילָת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' והיא כותבת לו התקבלתי. אף על פי שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה. כל הפותח וכו'. והלכה כרבי מאיר בגזירותיו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁלֹּא הוֹסִיף לָהּ אֶלָּא בִשְׁבִיל חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעַל. בָּעַל גֵּירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וַעֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. בָּעַל מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי יָבָם עֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אַלֶכְסָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁאָמַר. נִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ מִן הָאֵירוּסִין גּוֹבָה מָאתַיִם. מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. הִילְכָתָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי אַבַּיֵי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנַנְיָה. 33a צֵא וּקְרָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יוֹסָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. סֵימָן הָיָה לָן דְּחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָתָן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע עָלָיו שֶׁמֵּת וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ. מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. שֶׁאִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ קַייָם לֹא הָיָה כוֹתְבָן. וָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְהִיא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהִיא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. וָמַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנִינָה. צֵא וּקְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומר רבי ינאי וכו'. כלומר והיאך אמר רבי ינאי עכשיו שאמרו לו לר''ח צא וקרא שמועתך מטעמא דאמר רבי יוסה בר זעירא בשם רבי יונתן דאין הלכה כר''א בן עזריה והרי סימן היה לן דחזקיה ורבי יונתן אמרו דבר אחד ואם ר' יונתן אמר הלכה כרבי שמעון בן מנסיא בודאי נמי דהלכה כרבי אלעזר בן עזריה קאמר וא''כ ע''כ מילתיה דרבי יונה בשם רבי יונתן הוא העיקר והלכה כר''א ב''ע וכן נפק עובדא שהורו הלכה למעשה כר''א ב''ע וכן מסיק בבבלי:
ומר רבי יעקב בר אחא הלכה כר''א ב''ע. השתא מסיק לה דודאי רבי יונתן נמי הלכה קאמר שהרי לעיל אמר רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה דהלכה כמותו והיא דר''א ב''ע והיא דר''ש בן מנסיא כלומר דחד טעמא אית להו דאזלינן בתר אומדן דעתא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:
אין מתנתו קיימת. דאזלינן בתר אומדן דעתיה שאלו היה יודע שבנו קיים הוא לא היה כותבן לאחרים נראה דגרסי' כאן אמר רבי יונתן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא:
מתנתו קיימת. משום דלא פירש בהדיא שבשביל ששמע שמת בנו הוא נותן לו:
דתני. בתוספתא הובאה בבלי יש נוחלין דף קל''ב:
א''ר יוסי סימן היה לן. כלומר דרבי יוסי פליג על רבי ינאי דודאי העיקר כמי שאמר בשם רבי יונתן דהלכה כר''א בן עזריה והרי יש לנו הכרע דכך הוא דסימן היה לן דחזקיה ור' יונתן שניהן אמרו דבר אחד דאזלינן בתר אומדן דעתא כדלקמן:
צא וקרא. פוק קרי קרייך לברא דאין לנו הכרע דהלכה כר''א בן עזריה שהרי רבי יונה אמר בשם ר''ז בשם רבי יונתן הלכה ורבי יוסה אמר בשם רבי יונתן דאין הלכה ואין אנו יודעין לכוין השמועה של רבי יונתן ואת אמר דהלכה כראב''ע:
אמר רבי ינאי. גרסינן:
בעל. כלומר הואיל דאמרינן חיבת ביאה הוא דקונה לה לפיכך אם בעל וגירשה והחזירה וק''ל בסוף הכותב המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה הוא מחזירה וגובה את הכל אפילו התוספת שעדיין חיבת לילה הראשון קיימת וכן אם בעל ומת ונפלה לפני יבם גובה את הכל:
כיני מתניתא. על ראב''ע דמתני' קאי דקאמר שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה לאו דוקא לכונסה קאמר אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל דחיבת ביאה הוא דקונה ולא חיבת חופה:
וְאֵי זוֹ הִיא אִשָּׁה וְאֵי זוֹ הִיא פִילֶגֶשׁ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה פִּילֶגֶשׁ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וּתְנָאֵי כְתוּבָּה. פִּילֶגֶשׁ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וְאֵין לָהּ תְּנָיֵי כְתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רַב. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. נוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה וּמַתְנֶה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְזוּנָהּ וּלְפַרְנְסָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי עֲקִיבָה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהִתְנָה שֶׁלֹּא לָזוּן וְשֶׁלֹּא לְפַרְנֵס. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. וְכִיוָן שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רַעֲבוֹן וְחִלְּקוּ הַנְּכָסִים בֵּינֵיהֶן הִתְחִילָה קוֹבֶלֶת עָלָיו לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן. הִיא נֶאֱמֵנֵת עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אָֽמְרָה לָהֶן. בְּוַדַּאי כָּךְ הִתְנֵיתִי עִמּוֹ. אֵין אַחַר קִנְייָן כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בודאי כך התניתי עמו. ואמרו לה החכמים אין אחר קנין כלום וכן הוא בתוספתא כלומר אין אחר התנאי בקנין כלום:
היא נאמנת עלי יותר מן הכל. כלומר היא בעצמה תאמר מהתנאי אשר היה בינינו:
וכיון שבאו שני רעבון וכו'. ולא הספיקו לה שראתה אחר שחלקו הנכסים ביניהן שנתמעט כ''כ מחלקה:
ומלמדתו תורה. כדי שיהא לו פנאי ללמוד תורה בלי טרדת מזונות ופרנסה:
זו דברי ר''מ ור''י. במתני' דפליגי אם יכול להתנות על הכתובה:
ותנאי כתובה. מזונות ובנין דכרין כדחשיב בפרקין דלעיל:
ואי זו היא אשה. איידי דאיירי בפלוגתא דר''מ ור''י בכתובה נקט נמי להא דפליגי איזו נקראת פילגש:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה כוֹתֵב כול'. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יְהוּדָה. אֵין פּוֹחֲתִין לִבְתוּלָה מִמְּנָה וּלְאַלְמָנָה מֵחֲמִשִּׁים זוּז. וְיִכְתּוֹב כֵּן מִשָּׁעָה 33b רִאשׁוֹנָה. אֶלָּא בְּפוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וְיִכְתּוֹב. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּך וְכָך. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּך וְכָך. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף. אֲבָל בַּתְּחִילָּה אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. אִין הוּא בַתְּחִילָּה וְאִין הוּא בַסּוֹף. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַל שֶׁלּא בָעַל וּמִשֶּׁבָּעַל. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שֶׁלֹּא כָנַס וּמִשֶּׁכָּנַס. לֹא בָעַל וְגֵירְשָׁה וְהֶחֱזִירָהּ הִיא כַּתְּחִילָּה הִיא בַסּוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא בעל וגירשה והחזירה היא בתחילה היא בסוף. כלומר אע''פ שלא כנס עדיין בכניסה שניה היינו בתחילה והיינו בסוף דזו נקראת נמי סוף הואיל וכבר כנסה בפעם הראשון ומהו דתימא לא סמכה דעתה השתא כיון דעדיין לא כנסה והוי כמו בתחילה וכתנאה הויא ובטל דהא מודי רבי יודא שאין יכול להתנות קמ''ל דהמגרש אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה וכזכתה בכתובתה דמיא והילכך מוחלת:
עד שלא כנס ומשכנס. דמשכנסה הוי סוף וכבר זכתה בכתובתה ואפילו לא בעל ומוחלת:
עד שלא בעל. הוי תחילה ומשבעל הוי סוף:
אין הוא בתחילה. איזה נקרא תחילה ואיזה נקרא סוף:
אף רבי יהודה מודה. שאינה מוחלת שעדיין לא זכתה בכתובה והוי כתנאי ותנאה בטל ופליגי חברייא ור''ז בפירוש תחילה וסוף:
לא אמר רבי יודא. במתני' דמוחלת מכתובתה אלא בסוף שכבר זכתה בכתובה ובידה למחול:
אשכח. בברייתא דבר קפרא באמת כן לרבי יודא שכותבת התקבלתי ממך כך וכך:
ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך. אי לאו דוקא מאה ונ' זוז קאמר אמאי נקט בלישניה הכי הוי ליה למימר והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך:
אלא בפוחת והולך. כלומר לאו דוקא נקט מנה וחמשים זוז אלא כמה שתרצה תפחות והילכך כותב לה מתחילה מאתים או מנה כדיניה והיא מוחלת אח''כ לפי רצונה:
גמ' מיסבר סבר רבי יהודה. קא סלקא דעתי' דרבי יהודה דוקא קאמר והיא כותבת התקבלתי מנה או חמשים אבל בפחות מכאן לא דקסבר רבי יהודה אין פוחתין לבתולה ממנה ואם כן הוא קשיא ויכתוב כן משעה ראשונה למה הוא לו לכתוב בתחילה שטר של מאתים והיא פוחתת לו מנה יכתוב לה מנה משעה ראשונה ולאלמנה חמשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source