Ktouboth
Daf 32b
רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁקִּידְּשָהּ זָֽכְתָה הַבַּת בֵּין הַבָּנוֹת וְהַבֶּן בֵּין הַבָּנִים. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי חֲנַנְיָא. הַמַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְבַיִת זָכָה בַבַּיִת. וּבִלְבַד מִן הַנִּישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זָכָת בַּמְטַלְטְלִין וְלֹא זָכָת בַּבַּיִת. וּפְלִיג. רִבִּי ירְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. תִּיפְתָּר שָׁהָיָה אוֹצָרוֹ שֶׁלְּאָבִיו נָתוּן שָׁם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ שְׁאוּלִין מִן הַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִם 32b אָמַר לוֹ לִשְׁאֵילָה לֹא זָכָה בָהֶן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן וְהוֹרֵי כְרִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. עִיקָּרָא לֵית לָהּ תֶּימֶלִיּוֹסִים. וְרַבָּנִין בָּנִין וְסַלְקוֹן עֲלָהּ.
Traduction
R. Aba b. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsque le père a déclaré destiner tant ou tant à son fils, puis, une certaine somme à sa fille; dès que celle-ci est mariée, elle acquiert ce qui lui est destiné au milieu des autres filles (par préciput), ainsi que le fils acquiert alors au milieu des autres fils (par privilège), pourvu qu’il s’agisse d’un premier mariage (225)Alors qu'il s'agit de l'acte le plus important, la promesse verbale du père suffit pour l'acquisition ultérieure. C’est conforme à ce qu’a dit R. Hanania (226)''V.J, ci-après, (12, 2), fin ( 34d); B, Baba Batra p 144'': lorsqu’un père marie son fils dans sa maison en la lu destinant, le fils l’acquiert, s’il s’agit d’un premier mariage (en ce cas, la destination verbale a son effet immédiat). R. Oshia dit: ce fils acquiert les biens mobiliers qui s’y trouvent, non la maison même. Est-ce un avis opposé que professe là R. Oshia? -Non, répond R. Jérémie au nom de R. Abahou, selon lui, il s’agit du cas où le père a encore son trésor (ses meilleurs biens) dans cette maison (en ce cas, le père n’entend pas se dessaisir de son immeuble). R. Hiskia dit au nom de R. Josué b. Lévi: ceci va sans dire, et il a fallu seulement énoncer l’avis de R. Oshia pour dire que si la maison contient des objets empruntés du dehors (à l’usage du père), le fils n’acquiert pas non plus la maison (dont le père a encore besoin pour abriter ces objets). R. Abahou dit: si le père dit au fils qu’il lui prête sa maison (pour le mariage), le fils ne l’acquerra pas de ce fait. Lorsqu’un fait analogue fut soumis à R. Jacob b. R. Aboun, celui-ci se prononça selon l’avis de R. Abahou. Au fond, dit R. Zeira, cet avis n’a pas de base certaine qemeliwsi'' (227)Cf J, (Sota 6, 2), et il n’y a pas lieu que les rabbins discutent à ce sujet.
Pnei Moshe non traduit
כמה אתה נותן וכו' ובלבד מן הנשואין הראשונים. דוקא בנישואין הראשונים של הבן והבת דמרוב שמחתו של האב בנשואין הראשונים גמר ומקני באמירה:
ואתייא כהאי דאמר רבי חנניא המשיא את בנו בבית זכה בנו בבית. שתקנת חכמים הוא מפני כבוד החתן שיהא לו מדור לדור בו ובלבד מן הנישואין ראשונים שלו:
ופליג. לשון שאילה הוא אם רבי הושעיה פליג על הא דאמרו זכה בבית וקאמר רבי ירמיה בשם רבי אבהו תיפתר הא דרבי הושעיה שהיה אוצרו של אביו נתון שם בבית דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו והילכך קאמר לא זכה בבית אבל היכא דלא משתמש האב שם אפי' ר' הושעיה מודה דזכה בבית:
לא כן צריכה אפילו שאולין מן השוק. לא צריך להשמיענו דאם היה אוצר שלו בתוכו דלא קנה הבית דמידי דקבוע הוא ופשיטא דלא הקנה לו הבית אלא כן צריכה להשמיענו דאפילו היו לו בבית דברים שהן שאולין לו מן השוק נמי לא קנה הבית הואיל ומשתמש בו האב:
אם אמר לו לשאילה. אם אמר האב בפירוש שאינו אלא כשואל לו הבית לפי שעה להשיא בתוכו וכן המטלטלין שבתוכו לשאילה לא זכה בהן:
עיקרא לית לה תימליוסים. עיקרו של דבר אין לו שורש ויסוד כדאמרינן בבבלי פרק מי שמת דף קמ''ד דהאי הילכתא המשיא את בנו בבית זכה בבית הוא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
ורבנין בנין וסלקון עלה. ורבנין בונין ועולין עליה כלומר דשקלי וטרי בה עוד בתמיה. תימליוסים. הוא שורש ויסוד הדבר ודוגמתו בסוטה ריש פ''ו:
אַתְּ אָמַר. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ וְלֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ וְלֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. שַׁנְייָא הִיא אֲחוֹתוֹ בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. וָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא נַעֲרָה בֵין שֶׁהִיא בוֹגֶרֶת. רִבִּי בָּא קַרְטִיגֵנָא בְעָא. אֲפִילוּ אַחֵר. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בוֹגֶרֶת. אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאָב פּוֹסֵק עַל יְדֵי בִתּוֹ. לֹא אִשָּׁה עַל יְדֵי בִתָּהּ. לֹא אָח עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ. כָּל שֶׁכֵּן בּוֹגֶרֶת. אַף לְמִידַּת הַדִין כֵּן. תֵּן בִּתָּךְ לִפְלוֹנִי וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ. קַח שָׂדֶה פְלוֹנִית וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כָּךְ וַכָּךְ.
Traduction
Il est dit plus haut que le père peut prendre un engagement (d’argent) envers sa fille. Est-ce seulement lorsqu’elle est jeune fille (dépendante de lui), ou aussi, lorsqu’elle a déjà atteint la 2e majorité? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit: un père peut s’engager envers sa fille (la mettre d’avance en possession), mais non une femme envers sa fille, ni un frère envers sa sœur. Or, la distinction à l’égard de cette dernière s’applique aussi bien à la jeune fille qu’à celle qui a atteint la 2e majorité; de même ici (pour la transmission paternelle), il n’y a pas non plus de différence entre l’adolescente et celle de la 2e majorité. R. Aba de Carthagène demanda: si même un autre que le père déclare s’engager à donner telle somme en dot à une fille lorsque son père la mariera, celle-ci acquiert-elle par le mariage? Et en est-il de même si la fille a déjà atteint la 2e majorité ou non? On peut résoudre ce point à l’aide du même enseignement précité: ''Un père peut s’engager envers sa fille, mais non une femme envers sa fille, ni un frère envers sa sœur'', ni à plus forte raison, un étranger. Il en est de même en stricte justice (pour la question d’argent), comme suit: Quelqu’un déclare à son prochain que si celui-ci donne sa fille en mariage à un tel, il lui paiera telle somme; ou si celui-ci achète tel champ, il lui paiera telle somme (en aucun de ces cas, l’engagement verbal ne suffit à faire acquérir au prochain intéressé la somme promise, et celui-ci ne serait pas fondé à intenter une réclamation).
Pnei Moshe non traduit
את אמר. כמו אמר מר האב פוסק ע''י בתו ובעי הש''ס אפילו בוגרת מי נימא דוקא בתו נערה דקמטי הנאה לידיה דכסף קידושיה שלו אבל בוגרת לא או דילמא לא שנא:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דקתני האב וכו' ולא אשה על ידי בתה. אשה שפסקה לבתה לא קנתה ולא אח על ידי אחותו:
שנייא היא אחותו וכו'. כלומר כמו דבאחותו אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת דאין כאן סברא לחלק ובשתיהם לאו כלום הוא:
וכא. והכא נמי גבי אב דפוסק אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת ובשתיהם פוסק הוא:
רבי בא קרטיגנא בעא אפילו אחר. אם אמרינן דאפילו אחר שאמר לו תן בתך לפלוני ואני אתן כך וכך לנדוניא אם קנו הדברים וצריך ליתן או אב דוקא:
אמרין אפילו בוגרת אחר. מאי כלומר כל זה הוא מן הבעיא דהרי אמרו אפילו בבתו בוגרת קנתה ואע''ג דלא מטי הנאה לידיה והוי כאחר או דילמא דוקא אב דדעתו קרובה היא וגמר ומקני לה באמירה אבל אחר לא:
נישמעינה מן הדא כו'. וקתני לא אח ע''י אחותו וכ''ש אחר גרסינן:
אף למדת הדין כן. כמו דבפסיקת אחר לנדוניא לאו כלום הוא וכן הדין לענין ממון כדמפרש ואזיל:
תן בתך לפלוני וכו'. והא לאו פסיקת נדוניא היא שהרי אמר ליתן לאב עצמו וענין ממון הוא וכן אם אמר קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך והלך זה ולקח השדה אינו חייב ליתן לו כלום דלאו דברים הנקנין באמירה הן:
Ktouboth
Daf 33a
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָצָה כוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבִּלְתִּי מִמָּךְ מְנָה וּלְאַלמָנָה מְנָה וְהִיא כוֹתֶבֶת הִתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ חֲמִשִׁים זוּז. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמֵּאָה הֲרֵי זוֹ בְעִילָת זְנוּת.
Traduction
R. Juda dit: la somme obligatoire du douaire pourra être diminuée, si la femme veut donner à son mari un reçu pour la moitié de la somme, la vierge déclarant 100 zouz et la femme 30 z.; au contraire, que si le douaire est diminué de la somme fixée à 200 zouz pour l’une et à 100 pour l’autre, l’union est illégale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והיא כותבת לו התקבלתי. אף על פי שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה. כל הפותח וכו'. והלכה כרבי מאיר בגזירותיו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁלֹּא הוֹסִיף לָהּ אֶלָּא בִשְׁבִיל חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעַל. בָּעַל גֵּירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וַעֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. בָּעַל מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי יָבָם עֲדַיִין חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן קַייֶמֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אַלֶכְסָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁאָמַר. נִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ מִן הָאֵירוּסִין גּוֹבָה מָאתַיִם. מִן הַנִּישּׂוּאִין גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. הִילְכָתָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי אַבַּיֵי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנַנְיָה. 33a צֵא וּקְרָא. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יוֹסָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. סֵימָן הָיָה לָן דְּחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָתָן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע עָלָיו שֶׁמֵּת וְעָמַד וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ. מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. שֶׁאִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ קַייָם לֹא הָיָה כוֹתְבָן. וָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְהִיא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהִיא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. וָמַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּ לְרִבִּי חֲנִינָה. צֵא וּקְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
Traduction
Il faut compléter dans la Mishna l’avis de R. Eléazar relatif aux veuves: elles n’ont droit au douaire supplémentaire qu’au cas où le mari a bénéficié de la 1re nuit, en faveur de laquelle ce supplément a été promis; et puisque l’on invoque la question de relation, lorsqu’après celle-ci le mari a répudié la femme, puis l’a reprise, cette considération subsiste, et la femme a droit au supplément; de même, au cas où le mari qui a cohabité avec elle meurt et elle incombe par lévirat à son beau-frère, ladite considération subsiste aussi. R. Jacob b. Aha dit, ou R. Alacsa dit au nom de Hiskia d’adopter pour règle l’avis de R. Eléazar b. Azariah qui a dit (dans notre Mishna): lorsqu’après une promesse de supplément le mari meurt, si la femme est devenue veuve ou a été répudiée après les fiançailles, elle n’a droit qu’au douaire ordinaire de 200 zouz; si elle est veuve après le mariage accompli, elle a droit au douaire avec supplément. R. Hanania dit aussi que cet avis sert de règle. R. Yanaï fit dire à R. Hanania de faire sa lecture au dehors (sans s'occuper du point de fixer la règle), puisque R. Yona ou R. Zeira dit au nom de R. Yonathan que cet avis sert de règle, tandis que R. Yossé b. Zeira dit au nom du même que l’avis de R. Eléazar ne sert pas de règle (on ne sait donc de quel côté pencher). Au contraire, dit R. Yossé, le premier avis prédomine, et nous avons un indice que R. Hiskia et R. Yonathan s’accordent à exprimer tous deux la même opinion, car il a été enseigné (228)''Tossefta à ce traité, ch IV; B, traité Baba Batra 132'': Lorsqu’un père dont le fils s’est rendu dans une province d’outre-mer apprend que ce fils est mort, et fait don par écrit de tous ses biens en faveur d’un autre, puis le fils revient, le don est définitif (puisqu’il n’a pas été spécifié que ce don est fait à condition); selon R. Simon b. Menassia, le don n’est pas définitivement acquis à autrui, car si le père avait connu l’existence du fils, il n’eût pas écrit le contrat de donation (sur quoi, R. Yonathan, adopte cet avis de R. Simon pour règle (229)Selon l'addition du comment Pné-Mosché. Or, R. Jacob b. Aha a dit d’adopter pour règle l’avis de R. Eléazar b. Azariah, lequel a le même motif que R. Simon b. Menassia (de se reporter au mobile qui a dicté le contrat, soit pour le legs du patrimoine à un étranger, soit pour le supplément du douaire à la femme); d’autre part, R. Yanaï a exprimé des doutes sur ce sujet à l’égard de R. Hanina, en lui disant d’aller réfléchir au dehors, en raison de ce que R. Yossé b. Zeira au nom de R. Yonathan n’admettait pas comme règle l’avis de R. Eléazar b. Azaria (on sait maintenant le contraire, par analogie d’avis au sujet de R. Simon). En effet, un fait analogue est survenu, et l’on a enseigné d’adopter pour règle l’avis de R. Eléazar b. Azariah.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא. על ראב''ע דמתני' קאי דקאמר שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה לאו דוקא לכונסה קאמר אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל דחיבת ביאה הוא דקונה ולא חיבת חופה:
בעל. כלומר הואיל דאמרינן חיבת ביאה הוא דקונה לה לפיכך אם בעל וגירשה והחזירה וק''ל בסוף הכותב המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה הוא מחזירה וגובה את הכל אפילו התוספת שעדיין חיבת לילה הראשון קיימת וכן אם בעל ומת ונפלה לפני יבם גובה את הכל:
אמר רבי ינאי. גרסינן:
צא וקרא. פוק קרי קרייך לברא דאין לנו הכרע דהלכה כר''א בן עזריה שהרי רבי יונה אמר בשם ר''ז בשם רבי יונתן הלכה ורבי יוסה אמר בשם רבי יונתן דאין הלכה ואין אנו יודעין לכוין השמועה של רבי יונתן ואת אמר דהלכה כראב''ע:
א''ר יוסי סימן היה לן. כלומר דרבי יוסי פליג על רבי ינאי דודאי העיקר כמי שאמר בשם רבי יונתן דהלכה כר''א בן עזריה והרי יש לנו הכרע דכך הוא דסימן היה לן דחזקיה ור' יונתן שניהן אמרו דבר אחד דאזלינן בתר אומדן דעתא כדלקמן:
דתני. בתוספתא הובאה בבלי יש נוחלין דף קל''ב:
מתנתו קיימת. משום דלא פירש בהדיא שבשביל ששמע שמת בנו הוא נותן לו:
אין מתנתו קיימת. דאזלינן בתר אומדן דעתיה שאלו היה יודע שבנו קיים הוא לא היה כותבן לאחרים נראה דגרסי' כאן אמר רבי יונתן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא:
ומר רבי יעקב בר אחא הלכה כר''א ב''ע. השתא מסיק לה דודאי רבי יונתן נמי הלכה קאמר שהרי לעיל אמר רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה דהלכה כמותו והיא דר''א ב''ע והיא דר''ש בן מנסיא כלומר דחד טעמא אית להו דאזלינן בתר אומדן דעתא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:
ומר רבי ינאי וכו'. כלומר והיאך אמר רבי ינאי עכשיו שאמרו לו לר''ח צא וקרא שמועתך מטעמא דאמר רבי יוסה בר זעירא בשם רבי יונתן דאין הלכה כר''א בן עזריה והרי סימן היה לן דחזקיה ורבי יונתן אמרו דבר אחד ואם ר' יונתן אמר הלכה כרבי שמעון בן מנסיא בודאי נמי דהלכה כרבי אלעזר בן עזריה קאמר וא''כ ע''כ מילתיה דרבי יונה בשם רבי יונתן הוא העיקר והלכה כר''א ב''ע וכן נפק עובדא שהורו הלכה למעשה כר''א ב''ע וכן מסיק בבבלי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source