הלכה: לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב כול'. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוּפָּה. בָּעֵי דָא אָמְנוּתָא טְרִקִילִין וְקָיְטוֹן חוּפָּה וְקָיְטוֹן נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לְהָדָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ. לִזְנוֹת בֵּית אָבַיהָ. פְּרָט שֶׁמָּֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:
אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:
הבנים עיקר. למצוה:
לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:
שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:
מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:
לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:
כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:
חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:
להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:
להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:
גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
משנה: 28b לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּישּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁהָֽלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָֽסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:
זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:
בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:
מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:
עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
משנה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האב אינו חייב במזונו' בתו. בחייו ובתו לאו דוקא ובגמרא איפליגו בה תנאי:
זו מדרש דרש ראב''ע. ביום שמינוהו נשיא:
בכרם ביבנה. על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם. הבנים יירשו והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו מתנאי כתובה שהבנים זכרים יירשו כתובת בנין דכרין כדתנן במתני' דלקמן והבנות יזונו מנכסיו. מה הבנים. זכרים אין יורשין כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן כך הבנות אינן ניזונות מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:
מתני' לעולם היא ברשות האב. ואם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה וזכאי בה ככל זכות האב בבתו:
עד שתיכנס לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע''י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
הלכה: הָאָב אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ כול'. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַבָּנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מִצְוָה לַזּוּן אֶת הַבָּנוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנִים עִיקָּר. וְאִית תַּנָּיִי תַנֵּי. הַבָּנוֹת עִיקָּר. מָאן דָּמַר. הַבָּנִים עִיקָּר. לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמָאן דָּמַר. הַבָּנוֹת עִיקָּר. שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מצוה לזון את הבנות. כלומר במתני' לא קאמר אלא חובה הוא דליכא הא מצוה איכא וכר''מ בבבלי:
אצ''ל את הבנים. כדמפרש לקמן דעסקי באורייתא. חייב לזון את הבנות. והיינו לאחר מיתת אביהן מתנאי כתובה אבל בחיי אביהן אפילו מצוה ליכא ואיידי דלאחר מיתה חובה תנא במתני' אינו חייב בחייו הכי מפרש לה בבבלי:
הבנים עיקר. למצוה:
לתלמוד תורה. בשביל שילמדו תורה:
שלא יצאו לתרבות רעה. אם לא ימצאו מזונות שאין דרכן להתבזות:
מתניתא. ברייתא מסייע לר''ל דאפילו להפר נדריה יצאת מרשות האב:
לזנות בית אביה. כתיב בנערה המאורסה פרט לשמסרו וכו' דהויא בחנק דתו לא מיקרי' בית אביה וכן בנדרים דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לא קרינן בה בית אביה ואינו מפר נדריה:
כעין דא אמנותא. כעין זו המלאכה שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול וקיטון חדר הקטן הפתוח לתוכו ובלשון המשנה כקיטוניות פתוחות לטרקלין מדות פ''א:
חופה וקיטון. כלומר החופה בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל:
להדא מילא. כמו ליידא. לאיזה דבר היא ברשות הבעל ועל מתני' קאי מסרו וכו' הרי היא ברשות הבעל:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל עדיין אינה ברשותו שיהא הוא לבדו מפר נדריה:
להפר נדריה. נמי ברשותו היא וכדמפרש ר''ז:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו נדרה שנדרה קודם שתיכנס לחופה שיפר לה עכשיו קאמר אלא לעולם אינו מיפר לה עד שתכנס לחופה והא דקאמר להפר נדריה לאפוקי האב דעד האידנא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשותו:
גמ' לא סוף דבר לחופה. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפי' לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹדְעִין אָנוּ מִי הָיָה בַמִּנְייָן. עוּקְבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא. זוֹן בָּנֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן מָרִי. אֲמַר לֵיהּ. עוּקְבָּא רְשִׁיעָא. זוֹן בָּנֶיךָ. אָמַר רִבִּי עוּלָּה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם הָֽיְתָה מֵנִיקָה פּוֹחְתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
באושא. כשישבה סנהדרין באושא שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בפ''ד דר''ה:
יודעין אנו מי היה במניין. דרך תמייה כלו' וכי אנו יודעין מי הם שהיו באותו המנין דלית הילכתא כוותייהו אלא מימר אמרינן ליה שהוא דרך אכזריות אם לא יזונם כדאמר רבי יוחנן לקמיה אבל מיכף לא כייפינן:
עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן. ושאל לו אם חייב לזון בניו קטנים:
מנן מרי. מנין לך רבי:
עוקבא רשיעא. גער בו בנזיפה על שלא קיבל ממנו כעין דאמר בבבלי דאמרינן להו יארוד ילדא ואבני מתא שדיא התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר:
מתניתין אמרה כן. שחייב לזון בניו הקטנים:
דתנינן תמן. בפרקין דלקמן גבי המשרה אשתו ע''י שליש:
ומוסיפין לה על מזונותיה. בשביל הקטן שאוכל עמה:
רִבִּי מֵאִיר עֲבַד כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשׁ רִבִּי מֵאִיר. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ מִשֶּׁזָּכָה בָהּ (חֲבֵירוֹ) שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ. שֶׁהוּא כוֹתֵב לוֹ. אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבִיד אֲישַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא.
בֵּית שַׁמַּי עָֽבְדִין כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דְּבֵית שַׁמַּי דָֽרְשֵׁי. בְּסֶפֶר כְּתוּבָתָהּ מְלַמֵּד. שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ. שֶׁאִם תִּינָּֽשְׂאִי לְאַחֵר תִּיטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לֵיכִי. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי.
דְּבֵית הִלֵּל עָֽבְדִין לָהּ כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשׁ הִלֵּל הַזָּקֵן לְשׁוֹן הֶדְיוֹט. כָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיּאָה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וַחֲבֵירוֹ חוֹטְפָהּ מִן הַשּׁוּק. וּכְשֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹתָן מַמְזֵירִים. אָמַר לָהֶן הִלֵּל הַזָּקֵן. הוֹצִיאוּ כְּתוּבַת אִימּוֹתֵיכֶן. וְהוֹצִיאוּ כְּתוּבַת אִימּוֹתֵיהֶן וּמָ‍ֽצְאוּ כָתוּב בָּהֶן. לִכְשֶׁתִּיכָּֽנְסִי לְבֵיתִי תְּהַוְייָן לִי לְאִינְתּוּ כְדַת מֹשֶׁה וִיהוּדָאֵי.
רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה עֲבַד לָהּ כְּתוּבָּה ממִדְרָשׁ. שֶׁדְּרָשָׁהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יָזוֹנוּ. מַה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אַף הַבָּנוֹת לֹא יִזּוֹנוּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי לעזר בן עזריה עבד לה כתובה מדרש. עיין כל הסוגיא עד סוף הלכה ביבמות פ' ט''ו ושם פירשתי:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנִינָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה שֶׁיְּהֵא אָדָם מַפְרִישׁ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת. עַד אֵיכָן. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא חַד אָמַר עַד כְּדֵי תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְחָרָנָא אַמָר. כַּבֵּד אֶת י֨י מֵהוֹנֶךָ. כְּמֵרֵאשִּׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ. רִבִּי גַמְלִיאֵל בַּר אִינִיָּא בָּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַה חוֹמֶשׁ בְּכָל שָׁנָה. גָּרַשׂ בְּהִילְכָתָא קַדְמִייָתָא דְּפֵאָה וְלֹא מוֹת. אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּת לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
שיהא אדם מפריש חומש נכסיו למצות. אבל לא יותר:
עד איכן. הוא החיוב בלא התקנה:
כדי תרומה. עין בינונית אחד מחמשים ותרומת מעשר אחד ממאה וכפי ערך זה יתן לצדקה:
כבד את ה' מהונך. ומראשית וגומר:
כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה בלבד:
מה חומש בכל שנה. ומסיים בפ''א דפיאה ולחמש שנים הוא מפסיד כולא ומשני התם בתחילה לקרן ומכאן ואינך לשכר וכו' וע''ש כל הסוגיא כדמציין התלמוד בעצמו עד ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבא והתם דריש לה על פסוק וצדקה תציל ממות:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַּר חֲנִינָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה בְּמַקְפִּיד אֶת הַזָּקֵן וְהִכָּהוּ יִינָתֵן לוֹ בוֹשְׁתּוֹ שָׁלֵם. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִקְפִּיד אֶת הָזָּקֵן וְהִכָּהוּ וְנָתַן לוֹ בָשְׁתּוֹ מֻשְׁלָם. אָֽמְרֵי. רִבִּי יוּדָה בֶּן חֲנִינָה הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יינתן לו בושתו שלם. כלו' שנותנין לו בושת כפי הראוי לכבודו ולא כמכה או מבייש לשאר כל האדם:
בְּנֵי בָנִים מָה הֵן. רִבִּי מָנָא אָמַר. [בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין בְּנֵי בָנִים כְּבָנִים.] רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יָֽתְבִין. סָֽבְרִין מֵימַר. הוּא בְּנֵי בָנִים שֶׁכָּן הוּא בָנִים שֶׁלְּהַלָּן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּנֵי בָנִים קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בני בנים. שיש לזה הכותב נכסיו מה הן אם הן ניזונין כמו בניו הקטנים:
בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. כלומר כמו להלן בירושה דבני בנים הרי הן כבנים וכן כאן לענין מזונות:
בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה. קפסה כמו קפצה כלומר שאני בירושה שקפצה עליהן ירושה מן התורה שהן באין תחת אביהן אבל גבי מזונות דלאו מן הדין הוא אלא מתקנת חכמים ולא תיקנו אלא בבניו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנַנְיָה. נִמְנוּ בְאוּשָׁה בְּכוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו הוּא וְאִשְׁתּוֹ נִיזּוֹנִין מֵהֶן. בָּנָיו קְטַנִּים מָה הֵן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן חֲנִינָה. הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו קְטַנִּים נִיזּוֹנִין מֵהֶן. 29a אַלְמָנָתוֹ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִתְּתָבַת וְלָא אִפְרָשַׁת. אָמַר רִבִּי בָּא בָּר מָמָל. אִתְּתָבַת וְאִפְרָשַׁת. אָמַר רִבִּי בָּא. נִרְאִין דְּבָרִים אִם הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת בֶּימֵי בַעֲלָהּ אוֹכֶלֶת. וְאִם לָאו אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. לֹא אָמַר אֶלָּא כוֹתֵב. הָא מוֹכָר לֹא. כָּתַב לְבָנָיו וּמָכַר לַאֲחֵרִים מָה הֵן מִסְתַּבְּרָה אִתָא. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲנָא לֵית מַתַּת לֵיהּ אִתָא. רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָה אַגְרִין לֵיהּ שַׁמָּשָׁא וּמְסַבִין לֵיהּ אִיתָא כְּמָה דוּ דְּהִיא שַׁמְּשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
מסתברא אתא. מן הסברא הוא דהדין נמי כן:
אנא לית מתת ליה. איני יכול להביא זה מן הסברא:
אתא ר' מנא. ופירשה מן הסברא דלא מסתברא ששוכרין לו שפחה לשמשו מן הנכסים שכתב לבנו:
ומסבין ליה איתא כמה דו דהיא שמשא. כלומר וכן משיאין לו אשה ולא יהא אלא כמו שפחה לשמשו ולפיכך אשתו ניזונת עמו מן הנכסים שלא כתב לו על מנת שימכור לאחרים ולא ימצא ממה לזון עם אשתו:
כתב לבניו ומכר לאחרים. כתב נכסיו לבנו והלך הבן ומכרן לאחרים מה הן אם הוא ואשתו ניזונין מהן הואיל ומכרן זה או דילמא על דעת כן לא נתן לו במתנה שיזכה בהן הלוקח בחייו:
הא מוכר. נכסיו לבניו לא ואע''ג דמתנה כמכר לענין שיעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה לא יהיב ליה מתנה אבל בנו ליכא למימר הכי:
לא אמר אלא כותב. לא שנו אלא כותב נכסיו לבניו במתנה:
ואם לאו. כגון שהוציאה מעשה ידיה למזונותיה ולא אכלה בחיי בעלה אינה אוכלת לאחר מותו:
רבי בא בר ממל. אמר שפירשוה כדמפרש ואזיל:
אתתבת ולא אפרשת נשאלה שאלה זו בבה''מ ולא פירשוה:
אלמנתו מהו. אם אוכלת לאחר מייתתו:
הוא ואשתו נזונין מהן. אפילו כתבן להן מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת חכמים הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source