Ktouboth
Daf 26b
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יֵיאָֽמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם. מָהוּ יֵאָֽמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְנוֹס וְיִבְעוֹל וְיִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים. וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. לֹא סוֹף דָּבָר וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. אֶלָּא עַד שֶׁיִּתְחַוְורוּ הַדְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רִבִּי אַסִּי אָמַר. וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים נִסְקָלִין וְלֹא הַבַּעַל לוֹקֶה וְלֹא נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע עַד שֶׁיֹּאמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְהַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. אָֽמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְלֹא אָֽמְרוּ. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי בּוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱמַר כָּאן שׂוּמָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שׂוּמָה. מַה שׂוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מָמוֹן אַף כָּאן מָמוֹן. וְהָתַנֵּי. לֹא אָמַר 26b לָעֵדִים. בּוֹאוּ וְהֵעִידוּנִי. אֶלָּא הֵן בָּאִין מֵאֵילֵיהֶן. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מַאָה סֶלַע אֶלָּא אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִּימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר. הָא אִם אָמַר. אֲפִילוּ לֹא שְׂכָרָן כְּמִי שֶׁשְּׂכָרָן. הֵבִיא הָאָב שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. אַחַת אוֹמֶרֶת. עִמָּנוּ הְיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. פְּשִׁיטָא אוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. נִסְקָלִין. וְאוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. לוֹקִין וְנוֹתְנִין מֵאָה סֶלַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עַל יְדֵי אֵילּוּ וְלֹא עַל יְדֵי אֵילּוּ לוֹקִין וְנוֹתְנִין מֵאָה סֶלַע. אֶלָּא לוֹקִין מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
Traduction
On a enseigné que R. Eléazar b. Jacob dit: il faut prendre à la lettre les paroles du texte. Qu’est-ce que l’on entend par là? Cela signifie, dit R. Yossé b. Aboun, que le mari est passible d’amende pour calomnie, lorsqu’après avoir fait entrer sa femme au domicile conjugal, il a cohabité avec elle, puis il lui conteste sa virginité, et qu’ensuite le père ''étend le drap devant les anciens de la ville''. Toutefois, il ne suffit pas d’étendre le drap réel; il faut encore que la démonstration d’innocence soit prononcée (qu’il n’y ait pas eu de tromperie) Selon R. Assé, l’expression ''ils étendront le drap'' est applicable aux témoins, c.-à-d. jamais ils ne seront passibles de la pénalité de la lapidation, ni le mari calomniateur subira les coups de lanière et paiera les cent selâ d’amende, jusqu’à ce qu’ils aient déclaré que le mari était avec eux dans tel endroit, et qu’il les a pris à gage pour leur faire prêter un faux témoignage. S’ils ont seulement dit qu’il était avec eux dans tel endroit sans ajouter avoir été payés pour faux témoignage, quelle sera la règle? (Les pénalités sont-elles applicables au calomniateur, ou non)? R. Yossé b. R. Aboun, ou R. Yohanan répond au nom de R. Simon b. Lakish, qu’il y a une analogie à tirer du terme soum (imputer), employé ici au sujet de la calomnie, et ailleurs au sujet de l’intérêt, (Exode 22, 24); or, comme dans ce dernier texte invoqué, il s’agit d’argent, le même terme aura en vue de l’argent dans notre présent chapitre (et à défaut de paiement des faux témoins, il n’y a pas d’amende). Mais, n’a-t-on pas enseigné (contrairement à R. Yossé b. R. Aboun) que si le mari n’a pas sollicité les témoins de venir témoigner en sa faveur et qu’ils sont venus spontanément, le mari ne subira, ni la peine des coups, ni la pénalité de l’amende, et c’est la femme (en cas de véracité), ou les témoins convaincus de faux qui, les premiers, subiront la lapidation? Or, c’est vrai lorsque le mari ne leur a rien dit; mais dès qu’il les a demandés, ne les eut-il pas payés, c’est comme s’il les avait payés (et il est coupable). Si le père amène au tribunal 2 groupes de témoins (contre le mari), dont le 1er groupe dit aux témoins adverses: ''vous avez été avec nous dans tel endroit au moment où vous prétendez attester en faveur du mari accusateur'', et le 2e groupe dit que le mari a payé ces gens pour prêter faux témoignage contre la femme, il est évident que les témoins accusant le mari d’avoir été avec eux à tel endroit seront lapidés (s’ils sont convaincus de faux), et ceux qui l’accusent d’avoir salarié des témoins pour prêter un faux témoignage seront passibles (pour faux) des coups de lanière et devront payer l’amende. R. Yossé b. R. Aboun dit: Ce n’est pas par suite de la conviction de faux qu’ils sont passibles de la pénalité des coups et de l’amende, mais ils le sont pas transgression du IXe commandement: Tu ne porteras pas contre ton prochain un faux témoignage.
Pnei Moshe non traduit
ייאמרו הדברים ככתבן. הא דכתיב ופרשו השמלה לאו משל הוא אלא הדברים נאמרו ככתבן כדמפרש ואזיל דלעולם אינו חייב עד שיבעול ופרשו השמלה ממש קאמר:
לא סוף דבר ופרשו השמלה. כלומר אפילו לראב''י דמפרש שמלה ממש לא סגי בהא דפרשו השמלה לחודי' אלא עד שיתחוורו הדברים כשמלה ויתברר הדבר על ידי שנושאין ונותנין בענין זה אם הוא אמת שדם בתולין הוא ואין כאן הערמה דשמא דם ציפור הוא כדלעיל:
רבי אסי אמר ופרשו השמלה. אעדים קאי ועל עידי האב המזימין לעידי הבעל דאזהר קרא שיפרשו הדברים כשמלה ואין עידי הבעל נסקלין עד שיזומו בעמנו הייתם:
והבעל שכרן. על ולא הבעל לוקה ולא נותן ק' סלע קאי שאינו לוקה ונותן קנס עד שיעידו עידי האב שבפניהם שכר הבעל להעדים שיעידו שקר:
אמרו עמנו היה. בעיא היא אם לא אמרו אלא עמנו היה הבעל במקום פלוני ושם היו ג''כ העדים ולא אמרו ששכרן מהו מי אמרינן דוקא שכרן בממון בעינן או דילמא כיון דנראין הדברים שהבעל היה עם העדים ונועדו יחדיו בדבר כמי ששכרן דמי ולוקה ונותן קנס:
נאמר כאן שומה. ושם לה עלילות דברים:
ונאמר להלן שומה. לא תשימון עליו נשך:
אף כאן ממון. דאינו לוקה עד שיעידו ששכרן בממון להעיד שקר:
והתני. דלא כרבי יוסי ברבי בון:
אלא או היא. אם אמת היה:
או זוממיה. אם שקר הוא:
מקדימין לבית הסקילה. כלומר שאין להן מנוס להמלט ממיתה וטעמא דאינו לוקה מפני שלא אמר להן כלום הא אם אמר להן להעיד שקר אף על פי שלא שכרן כמי ששכרן ולוקה ונותן קנס וקשיא לרבי יוסי ברבי בון:
הביא האב שני כיתי עדים. להזים עידי הבעל:
נסקלין. כשחזרו והוזמו הן:
לוקין ונותנין מאה סלע. דכאשר זמם לעשות איכא שעל ידי עדותן היה הבעל לוקה ומשלם:
ולא על ידי אלו כו'. כלומר וכי לא ע''י עדותן של אלו ואלו הוא דלוקין כו' שהרי אם לא היו הזוממין הראשונים מעידין עמנו הייתם כלום הוי הזמה כלל מתחילה ואפילו אם כת השניה היו מעידין ששכרן אין כאן הזמה בלא עמנו הייתם ולא היה הבעל לוקה ומשל' וא''כ הכת השניה שהיו מעידין ששכרן והוזמו עכשיו לא הן בלבד היו הגורמין מתחילה למלקות ולקנס וליכא השתא כאשר זמם אלא הן לוקין בלבד משום לאו דלא תענה:
. הביא האב עדים להזים עידי הבעל וחזרו והוזמו עידי האב. ונמצא עכשיו הוא לוקה ונותן מאה סלע כאשר זמם לעשות להבעל והעדים הן בסקילה שרצו בעדותן לגרום מיתה לעידי הבעל:
Ktouboth
Daf 27a
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הֵבִיא הָאָב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל. הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ לֹא הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב לֹא נִמְצָא הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. סָבַר רִבִּי זְעִירָא. שְׁנֵי דִינִין הֶן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֶׁם רִבִּי אַבָּהוּ. כּוּלּוֹ דִין אֶחָד הוּא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. אֶל זִקְנֵי הָעִיר זֶה בֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. הַשַּׁעְרָה זֶה בֵית דִּין שֶׁלְּכֹגֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִינֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִסְקֶלֶת בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. 27a מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם הִיא מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִין דְּלָא תַנִּיתָהּ פְלִיגָא. אֶלָּא בְמוֹצִיא שֵׁם רַע פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֲבָל בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. וְאַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי מָנָא כְּרִבִּי אַבָּהוּ.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda devant R. Zeira: lorsque le père a produit des témoins pour convaincre de faux ceux du mari, et au contraire ceux du père ont été convaincus de faux, dira-t-on que le père subira la pénalité des coups et celle de l’amende par décision d’un tribunal composé de 3 juges (187)J, (Sanhedrin 1, 1) fin ( 18b), bien que les témoins convaincus de faux soient condamnés à la lapidation par un tribunal de 23 membres, ou faut-il aussi ce tribunal de 23 pour condamner le père? R. Zeira répondit: si les témoins du père n’avaient pas été convaincus de faux, le mari eut été condamné à l’amende et aux coups par 3 juges, et ses témoins auraient été lapidés par un tribunal de 23 membres; c’est que, selon la pensée de R. Zeira, il y a là 2 jugements distincts (à ne pas confondre). R. Jérémie dit au nom de R. Abahou: tout dépend d’un seul jugement (et sera, en conséquence, réglé par le même tribunal). Un enseignement conteste cet avis de R. Abahou; car du verset devant les anciens de la ville (Dt 22, 17), on conclut que c’est là le tribunal de 3 membres, comme le terme suivant à la porte (ibid.) vise le grand tribunal de 23 membres. N’en résulte-t-il pas qu’il y a 2 juridictions? On peut justifier cet avis d’après R. Meir, qui assigne au tribunal de 3 membres la faculté de punir par les coups de lanière et l’amende. On a enseigné ailleurs (188)Sanhedrin ibid: ''Celui qui viole une fille, ou la séduit, ou calomnie sa femme, sera jugé par un tribunal de 3 membres; tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, le calomniateur est jugé par le grand tribunal de 23 membres, parce que la question comporte une peine capitale''. R. Mena dit: c’est au sujet de la calomnie contre une jeune fille seulement fiancée que cette discussion est ainsi exposée; selon R. Meir, un tribunal de 3 juges condamne la femme (en cas de véracité de l’accusation) à perdre son douaire; le grand tribunal de 23 membres la condamne à la lapidation; selon les autres sages, le même tribunal qui la condamne à la lapidation la contraint aussi à restituer le douaire. Pour le calomniateur, au contraire, tous s’accordent à reconnaître que le tribunal même qui condamne les faux témoins à la lapidation, condamne aussi le mari calomniateur à la pénalité des coups et à l’amende de cent selâ. Quoi, lui dit R. Yossé b. R. Aboun, de ce qui n’est pas exposé explicitement, tu fais l’objet d’une discussion? En réalité, le différend se reporte sur la question du calomniateur: celui-ci, selon R. Meir, sera condamné aux coups et à l’amende par le tribunal de 3 membre, et ses témoins (passibles d’une peine capitale) le seront par le grand tribunal de 23 membres; selon les autres sages, le tribunal même qui condamne les témoins à être lapidés (celui de 23) condamne aussi le mari calomniateur à la pénalité des coups et à l’amende; tandis qu’au sujet de la simple fiancée, tous s’accordent à reconnaître que le même tribunal qui la condamne à la lapidation la contraint de rendre le douaire. L’interprétation que vient de donner R. Mena est conforme à l’avis de R. Zeira (qu’il n’y a pas de discussion au sujet du mari), et celle de R. Yossé b. R. Aboun est conforme à l’avis de R. Abahou (d’admettre 2 juridictions, selon R. Meir, pour le même fait):
Pnei Moshe non traduit
לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. אם נאמר דדין המכות והממון יהיה בב''ד של שלשה כדתנן ד''מ ודיני המכות בשלשה והעדים יהו נדונים בכ''ג או דילמא הואיל והוצרכו עכשיו לב''ד של כ''ג משום העדים נידון הוא ג''כ באותו ב''ד דכדין אחד הוא. אילו לא הוזמו עידי האב. והיה הבעל לוקה ונותן מאה סלע בב''ד של ג' ועדיו היו נסקלין בב''ד של כ''ג ועכשיו נמי כן כדמסיק דקסבר רבי זעירא שני דינין הן דין הבעל לא שייכא לדין העדים והאי כדיניה והאי כדיניה הוא נידון בשלשה והן בכ''ג:
ר''י בשם ר' אבהו. קסבר כולו דין אחד הוא והואיל ונזקקין לב''ד של כ''ג בשביל העדים נידון נמי הבעל באותו ב''ד:
אל זקני העיר זה ב''ד של שלשה. דסתם זקני הן ב''ד של ג' כדאמרינן בעלמא זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי כאן שלשה:
השערה זה ב''ד של עשרים ושלשה. ששם סנהדרי קטנה יושבין והאי קרא כתיב גבי והוציאו את בתולי הנערה דמיירי כשהביא האב עדים להזים עידי הבעל אלמא דשני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג וקשיא לרבי אבהו:
פתר לה כר''מ דאמר לוקה ומשלם בשלשה גרסינן. דר''מ אמר בסנהדרין דדינו של מוציא שם רע שיהא לוקה ומשלם בשלשה ורבי אבהו מפרש פלוגתייהו בדינו של הבעל כרבי יוסי ברבי בון לקמן וסבר ר''מ שני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג:
תמן תנינן. בריש סנהדרין האונס כו' ופליגי רבי מנא ורבי יוסי ברבי בון בפירושא דפלוגתייהו:
בנערה מאורסה פליגין. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל וכשהוזמו עדיו מיירי שיהא הוא נידון בשלשה אלא בתחילת דין של מוציא שם רע קאמר שבא להפסיד כתובתה ולא להורגה שאין כאן עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר''מ בשלשה וקסבר ר''מ אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא כשיבאו לב''ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזינתה ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי מתחילה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי דיני נפשות להא לא חיישינן הילכך מפסדת כתובתה בשלשה:
ונסקלת בג' ועשרים. כשיבאו עדים ויעידו עליה שזנתה אז נזקלת בכ''ג:
מקום שנסקלת. דקסברי חוששין ללעז והילכך מתחילה בעינן שלשה ועשרים ושם היא מפסדת כתובתה דשמא יבאו עדים ויעידו עליה:
אבל במוציא שם רע. כלומר אם הדין על הבעל על שהוציא שם רע שהוזמו עדיו כ''ע מודים דבמקום שהעדים נסקלין וכו' הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא נידון הבעל ג''כ באותו ב''ד דדין אחד הוא:
אין דלא תניתה פליגא. בתמיה מה שלא נשנה בפירוש את עבד לה פלוגתא:
אלא במוציא שם רע פליגין. בדינו של הבעל דר''מ סבר שני דינין הן וחכמים סברי דין א' הוא:
אבל בנערה המאורסה. כשבא הבעל לדון עליה כ''ע מודו וכו' דחוששין ללעז:
ואתייא דרבי מנא כר''ז וכו'. כלומר בפירוש אוקמתא דמתני' דר''י בר' בון מיקי לה נמי דפליגי בדינו של הבעל כרבי אבהו לעיל דמוקי להך ברייתא דסברה שני דינין הן כר''מ ודר' מנא כרבי זעירא דלא מוקי לה פלוגתייהו בהכי אבל לענין דינא ע''כ לא ס''ל כוותיה. ואי אפשר להחליף הגי' דא''כ רבי יוסי ברבי בון כמאן דהא אליביה סברי חכמים דין אחד הוא ור''ז סבר שני דינין הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source