Vayedaber

Kidouchine

Daf 42b

תַּנֵּי. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַל שֵׁם וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבֵּחַ י֙י. אֶלָּא תְּלָייָן יְהוֹשֻׁעַ בַּדּוֹפָן. אָמַר. אֲנִי לֹא מְקָֽרְבָן וְלֹא מְרָחֲקָן. אֶלָּא בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַבְּחִירָה וְאֶת שֶׁדַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב לְרַחֵק יְרַחֵק. בָּא דָּוִד וְרִיחֲקָן. שֶׁנֶּאֱמַר. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְלָמָּה רִיחֲקָן. עַל שֵׁם וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה. אָמַר דָּוִד. בָּעֲוֹן אַרְבָּעָה דְבָרִים הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים. בָּעֲוֹן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים 42b וּפוֹסְקִין צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין. בָּעֲוֹן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְנַיִין. הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וגו'. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְחָרָה אַף י֙י בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וגו'. בָּעֲוֹן מְגַלֵּי עֲרָיוֹת מְנַיִין. וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בְּזִימּוֹתַיִיךְ וּבְרָעָתֵךְ. מַהוּ עוֹנְשׁוֹ שֶׁלְּדָבָר. וַיִּמָֽנְעוּ רְבִיבִים וּמַלְקוֹשׁ לֹא הָיָה וגו'. בָּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים מְנַיִין. כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ. בָּעֲוֹן פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין מְנַיִין. נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִין אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. בָּדַק דָּוִד בְּכָל דּוֹרוֹ וְלֹא מָצָא אֶחָד מֵהֶן. הִתְחִיל שׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתוּמִּים. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי י֙י בְּאוּרִים וְתוּמִּים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּתִיב בַּקְּשׁוּ אֶת י֙י כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ. מָהוּ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּפָעֳלוֹ כְּאַחַת. וַיֹּאמֶר י֙י עַל שָׁאוּל וְעַל בֵּית הַדָּמִים. עַל שָׁאוּל שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים. שָׁלַח דָּוִד וְקָרָא לָהֶם. מַה לָכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל. אָֽמְרִין לֵיהּ. עַל אֲשֶׁר הֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים. שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם וַחַזָּן וְסוֹפֵר וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. מָה אַתּוּן בְּעוּ כְדוֹן. אָֽמְרוּ לֵיהּ. יוּתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁם מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַי֙י בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר י֙י. אָמַר לוֹן. וּמָה הֲנָייָה לְכוֹן וְאִינּוּן מִתְקַטְּלִין. סְבוּ לְכוֹן כְּסַף וּדְהַב. וַהֲיוֹן אָֽמְרִין. אֵין לָנוּ כֶסֶף עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ. אָמַר. דִּילְמָא דְּאִינּוּן בְּהַתִּין פְּלָגוֹן מִן פְּלַג. נְסַב כָּל חַד מִינְּהוֹן וַהֲוָה מְפַייֵס לֵיהּ קוֹמֵי גַרְמֵיהּ וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ. מָה הֲנָייָה אִית לָךְ דְּאִינּוּן מִתְקַטְּלִין. סַב לָךְ דְּהַב וּכְסַף. וְהוּא אָמַר. אֵין לָנוּ כֶסֶף עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ. אֵין לִי כְּתִיב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד. שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ לְיִשְׂרָאֵל. רַחֲמָנִין וּבוֹייְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. רַחֲמָנִין מְנַיִין. וְנתַן לְךָ רַחֲמִים. בּוֹייְשָׁנִין מְנַיִיִן. וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם. זֶה סֵימָן לְבוֹייְשָׁן שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. וְכָל שֶׁאֵין לוֹ בוֹשֶׁת פָּנִים דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא עָֽמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים מְנַיִין. וְשָׁמַר י֙י אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד. וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן אֶחָד מֵהֶן. מִיַּד עָמַד וְרִיחֲקָן. שֶׁנֶּאֱמַר וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. אַף עֶזְרָא רִיחֲקָן. שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנְּתִינִים יוֹשְׁבִים בָּעוֹפֶל. אַף לְעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן. דִּכְתִיב והעובר את העיר יאבדוהו.

Traduction

Les serviteurs arrivent de là'', puisqu’il est dit (Jos 9, 27): Josué les donna en ce jour à la communauté et à l’autel comme coupeurs de bois et puiseurs d’eau. On comprend l’utilité de ces deux services pour la communauté; en quoi servaient-ils l’autel de Dieu? Josué les suspendit pour ainsi dire (les Guibéonites) au pied du mur (de l’autel), et dans son hésitation il dit (241)Cf. J., (Sanhedrin 6, 9) ( 23c).: Je ne les éloigne, ni les rapproche; cela dépend du futur constructeur du Temple, et il rapprochera les uns, à son gré, ou les écartera. Aussi, David vint et les éloigna, comme il est dit (2S 21, 2): Les Guibéonites ne sont pas des enfants d’Israël. Pourquoi David les éloigna-t-il? Parce qu’il est dit (ibid. 1): Il y eut une famine au temps de David durant trois ans de suite; d’une année à l’autre, David recula sa décision à cet égard (sans trouver quelle est la cause, ou le péché, suscitant ce malheur) - (242)Suit un passage traduit en (Taanit 3, 3)..

Pnei Moshe non traduit

על שם ויתנם יהושע. אנתינים קאי דלכך נקראו נתינים:

ניחא לעדה. שנתנם לחוטבי עצים ולשואבי מים:

ולמזבח ה'. מאי היא:

אלא תליין יהושע בדופן. כלומר תלאן ברפיון ורמז הוא עד שיבא דוד ועתיד לבנות המזבח לבית הבחירה שדוד בנה היסודות כדאמרי' בסוכה בשעה שכרה דוד השיתין והוא ירחק או יקרב אתכם:

ולמה ריחקן על שם. דכתיב ויהי רעב בימי דוד וגו' ובדק בשנים אלו למצוא העון לתלות ולא מצא:

שהוא עושה משפט ופעלו כאחת. שתבע משפטן של הגבעונים ומזכיר טובה ופעולתו של שאול דכתיב אל שאול ואל בית הדמים:

שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכ':

דילמא דאינון בהתין. שמא מתביישין הן קצתם בפני קצתם ליטול כסף בפניהן ולקח כל א' בפני עצמו לפייסו ולא נתפייסו והיינו דכתיב אין לי כסף וגו':

שלש מתנות טובות. עיקרי ויסודי המדות:

והנתינים יושבי' בעופל. היו נבדלי' ממחנה ישראל להיות עם בפני עצמן א''נ עופל לשון אופל ובמחשך מעשיהם שהם מרוחקים מישראל:

והעובד עיר יעבדוהו. הנתינים שהוא עובד העיר שניתנו לחוטבי עצים ולשואבי מים ישארו בעבדותן ובריחוקן:

Kidouchine

Daf 43a

כְּתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן. וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָֽלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַדְמוֹנִי וְאֶת מְפִיבוֹשֶׁת וגו'. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּנֵי מֵירַב הָיוּ וְגִידְּלָתָן מִיכַל וְנִקְרְעוּ עַל שְׁמָהּ. וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעוּם בָּהָר לִפְנֵי י֙י וְיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד. חָסֵר יוֹ''ד. זֶה מְפִיבוֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְנָתַן דָּוִד עֵינָיו בּוֹ לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם. אָמַר דָּוִד. הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְכָל מִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי. וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו וְהָלַךְ הַמִּזְבֵּחַ וְקָלְטוֹ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֶקְרָא אֶל אֱלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלָי. שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. וְהֵמָּה הוּמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשׁוֹנִים כְּתִיב קְצִיר שְׂעוֹרִים. וַתִּקַּח רִצְפָּה בַּת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ עַל הַצּוּר. מָהוּ עַל הַצּוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. גָּדוֹל הוּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִילּוּל הַשֵּׁם. בְּחִילּוּל הַשֵּׁם מַה כָתוּב לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ. וּבְקִידּוּשׁ הַשֵּׁם כָּתוּב מִתְּחִילַּת הַקָּצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עָד שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וְהָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹמְרִים. מַה חָֽטְאוּ אֵילּוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית עֲלֵיהֶן מַידַּת הַדִּין. וְהָיוּ אוֹמְרִים. עַל שֶׁפָּֽשְׁטוּ יְדֵיהֶן בַּגֵּרִים גְּרוּרִין. אָֽמְרוּ. מָה אֵילּוּ 43a שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם רְאוּ הֵיאַךְ תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּמָן. הַמִּתְגַּייֵר לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֵין אֱלוֹהַּ כֵּאלֹהֵיכֶם וְאֵין אוּמָּה כְּאוּמַּתְכֶם. וְאֵין לָנוּ לְהִידָּבֵק אֶלָּא בָּכֶם. הַרְבֶּה גֵרִים נִתְגַּייְרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הָאֲנַשִׁים הַגֵּירִים וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר.

Traduction

. Il est dit (2S 21, 6-8): Le roi dit: Je les livrerai. Le roi prit les 2 fils de Ritspa, fille d’Aïa, qu’elle avait enfantés à Saül, savoir Armoni et Mefibosheth, et les 5 fils de Mical (246)Midrash Rabba à (Nb 5).. Mais, puisqu’il est dit (2S 6, 23): Mical, fille de Saül, n’eut pas d’enfants jusqu’au jour de sa mort, comment le roi a-t-il pu les livrer? On peut en conclure que c’était des fils révoltés de David, qui ayant été élevés par Mical portèrent le nom de celle-ci. Ils les livra aux mains des Guibéonites, qui les mirent en croix sur la montagne devant l’Eternel, et ils périrent tous sept ensemble (2S 21, 9). Dans le mot sept il manque une lettre, pour viser ainsi la grâce faite à Mefibosheth, fils de Jonathan, fils de Saül, un grand savant dans la connaissance de la loi; David l’épargna et le fit échapper de leurs mains (ib. 7). David dit: Je les ferai passer devant l’autel, et celui que l’autel attirera sera réservé pour moi. Ce qui fut fait; au moment du passage devant l’autel, David pria, et en effet l’autel attira Mefibosheth, selon ces mots (Ps 57, 3): J’invoquerai Dieu, l’Eternel d’en haut, le fort qui accomplira son œuvre en moi; d’où l’on infère que Dieu s’accorda avec David à épargner cette vie. Il est dit (2S 21, 9-10): On les fit mourir au commencement de la moisson des orges. Alors Ritspa, fille d’Aïa, prit un sac, et l’étendit sur un roc etc. Pourquoi ce choix? -C’est que, répond R. Oshia, elle s’écria (Dt 32, 4): O roc, son œuvre est parfaite (par invocation au Seigneur). R. Aba b. Zimna dit au nom de R. Oshia: la sanctification de Dieu (un fait honorable) est au-dessus de sa profanation (aux 2 cas réunis); au sujet de celle-ci (ou crime capital), il est dit (Dt 21, 23): Son corps mort ne restera pas la nuit sur le bois (du supplice); tandis que pour la sanctification il est dit (2S 21, 10): du commencement de la moisson jusqu’à ce qu’il tombât de l’eau du ciel sur eux. Ceci prouve que les condamnés restèrent pendus du 16 Nissan au 17 Heshwan, et comme les passants se demandaient quel crime ont pu commettre ces gens, pour que la loi du séjour nocturne d’un cadavre ait été modifiée à leur égard (de les laisser si longtemps exposés), on leur répondit: c’est pour avoir étendu la main comme des prosélytes traînards (pour s’être attachés de force à suivre les Israélites). On disait alors: Si pour les Guibéonites, non convertis par conviction (mais par peur), on voit comment Dieu vengea leur sang, à plus forte raison il doit en être ainsi à l’égard des convertis par conviction. Nul Dieu ne ressemble au vôtre; nulle nation n’égale la vôtre, et nous ne voulons nous attacher qu’à vous. Beaucoup de prosélytes se convertirent alors, comme il est dit (2Ch 2, 16): Salomon fit le dénombrement de tous les prosélytes; il chargea 7000 d’entre eux de porter les fardeaux, et 8000 de couper le bois sur la montagne.

Pnei Moshe non traduit

כתיב ויאמר המלך וגו'. וכתיב התם ואת חמשת בני מיכל והא כתיב ולמיכל בת שאל לא הי' לה ולד ואת אומר אכן:

רַב הוּנָא אָמַר. בִּימֵי רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּיקְשׁוּ לְקָֽרְבָן. רִבִּי אַבָּהוּ מַפִּיךְ לִישְׁנָא. בִּימֵי רִבִּי לָֽעְזָר. אָֽמְרוּ. מִי מְטַהֵר חֶלְקוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. הָדָא אָֽמְרָה יְהוֹשֻׁעַ רִיחֲקָן. אֲפִילוּ תֵימָא. יְהוֹשֻׁעַ רִיחֲקָן. כְּלוּם רִיחֲקָן אֶלָּא פְסוּלֵי מִשְׁפָּחָה. אִין תֵּימַר. מִשּׁוּם פְּסוּלֵי עֲבֵירוֹת. מֵעַתָּה הַבָּא עַל הַנְּתִינָה לֹא יְהֵא לָהּ קְנָס. וְהָתַנִּינָן. הַבָּא עַל הַנְּתִינָה יֵשׁ לָהּ קְנָס. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. אֵירְרָן כְּנָחָשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם. וְכָתוּב וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי. וְכִי חִיוִּי הָיוּ. אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֶׂה חִיוִּי. אָמַר. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךְ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְרַמֶּה בָהֶן וְהֵן אוֹכְלִין וְנֶעֱנָשִׁין וַאֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמִי. כָּךְ עָשׂוּ אֵילּוּ. אָֽמְרוּ. יוֹדְעִין אֲנַחְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִיזִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ י֙י אֱלֹהֶיךָ. וְכָתוּב לֹא תַכְרוֹת לָהֶם בְּרִית. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין וּמְרַמִּין בָּהֶן וְהֵם כּוֹרְתִין עִמָּנוּ בְּרִית. מַה נַפְשֵׁךְ. יְהָֽרְגוּ אוֹתָנוּ עָֽבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה. יְקַייְמוּ אוֹתָנוּ עָֽבְרוּ עַל הַגְּזֵירָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֵן נֶעֱנָשִׁין וְאָנוּ יוֹרְשִׁין הָאָרֶץ.

Traduction

R. Houna dit: au temps de R. Eléazar b. Azaria, on voulut les rapprocher (leur permettre d’épouser des filles libres). R. Abahou renversait les termes de cette proposition: on voulut d’abord les rapprocher, puis au temps de R. Eléazar, on les écarta, en disant: Qui va purifier la part ''de l’autel''? (Ils étaient figurés par cette expression). Cela prouve que Josué les éloigna. Mais en admettant même cet éloignement, Josué écarta seulement ceux dont la descendance (ou alliance impropre) était entachée d’un défaut? (Pourquoi donc parler de la ''part d’autel'', qui semble impliquer un service)? Or, il ne saurait s’agir du défaut par mélange avec une esclave, par la relation avec une telle descendante ne devrait pas entraîner d’amende, et pourtant il est dit (247)J., (Ketubot 3, 1).: qu’en ce cas il y a une amende à payer? En effet, dit R. Eléazar, Josué les maudit à l’instar du serpent, comme il est dit (Jos 9, 23): Maintenant, soyez maudits; et il est dit (ibid. 7): Alors les principaux d’Israël dirent à ces Héviens. Ce n’étaient pas des Hiwites (mais des Amorrhéens); seulement, ils avaient agi comme le Hiwa (serpent). Je sais, se dit Josué, ce que l’Eternel a dit de lui (Gn 2, 7): Au jour où tu en mangeras, tu mourras; je vais donc agir de ruse avec ces gens, qui en mangeant de l’interdit seront punis, tandis que je conquerrai le pays pour les miens. De même, ils agirent aussi, se disant: Nous savons l’ordre de l’Eternel à Israël (Dt 20, 17): Tu extermineras les Hétites, les Emorrhéens, le Pharizi, comme l’Eternel ton Dieu te l’a prescrit; et il est dit (Dt 7, 2): Tu ne contracteras pas d’alliance avec eux. Allons les tromper et former l’alliance avec eux, et le dilemme suivant aura lieu: s’ils nous tuent, ils enfreignent le serment prêté; s’ils nous admettent, ils transgressent l’ordre divin; en tous cas, ils seront punis, et ils ne conquerront pas la Palestine. - (248)Suivent deux passages traduits, l'un en (Yebamot 1, 6), l'autre ibid., 8, 3..

Pnei Moshe non traduit

בקשו לקרבן. מפסולי עבדות ולהיתירן בבת חורין:

מפיך לישנא. שמתחלה היו רוצים לקרבן ואח''כ בימי ר' אלעזר חזרו שאמרו מי מטהר חלקו של מזבח דנהי חלקינו נתיר דהפקר ב''ד הפקר וחלקו של מזבח מי יתיר:

הדא אמרה יהושע ריחקן. מדקאמר חלקו של מזבח ש''מ דמפרש ולמזבח ה' למזבח ממש שנתנן להיות עובדים למזבח לחטוב עצים ולשאוב מים ונסייע במה שיכולין ולא כדדריש לעיל ולמזבח עד שיבא דוד דא''כ מאי חלק מזבח דקאמר שהרי לא מצינו בדוד שריחקן אלא מלהתחתן בהם כדכתיב לא מבני ישראל המה שאינן ראוין לבא בישראל:

אפילו תימא יהושע ריחקן כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. כלומר אי משום הא אפילו נימא דיהושע ריחקן אכתי לא דייק לן חלק מזבח מי יתיר שהרי ע''כ יהושע נמי לא רחקן אלא מלבא בקהל ולא לעבדות ממש אלא מלהתחתן בהם אף לאחר שנתגיירו דאין תימר משום פסולי עבדות מעתה לא יהא להן קנס דהבא על השפחה אין לה קנס והאנן תנן הבא על נתינה יש לה קנס ואפילו למ''ד יהושע רחקן לא שייך חלקו של מזבח דקאמר:

איררן כנחש. הקדמוני דכתיב החוי שעשו בערמה כמעשה נחש:

רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוּיִים וּמִן הַתַּדְמוֹרִיים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁגֵּירֵי תַדְמוֹר כְּשֵׁירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִין מֵרֶקֶם טְהוֹרִין. הָא גֵירֵי תַדְמוֹר כְּשֵׁירִין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מקבלין גרים כו'. מפורש בסוף פרק קמא דיבמות:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר שְׁמוּעָתָא. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד מַכְשִׁיר וְחַד מְקַבֵּל. מָאן דְּמַכְשִׁיר מְקַבֵּל וּמָאן דְּמְקַבֵּל לֹא מַכְשִׁיר. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב נַחְמָן. בָּבֶל לְיוּחֲסִין עַד נָהָר יזק. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר עַד נָהָר יזק. וְחַד אָמַר. עַד נָהָריואנִי. אָמַר רַב יְהוּדָה. בֵּין הַנְּהָרוֹת כְּגוֹלָה לְיוּחֲסִין. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן בְּרוֹקָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. בְּנֵי מֵישָׁא לֹא חָשׁוּ לָהֶם אֶלָּא מִשּׁוּם סָפֵק חֲלָלוֹת. כֹּהֲנִים שֶׁשָּׁם לֹא הִקְפִּידוּ עַל הַגְּרוּשׁוֹת. תַּמָּן אָֽמְרִין. מֵישָׁא מֵתָה מָדַי חוֹלָה. עֵילָם וגבביי גוֹסְסוֹת. חֲבִיל יָמָא תְכִילְתָא דְבָבֵל. שנייא וגבביא וצררייא תְכִילְתָא דַחֲבִיל יָמָא.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source