Kidouchine
Daf 3b
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין. הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. הַטַּעֲנָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מָעָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁתֵּי מָעִין. מִחְלְפָה שִׁיטַּתְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף דֵּינָר. וָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף מָעָה. מִחְלְפָה שִׁיטַּתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף פְּרוּטָה. וָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף שְׁתֵּי 3b מָעִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בֵּית שַׁמַּי לְמֵידִין מִתְּחִילַּת מְכִירָתָהּ שֶׁלָּעִבְרִייָה. מַה תְּחִילַּת מְכִירָתָהּ בְּדֵינָר אַף קִידּוּשֶׁיהָ בְּדֵינָר. בֵּית הִלֵּל לְמֵידִין מִסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ. מַה סוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִּפְרוּטָה. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁנֶּאֱמַר וְיָֽצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין כָּסֶף. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֵין כָּסֶף. מִיכָּן שֶׁנִּמְכְּרָה בְּכֶסֶף יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכַמָּה יוֹתֵר מִכֶּסֶף. דֵּינָר. אוֹ כֶסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁאִם בִּקְּשָׁה לִיגָּרַע. מְגָרַעַת בְּמָעָה בְכָל שָׁנָה וְיוֹצֵא. וְתִגְרַע בִּפְרוּטָה. אָמַר רִבִּי בּוּן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם בִּקְּשָׁה לִיגָּרַע מִתְּחִילַּת הַשָּׁנָה הַשִּׁישִּׁית תְּחִילַּת גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה וְסוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה. אֶלָּא תְּחִילַּת גֵּירוּעֶיהָ בְּמָעָה וְסוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה. אִילּוּ נִשְׁתַּייֵר שָׁם אֶלָּא שָׁוֶה פְרוּטָה שֶׁמָּא אֵינָה מְגָרַעַת וְיוֹצְאָה. כְּשֵׁם שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִּפְרוּטָה. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. מִמַּה שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִּפְרוּטָה אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁקִּידּוּשֶׁיהָ בִּפְרוּטָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (15)(Shevuot 6, 1).: Les juges défèrent le serment en cas d’aveu partiel, lorsque l’objet de la contestation a au moins une valeur de deux pièces d’argent, et l’aveu porte sur un minimum de la valeur d’une prouta; selon les Shammaïtes, l’objet de la contestation pourra n’être que d’un maa; selon les Hillélites, elle devra être de deux maas. Est-ce que l’école de Shammaï n’est pas en contradiction avec elle-même? D’une part (pour les mariages), elle est d’avis que, par pièce d’argent, on entend le Dinar (16)V. J., ibid. ( 36d)., tandis que d’autre part (pour le serment), il est question de maa pour représenter la pièce d’argent? De même, l’école de Hillel n’est-elle pas en contradiction avec elle-même? D’une part (pour le mariage), elle est d’avis d’entendre par pièce d’argent une prouta, tandis qu’ici elle entend par là deux maas? En voici l’explication, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Hanina: pour le mariage, l’école de Shammaï adopte comme terme d’analogie le principe de la vente d’une servante juive; comme en principe elle sera vendue pour un dinar, de même la consécration en mariage se fera pour une pièce d’argent de cette valeur (17)''En quittant son maître pour cause de désaccord (Ex 21, 8) à 11, la fille juive qui lui a été vendue comptera pour quelle somme elle est entrée au service et combien d'années elle y a passées; puis, défalquant une diminution pour chaque année écoulée à ce service, elle rendra au maître la différence entre son prix versé et celui de la valeur actuelle.''. L’école de Hillel au contraire adopte, pour terme d’analogie, la diminution de valeur (ou le montant de la diminution de valeur de la servante juive lors de sa sortie de chez le maître); et comme cette réduction peut aller jusqu’à une prouta, la même valeur sera admise comme minimum pour la consécration en mariage. Or, pourquoi l’école de Shammaï admet-elle comme unité de valeur le dinar? C’est qu’il est écrit (Ex 21, 11): Elle sortira gratuitement, sans argent (ou rançon); or, il va sans dire qu’elle n’a pas d’argent à recevoir, et cette expression (superflue) a pour but d’indiquer qu’elle sera vendue pour de l’argent (deux maas) supérieur à la consécration légale (un maa). Est-ce à dire qu’en principe elle a été vendue pour un peu plus d’un dinar, le mot argent signifiant dinar? Ou désigne-t-il une prouta, et l’on suppose qu’elle a été vendue pour une somme supérieure, ou deux prouta? Finalement, il faut admettre que le type minimum de l’ ''argent'' est le maa. Pourquoi alors n’est-ce pas le maa (au lieu du dinar) que l’on adopte comme unité du prix de vente? R. Aboun au nom de R. Juda b. Pazi dit: en cas de vente d’une fille juive pour un dinar, lorsqu’elle voudra diminuer la valeur, on défalquera un maa par chacune des années de service (un dinar = six maas), après quoi elle peut sortir sans rien devoir. Mais pourquoi ne pas admettre (en cas de vente primitive à raison d’un maa) que la diminution annuelle sera d’une prouta (= 1/8 de maa)? Il faut tenir compte, répond R. Aboun, du cas où cette fille voudrait invoquer la diminution de valeur dès le commencement de la sixième année; or, si le maa était l’unité de mesure, comment supposer que le commencement de la diminution en cette sixième année et la fin soient de même d’un prouta? Il faut donc forcément dire qu’il s’agit d’une vente primitive pour un dinar, pour laquelle la diminution calculée au commencement de l’année sixième sera d’un maa, et à la fin de cette année elle ne sera que d’une prouta. L’école de Hillel adopte l’avis opposé, prenant pour mesure le reliquat final sur les diverses diminutions de valeur de cette fille; comme il suffit au besoin qu’il ne reste qu’une prouta, une telle menue monnaie peut suffire aussi à la consécration en mariage; or, s’il ne restait qu’une valeur de prouta à ladite servante, cet état de diminution ne l’empêchera pas de sortir, de même une telle valeur, quoiqu’infime, peut suffire à consacrer une femme en mariage.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פרק שבועת הדיינין:
הטענה. דשבועת הדיינין צריך שיהא הודאה מקצת הטענה דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו' וכתיב אשר יאמר כי הוא זה ולמדו חכמים מכאן שיהא מודה במקצת ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה וצריך שיהא הטענה שתי מעות כסף וההודאה שמחייבתו לישבע צריך שתהא שוה פרוטה:
הטענה. וגריס התם בברייתא דב''ש וב''ה פליגי בזה דב''ש סברי הטענה במעה אחת סגי וכדמפרש לקמן דב''ה סברי מקשינן כסף לכלים מה כלים שנים אף כסף שנים וב''ש לא מקשי:
מחלפה שיטתהון דב''ש תמן. בקדושין אינון אמרין כסף הוא דינר והכא בטענה אינון אמרין כסף דקרא מעה הוא וכן מחלפה שיטתהון דבית הלל:
ר' יעקב. קאמר היינו טעמייהו בקידושין בית שמאי למדין מתחילת מכירתה של אמה העבריה שהוא בדינר כדילפי לקמיה ובית הלל סברי למדין מסוף גירועיה שהיא מגרעת בפדיונה כשהיא יוצאת ואם אין עליה אלא פרוטה אחת בלבד נמי מגרעת:
מה טעמא דב''ש. השתא מפרש מנלן דתתלת מכירתה בדינר הוא:
וכי אין אנו יודעים. שאם יוצאת בחנם אין כסף:
מכאן שנמכרה בכסף יותר מכסף. שבתחלה נמכרה במעות שהן יותר מכסף של תורה שהוא מעה:
וכמה יותר מכסף דינר. וה''ק קרא אין כסף שכבר אין מעה כסף עליה שהרי מגרעת היא מפדיונה שמחשבת עם האדון בכמה לקחה וכמה שנים שעברו בשיעבודה ולפי חשבון השנים מגרעת פדיונה ונותנת לו השאר וא''כ על כרחך שנמכרת מתחלה בדינר כדמסיק:
או. נימא כסף פרוטה הוא ויותר מכסף שנמכרה בהן שתי פרוטות:
סוף מטבע כסף מעה. על כרחך אין מטבע כסף האמור בתורה פחות ממעה:
ותהא מעה. ואמאי אמרי דינר:
שאם ביקשה ליגרע מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת. שאם נמכרה מתחלה בדינר שייך שפיר גרעון שמגרעת מעה בכל שנה שהדינר ששה מעה כסף וכל שנה ששיעבדה מגרעת לו מעה ויוצאת:
ותגרע בפרוטה. אם נמכרת במעה מתחלה שייך שפיר נמי גרעון בפרוטה פרוטה ואמאי מצרכינן דוקא מעה לגרעון:
הגע עצמך. על כרחך אי אתה יכול לומר כן שאם במעה נמכרה וא''כ אם בקשה ליגרע מתחלת השנה הששית כלומר אף שלא הגיעו עדיין סוף השנים והיא רוצה להגרע בפדיונה על כרחך בפרוטה פרוטה ולא במעה מגרעת ומעתה תחלת גרועיה בפרוטה וסוף גרועיה בפרוטה בתמיה דהשתא לא מקיימת אין כסף דקרא שעל המעה נאמר שהרי משמעות הקרא על סוף השנים הוא ויצאה חנם אין כסף שאין מעה כסף עליה והא אפילו בתחלת גרועיה כבר אין מעה כסף עליה:
אלא. על כרחך דנמכרת בדינר ותחלת גרועיה במעה וסוף גרועיה בפרוטה והשתא מקיימת ויצאה חנם אין כסף שבשעת יציאתה והיינו בסוף שנה ששית אין מעה כסף עליה אבל אם נמכרה בתחלה בדינר אפילו פחות מעה אחת הרי אין כסף עליה אפילו קודם סוף שנה הששית:
מ''ט דב''ה. גמרי מסוף גרועיה שהוא בפרוטה דהגע עצמך אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעת ויוצאת וילפינן קידושין מינה הואיל ואשכחן דחשיב שוה פרוטה לגרעון:
מִחְלְפָה שִׁיטַּתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. כְּתִיב. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רְעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמוֹר. אִם לְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. כְּבָר כְּתִיב לְאַשְׁמָה בָהּ. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֵין כָּסֶף. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ כָּאן יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכַמָּה הוּא יוֹתֵר מִכֶּסֶף. שְׁתֵּי מָעִין. אוֹ כֶסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. אוֹ כֵלִים. מַה כֵלִים שְׁנַיִם. אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם. מַה מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי אוֹ כֵלִים. כְּהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. אוֹ כֵלִים. לְרַבּוֹת כֵּלִים הַרְבֶּה. שְׁמוּאֵל אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מְחָטִים וְהוֹדָה לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן. חַייָב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וְהוּא שֶׁיְּהוּ יָפוֹת כִּשְׁתֵּי פְרוּטוֹת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַטַּעֲנָה שָׁוֶה פְרוּטָה וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. וְאַתְייָה כְבֵית שַׁמַּי דְּלָא יַלְפֵי כֶסֶף מִכֵּלִים. בְּרַם כְּבֵית הִלֵּל דְּאִינּוּן יָֽלְפִין כֶּסֶף מִכֵּלִים. מַה כֵלִים שְׁנַיִם אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם. וְדִכְוָותָהּ. מַה כֶסֶף שְׁתֵּי מָעִים. אַף כֵּלִים שְׁתֵּי מָעִים.
Traduction
Cependant, l’école de Hillel reste en contradiction avec elle-même, puisqu’ici (pour la question de mariage) elle se contente d’une prouta, tandis qu’ailleurs (pour le serment déféré en cas d’aveu partiel) elle appelle ''argent'' deux maas. C’est qu’il est dit (ibid. 22, 6): Lorsqu’un homme remettra à son prochain de l’argent, ou des ustensiles à garder, etc.; or, le mot ''argent'' de ce verset ne saurait indiquer qu’un procès ne peut pas être soulevé pour moins d’une prouta, puisqu’il est déjà écrit (Lv 5, 26): pour se rendre coupable par elle, expression superflue qu’il faut entendre en ce sens: il n’y a pas de ''culpabilité'' (qui nécessite le pardon) pour une valeur inférieure à une prouta: pourquoi donc y a-t-il le mot ''argent''? Pour conclure de là que l’on déférera seulement le serment en cas d’aveu partiel, si la cause porte sur une valeur d’au moins deux maas, ou: plus d’argent. Ou bien faut-il admettre que le mot ''argent'' désigne une prouta, et supposer un dépôt d’une valeur supérieure à ce minimum, soit de deux prouta? -Non, car il faut admettre finalement que le type minimum est d’un maa. Mais alors pourquoi l’école de Hillel parle-t-elle (au sujet du serment) d’une valeur de deux maas, et ne pas s’en tenir à l’unité du maa (augmenté d’un faible excédant, ou prouta)? C’est qu’il est dit (ibid.): ou des ustensiles; par analogie entre les deux termes, comme le nombre des ''ustensiles'' (au pluriel) est au moins de deux, la valeur de l’argent sera au moins de deux maas. Quel compte les Shammaïtes tiennent-ils de cette forme au pluriel du mot ''ustensiles''? Ils l’appliquent d’une façon conforme à l’enseignement de R. Nathan (18)Cf. Mekhilta sur la section Mischpatim, ch. 15., qu’il faut déduire du terme ''ou des ustensiles'' l’extension aux vases d’argiles (quelqu’infime que soit cette valeur). Samuel dit (19)V. B., Shevuot 11 et 40.: Si le débat porte sur deux parts de froment, et le défendeur avoue devoir l’une de ces parts, il sera tenu au serment pour le reste. Toutefois, ajoute R. Hinena, il faut que les deux parts valent au moins deux prouta, de telle façon que, si le sujet du débat vaut plus d’une prouta, l’aveu porte sur un minimum d’une prouta. Ceci est conforme à l’avis des Shammaïtes, qui déduisent du mot ''argent'' (dans le verset précité) qu’il devra être semblables aux ''ustensiles'' (d’au moins deux Maas); tandis que, selon l’école de Hillel, par analogie entre les termes ''argent'' et ''ustensiles'', tous deux devront se composer d’au moins deux objets; et, par réciprocité, comme il est entendu que l’argent sera d’au moins deux maas, les ''ustensiles'' devront être aussi au moins deux (d’une certaine valeur''.
Pnei Moshe non traduit
מחלפה שיטתהון דבית הלל. אכתי קשיא דב''ה מ''ט אמרי התם שתי מעין:
כתיב כי יתן וגו'. ומה בא ללמדינו כסף אם ללמד שאין ב''ד נזקקין לפחות משוה פרוטה הא כבר כתיב לאשמה בה ודריש לה בת''כ דפחות משוה פרוטה לאו אשמה היא לאו חוב הוא ולא מיקרי כפירה:
מה תלמוד לומר כסף. לרבות מכאן שיש כאן בטענה יותר מכסף והן שתי מעין:
או. נימא כסף פרוטה הוא ולרבות יותר מכסף שהן ב' פרוטות:
סוף מטבע כסף. של תורה מעה הוא:
ותהא מעה. אחת ונימא לרבות יותר מפרוטה עד מעה אחת ומנין לשתי מעין:
או כלים. כתיב מקיש כסף לכלים:
מה מקיימין בית שמאי או כלים. ואי לאו להיקישא אתא או כלים למה לי:
לרבות כלי חרס גרסינן. וכן הוא בשבועות דכלים כל שהן משמע:
והוא שיהיו יפות. על כל פנים ב' פרוטות כדי שלא תהא הכפירה וההודאה פחות מפרוטה:
ואתייא כב''ש. דלא ילפי היקישא דכסף לכלים וכן נמי לא מקשינן כלים לכסף דדבר חשוב בעינן אבל לב''ה דמקשי כסף לכלים ודכוותה מקשינן כלים לכסף ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב ושיהו שוין שתי מעין:
Kidouchine
Daf 4a
4a אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל בְּצָרוֹת וּבָאֲחָיוֹת וּבְגֵט יָשָׁן וּבִסְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וּבִמְקַדֵּשׁ בְּשָׁוֶה פְרוּטָה וְהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוֹנְדָקִי וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּדֵינָר וּבְשָׁוֶה דֵינָר. לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּי לִישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל וְלֹא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּי אֶלָּא נוֹהֲגִין בֶּאֱמֶת וּבְשָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמָר וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֵהָבוּ. מַמְזֵירוּת בֵּנְתַיִים וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. הֵיךְ עֲבִידָא. קִידֵּשׁ הָרִאשׁוֹן בְּשָׁוֶה פְרוּטָה וְהַשֵּׁינִי בְדֵינָר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי מְקוּדֶשֶׁת לַשֵּׁינַי וְהַוְולָד מַמְזֵר מִן הָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל מְקוּדֶשֶׁת לָרִאשׁוֹן וְהַוְולָד מַמְזֵר מַן הַשֵּׁינִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם יוֹחָנָן. מוֹדִים בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל לְחוֹמָרִין. מֵעַתָּה בֵּית שַׁמַּי יִשְׂאוּ נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל דְּאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. וּבֵית הִלֵּל לֹא יִשְׂאוּ נָשִׁים מִבֵּית שַׁמַּי דְּלֵית אִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵילּוּ וְאֵילּוּ כַּהֲלָכָה הָיוּ עוֹשִׂין. בְּדָא תַנִּינָן. שָֽׁלְחוּ בֵּית שַׁמַּי וּפְחָתוּהָ. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּפָּחוֹת רוּבָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַד שֶׁלֹּא בָא מַעֲשֶׂה אֵצֶל בֵּית הִלֵּל הָיוּ בֵית שַׁמַּי נוֹגְעִין בּוֹ. מִשֶׁבָּא מַעֲשֶׂה אֵצֶל בֵּית הִלֵּל לֹא הָיוּ בֵית שַׁמַּי נוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. וְיֵאוּת. מַה תַנִּינָן. טִימְּאוּ טָהֳרוֹת לְמַפְרֵעַ. לֹא מִיכָּן וְלָבֹא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. אֵילּוּ וְאֵילּוּ כַּהֲלָכָה הָיוּ עוֹשִׂין. וְחָרָנָה אָמַר. אֵילּוּ כְהִילְכָתָן וְאֵילּוּ כְהִילְכָתָן. מַמְזֵירוּת בֵּינְתַיִים וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. הַמָּקוֹם מְשַׁמֵּר וְלֹא אִירָע מַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אף על פי. מפורש בסוף פ''ק דיבמות:
כְּהָדָא דְתַנִּי. כָּל הָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִנְהוֹג כְּחוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וּכְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל עַל זֶה נֶאֱמַר וְהַכְּסִיל בַּחוֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ. כְּקוּלֵּי אֵילּוּ וּכְקוּלֵּי אֵילּוּ נִקְרָא רָשָׁע. אֶלָּא אוֹ כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי כְקוּלֵּיהֶם וּכְחוּמְרֵיהֶן. אוֹ כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל כְקוּלֵּיהֶן וּכְחוּמְרֵיהֶן. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא יָצָאת בַּת קוֹל. מִשֶׁיָּצָאת בַּת קוֹל לְעוֹלָם הֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל חַייָב מִיתָה. תַּנֵּי יָֽצְתָה בַּת קוֹל וְאָֽמְרָה. אֵילּוּ וְאֵילּוּ דִבְרֵי אֱלֹהִים הֵן. אֲבָל הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אֵיכָן יָצָאת בַּת קוֹל. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּיַבְנֶה יָצָאת בַּת קוֹל.
Traduction
vide
וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה. אֶחָד מִשְּׁמוֹנֶה בְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. תַּנֵּי. הָאִיסָּר אֶחָד וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּדֵינָר כֶּסֶף. דֵּינָר כֶּסֶף אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְדֵינָר זָהָב. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סִילְעָא אַרְבָּעָה דֵינָרִין. שֵׁשׁ מָעָה כֶסֶף דֵּינָר. שְׁנֵי פּוּנְדְיוֹנִין מָעָה. מָעָה שְׁנֵי אִיסָּרִין. פּוּנדְיוֹן שְׁנֵי מסֵומִיסִּין. אִיסָּר שְׁנֵי קָרְדּיונְטֵס. מסִומִס שְׁנֵי פְרוּטוֹת. קָרְדּיונְטֵס סָֽלְקִין אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לְמַעֲלָה.
Traduction
(20)Suit un grand passage traduit en (Yebamot 1, 6), fin. Combien vaut la prouta? La huitième partie d’un Assarion italien (21)Cf. t. 8, p. 100.. On a enseigné (22)''(Eduyot 4, 7); Tossefta à Baba Batra ch. 5.'': l’Assarion est 1/24 du dinar d’argent; celui-ci est un 24e du dinar d’or. R. Hiya a enseigné: un sela vaut quatre dinars; six Maas d’argent valent un dinar; celui-ci vaut deux pondion (23)Ou mieux: Dupondium. V. Zuckermann, Talmudische Gewichte u. Manze, p. 23.; deux Pondion valent un Maa; deux Assaria Assaria, valent un pondion; deux Semisses (de hmiseuma, valent un As; deux Quadrans Kordanth'', ou teruncius, Triougcion, valent un Semis; deux Prouta valent un Quadrans. Il résulte de là que cette dernière constitue la 32e part d’un Maa.
Pnei Moshe non traduit
תני האיסר אחד מכ''ד בדינר כסף. כדחשיב רבי חייא לקמיה:
שני פרוטות קרדיונטס. ונמצא הפרוטה אחד משמנה באיסר:
סלקין. הפרוטות לפי חשבון זה אחד משלשים ושנים למעה. שהרי המעה ד' איסרין וח' מסומסין וי''ו קרדיונטין והם ל''ב פרוטות:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּימֵי רִבִּי סִימַאי וְרַבּוֹתֵינוּ עָשׂוּ אוֹתָם אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְמַעֲלָה. וְתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה דוֹדְסִים מָעָה. שְׁנֵי בֵּיצִים דְּרוֹסָה. שְׁנֵי שֵׂמִין נותנין. שְׁנֵי פְרוּטוֹת שֵׂמִין. טָֽלְקוֹן אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְמָעָה.
Traduction
R. Zeira dit: au temps de R. Simaï, nos sages ont décidé (attribuant un peu plus de valeur à la Prouta) qu’elle représenterait la 24e part du Maa. De même, R. Simon b. Gamliel a enseigné: deux grains (= d’orge, Hordea) valent un Maa (24)''Maïmonide donne à ce propos le montant du dinar (si fréquent dans le Talmud): selon lui, le dinar pèse 96 grains d'orge; le Issar est _ de drahme, ou Dirhem en arabe; le dinar vaut 6 drachmes; donc, le Issar pèse (vaut) 4 grains et une fraction.''; deux Ennéades (Ennea'' = 1/9 de Sesterce), valent un Hordeum; deux huitièmes (de cette monnaie) donnant donc deux prouta; il en résulte que cette dernière est un 24e du Maa.
Pnei Moshe non traduit
בימי ר' סימאי. היה כך שהפרוטות היו אחד משמנה באיסר ועולים יפה לפי החשבון ל''ב למעה שלעולם קצ''ב פרוטות בדינר והדינר שש מעה חשוב ששה פעמים ל''ב הם קצ''ב:
ורבותינו עשו אותם. הפרוטות יותר גדולים ואחד מכ''ד למעה הן כדחשיב רשב''ג שלשה דרוסים מעה שני ניצים דרוסה שני שמין ניצים שני פרוטות שמין וסלקין הפרוטות אחד מכ''ד למעה ולפי חשבון זה הויא פרוטה אחד מששה באיסר מאלו פרוטות הגדולות שהרי האיסר אחד מכ''ד בדינר והדינר שש מעה והמעה ג' דרוסים והם י''ח לדינר והם ל''ו ניצים וע''ב שמין וקמ''ד פרוטות תחלוק הקמ''ד לששה חלקים תמצא כ''ד בכל חלק ונמצא שש פרוטות לאיסר שהוא אחד מכ''ד בדינר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source