תַּמָּן תַּנִינָן. הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵילּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת. טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת. וְנִשְׂרְפָה. לְמַפְרֵיעָן קָֽדְשׁוּ. מָעַל. אִין תֵּימַר. מִיכָּן וְלָבֹא. לֹא מָעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפרק ארבעה נדרים ושם מפורש היטב ע''ש:
דְּלֹמָא. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּא וְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲווֹן יְתִיבִין. אָֽמְרִין. נֵימָא חָדָא מִילָּה בְקִידּוּשִׁין. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֵא לֵיךְ פְּרוּטָה זוֹ שֶׁתְּקַדְּשִׁי לִי לִכְשֶׁאֲגָֽרְשֵׁךְ. מָהוּ. גָחֲכוֹן וְקָמוּן לְהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה גָחֲכוֹן. לֹא אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לִכְשֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר נִתְלֵית בְּדַעַת אַחֶרֶת. 37a וְהָכָא לִכְשֶׁתִּתְגָּרֵשׁ נִתְלֵית בְּדַעַת אַחֶרֶת. אִין אַתְּ בְּעָא מַקְשָׁייָא הָכֵן קְשִׁי. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה אֲזִיל מְקַדְּשָׁא חָדָא אִיתָא. קְדָמֵיהּ חַבְרֵיהּ וַאֲמַר לָהּ. הֲוֵי יָֽדְעָה דְּהָהֵן גָּבְרָא דְּהוּא אֲזַל מְקַדֵּשְׁתִּיךְ דַּעְתֵּיהּ בִּישָׁא. עָתִיד הוּא מִישְׁבַּק לִיךְ. אֶלָּא הֵא לִיךְ פְּרוּטָה זוֹ שֶׁתִּתְקַדְּשִׁי בָהּ לִי לִכְשֶׁאֲגָֽרְשָׁךְ. מָהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין את בעי מקשייה. ואם יש לך לשאול ולהסתפק הי' לו להשואל להקשות כמעשה הזה שהאחד הלך לקדש לו אשה אחת וקדם חבירו אצלה ואמר לה הוי ידעת שזה האיש דעתו רע וקשה ואין את יכולה לסובלו ובודאי עתיד הוא לגרשך אלא הא ליך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לאחר שיגרשך זה מהו ובהא הוא דמספקא לן טפי משום דהשתא פנוי' היא ויש לה יד לקדש עצמה וכדמסיק לא צריכה הא דקמיבעיא לי' אלא בשנתן לה שתי פרוטות בא' אמר לה תתקדש לי מכבר מעכשיו ובאחת לאחר שתגרשך כלומר דלהאי בעיא דמיא שהרי יש כאן לשאול מי נימא הואיל ועכשיו יש לה יד לקדש עצמה ומיגו דתפסי בה השתא תפסי בה נמי קידושין לאחר זמן או דלמא לא שנא דמכל מקום אחר שתתקדש בפרוטה ראשונה מחוסרת מעשה היא עד שלא יחולו קדושי שניים וה''נ בהאי עובדא איכא למיבעי מי נימא הואיל ואמר לה קודם שקדשה זה חלו קדושין לכשיגרשה או דלמא לא שנא:
אמר רבי יוסי ולמה גחכון. טעמא מפרש למה שחקו דמי לא א''ר בא בר ממל בשפחה אינה מקודשת דלכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת והכא נמי כשתתגרש נתלית בדעת אחרת שהרי אין בידו לקדשה:
לכשאגרשך מהו. אם חלו הקדושין הואיל ובידו לגרשה ושחקו מזה ועמדו והלכו להם:
דלמא. מעשה ברבי הושעיא רבה ורבי יודן נשיאה שהיו יושבין ואמרו נימא חדא מלתא מקדושין ושאל אחד לפניהם שאלה זו:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. נִימְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהּ הֲוָייָה לְזָר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יְבָמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּאי מְקַלֶּס לֵיהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי דָבָר. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח וגו'. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַייָא יְכוֹל הוּא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי ינאי כו'. מפורש בפ''ק דיבמות:
חִזְקִיָּה אָמַר. פְּדָייָן חָֽזְרוּ לִקְדוּשָׁתָן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פְּדָייָן פְּדוּיִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן. פָּתַר לָהּ. לִכְשֶׁקָּצֵצוּ אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מָאן דְאָמַר חִזְקִיָּה בְּשֶׁפְּדָייָן הוּא. אֲבָל אִם פְּדָייָן אַחֵר פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשָׁתָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. פְּדָייָן אַחֵר פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשָׁתָן. וְהָכָא הוּא אָמַר. נִישֵּׂאת לְאַחֵר לֹא פָֽקְעוּ מִמֶּנָּהּ קִידּוּשִׁין. לֹא צְרִיכָא דְלֹא כְּשֶׁנָּתַן לָהּ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. אַחַת מִכְּבָר וְאַחַת לִכְשֶׁיְּגָֽרְשֶׁהָ מָהוּ.
הלכה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי כול'. רַב אָמַר. וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ שָׁוֶה פְרוּטָה אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי אִימִּי בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי. וְכָל הַדְּבָרִים לֹא וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ שָׁוֶה פְרוּטָה אֲנָן קַייָמִין. אָלָּא כֵּינִי. בַּמֶּה שֶׁאַדַּבֵּר עָלַיִיךְ לַשִּׁלְטוֹן. וְדִּיבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן בְּשָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּמֶּה שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כַּפּוֹעֵל. וְעָשָׂה עִמָּהּ כַּפּוֹעֵל שָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁייִחֲדָה לוֹ סֶלַע בַּמִּגְדָּל. בְּמַה קִידְּשָׁהּ. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב זֶה בַּחֲלִיפָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
במה קידשה. כלומר במה קנאו זה לסלע שייחדה לו כדי שיכול לקדשה בסלע זו ומשני כההיא דתנינן תמן בפרק קמא כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וה''נ מכיון שעשה שליחותה וזכתה היא בפעולתו זכה הוא בסלע בכל מקום שהוא בחליפיו:
והוא שיחדה לו סלע במגדול. ועלה קאמר רב שיחדה לו שכרו במגדול דעכשיו סמכה דעתיה עליה ויכיל לקדש בו:
אלא כיני. ה''ק מתני' במה שאדבר כו' שצריך שיהא שכר הדיבור ושכר הפעילה שוה פרוטה:
וכל הדברים. ששנינו עד כאן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז כו' וכל הני דחשיב שקדשה על מנת כך וכך על כרחך בשנתן לה שוה פרוטה עכשיו אנן קיימין ומה השמיענו רב בזה:
גמ' והוא שנתן לה שוה פרוטה. עכשיו אנן קיימין כדפרישית במתני':
משנה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי עַל מְנָת שֶׁאַדַּבֵּר עָלַיִיךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כַּפּוֹעֵל דִּיבֵּר עָלֶיהָ לַשִׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כַּפּוֹעֵל מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אָבָּא רָצָה הָאָב מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן מְלַמְּדִין אֶת הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
מת הבן. בתוך שלשים יום מלמדין את האב שימחה כדי שלא תהא זקוקה ליבם:
מת האב. בתוך שלשים יום הרי זה מקודשת דעכשיו מאן מחי:
על מנת שירצה אבא. מפרש לה התם שלא ימחה אבא קאמר ובשקבע זמן למחאתו כגון שאמר שלא ימחה אבא כל שלשים יום הלכך רצה האב שעברו שלשים יום ולא מיחה הרי זה מקודשת לא רצה שמיחה בתוך שלשים יום אינה מקודשת:
מתני' ואעשה עמך כפועל. בפעולה יום אחד ובבבלי מוקי למתני' דלא דמקדש לה בשכר פעולה דכיון דקי''ל ישינה לשכירות מתחלה ועד סוף נמצא כשגמר פעולתו הוי שכירותו מלוה אצלה והמקדש במלוה אינה מקודשת אלא דמקדש לה השתא בפרוטה על מנת שיעשה אח''כ עמה כפועל:
שְׁמוּאֵל אוֹמֵר. בַּעֲניּוּתֵינוּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 37b מַתְנִיתָא לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יְבָמֵיךְ. אֲבָל אִם אָמַר. לְאַחַר שֶׁיָּמוּת יְבָמֵיךְ. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּת יוֹמָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת בַּכֶּסֶף. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אִם יָֽלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵיבָה הֲרֵי הִיא מְקוּדֶּשֶׁת לִי. לֹא אָמַר כְּלוּם. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בְּעוֹלָם. הָא אִם הָֽיְתָה בְעוֹלָם הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא אמרה כן. שאפי' בת יומה מתקדשת דקתני אם ילדה אשתך נקבה לא אמר כלום דטעמא מפני שאינה בעולם הא אם ישנה בעולם אע''פ שהיא בת יומה ואינה ראויה לביאה הרי זו מקודשת:
בת יומה מתקדשת בכסף. שנותן לאביה וה''ה בשטר:
מתניתא. דוקא שאמר לה אחר שיחלוץ ליך יבמיך הוא דאינה מקודשת אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך מקודשת דטעמא דלאחר שימות בעליך לא אמר כלום דמן הדין מקודשת היא אלא משום איבת הבעל והכא ביבמה לא איכפת לה משום איבה שהרי עדיין לא כנסה:
שמואל אמר בעניותינו. דמספקא לן אם קדושין תופסין ביבמה או לאו צריכה ממנו גט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source