Vayedaber

Kidouchine

Daf 35a

הלכה: עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר כול'. 35a רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל בְּעָא. אִילּוּ מָאן דְּאָמַר. בְּנִי פְלוֹנִי יַעֲשֶׂה דְּבַר פְּלוֹנִי וְיִטּוֹל חֶפֶץ פְּלוֹנִי וּשְׁאָר בָּנַיי יִירְשׁוּ נְכָסַיי. אִין עֲבַד הוּא נְסִיב וְאִין לָא עֲבַד לָא נְסִיב. אוֹ שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה. וַהֲוֵי דוּ אָמַר. בְּנִי פְלוֹנִי יַעֲשֶׂה דְּבַר פְּלוֹנִי וְיִטּוֹל חֶפֶץ פְּלוֹנִי וּשְׁאָר בָּנַיי יִירְשׁוּ נְכָסַיי. אִין עֲבַד הוּא נְסַב וְאִין לָא עֲבַד לָא נְסַב לָא מִיכָּא וְלָא מִיכָּא.

Traduction

R. Hanania, fils de Hillel, objecta ceci (contre l’avis de R. Hanania b. Gamliel dans notre Mishna): si quelqu’un dit, comme dernière volonté, que son fils un tel devra accomplir tel fait, et prendra par surcroît d’héritage tel objet, tandis que les autres fils se partageront seulement ses biens; lorsqu’un tel fils aura accompli l’ordre donné, il aura droit au préciput, mais s’il ne l’accomplit pas, il n’y aura pas droit (et pourra seulement prendre sa part commune d’héritage); pourquoi donc est-il dit dans la Mishna qu’à défaut d’exécution de la condition émise, les fils n’eussent hérité aucune part? Pour le cas en question, c’est différent; car il est dit (Nb 34, 13): pour donner aux neufs tribus et demie (en raison de l’attribution déjà faite du pays de Chanaan, on aurait pu croire que si Gad et Ruben ne passent pas le Jourdain, ils n’auraient rien). Cela ressemble à un père qui dirait explicitement: Mon fils un tel devra accomplir tel fait, et prendra par contre tel objet en surcroît, tandis que mes autres fils se partageront à parts égales mon héritage; s’il s’agit ainsi, il aura droit au préciput; si non, il ne pourra rien prendre ni en surplus, ni même de l’héritage en commun. - (200)Suit une page traduite en (Eruvin 3, 5).

Pnei Moshe non traduit

גמ' רבי חנניה בריה דר''ה בעא. על דברי רחב''ג במתני' אלו מי שאמר וצוה לבניו בני פלוני יעשה דבר פלוני מה שמצוה לו ובשכר זה יטול חפץ פלוני ושאר בניי ירשו נכסיי:

אין עבד הוא נסיב. כלומר דמשמע הוא אם עושה דבר זה יטול החפץ בחלקו יותר משאר אחיו ואם לא יעשה לא יטול אבל מכל מקום לא הפסיד חלקו עם אחיו בשאר נכסים ואמאי קאמר רבי חנניה בן גמליאל שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו:

או שנייא היא. תרוצא הוא דשאני הכא דכתיב לתת לתשעת המטות וגו' שכבר נתן ארץ כנען לאלו השבטים ומשום הכי אי לאו דקאמר ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען היה במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו:

והוי דו אמר בני פלוני כו' לא מיכא ולא מיכא. כלומר דהוי כמו שמצוה בפירוש שאם לא יעשה דבר פלוני לא יטול לא מן החפץ ולא משאר הנכסים ולפיכך צריך היה הדבר לאמרו:

Kidouchine

Daf 35b

משנה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.

Traduction

Si en consacrant une femme le fiancé dit qu’il la croyait fille de cohen, et elle l’est d’un lévite, ou qu’il la croyait lévite, et elle est fille de cohen, ou qu’il la croyait riche et elle est pauvre, ou qu’il la croyait pauvre et elle est riche, la consécration est effective: ce n’est pas elle qui l’a trompé.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו כדברים שבלב:

הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל תְּנַאי כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. מְקוּדֶּשֶׁת אֲפִילוּ בָעֵדִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מְקוּדֶּשֶׁת לָחוֹמָרִין.

Traduction

R. Eléazar dit: l’union sera définitive, comme par devant témoins. R. Samuel au nom de R. Zeira dit: l’union est valable par sévérité, vu le doute.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מקודשת אפי' בעדים. כלומר מקודשת גמורה הויא כשאר קידושין בעדים:

מקודשת לחומרין. אינה אלא מקודשת מספק ולחומרא:

תַּמָּן תַּנִּינָן. מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבָו. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מָאן תַּנָּא. אִם בָּאוּ וְאִם לֹא בָאוּ. רִבִּי מֵאִיר. הֵיידֵין רִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. רִבִּי מֵאִיר דְּקִידּוּשִׁין. דְּתַנֵּי. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בֵּין שֶׁיָּֽרְדוּ גְשָׁמִים בֵּין שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיִּכְפּוֹל תְּנָייוֹ. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם אָמַר. לְאַחַר שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי מֵאִיר דְּעֵירוּבִין הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם סָפֵק. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים. הֲרֵי זֶה גַּמָּל חַמָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא לְחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. בְּעֵירוּבוֹ אֵינוֹ קוֹנֶה שֶׁלֹּא זִכֶּה בוֹ אֶת עֵירוּבוֹ. כִּבְנֵי עִירוֹ. שֶׁנָּתֶן דַּעְתּוֹ לַעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. וְהָכָא לָרִאשׁוֹן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים. וְלַשֵּׁינִי אֶינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלֹּֽא כָפַל תְּנָייוֹ. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה 35b וְהֵן אִם לֹא כִי לֹא אֶחָד הוּא. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָֽיְתָה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶן וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדָם.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. פרק בכל מערבין מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עכו''ם מן המזרח עירובי למערב מן המערב ערובי למזרח לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבן עירי:

כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו. הא דקאמר עירובו לאו דוקא אלא ה''ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין א' לסוף אלפים במזרח וא' לסוף אלפים במערב ומתנה על שניהם אם יבואו עכו''ם מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ואם מן המערב יקנה לי עירובי שבמזרח:

מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבאו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח ר''מ היא:

ר''מ דקידושין. כדתני בתוספתא דקאמר שצריך לכפול תנאו וה''נ במתניתין דהתם טעמא משום דתנאי בכפל בעינן:

הכל מודים. שאם אמר לאחר שירדו גשמים. אפילו ר''מ מודה בהא שא''צ לכפול התנאי דהא בהדיא קאמר לאחר שירדו גשמים תהיה מקודשת לי:

רבי יוסי אמר ר''מ דעירובין היא. קסבר דטעמא דר''מ לאו משום תנאי כפול הוא אלא ר''מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב:

דתנינן תמן. במשנה שלפניה גבי נתגלגל חוץ לתחו' או שנפל עליו גל או נשרף וספק אם היה העירוב קיים בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב או לא:

ר''מ ורבי יהודה אומרים ה''ז חמר גמל. כאדם המנהג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והגמל מושכו לאחריו וה''נ מספקא לן אם קנה ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפי' שמעבר ביתו והלא' או שלא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ומעבר עירובו והלא' לא כלום ומחמת ספק זה אין לו אלא אלפים שבין ביתו לעירוב דממה נפשך בהן אישתרי ומתניתין דמתנה על עירובו נמי מהאי טעמא כדמסיק רבי יוסי לא אמר ר''מ אלא לחומרין:

ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו ואמר בפירוש שאם לא יבאו העכו''ם יהיה כבני עירו:

בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו. שלא אמר אלא אם באו עכו''ם והרי לא באו:

כבני עירו. נמי לית ליה שהרי כבר נתן דעתו מבין השמשות לעקור את רגלו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בפירוש אם לא יבאו עכו''ם הריני כבני עירי ה''ז חמר גמל דספק עירוב הוא:

והכא. בקידושין נמי הא דקאמר ר''מ צריך לכפול בתנאו לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקדשה לראשון אינה מקודשת לגמרי דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו ואפילו לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר''מ דתנאה הוי וכל זמן שלא ירדו גשמים יכולין לחזור בהן:

רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. על דברי רחב''ג:

והן אם לא כי לא אחד הוא. האי אם לא דאמר משה אחד הוא עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן שהרי הם אמרו לו ואנתנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה אם יעברו וגו' ואם לא יעברו ומשמעות דבריהם הכי הוי ואנחנו נחלץ ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא''כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ולמה היה לו למשה לחזור בדבריו אם לא יעברו אלא לאו להשמיענו דצריך לכפול התנאי וקשיא לרחב''ג:

שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא שהיה צריך הדבר לאמרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהן והוא מבקש להוציאן מידם לפיכך היה צריך לחזוק דבריו:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן. סָֽמְכֵיהּ גַּבֵּי לֵוִי. אֶיפַּרְסָן לֵוִי. לֵית רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהּ עֲרָמָה. אֲבָל עָשׂוּ בְהַעֲרָמָה חַייָב.

Traduction

R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Imi: Ruben, débiteur de Simon, l’amène auprès de Levi, qu’il charge de payer Simon pour lui; sur ce, Levi est devenu pauvre aporhse; Ruben est déchargé vis-à-vis de Simon. Toutefois, c’est seulement vrai lorsque Ruben et Levi n’ont pas agi ainsi par ruse (en se concertant, au détriment de Simon); mais s’ils se sont mis d’accord par ruse, Ruben reste le débiteur de Simon.

Pnei Moshe non traduit

סמכיה גבי לוי. המחהו אצל לוי שישלם לו מה שיש בידו ממנו:

אי פרסן לוי. ובתוך כך העני לוי מלשון נפרס ונתדלדל:

לית ראובן חייב לשמעון. כלום דכיון שהעמידו אצל לוי במעמד שלשתן פטור הוא ראובן משמעון:

בשלא עשו בהערמה. שלא היה יודע ראובן שכבר העני לוי באותו שעה אבל עשו בהערמה שהמתהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצא שהיה עני באותו שעה חייב ראובן לשלם לשמעון:

רִבִּי יוּדָה בַּר סִיסִין רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. יָֽרְדוּ לְסִימְפוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִירִ דְּקִידּוּשִׁין. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין בְּעָא. לָמָּה לִי כְרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ כְרַבָּנִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר סִימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פַּלָּן בַּר פַּלָּן מְקַדֵּשׁ לֵיךְ אַנְתְּ פַּלְנִיתָא בַּת פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִיתֵּן לִיךְ מִיקְּמַת פַּלָּן וּמִכְנְסִינִיךְ לְיוֹם פַּלָּן. וְאִין אָתָא וְלָא כְנַסְתִּיךְ לָא יֶהֱוֵי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. וְיֹאמַר. עַל מְנָת. שֶׁלֹּא לִכְפּוֹל תְּנָייוֹ. אִילּוּ לֹא כָפַל תְּנָייוֹ מִיעָקַר קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּכָל אָתָר אִית לְרִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. וְהָכָא לֵית לֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִתַּנְייָה. חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ירדו לסימפון בשיטת ר''מ דקידושין. אגב דקאמר לעיל ר''מ דעירובין נקט הכא ר''מ דקידושין כלומר הא דתיקנו לכתוב בשטר סימפון ולכפול בתנאי בשיטת ר''מ היא:

למה לי כר''מ אפילו כרבנן. דברייתא דלעיל נמי אתיא דלא פליגי אלא באימר ע''מ אבל בלא ע''מ מודים לר''מ שצריך לכפול התנאי:

ומשני לא כן א''ר אבהו בשם רבי יוחנן. לעיל דסדר סימפון כך הוא שכותב על מנת ליתן ליך וכופל תנאו:

ויאמר ע''מ שלא לכפול תנאו. סיומא דמילתא היא כלומר הא ע''מ קאמר ואמאי צריך לכפול תנאו אלא ודאי דאמרינן אילו לא כפל תנייו מי עקר קדושיו שלו ואע''פ שאמר ע''מ היו הקדושין קיימין אפי' לא נתקיים התנאי אלמא צריך לכפול התנאי אפי' בעל מנת ובשיטת ר''מ היא:

בכל אתר אית לר''מ. מכלל לאו אתה שומע הן כדאמר פ''ק דנדרים והכא קאמר צריך לכפול התנאי:

חומר הוא בעריות. אבל בעלמא מודה שא''צ לכפול בתנאו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source