משנה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וּבְשׁוֹר הַנִּסְקַל וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּבְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע בִּשְׂעַר נָזִיר וּבְפֶטֶר חֲמוֹר וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב וּבְחוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בציפורי מצורע. דתניא נאמר מכשיר ומכפר בפנים זהו אשמו וחטאתו של מצורע שהאשם מכשיר אותו לאכול בקדשים וחטאת מכפרו ושניהם נעשים בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מכשיר צפורי מצורע שמכשירין אותו לבא אל תוך המחנה ומכפר זו עגלה ערופה שנאמר בה ונכפר ושניהם נעשי' חוץ לעזרה מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר דתרוייהו קדשים נינהו ואסורים בהנאה אף מכשיר ומכפר האמורים בחוץ עשה בו מכשיר שהם צפורי מצורע כעגלה ערופה המכפר להיות אסורים בהנאה ומאימתי צפורי מצורע אסורים משעת השחיטה והצפור השחוטה בלבד היא שאסורה בהנאה ועגלה ערופה ירידתה אל נחל איתן אוסרתה:
ובשער נזיר. דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גדולו פרע שער ראשו יהיה קדש:
פטר חמור. דילפינן עריפה עריפה מעגלה ערופה דאפי' לאחר עריפה אסור בהנאה ומחיים נמי אסור בהנאה דהלכה כר' יהודה בבכירו' פ''ק:
ובבשר בחלב. נאמר ג' פעמים לא תבשל א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בשול:
וחולין שנשחטו בעזרה. דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ולא במה שאתה זובח בקרוב מקום ומדכתיב לכלב תשליכון אותו דרשינן איסור הנאה אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:
מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא הקדש ועכומ''ז ושביעית עכומ''ז דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו ושביעית שנאמר קדש היא תוספת דמיה כהקדש והוו עכומ''ז ושביעית ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין:
ובשור הנסקל. דכתיב בי' ולא יאכל את בשרו:
ובעגלה ערופה. דכתיב בה כפרה ונכפר להם הדם כקדשים שאסורין. בהנאה שהרי מועלין בהן:
מתני' המקדש בערל' כו'. דכל הני אסורי הנאה נינהו ערלה דכתיב לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:
ובכלאי הכרם. דכתיב פן תקדש פן תוקד אש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר לְכָל רוּחַ. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. לָבֹא בִדְמֵיהֶם שָׁנוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְאוֹמְרִין לוֹ לָאָדָם. צֵא וּמְעוֹל בַּקֳּדָשִׁים. אֶלָּא בְּאַחַת הִילְּכוּ בָהֶן אַחַר הָרוֹב. אִם רוֹב זְכָרִים עוֹלוֹת. וְאִם רוֹב נְקֵיבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין הַשְּׁלָמִים בָאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵיבוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מוֹצִיאָן לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עוֹלוֹת. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִיקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְאֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא אֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. 30a תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הָאוֹבְדוֹת שֶׁיִיקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפרק ז' דשקלים:
ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. ותני התם זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים שאנו תולין שמירושלים יצאו ורוב הבהמות היוצאות ממנה זבחים הן והלכך זכרים איכא לספוקי בעולות ונקבות זבחי שלמים שאין עולה בא מן הנקבה:
לבא בדמיהם שנו. הא דקתני זכרים עולות לא שיקרבו עצמן עולות דהא איכא לספוקי נמי בשלמים דשלמים באין מן הזכרים ומן הנקבות והיאך מקריב האברים לעולה אלא ה''ק אם בא אדם זה שמצאן לעשות תקנה ולקבל על עצמו חוב כל דמים שיש בספקן ולהוציאן לחולין וקאמר בזכרים חיישינן שמא עולות הם וצריך להביא ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיו לשלמי נדבה ואם שלמים היא תהא מתוללת על מעות האלו והאחרים לעולת נדבה ובדמים הללו יביא קרבנות ויקריבן:
ואומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים. בתמיה שהרי בהמת המזבח אסור לחללה כשהיא תמימה וזה שבא להימלך נאמר לו לחללה במזיד ולמעול בקדשים:
אלא באחת. כלומר אלא היינו טעמא דבכל אחת הילכו בהן אחר הרוב ורוב זכרים עולות הן ורוב נקבות זבחי שלמי':
וקשיא יש שלמים קריבה עולה גרסינן. ול''ג חטאת דהא חטאת נקבה היא אלא שלמים קאמר דאכתי קושיא דשלמים לא מיפרקה ובשקלים ליתא להא ויש לומר לפי גי' הספר דאכתי בחטאת נשיא איכא לספוקי דזכר הוא:
תנאי ב''ד הוא על המותרות שיקרבו עולות. וכן הכא באובדות כדמסיק:
ואין זה מזיד. בתמי' שהוא מוציאה לחולין לכתחילה:
אין זה מזיד. דהכי אתנו ב''ד שאם יאבדו להוציאן לחולין ויחזור ויעשה אותן עולות:
ה''ג כמו שהוא בשקלים כמה דאת אמר תמן תנאי ב''ד על המותרות שיקרבו עולות כן את אמר אוף הכא תנאי ב''ד הוא על האובדות שיקרבו עולות. כדאמרינן שם סוף פרק ו' כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה מותרין יקרבו עולות והכא נמי תנאי ב''ד על האובדות שיקרבו עולות:
ואין השלמי'. וכי אין השלמים באין מן הזכרים כמו מן הנקיבו' אלא כיצד הוא עושה מוציאן לחולין כו' כלומר שאין זה מעילה כיון דאין הבהמה עצמה יוצאה לחולין לגמרי אלא שחוזרת לקדושתה ובכה''ג שרי:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כול'. פֶּטֶר חֲמוֹר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. פֶּטֶר חֲמוֹר מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה מִקַּל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַבְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִידֵי אִיסּוּרִין בְּחַייָו אַתְּ אָמַר. מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. זֶה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִידֵי אִיסּוּרִין בְּחַייָו לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. עָבַר וּפְדָייוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר וּפְלִיגָא עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. הַגּוֹנֵב פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְסוֹפָא פְלִיגָא עֲלוֹי. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בן עַכְשָׁיו יֵשׁ לוֹ בן לְאַחַר זְמָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. פָּתַר לָהּ רִבִּי לָֽעְזָר לְאַחַר עֲרִיפָה. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל מוֹדִין לְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁאֵינוֹ פָדוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפק מן ביניהון. עוד לדינא:
גמ' מקדשין בו את האשה. ולקמן פריך עליה ממתני':
שאינו מוציא מידי איסורין בחייו. שאין לו פדיון מקדשין בו פטר חמור שיש לו פדיון בחייו לכ''ש שמקדשין בו:
עבר ופדייו. אחר שלא מדעת בעלים לר' אלעזר דאמר מקדשין בו האשה וממונא דבעלים הוא אינו פדוי כלומר שאין הפדיון שלו דלא מצי הכהן לזבוני לי' כיון דממון בעלים הוא והפדיון לבעלים:
רבי יוחנן. דס''ל אין מקדשין בו דלאו ממון בעלים הוא פדוי הוא והפדיון שלו:
מתניתא. ברייתא והובאה בפ''ק דבכורו' דף י''א מסייע לר' לעזר וסיפא פליגא עליה:
משלם תשלומי כפל. לבעלים אלמא ממון בעלים הוא:
וסופא. דברייתא פליגא עלוי דמסיים התם טעמא דמשלם שאף על פי שאין לו בו עכשיו לבעלים כלום יש לו בו לאחר זמן לאחר שיפדהו הלכך הוי ליה כאלו השתא דידיה אלמא כל זמן שלא פדאו לאו ברשות בעלים הוא:
מתני'. משנתינו פליגא על ר' אלעזר דקתני אין מקדשין בו:
הכל מודין. ר' יהודה ור''ש דפליגי בפ''ק דבכורות אם פטר חמור אסור בהנאה מחיים ורבי שמעון סבירא ליה דמותר הכל מודים לאחר עריפ' שאסור בהנאה ואינו יכול לפדותו שיהנה ממנו ומתני' לאחר עריפ' מיירי:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוֹ עַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנָה כָּל עִיקָּר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵילּוּ לְוִיִים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֹמֵר. הֵילָךְ סֶלַע זוֹ וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנֵי כֹהֲנִים וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן כּוּלּוֹ לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:
התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה''נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ''מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:
כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:
שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג''ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':
על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס''ל דמחיים אסור בהנאה אפ''ה צריכה הג''ש:
ופריך הש''ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג''ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ''ש:
ה''ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד''ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:
פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:
אין לאחר עריפה. מיירי ואפ''ה פליג ר' שמעון:
אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א''כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':
הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':
הלכה: הַמְקַדֵּשּׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. מַה טַעַם דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' רבי יוסי בן חנינא. סוגיא זו כתובה בפרק בתרא דנדרים וגרסינן הכא ורבי יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה כמו התם ושם פירשתי וע''ש:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּבִדְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וַאֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המקדש בתרומו'. תרומה גדולה וותרומת מעשר:
ובמעשרות. מעשר ראשון ומעשר עני:
ובמתנות. הזרוע והלחיים והקיב':
ובמי חטאת. במי אפר חטאת שראוים למכרם לטמאים ליקח מהם שכר הבאה ומילוי המים אבל שכר הזאה וקידוש והוא נתינת האפר במים אסור. ואפשר דנוסחא דהכא בדמי חטאת נמי אין לשבש ובדמים שקיבל בעד שכר הבאת ומילוי המים:
אע''פ ישראל. כדמפרש בגמרא דה''ק אפי' ישראל שנפלו לו תרומות ומתנות משל אבי אמו כהן שזכה בהם ויכול הוא למכרם לכהנים ואם קדש בהם אשה מקודשת והא מלתא דפשיטא היא ומוקי לה בבבלי אפי' נפלו לו טבלים שעדיין לא הורמו הואיל ומורישו כהן הי' ועומד להרימם והתרומות שלו והילכך זה הישראל שירש אותו נמי יפריש מהם התרומה והיא שלו למכרה לכהנים וקמ''ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי:
מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקוּדָּשׁ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּשֶׁאֵין דְּמֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשאין דמיהן. כלומר שאין דמיהן נתפסין ונכנסין לאיסור תחתיהן:
זאת אומרת שמקדשין בגזילה גרסינן. דמכיון שאינן דמי הערלה שהיא נשארת באיסורה ואין המעות נכנסין תחתיה הוו להו המעות גזל בידו וקתני מקודשת ש''מ מקדשין בגזילה וכהאי מ''ד דס''ל לעיל הלכה א' דמקדשין בגזילה:
פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר בְּתַרְתֵּיי. אִין בְּחַיי דִּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן רַבָּנִין. אִין לְאַחַר עֲרִיפָה פְלִיגָא עֲלוֹי מִן רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּת. עָֽרְפוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מָה עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עוֹרְפוֹ וְקוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. אַף עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּאן עוֹרְפוֹ [וְקוֹבְרוֹ] וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר נִיחָא. בְּחַייָו הוּא מַתִּיר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַל עֲרִיפָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. בְּחַייָו הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר עֲרִיפָה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַבָּנִין. עַל דְּרַבָּנִין צְרִיכָה. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהִקֵּישָׁתָהּ הַתּוֹרָה עֲרִיפָתוֹ לְפִדְיוֹנוֹ. מַה פִדְיוֹנוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין אַף עֲרִיפָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. מָצִינוּ דָבָר שֶׁהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. 30b הָתִיבוֹן. הֲרֵי טֵבֵל טָבוֹל לְמַעֲשֵׂר עָנִי הֲרֵי הוּא וַהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. וְאָמַר רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי. הָאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו טְבוּלִים לְמַעֲשֵׂר עָנִי חַייָב מִיתָה. רַבָנִי דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. כָּךְ מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִמְעוֹן. מָצִינוּ דָּבָר טָעוּן פִּדְיוֹן מוּתָּר בַּהֲנָייָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי בְּכוֹר אָדָם טָעוּן פִּדְיוֹן וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:
התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה''נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ''מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:
כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:
שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג''ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':
על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס''ל דמחיים אסור בהנאה אפ''ה צריכה הג''ש:
ופריך הש''ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג''ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ''ש:
ה''ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד''ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:
פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:
אין לאחר עריפה. מיירי ואפ''ה פליג ר' שמעון:
אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א''כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':
הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source