תַּנִּי וְכוּלָּם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶם מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. חוּץ מִשְּׁיֵרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. הַשְּׁאָר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הוּא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הוּא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יְתִיב מַתְנֵי. הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְאָֽמְרִית לֵיהּ. מֲנָן שְׁמִיעַ לָךְ הָדָא מִילְתָא. אָמַר לִי. מֵרִבִּי יִרְמְיָה. וְאָֽמְרִית. יְאוּת. דְּהוּא שָׁמַע הָדָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי לָֽעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא דְּאָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַא לֵיהּ צְרִיכָא הוּא דּוּ אָמַר. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי דלא שמיעא ליה. הא דר' אלעזר דאמר רישא דברי הכל לפיכך צריכא הוא וקמיבעיא ליה היידא מחלוקת כו' כדבעי לעיל:
הוא דאמר במחלוקת. ולפיכך קאמר ר' ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ולר' יהודה ממון הדיוט הוא וחל עליו שם תרומת מעשר אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:
ואמרית יאות. השתא שפיר הוא דר' ירמי' אמר השאר במחלוקת דהואיל ור' ירמיה שמע מה שאמר ר' אלעזר דדברי הכל היא ואף ר' יהודה מודה ברישא דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:
ואמרית ליה. ממי שמעת דבר הזה דר' אלעזר אמר דברי הכל היא רישא דמתני' ואמר לי מר' ירמיה שמע כן:
אזלית לקיסרין. ושמעתי שהיה ר' חזקיה יושב ושונה משנתינו ומה דאמרו עלה ר' אלעזר ור' יוחנן לעיל:
היידא. איזה מחלוקת אתה אומר דהשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים דבמה אנן קיימין אין כרבי מאיר. אי לרבי מאיר דמתני' הא רבי מאיר סבירא לי' מעשר שני ממון גבוה הוא והוא מעשר שני והוא שירי מנחות לא עשה כלום דמאי שנא הלקוח בכסף מעשר שני משירי מנחות:
אין כרבי יהודה. ואי כרבי יהודה דאמר מקדשין בחלקו דס''ל ממונו של כהן הוא ואם כן מאי שנא שירי מנחות מהשאר דחשיב התם הא שלו הוא וחל עליהן שם תרומת מעשר דמה שירצה לעשות בהן עושה:
וכולם. דקחשיב במתני' אם קרא עליהן שם לתרומת מעשר ולמעשר שני שלו מה שעשה עשוי וחל עליהן ותרומת מעשר לכהן ומעשר שני לאכול בירושלים:
חוץ משירי מנחות. הואיל וקדשים הן לא חל עליהן תרומת מעשר ומעשר שני:
השאר. דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר מלבד שירי מנחות במחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה הן:
29a תַּמָּן תַּנִּינָן. חַלַּת עַם הָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָע וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שְׁיָרֵי מְנָחוֹת פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפרק קמא דדמאי חלת עם הארץ שתיקן לו גבל חבר בטהרה ונתנה לכהן חבר פטור מלעשר דמאי:
והמדומע. שנפלה לו סאה תרומה בפחות ממאה חולין ונעשה הכל מדומע וצריך ליתנה לכהן:
והלקוח בכסף מעשר. שלקח דמאי בכסף מעשר שני פטור מלעשר דמאי כדמפריש התם טעמא שלא גזרו עליהן חכמים:
ושירי מנחות. שהקומץ למזבח ושיריו נאכל לכהנים ולא חיישינן שמא הביא עם הארץ דבר שאינו מתוקן:
כַּד דְּמָךְ רִבִּי מֵאִיר גָּזַר רִבִּי יוּדָה וְאָמַר. אַל יִּיכָּֽנְסוּ תַלְמִידָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כָּאן. דָּחַק סוּמֲכוֹס וְאָעַל. אָמַר. הַמְקַדֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאִשָּׁה נִכְנֶסֶת הִיא לָעֲזָרָה. אָמַר לֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. בְּמַה קִידְּשָׁהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. בְּגוֹפוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּטוֹבַת הֲנָייָה שֶׁבּוֹ. אוֹ נֹאמַר. וְלֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּגוֹפוֹ. בְּחֶזְקַת טוֹבַת הֲנָייָה שֶׁבּוֹ. רִבִּי חִזְקִיּהָ רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מְקַדְּשִׁין בִּפְרוּטָה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מקדשין בפרוטה של מעשר שני. פרוטה שחילל עליה מעשר שני ואף על גב דהמעות נתפסין בקדושת מעשר שניי דקסבר טעמא דאין מקדשין במעשר שני משום דכתיב ביה קדש הוא לה' ולא כתיבא אלא במעשר גופיה:
או נאמר. כלומר על כרחך דנאמר דלא פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן מידי דמה דאמר ר' אלעזר בגופו לאו בגופו ממש קאמר אלא בחזקת טובת הנייה שבו שהרי אין אשה אוכלת בקדשי קדשים:
בטובת הנייה שבו. במה שיכולה ליתן לאחרים לאכלן:
במה קידשה. באיזה הנאה קדשה בקדשי קדשים:
אמר. למשנתינו המקדש בקדשי קדשים והקשו לו וכי אשה נכנסת היא לעזרה הא מלתא דלא שכיחא היא שבזיון הוא לה להתקדש שם וקדשי קדשים נפסלים חוץ לעזרה:
כד דמך. לאחר פטירתו של ר' מאיר גזר ר' יודה ואמר אל יכנסו תלמידיו שקנתרנין היו:
רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי פְדָייָה. הֶקְדֵּשׁ מֵזִיד יוֹצֵא לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. בִּשְׁגָגָה. פְּרָט לַמֵּזִיד. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִיעוּט שְׁלָמִים יוֹצְאִין לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. מִקָּדְשֵׁי. לֹא כָּל קָדְשֵׁי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תני. בברייתא דלעיל מקדשי כתיב ולא כל קדשי וקס''ד דאימעוט קדשים קלים שאינן יוצאין לחולין ומשני דלא אימעוט אלא לחומש ולקרבן אבל לצאת לחולין מוציא הוא במזיד:
מיעוט שלמים. כדדריש לה בתורת כהנים לעיל דכתיב קדשי ה' המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינן מיוחדים לשם וקאמר דממעטינן לשלמים שיוצאין לחולין במזיד בלא פדיון:
הדא דאת אמר. דמיעטו הכתוב למזיד לחומש ולקרבן הוא דמיעטי' שאינו חייב קרבן מעילה ולא חומש הא לצאת מן ההקדש לחולין מוציא במזיד:
והא תני. בת''כ בשגגה דכתיב במעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' ודריש בשגגה פרט למזיד שאין מעילה במזיד וקס''ד דנמי אין מתחלל במזיד:
בלא פדיון. אפילו לא נתן דמים להקדש תחתיו אבל בשוגג קסבר ר' מאיר כיון דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דניתחול הקדש על ידו לא נתחלל קדושתו והלכך בשוגג לא קידש:
הקדש מזיד יוצא לחולין. טעמא דר''מ במתני' מפרש דקאמר בהקדש במזיד קידש דקסבר הקדש במזיד מתחלל ודריש לי' מקרא דכתיב או מעלה מעל ואין מעילה אלא בשינוי כלו' שהזיד דכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכונה נתחללה קדישתו:
בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 29b אַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ וְאַחַת לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתֵּיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הַמְקֻדָּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. אָמַר רִבִּי אָבִין. הֶקְדֵּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עַל דַּעְתֶּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אבון. לא היא דבהקדש תרוייהו לא ניחא להו דליתחול הקדש על ידייהו אבל מעשר שני איהו ניחא ליה דלקני איתתא ממילא בלא טורח ואיהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא:
ומעשר שני לא עלת על דעתה. דלא ניחא לה משום טירחא דאורחא שצריכה להעלות לירושלים:
הקדש לא עלת על דעתו. דלא ניחא לי' דליתחול הקדש על ידו אבל איהי לא איכפת לה שמקבלת ממנו ונפקא מינה אם שאלו אותו ואמר דניחא ליה שוב אין אנו צריכין לשאול אותה דמסתמא מינח ניחא לה:
אחת. על שגגת הקדש ושגגת מעשר קאי אחת מהן טעמא משום שלא עלת על דעתו של האיש ואחת מהן משום שלא עלתה על דעתה של האשה כדמפרש ר' יונה:
לא עלת על דעתו לעבור על ד''ת. ואלו היה יודע שהוא מעשר שני לא היה מקדש בו:
במעשר שני. קתני במתני' דלא קידש וטעמא דשוגג מפרש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source