הִתְקַדְּשִׁי לִי בְסֶלַע זוֹ. וְאָמְרָה. הַשְׁלִיכָהּ לַיָּם אוֹ לַנָּהָר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. תְּנֵיהָ לֶעָנִי. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִכְנַס לְתוֹךְ יָדָהּ כְּלוּם. הָכָא אַתְּ אָמַר. מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹצָה הִיא מְקוּדֶּשֶׁת וְתֵרָאֶה עוֹשָׂה טוֹבָה לֶעָנִי. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. וְאַתְיָא אוֹ כְרִבִּי זְעִירָא אוֹ כְרִבִּי אִילָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן. היינו טעמא דסיפא דרוצה היא שתהא מקודשת בכך ותראה שעל ידה הוא עושה טובה לעני ובההיא הנאה מיתקדשה:
מכל מקום לא נכנס לתוך ידה כלום. מ''ש רישא ומ''ש סיפא דהא בסיפא נמי היא לא נתקבלה כלו' והכא את אמר מקודשת וברישא אינה מקודשת:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָמַר לָהּ. בְּפִיקָּדוֹן 25b שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ. בְּכָל מַה שֶׁהִפְקַדְתִּי בְיָדָךְ. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהוּ כוּלָּן קַייָמִין. מַה בֵינוֹ לְמִלְוָה. מִלְוָה נִיתְּנָה לְהוֹצִיאָהּ וְזֶה לֹא נִיתַּן לְהוֹצִיאוֹ. וְהָתַנִּינָן. הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נִשְׁתַּייֵר שָׁם שָׁוֶה פְרוּטָה לֹא תְהֵא מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהוּ כוּלָּן קַייָמִין. פָּתַר לָהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְאִין עַל רֹאשָׁהּ בְּדָא תַנִּינָן. הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. מָאן תַּנָּא וָוִין. רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. נִכְלָלִין בְּקָרְבָּן אֶחָד וְנִפְרָטִין בִּשְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת. כְּמָא דְהוּא אָמַר תַּמָּן. נִכְלָלִין בְּקָרְבָּן אֶחָד וְנִפְרָטִין בִּשְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. נִכְלָלִין בְקִידּוּשׁ אֶחָד וְנִפְרָטִין בִּשְׁלֹשָׁה קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונפרטין בג' קידושין. כלומר אם יש בכל אחת מהן שוה פרוטה ודאי פרטא מיקרא דכל אחת ואחת קידושין בפני עצמה היא ומתקדשת בכל אחת מהן והלכך אם יש באחת מהן שוה פרוטה הוי כאלו קידשה בזו אע''פ שאין הראשונין קיימין:
דברי ר' יודה נכללין בקרבן אחד. התם תנן תן לי פקדון חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחד ואחד וההיא כר' יודה דהוא ת''ק דר' מאיר התם וכמה דאמר בולא לך ולא לך כדפרישית לעיל וקאמר רבי יוחנן עלה לדברי ר' יודה נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות וכדמפרש התם בהאי תלמודא וה''ג התם היך עבידא פרוטה שליש חטין ופרוטה שליש שעורין ופרוטה שליש כוסמין נכללין בקרבן אחד פרוטה חטין ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נפרטין בשלשה קרבנות והתם הגי' מוחלפת היא וכמה שכתבתי הוא העיקר וה''פ אע''ג דר' יודה מחייב קרבן על כל אחד ואחד מכל מקום מצינו דלפעמים נכללין בקרבן אחד אם אמר שליש פרוטה מכל מין ומן יש לי בידך דאפחות מפרוטה לא מיחייב ופרוטה מכלן מצטרפת לחייב עליהן קרבן אחד ואם אמר פרוטה מכל מין ומן נפרטין הן דפרטא הוי וחייב בג' קרבנות:
כמה דהוא אמר תמן. וכמו דלרבי יודה התם אע''ג דאמר בווי''ם חטין ושעורין וכיסמין משכחת לה דפעמים כללא הוי ופעמים פרטא וה''נ כן דאף על גב דאמר בזו ובזו ובזו לפעמים נכללין הן בקידוש אחד היכי דלא הוי בכל אחת מהן בפני עצמה שוה פרוטה אהני ווי''ם דאמר לכללן לאחד ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת:
מתני'. ברייתא דלעיל דקאמר בפקדון אם נשתייר ש''פ מקודשת דוקא בשאמר לה בפקדון שיש לי בידך דמשמע כפי שהוא עכשיו ומסתמא אמרינן דמינח ניחא לה בכל שהוא אם הרבה ואם מעט:
אבל אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך. דעתה היה אכוליה ואינה מקודשת עד שיהא כל הפקדון קיים:
מה בינו למלו'. השתא מפרש טעמא דת''ק דמחלק בין פקדון למלוה:
מלוה ניתנה להוציאה. ומסתמא לא היה דעתו אלא בהנאת מחילת המלוה כדפרישית:
והתנינן היתה אוכלת ראשונה. לר' אבהו פריך דקאמר אם פירש בכל מה שהפקדתי בידך צריך שיהא כולו קיים ואם כן מתני' דאמר בזו ובזו ובזו וכללן לכולן כאחת מעתה נימא נמי דאפילו נשתייר שוה פרוטה לאו כלום הוי דצריך שיהא כולו קיים בשעה שיחולו הקידושין ואע''ג דלעיל מדמינן להא דמתני' למלוה ולא לפקדון מכל מקום פריך כמו דאמרי' בפקדון הואיל ופירש בכל מה שהפקדתי דעתה אכוליה וה''ה הכא נמי הואיל ואמר בזו ובזו ובזו דעתיה אכולן שיהו כולן קיימין בשעה שהקידושין חלין:
פתר לה. להך דהיתה אוכלת על ראשה דמתני' ופריך ואין על ראשה בדא תנינן כו' כדלעיל:
אמר רבי אבון. לעולם אסיפא קאי ולא תיקשי אמאי לא בעינן שיהו כולן קיימין דהא לא כן סברנן מימר לעיל דמאן תנא סיפא דמתני' ר' יודה היא דלדידיה יש לחלק בין אמר בווי''ם או לא ולר' יודה לא קשיא מידי כדאמר ר' יוחנן אליביה בפ' שבועת הפקדון:
דְּתַנֵּי. אוֹמֵר הוּא אָדָם לְפוֹעֵל. הֵילָךְ דֵּינָר זֶה אֲכוֹל בּוֹ. הֵילָךְ דֵּינָר זֶה שְׁתֵה בּוֹ. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין עַל שְׂכָרוֹ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. צֵא וְקַח לָךְ כִּכָּר וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמָיו. צֵא וְקַח לָךְ רְבִיעִית שֶׁלְּיַיִן וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמֶיהָ. חוֹשְׁשִׁין עַל שְׂכָרוֹ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וּמִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. נַעֲשֶׂה הַחֶנְווָנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת לְזַכּוֹת לַפּוֹעֵל. [אָמַר רִבִּי הִילָא פּוֹעֵל] זִכֶּה לְבַעַל הַבַּיִת מִשֶּׁל חֶנְווָנִי וְחוֹזֵר זָכָה לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' הילא. היינו טעמא דאסור דנעשה כפועל זכה לבעל הבית משל החנוני בתחילה וחוזר וזוכה לעצמו מבעה''ב והוי כמי שהבעל הבית מאכילו:
ואני נותן לך. בשבילך דמיו לחנווני אסור וחוששין לכלן ומפרש ר' זעירא הטעם דנעשה החנוני שלוחו של בעה''ב לזכות לו לפועל והוי כאלו הוא מאכילו בידו:
ולא משום יין נסך. אם עכומ''ז הוא ונמצא משקהו י''נ והרי מזונותיו עליו ונהנה הוא מיין נסך לכל אלו אין חוששין דהא איהו לא ספי ליה מידי אלא פריטי הוא דיהב ליה:
ולא משום מעשרות. אם ע''ה הוא ויקח שאינו מעושר ונמצא שזה כמאכילו שאינו מעושר:
לא משום שביעית. שמא יקח מפירות שביעית מן החשוד למכרם והרי הוא כאלו מאכילו:
אין חוששין על שכרו. שהוא נותן לו:
אומר הוא אדם לפועל. עכומ''ז או עם הארץ:
חַד בַּר נַשׁ עֵרָבוֹנָא יְהִיב לְחַבְרֵיהּ וְכָפַר בָּהּ חַבְרֵיהּ. רִבִּי בָּא וְרִבִּי הִילָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא תְּלָתֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶרַע פִּשְׁתָּן הָיָה וּמִקְצַת דָּמִים נָתַן לָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ בְכָל מִקְחוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ בְכָל עֵרָבוֹנָוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. מוֹדֶה רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּמִקַּח שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִיקָּנוֹת חֶצְייָם כְּגוֹן פָּרָה וְטַלִּית. וּאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לְהִיקָּנוֹת חֶצְייָן. רִבִּי חַגַּיי וְרִבִּי יוּדָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִקַּח דַּרְכּוֹ לְהִיקָּנוֹת חֶצְייָן וּאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְהִיקָּנוֹת חֶצְייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חד בר נש. נתן משכון לחבירו על המקח שלקח ממנו וכפר ביה חבריה בערבונו:
תלתיהון אמרין. לא כך היה המעשה אלא שנתן לו מקצת הדמים על זרע פשתן שלקח ממנו:
אתא עובדא קומי ר' יוחנן. שחזר בו המוכר ובאו לפני ר' יוחנן ואמר או יתן לו זרע פשתן בכל מקחו שכבר נתחייב לו במקצת הדמים שקיבל או יקבל עליו מי שפרע כדין החוזר בו אחר נתינת הדמים:
ר' חייא בר יוסף. פליג וקאמר שלא קנה בכל מקחו אלא כנגד ערבונו בלבד ואו שיתן לו בכל ערבונו והיינו כנגד דמים שקבל או יקבל מי שפרע:
במקח שאין דרכו להקנות חציים כגון פרה וטלית. שאין דרכם למכור וליקח לחציים בהא מודה כיון שקיבל המקצת קנה כולה:
ואשה דרכה להיקנות חציין. השתא מסיק לה דמהא שמעינן שחזר בו ר' יוחנן דכי דרכה של אשה להיקנות לחציי' אלא ודאי כיון שנתן לה מקצת הדמים קנה אותה ואינה יכולה לחזור דבהא אפי' ר' חייה בר יוסף מודה לר' יוחנן:
תריהון אמרין. דכך הוא הדין במקח לא קנה אלא כנגד ערבונו שדרכו להיקנות לחציו ואפילו פרה וטלית כגון פרה עומדת לשחיטה שיכול למכרה לחצייה וכן טלית א''נ שראוי' לשניהם ולהיו' שותפין בה אבל אשה אין דרכה להקנות לחצאין שאינה ראויה לשני' וד''ה קנה כולה:
כִּינְסִי לִי סֶלַע זוֹ. וּבִשְׁעַת מַתָּנָה אָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם מִשֶׁנְּתָנָהּ לָהּ. רָצָת מְקוּדֶּשֶׁת לֹא רָצָת אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. הֵילָךְ סֶלַע זוֹ שֶׁאֲנִי חַייָב לָךְ. וּבִשְׁעַת מַתָּנָה אָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי. רָצָת מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם מִשֶׁבָּאָת לְתוֹךְ יָדָהּ אָמַרה לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יְטִילֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶינּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי. הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּמְנָא זוֹ. וְנִמְצָא חָסֵר דֵּינָר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. הָיָה בָוֹ דֵּינָר רַע הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהוּא שֶׁיַּחֲלִיף. הָיָה מוֹנֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמַשְׁלִיךְ לְתוֹךְ יָדָהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתַּחֲזוֹר בָּהּ עַד שָׁעָה שֶׁיַּשְׁלִים. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. מְקוּדֶּשֶׁת בָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִכְשֶׁיַּשְׁלִים. אָמַר דֵּין חָזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הילך סלע זו שאני חייב לך. הואיל ושלה הוא אפי' בשעת מתנה רצת דאמרה אין מקודשת לא רצת שלא אמרה אין בפי' אלא אישתיקה אינה מקודשת דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי:
יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. שצריך שתתרצה בשעת מתן מעות ותאמר אין בפי' הואיל ושלה הוא:
ונמצא חסר דינר אינה מקודשת. דדעתה אכולה מנה:
היה מונה ראשון ראשון. שהיה מנה שלם בידו והי' מונה לה דינר דינר יכולה היא לחזור בה כ''ז שלא השלים אבל משהשלים מקודשת:
רבי אלעזר אומר מקודשת בראשון. כיון דנתן לה דינר ראשון מקודשת מעכשיו והשאר הוא על תנאי שצריך שישלים תנאו דכיון דיהיב לה דינר כאומר על מנת שישלים תנאו והאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
ר' יוחנן אמר לכשישלים. תנאו הוא דמקודשת ואם בא אחר וקדשה מקודם שישלים מקודשת לשני:
אמרין. בני הישיבה חזר בו ר' יוחנן כדמוכח מדלקמן:
לא רצת. שלא אמרה בפירוש אין אלא שתקה אינה מקודשת דשתיקה דלאחר מעות לאו כלום היא דלא איכפת לה מימר קאמרה מעיקרא לאו אדעתא דהכי קבילתיה ולכך שתקה:
רצת. דאמרה אין מקודשת:
אם משנתנה לה. אמר לה:
כינסי לי סלע זו. בפקדון ובשעת מתן מעות אמר לה הרי את מקודשת לי ה''ז מקודשת אפי' לא אמרה בפירוש אין דאמרינן מדשתקה ודאי נתרצית לו:
חָטַף הַסֶּלַע מִיָּדָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ. בִּשְׁעַת מַתָּנָה אָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּמֶּה קִידְּשָׁהּ. רִבִּי חַגַּיי בְשֶׁם רִבִּי פְדָת. רוֹצָה הִיא שֶׁתִּהְיֶה מְקוּדֶּשֶׁת לוֹ וְיהֵא חַייָב לָהּ סֶלַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ אִיתְמַר כֵּלִי יְאוּת. סֶלַע דַּרְכָּהּ לְהִתְחַלֵּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רוצה היא שתהיה מקודשת לו. בההיא הנא' שיהא חיוב לה סלע אחר ומתמה ר' יוסי עלה אילו איתמר כלי יאות קאמרת שנוכל לומר דניחא לה שיתן לה כלי אחר בחילוף כלי שלה שדרכו של כלי להתחלף איכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא לי' בהאי אלא סלע דרכה להתחלף בתמיה מאי שנא סלע זה מאחר ומה הנא' דקא מטי לידה:
במה קידשה. הלא שלה הוא:
הָיָה הַפּוֹעֵל חֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא לֹא חָשַׁשׁ. שֶׁאֵין זְכִיּוּת לְחֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא חָשַׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה הפועל חרש. ואם הפועל חרש נמי איכא בינייהו ולר' הילא אין כאן חשש שאין החנוני יכול לזכותו שאין זכות לחרש מאחרים ועל דעתיה דר' זעירא יש כאן חשש שהחנוני שליחותו של בעל הבית הוא עושה ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו בעה''ב מאכילו:
מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה הַחֶנְווָנִי חֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא לֹא חָשַׁשׁ. שֶׁאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא חָשַׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפק מן ביניהון. דר' זעירא ור' הילא התם היה החנוני חרש איכא בינייהו דעל דעתיה דר' זעירא דמשום שליחות הוא ואין כאן חשש שאין שליחות לחרש אבל על דעתיה דר' הילא יש כאן חשש שהרי החרש יכול לזכות לאחרים:
26a אוֹף הָכָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא הַבַּעַל נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ שֶׁלָּאִשָּׁה לְזַכּוֹת לְעָנִי. אָמַר רִבִּי הִילָא. הֶעָנִי זִכֶּה לָאִשָׁה מִשֶׁלְּבַעֲלָהּ וְחוֹזֵר וְזוֹכֶה לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוף הכא. הא דר' יוחנן שפיר אתיא או כר''ז או כר' אילא דלר''ז אמרינן הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני ובההיא הנאה דקעביד שליחותה מיתקדשה ולמאי דאמר ר' הילא התם ה''נ העני זכה לאשה משל בעלה שמקבל ממנו בשבילה וחוזר הוא וזוכה לעצמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source