משנה: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ אֵין זֶה מִן הִיִּשׁוּב וְהַמַחֲזִיק בִּשְׁלָשְׁתָּן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַחוּט הַמְשׁוּלָּשׁ לֹא בִמהֵרָה יִנָּתֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
אין זה מן היישוב. אינו מועיל לישובו של עולם ומושבו מושב לצים ופסול לעדות דכיון שאינו מן הישוב אינו מקפיד על עצמו ואין לו בשת פנים:
עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. לא במהרה הוא חוטא:
מתני' כל העושה מצוה אחת. יתירה על זכיותיו כדמפרש בגמרא שיהו זכיותיו מרובים מעונותיו:
מטיבין לו ומאריכין את ימיו. בעולם שכולו ארוך:
ונוחל את הארץ. ארץ החיים:
וכל שאינו עושה מצוה אחת. שהיו עונותיו מרובין מזכיותיו ואינו עושה מצוה אחת שיהיה מחצה זכאי ומחצה חייב אלא נשארו עונותיו מרובין:
ולא בדרך ארץ. שאין משאו ומתנו בנחת עם הבריות:
חוּץ מִן הָעָרְלָה וּמִן הַכִּלְאַיִם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הֶחָדָשׁ. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מָה מְקַייְמִין רַבָּנִן בְּכָל מוּשְׁבוֹתֵיכֶם. בֶּחָדָשׁ שֶׁבּוֹ שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. 22b וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. אַף הַחַלָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא תִנִּינָן אֶלָּא דְבָרִים שֶׁנּוֹהֲגִין בְּיִשְׂרָאֵל וְנוֹהֲגִין בַּגּוֹיִם. וְחַלָּה נוֹהֶגֶת בְּיִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בַּגּוֹיִם. מַה טַעַם. רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. וְלֹא שֶׁלְגּוֹיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
בחדש שבו. חדש של ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ בזה אתם נוהגים איסור בכל מקום לאפוקי חדש של ח''ל גופה:
ולמה לא תנינן. לרבי אלעזר אף החלה שנוהגת בכל מקום:
לא תנינן. במתני' אלא דברים שנוהגין אף בשל עכו''ם הערלה וכלאים וכן חדש דנוהג אף בשל עכו''ם לאפוקי חלה שאינה נוהגת בעיסה של עכו''ם דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עכו''ם:
הלכה: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ כול'. הָא כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאַתְּ אָמַרְתָּ אָכֵן. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בִּמְחוּצֶה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָא כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. מִי שֶׁבָּאת לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה וְלֹא עֲשָׂאָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִי שֶׁייִחֶד לוֹ מִצְוָה וְלֹא עָבַר עָלֶיהָ מִיָּמָיו. מָה אִית לָךְ. אָמַר רבי מַר עוּקְבָּן. כְּגוֹן כִּיבּוּד אָב וָאֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת י֨י. כְּהוֹלְכִים בְּתוֹרַת י֨י. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַף לֹא פַעֲלוּ עַוְולָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. כְּבִדְרָכָיו הָלָכוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַה כְתִיב. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים כְּמִי שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת צַדִּיקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בר בון. דריש לה מאשרי האיש וגו' דמכיון שלא הלך בעצת רשעים ונמנע אפי' מספק עבירה שמא יבא לידי עבירה כדדריש בפ''ק דע''ז שאם הלך סופו לעמוד ולישב וללוץ כו' וזה מעלה יתירה שגדר עצמו שלא יבא לידי זה כמי שהלך בעצת צדיקים:
ר' אבין. דריש ליה מהאי קרא ונמי מהכפל בכתוב אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו אם בדרכיו הלכו ודאי לא פעלו עולה אלא שלא פעלו העולה שבאת לידם אם חשב דבר עבירה לעשותה ונמנע ממנה ולא הוציא מכח אל הפועל וזהו דבר גדול ביותר וממעלת יוסף הצדיק ואז כבדרכיו הלכו:
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. אם הולכים בתורת ה' ודאי תמימי דרך הם אלא דה''ק אם הם תמימי דרך והיינו ביושב ולא עבר עבירה שפירש מדבר עבירה שבאת לידו כהולכים בתורת ה' נותנים לו שכר כעושי מצוה:
כגון כיבוד אב ואם. והדומין לה מאלו שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא:
מה אית לך. דאחת משמע מצוה מיוחדת מן המצות:
ר''י בר בון מפרש הא דקאמר מצוה אחת מטיבין לו במי שייחד לו מצוה אחת תמיד ולא עבר עליה כל ימיו:
אר''ז. התם מיירי במי שבאת לידו ספק דבר עבירה ופירש ולא עשאה מעלין לו שכר כעושה מצוה:
עשה מצוה אחת. ברייתא היא שנויה בתוספתא ופריך נמי עלה הא תמן תנינן כל היושב ולא עבר עבירה הוי כעושה מצוה ואמאי קאמרת עשה מצוה דוקא:
אלא כן אנן קיימין. המתני' במחוצה שיש לו מחצה זכיות ומחצה עונות ואם עושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מכרעת אותו לכף זכות ומטיבין לו ושאינו עושה מצוה אחת יתירה ונשאר מחוצה אין מטיבין לו:
גמ' הא. תנן בסוף מסכת מכות כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ואת אמרת אכין דדוקא העושה מצוה מטיבין לו:
משנה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בָּזוֹ וּבָזוֹ אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת. הָֽיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו. לכתחילה בו ואם לאו בשלוחו שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופיה במצוה מקבל שכר טפי ושלוחו של אדם כמותו יליף בגמרא:
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. וכ''ש כשהיא קטנה והא דנקט נערה אורח ארעא אשמעינן שאסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה:
ואם לאו אינה מקודשת. דכיון שאמר התקדשי התקדשי כל חד הוו קידושין באפי נפשייהו:
עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. בבבלי מפרש דהאי באחת מהן לא מיתוקמא אלא באחרונה שבהן דכי אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה כל אותן שאכלה הוו מלוה גבה וכי מטיא אחרונה שבה נגמרים הקדושין אי אית בה שוה פרוטה הוי ליה מקדש במלוה ופרוטה וקי''ל המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת אבל אי לית באחרונה שוה פרוטה אע''ג דאיכא בקמאי שוה פרוטה כי מטי גמר קידושין הוי ליה מקדש במלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְחוּד דְּלָא יְתוּב לֵיהּ. וְהַחוּט הַמְשׁוּלָּשׁ לֹא לְעוֹלָם יִנָּתֵק. אֵין כְּתִיב כּאַן אֶלֵּא לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. אִין מִטְרַחַת עֲלוֹי מִיפְסַק הוּא. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה. הָא מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שׁוֹכְחָן. מַה טַעַם מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עוֹן ועוֹבֵר עַל פֶּשַּׁע. נוֹשֵׂא כְּתִיב. וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָּל חַטֹּאתָם סֶלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלחוד דלא יתוב ליה. אמתני' קאי והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש וגו' ובלבד שלא ישוב מצדקתו אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד כדדריש מקרא דכתיב לא במהרה ינתק ולא כתיב לא לעולם ינתק כחוט המשולש הזה שאינו ניתק במהרה אבל אם מטריחין עליו הרבה נפסק וניתק הוא וכן אם ח''ו יחזור מצדקתו אז נפסק החוט ותנתק שמירתו:
הא מפני ישראל נעשה שוכחן. כביכול וזהו כדאמרינן מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה שמתחלה מניח עון אחד ואינו מביאו במספר ועושה עצמו כאלו שכחו וע''י כן כף הזכיות מכרעת כשהן מחצה על מחצה:
נשא כתיב גרסינן. וכן הוא בילקוט ודריש נשא מלשון נשיתי טובה וע''י זה ועובר על פשע:
וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך. לשון יחיד והדר קאמר כסית כל חטאתם לשון רבים אלא דה''ק נשאת עשית עצמך כשוכח מעון אחד וע''י זה כסית כל חטאתם סלה שכף הזכיות מכרעת ומכסה ומעביר כל החטאים שלא יזכרו עוד:
סליק פירקא בס''ד
רַב יִרְמְיָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָא. צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְסַלֵּף חַטָּאת. חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר וּרְשָׁעִים בַּחוֹשֶׁךְ יִדַּמּוּ וגו'. אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. וּסְייָגִין סְייָגָא וְתִרְעִין תְרִיעָה. וְבינִי סְייָגִין סְייָגָא וְתִרְעִין תְרִיעָה. אֶלָּא בָעֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית מִיכָּן וָהֵילַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ. מַה טַעַם. הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי שמואל בר יצחק בעא. על אלו המקראות צדקה תצר תם דרך וגו' וכן כל הנך דלקמיה דמשמע שהקב''ה מזמין ומספיק ביד הצדיק להצדיק וביד הרשעים להחזיק ברשע:
וסייגין סייגא ותרעין תריעה. בתמיה ומשל הדיוט הוא גודרין את הגדר ונועלין את השערים וה''נ וכי יתכן לומר שהקב''ה יחזיק ביד מרעים וכ''ש שיסייע אותם להרשיע:
וכיני וסייגין כו'. הדר קאמר ר' שמואל לנפשיה וכן הוא באמת שגודרין גדר ונועלין השערים כדמסיק לקמיה דלא על מתחלה הוא נאמר אלא על מכאן ואילך שאם שומר אדם עצמו מן העבירה עד ג' פעמים מכאן ואילך הקב''ה משמרו וכן להפך וע''ד שאמרו בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו:
מ''ט הן כל אלה וגו'. אחר פעמיים ושלש עם גבר הן כל אלה יפעל אל:
דָּרַשׁ בֶּן עַזַּאי. זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. אִילּוּ זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת שֶׁמָּא אֵינוֹ מַבְאִישׁ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. וְזֶה עַל יְדֵי חֵט אֶחָד שֶׁחָטָא אִיבֵּד כָּל זְכִיּוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. דָּרַשׁ רִבִּי עֲקִיבָה. לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חוֹק. לִבְלִי חוּקִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לִבְלִי חוֹק. לְמִי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ מִצְוָה אַחַת שֶׁיְּסַייֵעַ לוֹ לְכַף זְכוּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מַלְאָכִים מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וּמַלְאַךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. וּמַה טַעַם. אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לְהַגִּיד לָאָדָם יוֹשְׁרוֹ. וַיְחוּנֶנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כוֹפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם שָׁמַעְתָּ דָּבָר מֵרִבִּי לִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי נְקַב אָזְנְךָ כְּאַפְּרֳכָס הַזּוֹ וּשְׁמַע. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי לִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מַלְאָכִים מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וּמַלְאַךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. וְלֹא סוֹף דָּבָר כָּל אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ אֶלָּא אֲפִילוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה צְדָדִין מֵאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ מְלַמְּדִין עָלָיו חוֹבָה וְצַד אֶחָד מֵאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. מַה טַעַם. אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ אֶחָד מֵאֶלֶף אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף. מֵאֶלֶף לִצְדָדִין שֶׁלְּאוֹתוֹ מַלְאָךְ. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיְחוּנֶנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כוֹפֶר. 23a פְּדָעֵהוּ בְּיִיסוּרִין. מָצָאתִי כוֹפֶר. מָצָא כוֹפֶר לְעַצְמוֹ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא רוּבּוֹ זְכִיּוֹת יוֹרֵשׁ גַּן עֵדֶן. רוּבּוֹ עֲבֵירוֹת יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. הָיָה מֶחֶצְייָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. נוֹשֵׂא עָוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. נוֹשֵׂא כְּתִיב. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. חוֹטֵף אֶחָד מֵחוֹבוֹתָיו וּזְכִיּוֹתָיו מַכְרִיעוֹת. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וּלְךָ י֨י חָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. וְאִין לֵית לֵיהּ אַתְּ יְהִיב לֵיהּ מִן דִּידָךְ. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. וּלְךָ י֨י חָסֶד מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
דר' אלעזר אמר ורב חסד גרסינן. וכן הוא בפיאה והיינו דקאמר היא דעתיה דר' אלעזר כלומר דלשיטתיה אזיל כמו דדריש בקרא ולך' ה' החסד ה''נ דריש ורב חסד מלמד שהוא מטה כלפי חסד אפילו אין לו מעשים מטה עמו כלפי חסד:
ולך ה' החסד וגו'. וכי זהו החסד אם משלם לאיש כמעשהו אלא דה''ק כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואין לית ליה שרואה אתה שאין לו את יהיב ליה מן דידך ואז ולך ה' החסד בחנם:
ר' אבהו אמר נושא כתיב. כלומר דלדברי ר' יוסי ב''ח קשה הוי ליה למיכתב נושא עונות לשון רבים אלא נושא מגביה וחוטף א' מן החובות כדי שיהו הזכיות מכריעין:
נושא עון. מגביה כף מאזנים של העון והזכיות מכריעין:
הדא דאת אמר בעולם הזה. על מתני' קאי:
פדעהו ביסורין אפי' אותו המלאך קאמר פדעהו ביסורין מלשון פצע וחבורה אעפ''כ מצאתי כופר לעצמו ולהצילו אף מייסורין שעליו:
כאפרכס הזו. שעל הריחיים שמקבל החטין כן שמע ותקבל דבריו:
הדא דאת אמר לעוה''ב. ליום הדין אבל בעוה''ז אפי' זכות כל דהו מסייעו להצילו מפגעים ומאורעות רעות:
אלא לבלי חוק. וא''א לו' דבשביל מצוה א' שלא עשאה הוא אלא דה''ק למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו ויכריעו לכף זכות:
זבובי מות יבאיש וגו'. זבובי לשון רבים ויבאיש ויביע לשון יחיד ודריש הכי דלעיל מיניה כתיב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה וה''ק כמו שזבוב מזבובי מות יבאיש וימאס שמן רוקח וכן זה שהיו בידו מחצה זכיות ומחצה עונות ע''י חטא אחד שחטא איבד כל הזכיות שבידו שהכריע עצמו לכף חובה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source